עם הרכבת הממשלה החדשה, הועלתה דרישה לערוך תיקון ל”חוק איסור אפליה”, לפיו יתאפשר לעסק פרטי להימנע מהענקת שירות או מוצר בשל אמונתו הדתית של בעל העסק.
בעקבות ההצעה, הודיעו חברות במשק, עורכי דין, משרדים ובנקים, שלא יסכימו לעבוד עם מי שייתן יד לפגיעה בשוויון, לא יעניקו לו אשראי, וגם יסרבו לשרת אותו משפטית.
ובכן, לא זו בלבד שהם לא נעלמו, אלא שבשמם התאפשר הדבר. בשם המוסר האנושי כמובן.
“אנו מאמינים בערכים של שוויון וזכויות שוות לכל בני האדם”, כתב אחד המנהלים בהודעה לעיתונות, “ועוקבים בדאגה גדולה אחר הקולות העולים מן הכנסת”.
“חשוב לי להבהיר, כתב מנכ”ל אחר לעובדיו, “כי לכולנו יש אחריות לייצר סביבה מגוונת, מכילה ושוויונית בתוך החברה ומחוצה לה. הצבנו לעצמנו ייעוד להזין ולטפח מחר טוב יותר, ואנחנו מחויבים ומחויבות לשוויון הזדמנויות מלא כלפי כל אחד ואחת”.
מילים כדורבנות, ללא ספק.
מאז עברו שלושה שבועות.
אתמול, במהלך הפגנה שנערכה נגד הרפורמה המתוכננת בבתי המשפט, בתל אביב הנאורה והמכילה, נכנס יהודי חובש כיפה לחנות ספרים ברחוב סמוך וביקש לרכוש ספר. בעל החנות מהעיר הרגישה והמוסרית, שבה הדמוקרטיה והפולרליזם נמכרים בכל פינה, סירב למכור לו ספרים, ואף גרש אותו מהחנות בגסות ובבושת פנים בטענה שאינו מחזיק בספרי דת.
האם תהיתם אם אבירי השוויון והלוחמים באפלייה הרימו קול? האם חשבתם שהבנקים, הידועים ברגישותם הרבה לצדק, למוסר, לשיוויון, ולרווחים ממשקי בית בקריסה, סגרו את צינור האשראי של בעל החנות? האם עורך הדין שלו התפטר? למען האמת לא בדקתי ולכן אין לי הוכחה שאני צודק בקביעתי, אך למרות זאת, משום מה מקננת בי התחושה שאני יודע את התשובה. כלום.
למה כלום? משום שהצביעות המוסרית של שוחרי המוסר האנושי אינה חדשה כלל, ולמען ההגינות עלי להדגיש שהיא גם לא נולדה בארצנו, אלא גוירה בעזרת אלו המנסים לשכנע אותנו שהמוסר והצדק המערביים עדיפים על אלו התורניים. וארצות הברית של אמריקה משמשת הוכחה לכך.
בשנת 1945, עם סיומה של מלחמת העולם השנייה, החלו אנשי המשרד לשירותים אסטרטגיים של ממשלת ארצות הברית, לאתר ולגייס מדענים נאציים על מנת לשלבם במחקרים שקודמו בארצות הברית, וזאת מתחת לאפו של הנשיא הארי טרומן, ובניגוד מוחלט לאמנת ז’נבה.
במהלך מבצע “מהדק הנייר” גויסו יותר מ-1600 מדענים, מהנדסים וטכנאים נאציים שהתמחו באווירונאוטיקה, במדעי החומר ובכימיה, והועברו לארצות הברית יחד עם בני משפחותיהם לאחר שקורות חייהם נערכו ו”הולבנו”.
אחד ההישגים היותר מפורסמים שנזקפו לזכותם, הוא בניית הטיל בו השתמשו האמריקאים 24 שנה מאוחר יותר כדי להנחית את ניל ארמסטרונג על הירח.
אלא שבדיקה מעמיקה יותר מעלה, שהנאצים ה”מולבנים” לא היו מעורבים רק בפיתוח טילים. הם תרמו לאומה האמריקאית בתחומים חשובים נוספים.
רופאים נאציים מפרויקט “מהדק הנייר” השתתפו גם במחקרים פסיכיאטריים לא חוקיים ואכזריים, שבוצעו בחסות הסי אי אי. כשהמפורסם שבהם הוא “MK ultra”, בו נוסו חומרים ביולוגיים וכימיים על אזרחים אמריקאים ללא ידיעתם.
אחד מהרופאים הנאציים שהיו שותפים לניסוי היה בעברו שותף לניסויים רפואיים במחנה דאכאו, והשני אף נשפט במשפט הרופאים בנירנברג והואשם בניסויים מזעזעים ואכזריים בשבויים ואסירים, מה שלא מנע מצבא ארצות הברית לגייס אותו לשורותיו, ולהיעזר בידע הרב שצבר בפיתוח נשק כימי וביולוגי. וזאת למרות שממשלת ארצות הברית ידעה היטב, כי הרופאים בגרמניה הנאצית היו מהראשונים להצטרף לשורות המפלגה ולאס-אס, תמכו בגלוי בהנהגה הנאצית, ואף העניקו לגיטימציה מדעית להשרשת תורת הגזע הנאצית.
האם שאלתם את עצמכם, כיצד אומה המכנה את עצמה נאורה ודמוקרטית, נעזרת ברוצחי המונים? האם תהיתם לאן נעלמו האתיקה והמוסר?
ובכן, לא זו בלבד שהם לא נעלמו, אלא שבשמם התאפשר הדבר. בשם המוסר האנושי כמובן.
לטענת האמריקאים, הנאצים מפרויקט “מהדק הנייר” הולבנו בשם המוסר, וזאת כדי לדאוג לאנושות, וכדי לפתח יכולות שתסייענה להם במלחמה הקרה מול ברית המועצות.
השתכנעתם? אני לא.
איך קורה שאנשים המגדירים עצמם שוחרי מוסר, אבירי חופש, ולוחמי צדק ושוויון, נעזרים בידע שרכשו רוצחי המונים אלו במעשיהם הנפשעים? האם המוסר האנושי חמקמק כל כך עד שהוא מאפשר להיעזר בו כדי לטהר אותם? איך אפשר גם להיות מוסרי, וגם לעבוד כתף אל כתף עם רופאים שבשם הרפואה ביצעו פשעים שהעולם לא הכיר קודם לכן?
והתשובה פשוטה.
כל מי שמעמיק מעט בקרביו של המוסר האנושי מגלה שאין לו חוט שדרה. שהוא גמיש להחריד. ושהוא משנה את עורו לאור התועלת והנזק הנגרמים ממנו לאלה המאמינים בו.
עובדה. כשערכי השוויון והצדק תורמים לאיכות החיים, אנשי המוסר האנושי יתמכו בו, ויטענו שהם דורשים להנהיג את החברה לאורם בשם המוסריות, וכשהשוויון והצדק, רצון העם וקדושת הרוב, יהיו בעוכריהם, הם יזעקו שרצון הרוב זה לא הכל, ושהדמוקרטיה זה בכלל משהו אחר, וששוויון וצדק הם ערכים חשובים בערבון מוגבל ובתנאים מסוימים, כלומר רק כשהם משרתים אותם, ושבמקרה זה, המוסר תובע מהם להתנגד לשוויון ולרצון הרוב.
ובמילים אחרות.
הנאציזם הוא אידיאל שטני ולכן יש להילחם בו בכל האמצעים, אך כשניתן להיעזר במאמיניו לתועלת אלו הנלחמים בו, הם יולבנו ויוכשרו, למרות שבשמו ביצעו המולבנים את הפשעים הנוראיים ביותר בתולדות האנושות.
הגזענות רעה כשהיא מופנית נגדנו, אבל כשאפשר להיעזר בגזענים הרעים כדי לשפר את איכות החיים של שונאי הגזענות, כך ייעשה.
ומה גבי המוסר והצדק תשאלו? הם יתרגלו. הם הרי גמישים.
רצון הרוב, השיוויון והצדק, הם ערכים נעלים וראויים, עד שהם מכונים “נשמת אפה של הדמוקרטיה”, אך כשהרוב טועה ומחליט אחרת, יש להיאבק בו, לסרב לשתף עימו פעולה, ואף לקרוא למרי אזרחי בשם המיעוט הלא מרוצה.
ככה זה עם המוסר האנושי המיובא ארצה מארצות המערב. הוא גמיש להחריד, ויש לו נטייה להתאים את עצמו לכל מצב בלי להניד עפעף.
האם נטייה זו חדשה? מסתבר שלא.
הוכחה לכך ניתן למצוא בפרשת השבוע.
בפרשת בא, לקראת היציאה ממצרים, מצווה הקב”ה את בני ישראל שתי מצוות, הראשונה, שנאמר: “ויאמר יה’ אל משה ואל אהרן בארץ מצרים לאמר: החדש הזה לכם ראש חדשים ראשון הוא לכם לחדשי השנה:”
והשנייה, מיד לאחריה, שנאמר: “דברו אל כל עדת ישראל לאמר בעשור לחודש הזה ויקחו להם איש שה לבית אבות שה לבית”.
המצווה הראשונה – לקבוע את סדר החדשים מניסן ולא מתשרי. והשנייה – להקריב שה לקרבן פסח.
האם יש קשר בין הציוויים? ובכן, מתסבר שהמוסר האנושי מיודענו מחבר ביניהם.
שאלתם את עצמכם מדוע למרות שאנו מונים את השנה מתשרי, את החודשים אנו מונים דווקא מניסן? על כך משיב הנצי”ב בביאורו לתורה וכך הוא כותב:
“חודש תשרי הוא המובחר, במה שנוגע לצרכי העולם משום שבו נברא העולם. וכל זה בעניני הטבע. אך בחודש ניסן נוצר בראשונה סגולת עם ה’ ביציאת מצרים, על כן, ציווה הקב”ה לנו לנהוג ממנו המניין למען ידעו אדם מישראל כי העיקר הוא צורתו המיוחדת ולא צורה האנושית שבכל אדם.
את השנה מתחילים מתשרי, קובע הנצי”ב, משום שבו נברא העולם. הוא ראשית הטבע, ועל כן אין מתחילים את השנה אלא בו. אלא שהטבע החומרי אינו אלא חלק אחד מן האדם, ומסיבה זו בשל החלק הנוסף שבו – הרוחני, נקבע חודש ניסן לראש החודשים.
את ראש השנה הטבעי חוגגים בתשרי ואילו את ראש השנה הרוחני, בניסן, בחודש שבו יוצא עם ישראל ממצרים כדי לקבל את התורה המנשאת את האדם מן הטבע של תשרי אל הרוחניות של ניסן.
מסיבה זו הציווי על הקרבת השה – אלוהי מצרים, ניתן יחד עם ציווי קידוש החודש.
בסמיכות זו מבקשת התורה ללמד כי ישנם שני מקורות למוסר לאורו מתנהלת האנושות. האחד – השכל האנושי, והשני – התורה האלוקית.
מתשרי שבו נברא העולם הטבעי, או מניסן שבו מתחילה ההתגלות הרוחנית. מן הצורך החברתי בסדר ובחוק שתכליתו לשרת את בני החברה בעולם הטבעי, או מן הציווי האלוקי שתכליתו לרומם את האדם מן העולם הטבעי אל זה הרוחני.
לכן, עוד בטרם מתגלה הרוחניות בהר סיני, ועוד לפני שעם ישראל יוצא ממצרים, נדרשים בני ישראל לשחוט את אלוהי מצרים. הלא היא האמונה בעליונות הטבע על הרוח, ולבכר ולהעדיף את הרוח על החומר, כמבואר בפירוש הרמב”ן: “בעבור כי מזל טלה” כותב הרמב”ן, “בחדש ניסן בכחו הגדול, לכך ציווה לשחוט טלה ולאכול אותו, להודיע שלא בכח מזל יצאנו משם אלא בגזרת עליון. שהודיע במצוה הזאת שהשפיל אלהיהם וכחם בהיותו במעלה העליונה שלו, וכך אמרו (שם) קחו לכם צאן ושחטו אלהיהם של מצרים:”
לדברי הרמב”ן, בציווי לשחוט את השה המסמל את מזל טלה – אלוהי מצרים, מבקשת התורה ללמד, שבמצרים האמינו שהטבע החומרי חזק מזה הרוחני, ועל כן עבדו למזלות הטבעיים ותלו בהם את הצלחתם, ואם רק טבע חומרי יש בעולם, הרי שגם המוסר המצרי נקבע לפי התועלת שיש לטבע ממנו, ולא להפך.
ולפי שבמצרים האמינו שלא איכות החיים כפופה למוסר ומעוצבת על פיו, אלא המוסר כפוף לאיכות החיים והיא זו שמעצבת אותו. לכן עוד בטרם יצאו, נצטוו בני ישראל לשחוט את אלוהי מצרים וזאת כדי להשתחרר מן התפישה המצרית המאמינה בעליונות הטבע, ובמוסר המשועבד לו.
מדוע? משום שאם ימשיכו בני ישראל להאמין בעליונות הטבע כדרכם של המצרים, גם אם יצאו ממצרים, וגם אם יקבלו בסיני את המוסר האלוקי, האמונה בעליונות הטבע החומרי, תגרום להם לשעבד את המוסר האלוקי לטבעם החומרי.
לכן נסמכה מצוות קידוש החודש לקרבן פסח. ללמד, שכדי להעצים את הרוחניות של ניסן על הטבעיות של תשרי, ראשית יש לשחוט את אלוהי מצרים ואת האמונה בעליונות הטבע, ורק לאחר מכן לקבל את התורה האלוקית.
ללמד לדורות, שכאשר המוסר משרת את איכות החיים, ערכיו מעוצבים לפי התועלת שנגרמת ממנו לחברה, ואז כשהדמוקרטיה והצדק, השוויון ואי האפליה משרתים את החברה, לקדושים ייחשבו, וכשיזיקו לה, ייעלמו כליל או ישנו את הגדרתם.
אין לי דרך טובה יותר להסביר בצורה הגיונית את הכפילות שבה נוהגים מאמיני המוסר האנושי.
ועוד נקודה לסיום.
לפני מספר שנים, כשהציגו את מרן הרב עובדיה יוסף זצ”ל באופן נלעג בתכנית סאטירה, געשה הארץ.
בתגובה לביקורת טענו אנשי התרבות להגנתם, שזו טבעה של סאטירה, ושבמדינה דמוקרטית אסור להגביל את חופש היצירה, אלא שלפני שבועיים התברר שגם ערך זה נתון לפרשנות.
באירוע סאטירי לחלוטין שהתקיים בעיר בה הפגינו הדוגלים בחופש התרבות, התברר לפתע, שגם בתכנית סאטירה לא הכל מותר.
בעיצומו של האירוע, כשהבדרן החל ללעוג לערכים בהם מאמינים הנאורים, כמו טבעונות, קמו הטבעונים רודפי התרבות וחופש היצירה, והחלו לצעוק, ואז האירוע… הופסק.
מדוע הופסק? משום שבתכניות סאטירה אסור להתערב, רק שמדובר בערכים שאינם מקודשים לאלו הצופים בהם.
שבת שלום.
