כשראיתי את המספר של מתי על הצג ידעתי שהוא זקוק לטובה. כבר שנים שזה כך. מתי לעולם לא יתקשר סתם כך, רק כדי לשאול מה נשמע. למרות זאת לעולם לא אוותר על חברותנו.
מתי נמנה על אלו שעסוקים תמיד בלהרגיש אחרים, וידוע שמי שמרגיש מה מרגישים אחרים, עסוק בלעזור להם במקום לעזור לעצמו, ועם אנשים נדירים כאלה כדאי לשמור על קשר, גם אם הם מתקשרים תמיד רק כשהם זקוקים לטובה.
“למחרת נפגשנו אצלי במשרד, ויהודה סיפר שהוא זכה להקים מעצמה של חסד, ושהוא עסוק בהכל חוץ מבעצמו…
“יש לי חבר בשם יהודה”, סיפר לי מתי. “מדובר בבחור רציני עם המון מרץ, אלא שבשונה מבעלי מרץ אחרים המשתמשים במרצם כדי לדאוג לעצמם, יהודה משתמש בו לדאוג לאחרים, ואפילו הקים ארגון חסד שמסייע למשפחות במצוקה. בקיצור צדיק.
“אני מתקשר אליך כי אני זקוק לעזרה. אתמול, כשפגשתי את יהודה, הפנים שלו היו נפולות. בתחילה חשבתי ששוב הוא טרוד במעשה חסד כלשהו, אך כששאלתי אותו מה קורה, התברר שגם צדקתי וגם טעיתי.
צדקתי כי הוא באמת היה טרוד בבעיה, וטעיתי, כי הפעם לא היה מדובר בצרות של אחרים אלא של עצמו.
יהודה בישר לי שהבית שלו עומד להתפרק, ושהוא חושב להתגרש למרות שיש לו חמישה ילדים, ובגלל שאסור לתת לזה לקרות מיד חשבתי עליך. בקיצור, הצעתי לו לפגוש אותך מחר.
“מה מחר?”, מחיתי. “מחר בבוקר אני מלמד, ואחר הצהרים אני יוצא להרצאה בצפון, וחוץ מזה, איך אתה מבטיח לאנשים דברים בשמי בלי לשאול אותי?
“אין ברירה אהרן”, קבע מתי. “זה דחוף מאוד. הבנאדם עומד להתגרש. תמצא זמן.
“בסדר. בסדר. עניתי, שיבוא מחר. מצאתי זמן.
“איך מצאתי? בסוף הסיפור אגלה לכם.
“למחרת נפגשנו אצלי במשרד, ויהודה סיפר שהוא זכה להקים מעצמה של חסד, ושהוא עסוק בהכל חוץ מבעצמו, ושאשתו ממש לא בעניין, ושהיא כל הזמן מתלוננת, ושהוא לא מבין איך אפשר להתעלם מצרות של אחרים ולחשוב רק על עצמך, ושהוא הגיע למסקנה שאם זה היא או המסכנים, הוא מעדיף את המסכנים.
“אתה צודק אמרתי לו, גם אני בעד המסכנים, לכן אפילו לשיטתך, אסור לך להתגרש.
“וכי למה אסור לי להתגרש?
“פשוט מאוד”, עניתי. “כי אם תתגרש, אשתך וילדיך יצטרפו מן הסתם לרשימת המסכנים, וכבר הצהרת באוזניי שאתה בוחר במסכנים אפילו על פני אשתך. מכאן אני למד, שאם אשתך וילדיך יהפכו למסכנים, אתה תעשה הכול כדי לעזור להם. בנוסף לכך, כולנו יודעים שכשמדובר במסכנים אנו נוטים בדרך כלל להעדיף את מסכנים המוכרים לנו. ולפי שאשתך וילדיך יהפכו למסכנים, ולפי שהם מסכנים שאתה מכיר, ברור לי שתעזור להם, מדוע אפוא לא תעזור להם כעת, רק כדי שלא יהיו מסכנים, ואז תעזור להם?
“יכול להיות שאתה צודק”, אמר לי יהודה, “אבל זה רק על הנייר. במציאות זה הרבה יותר מורכב מאיך שאתה מציג את הדברים. תגיד אהרן. איך אני יכול לחיות עם אישה שלא שמחה בי? שמזלזלת בי ובמה שאני עושה? שמחפשת את הפגמים שלי בנרות, ותולה אותם לייבוש, ברגעים הכי מעצבנים. תבין אהרן. אין לי פרטנר. אין לי דלק. וכשלי אין דלק להרבה אנשים אין מה לאכול. מסכנה או לא, איך אני יכול להישאר איתה?
וחוץ מזה, אהרן, תסביר לי אתה. מה? אשתי לא רואה את החסד שאני עושה? היא לא מבינה שחסד זה חשוב? היא גדלה על זה. איך היא מסוגלת לזלזל במפעל החסד שבניתי? לא חשוב לה לדאוג לאחרים? מאיפה האנוכיות הזאת?
“אתה צודק”, הרגעתי. זה באמת לא נעים. אלא שבתור מומחה למסכנים, אין לי ספק שאתה חש ומרגיש את מה שהמסכנים מרגישים. זה לא מובן מאליו. זו מתנה עצומה שלא כל אחד זוכה לה. אין לי ספק שרק מי שזוכה להרגיש את מה שאחרים מרגישים, מסוגל לעשות את מה שאתה עושה, וככזה, אני מבקש לשאול אותך שאלה.
“חשבת פעם כמה אנרגיה השקיעה האנושות לאורך ההיסטוריה כדי להביא שלום לעולם? האם חישבת פעם את הזמן שהשקיעו יועצי נישואין ומשכיני שלום כדי להטיל שלום בין אדם לחברו ובין איש לאשתו? זה בלתי נתפש. אז איך למרות ההשקעה העצומה, עדיין אין שלום? האם אנו לא מבינים שאם יבוא שלום יהיה לנו הרבה יותר טוב? האם בני זוג לא מבינים את זה? אז איך זה שבני זוג מסוכסכים המכירים בחשיבות השלום לא משיגים אותו? כי למרות שהם חפצים בשלום, אינם יודעים כיצד לגרום לו לבוא. יש להם מכונית ואפילו מנוע, רק שאין להם מפתחות.
“והיכן מצוי המפתח לשלום? שאל יהודה.
“בפרשת השבוע, עניתי.
“בפרשת שופטים משה מצווה את בני ישראל להעמיד להם שופטים ושוטרים שנאמר: ” שופטים ושוטרים תיתן לך בכל שעריך אשר ה’ אלוקיך נותן לך לשבטיך ושפטו את העם משפט צדק: לא תטה משפט לא תכיר פנים ולא תיקח שוחד כי השוחד יעוור עיני חכמים ויסלף דברי צדיקים:” פסוקים אלו מעוררים שתי שאלות.
האם יש צורך לצוות על שופטים שישפטו צדק? האם אין מדובר במובן מאליו? צריך להזהיר שופטים לא לקחת שוחד? הם הרי יודעים טוב מכולם עד כמה מעוור השוחד, ואם למרות היכרותם עם כוחו ונזקיו הם נוטלים שוחד, מה תועיל אזהרתו של משה?
והתשובה פשוטה.
בפסוקים האלה מלמד משה את בני ישראל, לא רק שצריך לשפוט בצדק אלא בעיקר איך זוכים לזה. לא רק שאסור לקחת שוחד אלא כיצד ניצולים ממנו.
בפסוקים אלו מלמד משה שכדי לזכות לשלום יש צורך במשפט צדק. איך הם קשורים? על כך עונה רבי יעקב יוסף מפולנאה בספרו תולדות יעקב יוסף בשם החסיד יעב”ץ וז”ל: “שזהו כלל גדול להתמדת השלום והאהבה בין האנשים. וזה כי רוב הקטטות הנופלות בין בני אדם הם בסיבת שפוט האדם משפט א’ לעצמו ומשפט א’ לזולתו. לכן הזהיר שיהי’ דעתך ונפשך תחת נפשו”.
“וזהו שאמר שופטים ושוטרים תיתן לך”, מסיים בעל ה”תולדות”. “רצה לומר אותו משפט שהיית רוצה על חבריך, אותו המשפט שפוט לעצמך ותיתן לך זה השופט שישפוט אותך כמו זולתך, ואז כל אחד על מקומו יבוא בשלום”.
הבנת יהודה? כולנו מכירים בחשיבות השלום. אין בכך ספק. מדוע אפוא אינו בא? משום שאנחנו שופטים שלא בצדק.
“עם יד על הלב, יהודה. האם ניסית פעם להיכנס לראש של אשתך? ניסית לחשוב במקומה? ניסית להסתכל על המריבות שלכם מתוך הבית שהיא גדלה בו או מתוך האישיות הייחודית שה’ נתן לה? האם הצלחת להתבונן על התנהלותך מתוך הרגשות שהחיים מלאו בה? ברור שלא. אם היית נוהג כך אין לי צל של ספק שהיית מצדיק אותה.
“ומאיפה הביטחון הזה?” שאל יהודה.
“ממך”, עניתי. האם את עצמך אתה מבין? האם את עצמך אתה מצדיק? שאלת את עצמך מדוע? כי את עצמך אתה שופט לאור המטען הרגשי שהצטבר בך, וכששופטים עם משקפיים כאלה תמיד נצדיק את עצמנו, וגם אם לא, תמיד נמצא דרך לדרוש נסיבות מקלות בגללן.
האם החלטת פעם להתגרש מעצמך? נכון שלא? למה לא? אתם הרי לא תמיד מסתדרים, אז איך קורה שתמיד אתה משלים עם עצמך ולא מתגרש? בגלל שאתה שופט את עצמך לאור נסיבות חייך. ואם תנהג כך לא רק כלפי עצמך אלא גם כלפי אשתך, תגלה לפתע שהטענות שלה לא מגיעות מצרות עין או מרוע לב. פתאום תגלה שזה רק בגלל שהיא מרגישה מסכנה. בגלל שהיא לא מבינה מדוע למרות שאתה עוזר לכל המסכנים, אינך עוזר לה למרות שגם היא מסכנה.
יהודה היה מהורהר.
“אתה צודק אהרן, הודה. “אתה אמנם לא מכיר את אשתי, אבל היא באמת מגיעה מבית שלא ספר אותה, וכשאנחנו רבים, היא אומרת לי בדיוק את הדברים שאמרת. השאלה היא למה אנחנו לא חיים ככה? למה אנחנו לא מצליחים להיכנס לראש של השני? עכשיו שאתה אומר את זה, זה נשמע הכי הגיוני, אז איך זה שאנחנו מאבדים את זה דווקא כשצריך?
“בגלל המשך הפסוק”, עניתי. כעת אתה מבין מדוע כדי לשפוט צדק, משה אוסר עלינו ליטול שוחד? כי יש קשר ביניהם.
כדי לשפוט בצדק, צריך לחשוב מתוך הראש של השני, וכדי שזה יקרה עלינו לצאת מהאנוכיות המשחדת שלנו.
אנחנו יודעים היטב שאם נחשוב מהצד של השני הוא יצא צודק, ואם הוא יצא צודק, אנחנו נצא לא צודקים, ואם אנחנו נצא לא צודקים, נצטרך להשתנות, ולהשתנות זה קשה. לכן בגלל שאנחנו משוחדים, אנחנו שופטים את הזולת מתוך העולם שלנו ולא שלו, ואז אין משפט צדק. וכשאין צדק איך יהיה שלום?
“זה יפה” אמר יהודה, “אבל זה לא בעצם להיות פראייר? שרק אני אכנס לראש שלה? ומה איתה? למה שהיא לא תכנס לראש שלי?
זה בגללך אמרתי לו.
אתה זה שהחלטת שאתה מקדיש את חייך כדי לעזור למסכנים לא? אתה בחרת להיות פראייר, ואם זו הבחירה שלך למה אתה נסוג כשהמסכנה זו אשתך, בשבילה לא שווה להיות פראייר?
עכשיו אתם מבינים איך מצאתי זמן ליהודה למרות שלא היה לי? כי נכנסתי לראש שלו וחשבתי מהצד שלו. אם אני הייתי זקוק לעזרה הייתי מוצא זמן בשבילי?
שבת שלום.
