בעולמם המופלא של בעלי התשובה נתקלתי בפעם הראשונה כשהייתי ילד קטן, ומאז, במשך עשרות שנים, לא הצלחתי להפסיק להתפעל מתעצומות הנפש ומהכוחות האדירים הנדרשים מהם כדי להפוך את החלטתם לעובדה מוגמרת.
יום אחד התברר לי שלא כולם חושבים כמוני. זה קרה כשהטלפון צלצל, ועל הקו הייתה המורה של הבת שלי .
איך אני יודע שהיא צודקת? גם משום שתמיד זה כך, וגם משום שזה כתוב בפרשת השבוע.
עם תחילת השיחה הסבירה לי המורה, שעם הילדה הכל בסדר ושעם ההורים שלה פחות.
“אני מבינה שאתם משתתפים כמעט כל שבת בסמינרים ליהדות של ארגון “ערכים”.
“נכון. ויש עם זה בעיה?
“לא בדיוק” ענתה המורה, “כלומר, בערך. דהיינו, בהחלט שיש עם זה בעיה ואפילו גדולה. אתה לא חושב שזה יכול להזיק לילדה שלכם? בכל זאת… יש שם אנשים שלא בדיוק שומרים מצוות, וגם לא מתלבשים על פי הכללים של בית יעקב, שלא לדבר על השפה שלא תמיד תואמת את רוח החינוך שלנו. אתם לא חושבים שזה יכול להשפיע עליה?
“את צודקת”, עניתי לה מיד. “היום כדי שילדים ילכו בדרך התורה יש צורך בהרבה תפילות. זה ממש לא פשוט היום עם כל מה שקורה, ודווקא בגלל זה אנחנו מתעקשים לצרף את הילדים שלנו לסמינרים.
כמורה, כמה זמן את משקיעה בלהסביר לתלמידות שלך שבצד השני אין שום דבר, ושחיים ללא תורה הם חיים ריקניים, ושבבני ברק החיים הרבה יותר מלאים בסיפוק מאשר בתל אביב, רק כדי שגם אם לפעמים קשה להן, לעולם לא תחשובנה שבשדות של תל אביב ירוק יותר?
“הרבה זמן”, ענתה המורה. “בדור שלנו זה ממש חיוני. אבל מה זה קשור?
“קשור מאוד” אמרתי.
“אני מניח שכמורה ותיקה פגשת לאורך השנים מקרים שאפילו השיחות שלך לא הצליחו למנוע”.
“נכון. ככה זה בחינוך. אין מאה אחוז. בדיוק בגלל זה אני מתקשרת. עם כל הניסיונות שיש היום, להעמיס על הילדה גם שבתות עם אנשים לא דתיים? זה לא יותר מדי?
“ממש לא, עניתי. בדיוק בגלל זה אנחנו מצרפים אותם אלינו לסמינר.
“חשבת פעם מה עובר לילדה בראש כששבת אחרי שבת, שנה אחרי שנה, היא צופה באנשים הרחוקים מאוד מתורה ומצוות, ומגיעים לסמינר רק כדי לברר את אמיתות התורה, ובסוף הסמינר, בסימפוזיון, היא שומעת אותם מספרים בדמעות, עד כמה הם שמחים למצוא את האמת, ושבשביל לחיות לאורה הם מוכנים לשלם מחיר אישי גם אם יהיה גבוה, ושלמרות שהחיים שלהם מתנהלים על מי מנוחות, הם מוכנים לוותר על הנוחות, רק כדי לחזור בתשובה?
“האם שבת מעין זו לא חוסכת שעות של שיחות חיזוק? האם אחרי שבת כזאת היא לא תבין שבמקום שממנו הם באים אין לה מה לחפש?
לכן אנחנו מצרפים את הילדים אלינו. כדי שיחוו את זה על אמת. כדי שיראו בעיניהם מה אנשים מוכנים לשלם, כדי לחיות כמו שהם חיים. שיראו מה אנשים מוכנים לעשות, רק כדי לזכות לקיים תורה ומצוות שאצלם זה מובן מאליו. כדי שיבינו עד כמה הם ברי מזל.
את הרי מורה. את בטח יודעת. עם איזה ניסיונות מתמודדות ילדות בכיתה שלך? על מה הן נדרשות להתגבר כדי לקיים מצוות? את יודעת לאיזה ניסיונות של בעלי תשובה הילדים שלי נחשפים?
הגיע אלי הביתה איש צעיר ומשכיל, שלא היה חסר לו כלום. פגשתי אותו לראשונה בסמינר, ובמשך יותר משנתיים השתתף בהרצאות. אט אט הוא התחיל לקיים מצוות אבל אשתו לא.
את יודעת עם אלו ניסיונות הוא התמודד? בשבת, כשאשתו הייתה נוסעת ברכב להורים שלה כפי שהם נהגו לפני שהוא חזר בתשובה, הוא צעד לידה על המדרכה שלושה קילומטרים כדי שלא תרגיש שהחזרה בתשובה שלו פוגעת ברקמה המשפחתית שלהם. האם הילדות שלנו מכירות ניסיון כזה?
האם הן מכירות מציאות שבה ילד בן 17 מתקשר בערב פסח בהיסטריה, רק בגלל שמצא בארון התבלינים תבלין שלא רשום עליו כשר לפסח, וזאת אחרי שאמו הסכימה לתחנוניו והכינה את ארוחת החג ממוצרים שהוא קנה, וכעת הוא שואל אם הוא יכול לאכול מהתבשילים או שעליו לומר לאימא שלו שלמרות כל מאמציה לרצותו, הוא לא אוכל ומצית מלחמת עולם סביב שולחן ה”סדר”?
מה אנחנו משלמים כדי לשמור מצוות? כלום. נולדנו כאלה.
השאלה שמטרידה אותי ואת הילדים שלי היא אחרת לגמרי. מאיפה הם שואבים את הכוחות האלה? איך הם מצליחים לעשות את המהפך הזה? למה לנו כל כך קשה לשנות ולו מידה אחת, בעוד הם מצליחים להפוך חיים שלמים?
“ומה התשובה? שאלה המורה.
פשוט מאוד, עניתי לה. כשאתה נשוי לבת בית יעקב שבגיל 10 חזרה בתשובה יש לך את מי לשאול.
זה ממש לא קשה לחזור בתשובה. אמרה לי אשתי. זה אפילו קל מאוד. אתה מכיר אדם שמציעים לו דירה בחינם, שאינו מגיע לקחת את המפתחות רק כי קשה לו?
אתה גדלת בבית חרדי, אמרה לי אשתי. לעולם לא תבין זאת. בעלי תשובה, הם הראשונים לדעת שהחיים שחיו לא מתקרבים מבחינת הסיפוק לחיים של שומרי תורה ומצוות, לכן זה לא קשה להם. כי הם מצאו דירה בחינם.
הקושי בחזרה בתשובה, הסבירה לי אשתי, לא טמון במצוות שהם מקבלים על עצמם לקיים. את זה הם מקבלים עליהם בשמחה גדולה. הקושי הוא בשבירת ההרגלים. ואת זה כולנו מכירים. לא צריך להיות בעל תשובה בשביל זה.
האם הגאוותן אינו מודע לעובדה שהענווה תהפוך את חייו לטובים, מאושרים ורגועים יותר? מדוע אפוא אינו משתנה? בגלל ההרגל. משום שהמוח שלו מגיב למציאות מהר יותר מאשר הרצון, וכך הוא מוצא את עצמו כועס לפני שהוא נזכר בהחלטה להשתנות.
לנו קשה להשתנות יותר מאשר לבעלי תשובה משום שהם יצאו מקופסת החיים ושברו את השגרה, וכששוברים את השגרה, פתאום מגלים שכלום לא קשה.
קשה לנו להשתנות בגלל שהשינוי מתנגש בשגרה שהמוח התרגל אליה, וכשמבינים את זה, הכל נהיה הרבה יותר קל.
איך אני יודע שהיא צודקת? גם משום שתמיד זה כך, וגם משום שזה כתוב בפרשת השבוע.
בפרשת וילך, מתארת התורה כיצד משה יוצא אל בני ישראל כדי לבשר להם על מותו הקרב, שנאמר: “וילך משה וידבר את כל הדברים האלה אל בני ישראל” – אלא שבתרגום יונתם בן עוזיאל מופיע הסבר אחר להליכתו: “ואזל משה למשכן בית אולפנא ומליל ית פתגמיא האלין עם כל ישראל” – וילך משה לבית המדרש וילמד את המצוות האלה לבני ישראל”.
כאן עולות שתי שאלות. א. למה משה הולך לבני ישראל ולא מזמין אותם אליו? ב. מה בדיוק לימד אותם? מה היו הדברים האלה, שאותם ביקש ללמד את בני ישראל ושבגללן יצא אליהם מאהלו?
תשובה לשאלות אלה מופיעה בפרשה הקודמת – פרשת ניצבים, בה משה רבנו מלמד את בני ישראל על מצוות התשובה שנאמר: “כי המצווה הזאת אשר אנכי מצווך היום לא ניפלאת הוא ממך ולא רחוקה הויא: לא בשמים היא לאמר מי יעלה לנו השמימה ויקחה לנו וישמענו אותה ונעשנה: ולא מעבר לים היא לאמר מי יעבור לנו אל עבר הים ויקחה לנו וישמיענו אותה ונעשינה: כי קרוב אליך הדבר מאוד בפיך ובלבבך לעשותו:”
האם שאלתם את עצמכם מדוע משה רבנו כל כך מאריך בביאור מצווה זו? מדוע דווקא במצוות התשובה הוא מדגיש שלא בשמים ולא מעבר לים ושהיא קלה לקיום? מדוע במצוות השבת לא נהג כך? וחוץ מזה, ואם קשה לקיימה, לכן לא צריך לחזור בתשובה?
והתשובה פשוטה.
משה מלמד את בני ישראל שחזרה בתשובה לא בשמים, כי נראה שהיא אכן כזאת. משום שבמבט ראשון נראה שלחצות את הים קל יותר מאשר לחזור בתשובה. לכן הוא מדגיש בפניהם שהיא לא בשמיים. כדי שיבינו שקל לקיימה, כדי שלא יירתעו ממנה.
ומה עם הניסיונות? מה עם ההתמודדויות? על כך משיב משה בפרשת וילך. שם הוא מלמד אותם איך הופכים את הקשה לקל ואת הבלתי אפשרי לאפשרי.
משה הולך לבני ישראל ולא מזמן אותם אליו, כדי ללמדם כיצד הגיע למדרגה הגבוהה לה זכה.
בהליכתו אליהם ביקש משה רבנו ללמדם שכדי להצליח להשתנות צריך “ללכת”. שכדי להתקדם צריך לצאת מהרגילות, מהבית, מהאוהל, מהמקום המסמל את הרגל החיים יותר מכל. כדי להדגיש שאם נצא מן ההרגלים שלנו, תהפוך החזרה בתשובה ממצווה הנמצאת בשמיים ומעבר לים, לכזאת שבפיך ובלבבך לעשותו.
לכן הלך משה אליהם.
כשהם עוצרים את החיים, יוצאים בעלי התשובה מעולם ההרגלים, וכשהם יוצאים משם, אין יותר קל מלשנות, שהרי הם חכמים, ועל כן מבינים היטב את ההבדל שבין חיי תורה ומצוות לחיים שבהם הערכים משתנים בקצב מהדורות החדשות.
לכן להם קל ולנו יותר קשה.
כשאנו חפצים לשנות מידה ממידות הנפש, אנו לא יוצאים משגרת החיים. אלו הרי החיים האמיתיים, מדוע לעצור אותם? ומסיבה זו, משום שאנו מבקשים להשתנות תוך כדי שגרה, קשה לנו יותר.
משה לא הלך אל מחנה ישראל כדי ללמד את בעלי התשובה את סוד היציאה מן השגרה. הם מכירים אותו היטב. הם כבר יצאו מ”הבית” אליו התרגלו. הוא הלך בשבילנו. כדי שגם אנו נלמד את סוד הצלחתם של בעלי התשובה.
כדי שגם אנו נלמד כי מי שקובר את ההרגל, יצעד אחר האמת בלי להרגיש כלל את ה”מחיר” שהוא נדרש לשלם עבורה.
לכן אנחנו לוקחים אתנו את הילדים לסמינר. כדי שילמדו מבעלי התשובה שכל מה שצריך כדי להתעלות בחיים, הוא לצאת מן השגרה.
כשסיימתי, השתררה שתיקה, ולאחר כמה שניות של שקט המורה שאלה.
“הסמינרים של ערכים מיועדים גם לשומרי מצוות או רק לכאלה שלא נולדו למשפחות דתיות.
“רק לכאלו שעוד לא שומרים מצוות”, עניתי. “אנחנו שנולדנו כאלה, נדרשים לערוך את הסמינר שלנו בבית הכל כך רגיל שלנו, ולכן זה גם יותר קשה.
עכשיו את מבינה למה אני לוקח לסמינר את הילדים שלנו? כי אנחנו ברי מזל. אנחנו זוכים להשתתף בסמינרים לבעלי תשובה למרות שאנחנו חרדים, ועם פריבילגיה כזאת את רוצה שנשאיר את הילדים בבית?
שבת שלום.
