אם חשבתם שיהודי הוא מי שנולד לאם יהודייה או זה שמוגדר כיהודי על פי חוק השבות, כנראה טעיתם. לפחות על פי גוגל.
מי שהקיש השבוע בשורת החיפוש של החברה את המילה “יהודי”, נתקל בהגדרה הבאה: “להתמקח עם מישהו בצורה קמצנית או קטנונית”.
מסתבר שהרבה לפני הבחירות האחרונות, עוד בגולה, היו מאחינו היהודים שכינו את שומרי המצוות בכינויי גנאי, כגון: “חלאת המין האנושי” או “מדבר של מקק אדם”
בעקבות הגילוי, פרסמה עמותת “לעצור את האנטישמיות” האמריקאית פוסט עוקצני שבעקבותיו הסירה גוגל את ההגדרה מתוצאות החיפוש ואפילו התנצלה. באנגלית כמובן.
בשבוע שעבר, כאן בארץ, זה קרה בעברית, וכשזה בשפת היהודים, זה נשמע גרוע יותר וכואב יותר.
בשבוע שעבר הגיעה קבוצת ילדות חרדיות מבית ספר בבני ברק, לגינת שעשועים ברמת גן הסמוכה, מה שלא מצא חן בעיני תושבת רמת גן ששהתה במקום. ואז זה קרה… בעברית כמובן.
“כמו טרמיטים אתן”, הטיחה בהם האישה. “אל תבואו לכאן. אנחנו משלמים ארבעה מיליון שקלים לדירה פה. אתן לא שייכות. יש לכן את העיר שלכן. אתן לא קשורות בשום אופן וצורה. אנחנו עמים שונים. זה מקום שלנו, אל תבואו אלינו”.
כשהמורה מבני ברק ניסתה לדבר על ליבה של הנאורה מרמת גן, כעסה הנאורה עוד יותר, וכך אמרה: “למה שאני אקשיב. תראי מה אתן עושות. בהמות. חוץ מללדת ילדים אתם לא יודעים לעשות כלום. גועל נפש. ערימות, כמו טרמיטים אתם. אני יש לי שני ילדים והכול בסדר. אתם אוכלים והורסים כל דבר”.
כשהסיפור הוצף בתקשורת, נתבקשה הנאורה לחזור בה מדבריה, אך למרות ההזדמנות שהוענקה לה, סירבה והוסיפה: “זה מה שאני חושבת עליהם. מה אעשה? אני לא מחבבת דתיים ובטח לא חרדים. זו אני. אני עומדת מאחורי הדברים. קניתי דירה בשכונת יוקרה במיליונים על מנת לקבל את הפסיליטיז האלה של רמת החיים שלי. אבל אני צריכה לרדת עם התינוקת שלי ואני לא יכולה להשתמש במתקנים כי כל הזמן יש שם חרדים”.
כשקראתי את דבריה, התחבטתי.
האם ישנו צד שווה בין “טרמיטים” ו”בהמות” או שנתכוונה ללמד שלא זו אף זו, ועל כן החלטתי לבדוק – מהו טרמיט ומיהי טרמיטה? וזה מה שמצאתי.
טרמיטים – חרקים דמויי תיקן או נמלה, קטנים, חיוורים ולעיתים קרובות חסרי עיניים וכנפיים”.
לא נעים. אפילו מזעזע. לכנות ילדות קטנות – נמלים? באמת לא יפה.
אלא שאותי העסיקה שאלה אחרת לגמרי. אמנם פחות מתלהמת, ופחות נעלבת אך לא פחות קשה.
מה גורם לאשה נורמטיבית ונאורה לכנות את אחיותיה בנות עמה – טרמיטים? האם תוצאות הבחירות שהעכירו את רוחה גרמו לכך, או שמא חששה מהפיכת מדינת ישראל למדינת הלכה? ממש לא.
מסתבר שהרבה לפני הבחירות האחרונות, עוד בגולה, היו מאחינו היהודים שכינו את שומרי המצוות בכינויי גנאי, כגון: “חלאת המין האנושי” או “מדבר של מקק אדם”, ומכאן שלא נוכל לדונה לכף זכות בטענה שאין אדם נתפש בשעת צערו., ואת הסיבה לתיעוב העמוק, עלינו לתלות בגורם אחר.
ב”מאמר לסיום הזוהר מבאר רבי יהודה לייב אשלג זצ”ל את סיבת הריחוק והקירבה בין בני האדם וז”ל:
“כשב’ אנשים, שונאים זה לזה, נאמר עליהם, שהם נפרדים זה מזה… ואם אוהבים זה לזה, נאמר עליהם, שהם דבוקים זה בזה, כגוף אחד….
כי בהיות בני אדם, אוהבים זה לזה, הוא משום שיש ביניהם השואת הצורה. כי מפני שהאחד אוהב, כל מה שחבירו אוהב, ושונא, כל מה שחבירו שונא, נמצאים דבוקים זה בזה, ואוהבים זה את זה. אבל, אם יש ביניהם איזה שינוי צורה, דהיינו, שאחד אוהב איזה דבר, אף על פי שחבירו שונא את הדבר ההוא, וכדומה, הרי בשיעור שינוי הצורה הזו, הם שנואים זה על זה, ונפרדים ורחוקים זה מזה.
“ואם הם בהפכיות, באופן, שכל מה שהאחד אוהב, נמצא שנוא על חבירו, נאמר עליהם, שנפרדים ורחוקים הם, כרחוק מזרח ממערב”.
כששני רצונות מתאחדים סביב מטרה משותפת, נבנה מכנה משותף בין הרצונות, וגורם לתחושת “קירבה” בין שני בעלי הרצון, וכשאין שני הרצונות מתאחדים, כל עוד אין המטרות מתנגשות זו בזו, לא ירגישו בעלי הרצון זה את זה, ויהיו אדישים זה לזה, וכשיתנגשו הרצונות, או אז תפנה האדישות את מקומה לשנאה עזה.
לכן כינתה אותנו האישה הנאורה – “טרמיטים”.
משום שכאשר איכות החיים חשובה יותר מן היהדות, שוב אין היהדות המשותפת חשובה. וכשאינה חשובה עוד, נעלם המכנה המשותף שהיא יוצרת בין האישה והבנות.
לפיכך, כל עוד תשארנה הילדות בבני ברק ולא תאיימנה על איכות החיים שלה, תהיה הנאורה אדישה להן, אך בו ברגע שתגענה לגינה ברמת גן ותפגענה באיכות חייה, באותו רגע ממש, יתנגשו רצונות בני ברק ורמת גן זה בזה, ותתעורר השנאה שתגרום לאישה מרמת גן לכנות את הילדות מבני ברק – טרמיטים.
לכן הגברת הנאורה גם לא הסכימה לחזור בה מדבריה כשניתנה לה ההזדמנות לכך.
היא באמת מרגישה כך, שכן אצלה איכות החיים חשובה יותר מן היהדות המשותפת, וראייה לדבר.
לאחר שהתפרסם בתקשורת סרטון המתעד את האירוע תוך טשטוש פניה של המטרמטת, פנה איש תקשורת למשפחת המטורמטת וביקש לקבל לידיו את הסרטון ללא הטשטוש, ונענה בשלילה.
מדוע? בגלל המכנה המשותף.
המצולמת כינתה במצלמת טרמיטים, משום שכאמור, בחייה חשובה היהדות פחות מאיכות החיים, ובגלל שהיא פחות חשובה, אין היא חשה קרבה לילדות מבני ברק.
לעומתה, אצל המצלמת שסירבה לגלות את פניה של המצולמת, חשובה היהדות המשותפת יותר מאיכות החיים, ועל כן, למרות שכינתה המצולמת את המצלמת – טרמיטה, עדיין חשה המצלמת קירבה למצולמת, וכשחשים קירבה למצולם, גם אם מכנה המצולם את המצלם – טרמיט, יסרב המצלם לגלות את קלון המצולם ברבים, שכן האחווה היהודית חשובה בעיניו יותר מאיכות חייו.
מה שהאישה מרמת גן לא זכרה בשעת כעסה הוא, שמעבר להתנהגותה הלא ראויה, כבר הוכיחה ההיסטוריה שכאשר היהודים מעדיפים את איכות חייהם האישית על פני המכנה המשותף היהודי, לא רק המכנה המשותף נעלם, אלא גם היהודים, כפי שמופיע בפרשת השבוע.
בפרשת ויגש מתארת התורה את המפגש המרגש בין יוסף ואחיו, ואת הפייסנות שהוא נוהג בהם למרות שמכרוהו, שנאמר: “ויאמר יוסף אל אחיו גשו נא אלי ויגשו ויאמר אני יוסף אחיכם אשר מכרתם אותי מצרימה… ועתה אל תעצבו ואל יחר בעיניכם כי מכרתם אותי הנה כי למחיה שלחני אלוקים לפניכם… וישלחני אלוקים לפניכם לשום לכם שארית בארץ ולהחיות לכם לפליטה גדלה:”.
כיצד מצליח יוסף להתגבר על משקעי העבר? מהיכן שאב את הכוחות לסלוח לאחיו שבגדו באחווה ומכרוהו? מדוע אינו נוקם בהם על שפגעו באיכות חייו? וחוץ מזה, אם בכל זאת יוסף בוחר לסלוח, מדוע הוא מזכיר את כוונתם – “אשר מכרתם אתי מצרימה”? ואם אינו סולח, מדוע מנחם אותם יוסף באומרו: “ועתה אל תעצבו”?
בגלל המכנה המשותף.
במפגש עם אחיו, יוסף מבקש ללמד את אחיו על המלכודת שטומנת הגלות למכנה המשותף של היהודים.
בגלות, מלמד יוסף את אחיו, ללא עזרה הדדית ונאמנות, לא יצליח העם היהודי לשרוד, שכן בגלות נתון עם ישראל תחת שלטון זרים. ללא זכויות. ללא שלטון. וללא הגנה. מה שעתיד לפגוע אנושות באיכות חייהם, וכשאיכות החיים נפגעת, הופך המימד האנוכי שבאדם לחשוב, עד שהוא דוחק את המכנה המשותף היהודי אל מחוץ למרכז הרגשי. וכשהוא נדחק, נפגעת האחווה, וכשהיא נפגעת, איכות החיים האישית הופכת לחשובה מן היהדות המשותפת, עד שיסכים היהודי למכור את יהדותו בעבור פיסת איכות חיים, וזה מסוכן, משום שאין היהודים יודעים, שכשהיהדות עומדת למכירה נמכרים עימה גם היהודים.
זו הסיבה שמצד אחד יוסף מזכיר את המכירה, ומצד שני סולח.
מזכיר – כדי ללמד שאמנם יש לו סיבה טובה להתכחש לאחווה בשל פגיעת אחיו באיכות חייו. וסולח – כדי ללמדנו, שכאשר חשובה האחווה היהודית מאיכות החיים האישית, בכוחה לאפשר לסלוח אפילו לאחים המוכרים את אחיהם.
ואם להם היא מאפשרת לסלוח, קל וחמור שלאחיות מבני ברק, הגם שבגללן נפגע ערך הדירה ברמת גן.
יוסף מזכיר את מכירתו כדי ללמד שכאשר איכות החיים האישית גוברת על האחווה היהודית, נחרב המקדש של היהודים, וכשהיהדות תתגבר עליה, הוא ייבנה.
שכשאיכות החיים גוברת על האחווה היהודית, מסוגלת יהודייה לכנות את אחיותיה – טרמיטים, וכשהאחווה היהודית גוברת על איכות החיים, יסרבו אחיותיה לפרסם ברבים את תמונתה.
כדי ללמד לדורות, שאם היה יוסף חש כלפי אחיו כמו שחשה הגברת מרמת גן כלפי הילדות מבני ברק, לא היה העם היהודי קם. ואם לא היה קם, לא רק ילדות מבני ברק לא היו קיימות, אלא גם הגברת מרמת גן.
יוסף מזכיר את מכירתו ואת מחילתו, כדי להזכיר לנו ולגברת מרמת גן, שהמפגש בינה ובין הילדות מבני ברק, התאפשר רק משום שיוסף העדיף את האחווה על איכות חייו האישית.
כל מה שנותר לנו הוא לבחור בין האפשרויות.
למכור את האחווה היהודית ולכנות את אחינו טרמיטים כדי להגן על איכות החיים, או לוותר על איכות חיים למען האחווה.
שבת שלום.
