את רועי פגשתי לראשונה בסמינר רווקים של ארגון ערכים. אחרי ההרצאה הוא ניגש אלי וסיפר שהוא משרת בחיל האוויר, ושהוא מחפש את האמת, ושהוא רוצה להיפגש איתי בארבע עיניים.
לכן, כשהוא התקשר אתמול וביקש להגיע הסכמתי למרות הזמן הדחוק.
ם סיפרו שהיה להם ילד לא רגיל, גם בגלל שהיה גאון ומחונן שלמד באוניברסיטה מגיל צעיר, אך גם מסיבה נוספת שהרופאים מכנים אוטיזם
“אני לא בא אליך כדי לברר ספקות”, אמר לי רועי כשנפגשנו, “וגם אין לי שאלות באמונה. לאלו שעוד היו לי כבר קבלתי בסמינר תשובות מספקות.
“אני כאן כדי שתעזור לי להתמודד עם הסביבה הקרובה שלי, שבמקרה הטוב לא מקבלת את ההחלטה שלי.
“אחותי וגיסי הם אתאיסטים שאמנם לא נלחמים בי ישירות, אך לא מפספסים הזדמנות להסביר לי שאני לא בכיוון הנכון של המציאות.
“אבל מה שהכי מפריע לי, אהרן… זו אמא שלי.
“היא ממש נגד. לא סתם נגד. היא לא נותנת לי מנוחה. היא אמנם, גדלה בבית דתי יחסית, אבל מאז ששני הוריה נפטרו ממחלה בזה אחר זה בעודה נערה צעירה, היא טורחת להסביר לכל מי שמוכן לשמוע וגם למי שלא, שהיא כבר לא מאמינה בהקב”ה ח”ו.
“אתה מבין אהרן? אני כל כך רוצה להתקרב להשם, אמר לי רועי כשדמעות בעיניו, אבל אני במלחמה בכל חזית אפשרית, ואני בסך הכול בן אדם. אין לי כוחות למאבקים ולמלחמות. אני כל כך רוצה לצאת לדרך אבל גם חושש מאוד. באתי אליך כדי שתחזק אותי.
“אני מבין אותך לגמרי, עניתי. זה אכן לא פשוט להיות בצד הלעומתי. בטח לא אחרי שבמשך כל השנים היית כנראה בקונצנזוס, אבל למרות זאת יש שתי נקודות שיכולות לעזור לך להתמודד.
“אם אימא שלך הייתה בצד שלך”, שאלתי אותו, “היית יוצא לדרך?”
“בטח”, ענה רועי. “אמא זה הכל. אבל היא ממש נגד”.
“היא לא! אמא שלך ממש לא נגד. אמא שלך נולדה דתיה וגם נותרה כזאת, והיא מאמינה בהקב”ה מאוד. לכן היא גם כועסת עליו. חשוב רגע, האם אפשר לכעוס על מי שאתה לא מאמין בקיומו?
היא מאמינה בו ובהשגחתו, וכיון שהיא מאמינה שהוא מנהל את העולם, היא כועסת משום שהיא מרגישה שלא היה מגיע לה לגדול יתומה.
“זה יכול להיות נכון, הסכים רועי, אבל איך זה קשור לענין?”
“קשור מאוד. הרי בעצמך אמרת שאם יתברר לך שאמא שלך בצד שלך אתה יוצא לדרך. אז כעת אתה יודע זו המציאות. שניכם מאמינים בהקב”ה בהבדל אחד. היא כועסת עליו ואתה אוהב אותו, ולכן היא כועסת עליך, משום שהוא לא מבינה איך אתה יכול לאהוב את מי שהיא כועסת עליו, אך בתוך תוכה, היא אפילו שמחה וגאה בך, ואתה עם האמונה שלך יכול גם לעזור לה.
“איך? כשתסביר לה שאמנם אתה לא יכול לשנות את המציאות, אבל אתה יכול לעזור לה להסתכל עליה בצורה אחרת. וכשרועי לא הבין הסברתי.
בסמינר ערכים שהתקיים בשבת שובה, ניגשו אלי גבר ואישה וסיפרו שאמנם כבר השתתפו בסמינר לפני כשנה, אך הגיעו שוב בגלל אסון שקרה להם.
הם סיפרו שהיה להם ילד לא רגיל, גם בגלל שהיה גאון ומחונן שלמד באוניברסיטה מגיל צעיר, אך גם מסיבה נוספת שהרופאים מכנים אוטיזם, שזהו כינוי לאדם עם לב ענק ונשמה גדולה שאינו מסוגל לבטא זאת. כמו אדם שמנגן על פסנתר יצירות נפלאות אך הפסנתר אינו משמיע קול.
בסמינר לפני שנה, כך סיפרו לי, הם הלכו לים בין ההרצאות, וכל כך אהבו את המקום עד שכינו אותו גן עדן. אחרי שבועיים הם הביאו לשם את הבן שלהם והוא טבע למוות.
“היינו שבורים לחתיכות”, סיפרו. “לא הצלחנו להתרומם. המון שאלות שאלנו. איך זה יכול להיות? איך זה שדווקא כשאנחנו חוזרים בתשובה זה קורה? איך זה קרה דווקא במקום בו קבלנו על עצמנו עול מלכות שמים? ובכלל, מה חטא הילד הטוב הזה? ועוד המון שאלות.
מאוחר יותר, במהלך שנת האבל, גילו אצל בעלה גידול סרטני, שאמנם החלים ממנו, אבל בכל זאת.
ואז, באחד הימים, סיפרה האישה, בתוך כל החושך הסמיך הזה, ישבנו בסלון, ובעלי החל לדבר.
“את יודעת? יש לנו המון שאלות על הקב”ה. אנחנו אמנם מתוסכלים, ואולי גם כועסים. אבל ננסה רגע לעצור את הסחרחורת, ולהתחיל מהתחלה.
“האם בסמינר הוכיחו לנו שהתורה משמיים? האם הוכיחו לנו שיש בורא לעולם?
“בהחלט”, הסכימה האישה. “את מה שגילינו שם אי אפשר למחוק”.
“גם לא עם אסונות וצרות”?
“אכן. אם יש בורא לעולם ואם התורה מן השמיים, זו עובדה. ועובדה לא מתחשבת בשאלה אם טוב או רע לנו. עובדה היא עובדה תמיד. אמת היא אמת, גם אם כלום לא מסתדר”.
“מאז, סיפרה האישה, “אנחנו אנשים אחרים. אנחנו אמנם שבורים ורצוצים, וגם לא יודעים למה זה קרה, אבל אנו בטוחים שיש מישהו שמנהל את העולם, ושהוא אלוקי אמת, ושאולי יום אחד הוא יסביר לנו, ועד אז במקום לכעוס, אנחנו שותקים ומחכים. הגענו לסמינר שוב, רק כדי לבדוק שמה שהיה אמיתי לפני האסון, אמיתי גם כעת.
“אתה מבין רועי? כשהחיים לא מסתדרים כמו שרוצים אפשר מצד אחד לכעוס ולהיות ברוגז עם הקב”ה שאתה מאמין בו, כמו שאימא שלך בחרה, אך אפשר גם אחרת. כשתסביר לה את זה, לא בטוח שהיא תקבל זאת מיד, אך היא תמתן את ההתנגדות שלה להחלטתך.
“אתה בטוח שאימא שלי מאמינה בהקב”ה?”
“בטוח”.
“אז אני הולך על זה, אהרן. אני קופץ למים. ואתה יודע מה? אם אימא שלי איתי, לא אכפת לי שאחותי וגיסי לועגים לי כשאני עושה קידוש בשבת, לא שהחברים בבסיס ובמקום מגוריי לועגים לי. אמת זו אמת, ועל אמת צריך לשלם.
כשרועי קם ללכת, הושטתי לו יד.
“אתה יודע רועי? מחרתיים יום כיפור והזמן ממש לחוץ. אתה יודע למה בכל זאת מצאתי זמן לפגוש אותך? בגלל פרשת השבוע.
בפרשת האזינו מתאר משה רבנו בפני בני ישראל את הצרות שעתידות לעבור עליהם לאורך הגלות הארוכה, ואת הייאוש מן הגאולה שיתעורר בהם בעקבותיהם, אך גם את העובדה כי למרות זאת הקב”ה יגאל אותם. אמנם לא בגלל מעשיהם אלא למען שמו, שנאמר: “כי ידין ה’ עמו ועל עבדיו יתנחם כי יראה כי אזלת יד ואפס עצור ועזוב “.
אלא שכאן עולה שאלה. מה הכוונה שהקב”ה יגאל אותנו למען שמו? אם אין אנו ראויים להיגאל, מדוע הוא גואל אותנו, ואם ראויים מדוע גאולה זו מכונה “למען שמו”? וחוץ מזה. מדוע בגלות בית ראשון גאל אותנו הקב”ה בזכות אבות, ובגלות בית שני תתרחש הגאולה למען שמו?
והתשובה פשוטה. בגללך.
בגלות בית ראשון, שבו בני ישראל בתשובה, וכששבו למעשי אבותיהם אברהם יצחק ויעקב הקב”ה גאל אותם – בזכות אבות.
לעומת זאת בגלות האחרונה לא ישובו בני ישראל בתשובה, וגם לאחר שישובו לארצם לא יחזיקו במעשי אבותיהם. להפך, הם אפילו יתנגדו לאלו שיחזיקו בהם.
“איך בכל זאת ניגאל? בזכות אותם אנשים, שלמרות הכל ישובו להחזיק במעשי אבות למרות שכל הסביבה שלהם אינה מחזיקה ולועגת לאלו המחזיקים בהם. הקב”ה יגאל אותנו למרות שהרוב אינו ראוי, בזכות המיעוט שכן ראוי – למען שמו. כדי שלא יתחלל שמו. כדי שידעו כולם שבזכות אלו שכולם לעגו להם, באה הגאולה – בזכותך רועי, ובזכות בעלי התשובה.
לכן מצאתי זמן להיפגש איתך. כי אתה וכל אלה שכמותך. משמשים לימוד זכות גדול על עם ישראל. בזכותכם, גם אם תמה זכות אבות, אנו עדיין בזכות.
עכשיו אתה מבין מאיפה אתה אמור לשאוב כוח להתמודד? מקל וחומר.
אתה הרי משרת בחיל האוויר, ומי כמוך יודע שלא כל יום יש לך חשק וכוח לבצע את המטלות הצבאיות המוטלות עליך. איך בכל זאת אתה עושה אותם? משום אתה יודע שכולנו בונים עליך. כי אתה יודע שגורל המדינה מונח על הכתפיים שלך.
והדברים קל וחומר. אם כשהמדינה מונחת על כתפיך אתה לא מתייאש, כשכל עם ישראל בונה עליך, תישבר?
שבת שלום.
