את שרון אני מכיר יותר מעשר שנים.
הכרנו כשניגש אלי לאחר הרצאה, ושאל אם נוכל ללמוד, ומאז, במשך שנתיים, היה מגיע עם כמה חברים אחת לשבוע כדי ללמוד תורה.
האיש נאלם. בתחילה חשב שאני מתבדח, אך כשהבין שאני מתכוון ברצינות, החל האיש לצחוק בלי הפסקה ועזב את המקום.
באחד המפגשים, כשהבחנתי שהחל ללבוש ציצית, שאלתי מה קרה, ושרון הסביר לי שהתברר לו שהתורה מן השמיים, ושבגלל זה הוא מחויב לה.
כששאלתי מי הוכיח לו את אמיתות התורה, שרון סיפר שראה את אמיתותה בחוש, ושמי שרואה את אמיתות התורה בחוש, אינו זקוק להוכחות שכליות.
לפני שהכרנו, סיפר, ניהלתי מפעל גדול מאוד בדרום הארץ. למען האמת, לא הגעתי לשם כדי לנהל אותו, אלא בשל כשלים ניהוליים וכלכליים שהתגלו בו, ובעיקר בשל החובות שצבר.
תפקידי הסתכם בהבראת המפעל, ובהפיכתו לרווחי, והסיכום ביני ובין מנהלת המפעל היה שכשזה יקרה אסיים את תפקידי.
כשזה קרה, נפגשתי עם בעלת המפעל ואחיה כדי להיפרד, אך היא סירבה ובקשה ממני להמשיך, והוסיפה שאקבל כל שאדרוש.
אינני דורש כלום, עניתי לה. משכורת גבוהה יותר איני צריך, וגם לא רכב מפואר יותר. אני מוכן לנהל עבורך את המפעל בתנאי אחד – שהמפעל יסגור את שעריו בשבת.
היא הייתה המומה. לתשובה כזאת לא ציפתה. לא הייתי דתי באותם ימים. היא לא הבינה מדוע כל כך אכפת לי שהמפעל ישמור שבת, ולמען האמת, גם אני לא מבין מדוע דרשתי זאת.
כשהתעשתה, החלה המנהלת להצליף בי.
נראה לך? עד שעלינו על דרך המלך נסגור את המפעל יום בשבוע? להשבית ייצור? לא יקרה. וחוץ מזה, אמרה בזעם, אם זה מה שיש לך בראש אין לי על מה לדבר אתך, ואני גם לא מעוניינת שאדם כמוך ינהל את המפעל. דבר עם אחי. ואז קמה ממקומה ויצאה מן החדר.
זה בסדר, אמר לי האח. אל תקח ללב. רוצה בלי שבת? יהיה בלי שבת! העיקר שתישאר ותנהל עבורנו את המפעל.
כך התחלתי לנהל מפעל שצבר חובות של שלושים מיליון שקל.
באחד הימים נכנסה בעלת המפעל למשרדי, והודיעה שאדם שמתעניין ברכישת המפעל אמור להגיע לביקור, והיא מבקשת שאערוך לו סיור במחלקות השונות ואשיב לו על כל שאלותיו.
האיש הגיע, אך במהלך הסיור לא שאל האיש אפילו שאלה אחת.
כשסיימנו ליוויתי אותו לחניה, ואז, רגע לפני שהוא נכנס לרכבו, שאל אותי האיש:
הסחורה שלכם יקרה מאוד, וגם יש לה ביקוש עצום. אין לי ספק שאתם סובלים מפריצות וגניבות. איך אתם מגינים על הסחורה? בניתם גדרות? מצלמות אבטחה?
שמתי מזוזות, עניתי ביובש.
האיש נאלם. בתחילה חשב שאני מתבדח, אך כשהבין שאני מתכוון ברצינות, החל האיש לצחוק בלי הפסקה ועזב את המקום.
חודש לאחר מכן, זומנתי עם בעלת המפעל למשרדו של הקונה, כדי להשתתף בפגישה בה יציג קצין הביטחון שלו את תכנית האבטחה שבנה, ואת העלויות אותן הוא מבקש לקזז ממחיר הקניה.
הפגישה התקיימה בתוך מפעל ענק ומאובטח היטב שהיה בבעלותו של הקונה המיועד, ובו מיוצרת ומאוחסנת סחורה יקרה מאוד. הוא היה מאובטח יותר מבתי כלא. הכל שם מצולם ומחושמל. כל אגף נעול. לכל מקום נכנסים עם תביעת אצבע ותג. ויש גם חדר בקרה מאויש בקציני ביטחון בוגרי יחידות מיוחדות שאחראים על הכל. בקיצור מבצר.
עם תחילת הפגישה, הפעיל קצין הביטחון את המחשב, ועוד לפני שהציג את מערך האבטחה שהכין, פתח את דבריו במילים אלו.
אנו עומדים לראות כיצד מאבטחים מפעל שמאובטח בעזרת מזוזות, תוך שהוא שולח לעברי מבט מלא בוז.
מאוחר יותר התברר לי שזו היתה בדיחת השבוע, אותה סיפר הקונה לכל מי שנפגש אתו אחרי הסיור שערכתי לו.
כשקצין הביטחון סיים את הצגת התכנית, התברר שהמפעל שמוגן במזוזות דורש מערך אבטחה שעלותו 12 מיליון שקלים.
אתה יודע מה קרה למחרת? לא אחרי שנה וגם לא אחרי חודש. למחרת התרחשה פריצה למבצר המאובטח של האיש שלעג למזוזות שלי.
מה לא נגנב משם. הכל. לא רק את הסחורה היקרה גנבו, גם את המכונות. משאיות נכנסו ויצאו, ומערך האבטחה שעלה מיליונים רבים פשוט קרס. כדי שתבין, עד כמה היה גדול הנזק, שאפילו המפכ”ל של אותם ימים הגיע לזירה כדי לתחקר את האירוע.
תגיד אתה אהרן, עם תזמון כזה, מי צריך הוכחות לאמיתות התורה? עם מזוזות, ואפילו בלי גדר, לא סבלתי מפריצה אחת. והוא עם כל מערך האבטחה שלו, פשוט התרסק.
כנראה שהקב”ה לא אוהב שצוחקים על התורה שלו, אמר לי שרון בתמימות, ולכן אני לא צריך הוכחות שכליות לאמיתות התורה.
מי שרואה את האמת בעיניים, לא צריך הוכחות. להוכחות שכליות זקוק מי שלא רואה.
אני לא אדם רגשן, אהרן. אתה מכיר אותי. אני אדם שמקבל החלטות על בסיס שכלי בלבד. בכל דבר אני מטיל ספק. לא מאמין לכלום. כל דבר בודק. כל דבר שואל.
כנראה שבגלל זה הקב”ה הראה לי בחוש שהתורה משמיים, כי הוא ידע שאם הוא רוצה שקשה עורף כמוני יתחיל לשמור מצוות, יש להראות לי בעיניים שהתורה מן השמיים, כי הוא ידע שעם ספקנות כמו שלי, הוכחות שכליות לא יספיקו.
אתה צודק אמרתי לו, אבל גם לא מקורי. אתה כנראה נין ונכד לאלה שהמציאו את השיטה, והיא גם מופיעה בפרשת השבוע.
בפרשת יתרו מתארת התורה את מעמד הר סיני, ואת התגלות הבורא לעיני כל בני האומה. אלא שהאירועים קדמו למעמד הזה דורשים ביאור.
בתחילה, עוד לפני שהקב”ה מבשר למשה על נתינת התורה, מתארת התורה כיצד משה עולה אל השם, שם הוא מצווה לרדת לבני ישראל ולהציג בפניהם את רצונו שלהקב”ה לתת להם את התורה, שנאמר: “ומשה עלה אל האלוקים ויקרא אליו ה’ מן ההר לאמר כה תאמר לבית יעקב ותגיד לבני ישראל… ועתה אם שמוע תשמעו בקולי ושמרתם את בריתי והייתם לי סגלה מכל העמים כי לי כל הארץ: ואתם תהיו לי ממלכת כהנים וגוי קדוש אלה הדברים אשר תדבר אל בני ישראל:”
ואז, כשמשה יורד ומבשר לבני ישראל על כך, הם משיבים לו במילים אלו: “ויענו כל העם יחדו ויאמרו כל אשר דיבר ה’ נעשה”.
ואז, רק לאחר שמשה משיב את דברי בני ישראל אל השם, מודיע לו הקב”ה שעליו להכין את בני ישראל לקבלת התורה, שנאמר: “ויאמר ה’ אל משה הנה אנכי בא אליך בעב הענן בעבור ישמע העם בדברי עמך וגם בך יאמינו לעולם ויגד משה את דברי העם אל ה'”.
וכאן עולות כמה שאלות.
מדוע הקב”ה שולח את משה לשאול את בני ישראל אם הם רוצים להיות ממלכת כהנים? מדוע אינו נותן להם את התורה מיד? וחוץ מזה, מה היה בתשובה של בני ישראל, שרק לאחריה ניתנה להם התורה? ובכלל, אם השיבו בני ישראל “כל אשר דיבר ה’ נעשה”, לשם מה יש צורך בהתגלות, האם אין די בנתינת התורה למשה?
והתשובה פשוטה.
לפני שהוא נותן להם את תורתו, מבקש הקב”ה לבחון את בני ישראל אם הם מוכנים לקבל את התורה רק בגלל שמשתלם להם להיות עבדי השם, או בגלל שהיא אמת.
לכן, עוד לפני נתינת התורה, הוא שולח אליהם את משה כדי לבשר להם על רצונו של הקב”ה ליתן להם תורה כדי לבחון את תגובתם. אם יאמינו למשה ויסתפקו בדבריו, לא יקבלו אותה, ואם ידרשו ממנו לקבל אותה ישירות מהקב”ה, יקבלו אותה.
מדוע? משום שאם הם יסתפקו בדברי משה ויאמינו לדבריו בגלל הניסים שעשה, אפשר שבעתיד יופיע בפניהם נביא שקר ובעזרת אותות ומופתים שיעשה בפניהם, יאמינו לו בני ישראל כשם שהאמינו למשה, ואז, יחליפו בני ישראל את תורת השם בתורת בשר ודם ח”ו. לכן כדי להגן על התורה ועל ישראל מנביאי שקר, בוחן הקב”ה את בני ישראל.
אם יסתפקו בדברי משה, לא יקבלוה, וחילופין, אם ידרשו ממנו לשמוע את הדברים ישירות מהקב”ה, ראויים הם לה. לכן בני ישראל קבלו את התורה ולא בני שאר האומות.
כששמעו אומות העולם שהבורא מבקש ליתן תורה, במקום לדרוש לקבל אותה ישירות מהקב”ה, הם הספקו בשאלת הכדאיות – מה כתיב בה? אך כשבני ישראל שמעו ממשה שה’ רוצה לתת להם את התורה השיבו: “כל אשר דיבר ה’ נעשה”. ועל כך כותב רש”י: “שמעתי מהם שרצונם לשמוע ממך אינו דומה השומע מפי שליח לשומע מפי המלך רצוננו לראות את מלכנו”.
עם ישראל קיבל את התורה משום שלא הסתפקו בדברי משה כמו שכותב הרמב”ם, וז”ל: משה רבנו לא האמינו בו ישראל, מפני האותות שעשה: שהמאמין על פי האותות יש בליבו דופי, שאפשר שייעשה האות בלאט וכישוף… ובמה האמינו בו, במעמד הר סיני… ומניין שבמעמד הר סיני לבדו, היא הראיה לנבואתו שהיא אמת שאין בו דופי, שנאמר “הנה אנוכי בא אליך בעב הענן, בעבור ישמע העם בדברי עימך, וגם בך יאמינו לעולם”… מכלל שקודם דבר זה, לא האמינו בו נאמנות שהיא עומדת לעולם, אלא נאמנות שיש אחריה הרהור ומחשבה”.
ומדוע רצה הקב”ה שיבקשו בני ישראל לראותו? כדי שאם בדור מן הדורות יקום אדם ויטען שיש לו תורה חדשה, או שהגיע הזמן לשנות מזו שניתנה בסיני, נשאל אותו מדוע כמשה הודיע שהקב”ה מבקש ליתן לנו תורה, לא הסכמת לקבל את דבריו ודרשת לשמוע זאת ישירות מהקב”ה, ואלו כעת אתה דורש מאתנו להאמין לך בלי לשמוע זאת מהקב”ה?
לכן התרחש מעמד הר סיני רק לאחר שבני ישראל דרשו ממשה לקבל את התורה ישירות מהקב”ה.
כעת אתה מבין שרון מדוע טענתי שאינך מקורי? משום שבמעמד הר סיני בני ישראל כבר קדמו לך בני ישראל.
אלא שלאחר שנוכחת בחוש באמיתות התורה, הנך מחוייב לה, ולכן, אתה לא יכול להסתפק במזוזות ושבת. כעת אתה מחוייב לכל מה שכתוב בה.
ואגב, שאלתי אותו. מה עם השבת? הרי אמרת לבעלת המפעל שבלי שבת אתה לא בפנים. האם כשהפסקתם לעבוד בשבת, באמת התחלתם להרוויח?
אתה מכיר מפעל שיש לו על הגב חוב של שלושים מיליון שקל ולמרות זאת נמכר במאה וחמישים? השיב לי שרון בשאלה.
השבת לא נשארת חייבת לאף אחד, אמר שרון. אף אחד לא עושה לה טובה שהוא שומר אותה, להפך, היא עושה טובה לנו שהיא מאפשרת לנו לשמור אותה.
ויהי רצון שיעמדו דברי התורה לזכות ולרפואת נעמי בת סוזן כריסטינה, בתוך שאר חולי עם ישראל.
שבת שלום.
