לפני מספר שנים התקשר אלי אדם מוכר שכבר עשה כמה קמפיינים למען ערכים שהוא מאמין בהם, וביקש שניפגש.

בתחילת הפגישה האיש הציג את עצמו, וסיפר שלמרות שאינו אדם דתי, לב יהודי חם יש לו ועוד איך, ושהוא אוהב את עם ישראל מאוד, ושהמצב של עם ישראל לא מאפשר לו לישון. 

מה שקורה היום זה חורבן הבית השלישי, אמר לי רמי, אתה הרי יודע למה נחרב בית המקדש השני, ומה שקורה היום בין חלקי האוכלוסייה, מזכיר היטב את מה שהיה.

האם כל ישראל חטאו בעגל? האם כולם חטאו בבעל פעור? ברור שלא.

זה לא מוכן לשבת בממשלה עם זה, וזה מוכן לשבת עם כל מי שיהיה היעקר שגם הוא לא מוכן לשבת עם זה, ואחד בכלל מטיף לאיחוי וריפוי אבל רק עבור הצד שלא מזוהה עם זה ולא מצדד בזה. בקיצור שנאת חינם.

אתה מבין אהרן? השנאה והניכור מפוררים אותנו מבפנים. אם אנחנו חפצי חיים לאומיים, אין לנו ברירה, מוכרחים למצוא בסיס מוסכם להתחיל ממנו, ובשביל זה יש צורך באהבת חינם. אני רוצה לצאת בקמפיין של אהבת חינם. אתה מוכ להצטרף?

בטח אמרתי לו, אני תמיד בעד אהבה. אפילו בתשלום, אז בחינם לא? בטח שאני בפנים.  

מצויין אמר לי רמי, ידעתי שאתה האיש הנכון. כעת, כל מה שנשאר זה לדבר על המסרים. מה לדעתך יהיה המסר הנכון? איך נצליח לגרום לאהבה בין כל חלקי הציבור. יש לך רעיון? נראה לך שזה יצליח?

אני לא בטוח, עניתי לו.

אבל למה? שאל רמי. הרי אמרת שאתה בפנים לא? אני בהחלט בפנים הבעיה היא שאין דבר כזה. אין אהבה בחינם, ואם אין לך מוצר איך תמכור אותו?

תגיד אתה, כמה קשה לנו למצוא זוגיות. נכון? שאלת את עצמך למה? כי כדי שתהיה אהבה צריך מכנה משותף שיוליד אותה, ורק אחרי שהיא כבר קיימת ניתן לטפח אותה. אתה מבין רמי? כדי ששני לבבות יהפכו ללב אחד, צריך מכנה משותף. בלעדיו צמד המילים אהבת חינם יישאר סטיקר שלא הצליחו לקלף. וכאן בדיוק הבעיה שלנו. למה? כי בימינו לא כל כך קל למצוא מכנה משותף. כמעט בלתי אפשרי. תגיד לי אתה, מה יכול להפוך מיליוני לבבות ללב אחד?

פשוט אמר לי רמי. אנחנו עם אחד. לא?

יכול להיות עניתי אבל איך מגדירים עם?

עם אחד זה… אמר לי רמי, זה… אנשים שמתגוררים על אדמה אחת. אנשים שיש להם היסטוריה אחת, שפה אחת, אופי אחד ותרבות אחת.

נכון מאוד הסכמתי אתו.

עכשיו בא נעשה חשבון, ותגיד לי אתה איפה אני טועה.

מתוך 3334 שנים שאנחנו נחשבים לעם, חיינו יחד על אדמה אחת רבע מהזמן, שזה ממש לא מספיק בשביל להיות עם אחד. היסטוריה אחת אין לנו, בדיוק מאותה סיבה. שפה אחת אנחנו לא מדברים עד היום, ולגבי תרבות משותפת? תגיד אתה, אם הייתה לנו כזאת היינו זקוקים לקמפיין שיעודד אהבת חינם?

מה מחבר בינינו? רמי, נכון. כולנו יהודים, זו עובדה. אבל מה זה אומר? יהדות היא מכנה משותף טוב, אם היהדות חשובה, אבל אם לא? איזו משמעות יש לה? איזו משמעות יש למכנה משותף שחשוב רק לחלק מהעם?

עכשיו אתה מבין למה אמרתי שלמרות שאני בעד אהבת חינם אני לא בטוח שזה אפשרי? בדיוק בגלל זה. כי אם תנסה למצוא מכנה משותף בין כל היהודים שחיים במדינת ישראל לא בטוח שתמצא. ואם לא תמצא אין עם אחד, ואם אין עם אחד, איך מיליוני לבבות יהפכו ללב אחד? ואם זה לא יקרה, איך תיעלם השנאה? ואם היא לא תעלם, מי יקנה את הקמפיין שלך?

ולך יש פתרון אהרן או שאתה רק משבית שמחות?

בטח שיש לי עניתי לו אבל הוא לא שלי. הוא מופיע בפרשת השבוע שבדרך כלל אנו קוראים בבית הכנסת בשבת שלפני תשעה באב שבו נחרבו שני בתי המקדש.

בפרשת דברים משה רבנו מסכם בפני בני ישראל את 40 שנות הנדודים שלהם במדבר, והוא מונה גם את החטאים שהם חטאו במהלכם, שנאמר: ” אלה הדברים אשר דבר משה אל כל ישראל בעבר הירדן במדבר בערבה מול סוף בין פארן ובין תופל ולבן וחצרות ודי זהב:”.

על השאלה, למה התורה מדגישה שמשה מדבר אל כל ישראל? עונה האלשיך: “שמשה היה רוצה להתחיל בתוכחה הנוגעת לכולם”.

היו עוד חטאים מסביר האלשיך, אבל משה רצה להוכיח אותם על חטאים שכולם חטאו בהם ולא רק חלקם.

אלא שכאן בדיוק עולה שאלה חדשה.

האם כל ישראל חטאו בעגל? האם כולם חטאו בבעל פעור? ברור שלא. אז למה משה מדבר אל כל ישראל? בגלל האחדות.

כדי ללמד שאחדות ואיחוי וריפוי, בלי מכנה משותף, הם לא יותר מסיסמא פוליטית ריקה מתוכן.

כדי שתהיה אחדות צריך מכנה משותף, וכשהוא מתבטל, כבר אין אחדות, לכן הוא הוכיח את כולם על חטאים של מיעוט, כדי ללמד שגם אם רק חלק מהעם חוטא כל העם מתפורר, כי החוטאים פוגעים במכנה המשותף שמחבר את האומה.

בפסוקים האלה מלמד משה שכדי שיהיה לב אחד, צריך עם אחד, וכדי שיהיה עם אחד למרות כל ההבדלים, צריך שתהיה אמונה אחת שמחברת את כולם. ולכן למרות שרק חלק חטאו בעגל התוצאה פגעה בכל ישראל.

בפרשת דברים משה מלמד שלב אחד, לא מספיק, ושגם עם אחד לא מספיק. הוא מלמד שכדי לחבר בינינו יש צורך באמונה אחת. לכן הפרשה נקראת בשבת שלפני תשעה באב. כדי להסביר למה נחרבו בתי המקדש.

בבית מקדש ראשון, עם ישראל עוד לא גלה מארצו, ולכן היה בו אמנם עם אחד אבל לא הייתה בו אמונה אחת, לכן הוא נחרב. בית שני, הייתה בו אמנם אמונה אחת אבל לא היה בו לב אחד, ולכן גם הוא נחרב. ובית המקדש השלישי ייבנה רק כשיהיה עם אחד שבזכות אמונה אחת יהיה מכנה משותף, ואז יהיה גם לב אחד. כי כבר הסכמנו שאין אהבה ללא מכנה משותף, וההיסטוריה הוכיחה שהמכנה המשותף היחיד והאמיתי שלנו הוא התורה שקבלנו בסיני.

עובדה. בפעם הראשונה שעם ישראל היה מאוחד הוא קיבל את התורה, וזה קרה במעמד הר סיני. ובפעם השניה שהוא היה מאוחד הוא הפסיד את הארץ וזה קרה בחטא המרגלים. למה? כי אחדות ללא מכנה משותף אמוני, לא באמת מאחדת עם, ובטח שלא את עם ישראל.

אז רגע אמר לי רמי, אז איך בכל זאת ניתן לאחות בין כל חלקי הציבור? איך בונים את אותו מכנה משותף שיוביל לאהבה וללב אחד.

פשוט מאוד עניתי לו.

אתה הרי יודע שלרוב מכריע של היהודים בארץ ישראל יש זיקה למסורת היהודית. זה אולי לא בא לידי ביטוי בתקשורת אבל בסקרים שחוזרים על עצמם ניתן להבחין במאפיינים האלה.

אז אם רוב עם ישראל הוא מסורתי, כל מה שנותר לנו לעשות כדי להביא לאחדות וללב אחד, זה לעורר וללבות את הזיקה היהודית לתורה ולמצוות שחבויה בליבם של רוב בני האומה, ואז כשתהיה לנו אמונה אחת, נהיה עם אחד, וכשנהיה כאלה, נוכל בעזרת המכנה המשותף הזה לזכות גם ללב אחד.

ואם בפעם הראשונה שהייתה בינינו אחדות, זכינו לקבל את התורה, ובשניה להפסיד את הארץ, בפעם השלישית שזה יקרה, כנראה יבנה המקדש.