את ליאור ושני פגשתי בסמינר לפני מספר שנים. הם נגשו אלי אחרי ההרצאה על אמיתות התורה, וסיפרו שהם מאוד נהנים בסמינר, שההרצאות גרמו להם שינוי חשיבתי משמעותי, ושאמיתות התורה הוכחה להם בבהירות למרות שהם ספקניים מטבעם, ושלמרות האמור, לשמור מצוות הם לא מתכוונים, לפחות לא בזמן הקרוב.
כששאלתי מה מונע מהם לקיים מצוות, ליאור סיפר שלשני יש אח שנשוי לאשה לא יהודייה, וכשהוריו ביקשו לערוך לו עלייה לתורה בבית הכנסת האורתודוכסי הסמוך לביתם, להפתעתם, הרב דחה אותם בתירוצים שונים ששמורים למקרים בהם לא רוצים לומר בגלוי את הסיבה האמיתית.
איך קורה, שאנשים שבזים לכל דבר שבקדושה, מעודדים ומשבחים את נשות הכותל ונאבקים כדי לאפשר להם להתפלל כרצונן דווקא ברחבת הכותל?
אתה מבין איזו עגמת נפש נגרמה להם? עד שילד כבר מבקש לעלות לתורה, גם זה לא בסדר? בסוף הם פנו לראביי של בית הכנסת הרפורמי, שקיבל אותם בזרועות פתוחות ומאור פנים, והעלה לתורה, לא רק את הבן הלא יהודי, אלא גם את אמו.
אתה מבין? הסביר ליאור בכאב. זה מה שאני לא אוהב אצלכם. התורה והמסורת כל כך יפים, למה תמיד הדתיים הורסים את הכל. למה הם לא מאירים פנים? אתה יודע כמה אנשים זה היה מקרב? אי אפשר קצת להתגמש? להעלים עין? אז הילד לא יהודי. אז מה? הוא בסך הכל מבקש לעלות תורה, מה הרווחתם? שעוד משפחה התחברה לרפורמים, ושאני ואשתי מתקשים להזדהות עם התורה הזאת.
נראה לך שאנחנו יכולים להזדהות עם תורה שלא מאפשרת לילד לחגוג בר מצווה?
למה לא? היתממתי.
מה למה לא? אתה לא מבין? שאל ליאור בתסכול. אם הייתם מעט גמישים יותר, הציבור לא היה כל כך “אנטי”, עם ישראל היה שב להיות מאוחד, ויותר אנשים היו מתקרבים לתורה, שבסופו של דבר זה מה שאתם רוצים. אתה לא חושב כך?
ממש לא, עניתי.
ההתנגדות לתורה ולשומרי המצוות כלל לא קשורה לשאלה אם הדתיים גמישים או לא. היא קשורה לנושא אחר לגמרי. הרבה יותר עקרוני.
שאלת את עצמך, איך קורה שאנשים, שמצד אחד משתלחים בתורה ובשומרי מצוות בצורה הכי ארסית, ומכנים אותם פרימיטיביים, חשוכים, וסכנה למדינה, רק בגלל שהם שומרים מצוות, ומצד שני הם נאבקים באדיקות דתית ממש למען הרפורמים?
איך קורה, שאנשים שבזים לכל דבר שבקדושה, מעודדים ומשבחים את נשות הכותל ונאבקים כדי לאפשר להם להתפלל כרצונן דווקא ברחבת הכותל? שדווקא אלה שכל כך לועגים לשומרי התורה על קיום המצוות, שדווקא הם ייאבקו למענן?
איך זה, שדווקא אלו שאוכלים לא כשר מתוך אידיאל, תומכים ברפורמת הכשרות? הרי הם בעצמם לא אוכלים כשר, אז מה אכפת להם ממערכת הכשרות? איך זה שאלה שמתחתנים בנישואין אזרחיים, רק בגלל שהם לא רוצים לראות רבנים בחתונה שלהם, נאבקים למען הכרה בנישואין רפורמיים? איך זה שדווקא אלה שרוצים למחוק את היהודית מהדמוקרטית, נאבקים למען הכרה בגיורים שלהם? פתאום היהדות מעניינת אותם?
איך זה שדווקא אלו שמנסים למחוק כל סממן יהודי מהפרהסיה של מדינת ישראל, נאבקים למען הכרה ברפורמים בטענה שהם אלו שיקרבו את היהודים ליהדות שהם לא מאמינים בה?
את האמת? ענה ליאור בחיוך, עכשיו כשאתה מתאר את זה, זה באמת קצת משונה. לך יש הסבר מניח את הדעת לסתירה הזאת?
בהחלט, עניתי, ההסבר לכך מופיע בפרשת השבוע.
בפרשת ואתחנן משה רבנו מלמד את בני ישראל על האיסור לשנות מן התורה שנאמר: “לא תספו על הדבר אשר אנכי מצוה אתכם ולא תגרעו ממנו..:”
שאלת את עצמך, מדוע אסור להוסיף על מצוות התורה? מילא לגרוע עוד ניתן להבין. אם ה’ ציווה לקיים מצווה מי אנחנו שנבטל אותה, אבל להוסיף? מה רע בכך? אם אדם רוצה להיות עוד יותר צדיק, גם זה לא בסדר?
תשובה לכך נמצאת בהמשך הפרשה, שם משה מזכיר לבני ישראל את מעמד הר סיני, שנאמר: “רק השמר לך ושמר נפשך מאד פן תשכח את הדברים אשר ראו עיניך ופן יסורו מלבבך כל ימי חייך והודעתם לבניך ולבני בניך: יום אשר עמדת לפני ה’ אלוקיך בחורב… וידבר ה’ אליכם מתוך האש… ויגד לכם את בריתו אשר ציווה אתכם לעשות…:”
לא מוזר ליאור? לשם מה משה מזכיר לבני ישראל את מעמד הר סיני? אפשר לשכוח אירוע כזה? האם הניסים היומיומיים שהתרחשו מול עיניהם יאפשרו זאת? וחוץ מזה, מה חשוב כל כך ב”והודעתם לבניך ולבני בניך”? ולהדגיש שבאותו מעמד ה’ נתן להם את התורה ולא מישהו אחר?
והתשובה פשוטה.
בפסוקים האלה משה רבנו מזכיר לבני ישראל את מקורה האלוקי של התורה, כדי להדגיש שבתורה שמקורה אלוקי, להוסיף זה כמו לגרוע. למה? כי אם ה’ נתן את התורה, אין לנו את הזכות וגם לא הסמכות לשנות אותה. כדי להדגיש, שברגע שאנו משנים ולו משהו מתורת השם, בין לגרוע ובין להוסיף, שוב אין היא תורת השם, אלא תורת בני אדם.
לכן בסמוך לאיסור שינוי התורה, משה מזכיר להם את מעמד הר סיני. כדי להזכיר להם שבגלל שהיא כזאת, אין לגרוע אך גם לא להוסיף.
בפסוקים אלו משה מלמד את בני ישראל שתורה שמקורה בבני אדם, היא כזאת תמיד, גם אם שינינו ממנה וגם אם לא, אך תורה שמקורה בשמיים, תישאר כזאת כל עוד נשמור עליה כפי שקיבלנו אותה. ברגע שנשנה ולו אות אחת, מאותו רגע ממש שוב אין היא תורת השם.
זה יפה, אמר לי ליאור אבל איך זה קשור לאלו שמתנגדים לתורה ותומכים ברפורמים?
פשוט, עניתי.
אלו שנאבקים בשומרי המצוות עושים זאת, לא בגלל שמפריע להם שתהיה לאדם תורה. מפריע להם שהיא משמיים. הם לא נגד התורה, הם נגד ה”משמיים”.
למה? משום שברור להם שכל עוד תהיה התורה מן השמיים, אלו הנאמנים לה לא יסכימו לשנות ממנה אפילו אות אחת, ובעיקר, ייאבקו בכל כוחם כדי להגן עליה. וזה מסוכן.
מדוע? כי זה לא סוד שאנשים שמקיימים את התורה רק בגלל שהיא משמיים, הרבה יותר קשה לכופף, מאשר את אלו שמאמינים שהיא תורת בני אדם. כי זה לא סוד שאנשים כאלה אי אפשר לפתות וגם לא לשחד.
לכן, למרות שהם נגד שומרי המצוות, ברפורמים הם דווקא תומכים. כי הם מאמינים שעל ידי חיזוק הרפורמים שאצלם “הדת היא אצטלה להשקפת עולם חילונית”, יהיה קל יותר להכניע את שומרי המצוות, שכן מי שמקיים תורה של בני אדם מרשה לעצמו בקלות רבה לשנות ממנה ככל העולה על רוחו כדי להתאים אותה לדתם של אלו שמבקשים להשכיח את תורת השם.
תורה זה בסדר, העיקר שלא תהיה משמיים.
מסיבה זו בדיוק הם תומכים בנשות הכותל המניחות תפילין. לא משום שהם נגד הנחת תפילין. ממש לא. הם נגד תורת השם. לכן אם מניחים תפילין משום שכך כתוב בתורת השם הם נגד, ואם מניחים אותם רק כי מתחשק, הם בעד. כי תפילין של בני אדם קל יותר להפסיק להניח מאשר תפילין של תורת השם.
לכן הם גם מעודדים מערכות כשרות אלטרנטיביות, למרות שהם לא מקפידים על כשרות, ותומכים בגיורים רפורמים למרות שהם בעד ניתוק המדינה מהזהות היהודית שלה.
הם תומכים ברפורמים משום שהם יודעים שעם אנשים שמאמינים בתורה אנושית, הרבה יותר קל להתפשר, והרבה יותר פשוט לעשות עסקים.
הרפורמים הרי בעד להתאים את התורה לחיים, אז מה זה בשבילם לוותר עוד קצת? אבל עם שומרי המצוות? עם אלו ששומרים בקנאות על “לא תוסיפו ולא תגרעו”? הרבה יותר מסוכן. הם הרי טוענים שהתורה ניתנה משמיים, ולכן איתם אי אפשר להתפשר, וכשאי אפשר להתפשר – נלחמים.
הבנת ליאור? כששומרים על התורה ללא פשרות, זה אולי גורם לאנשים מסוימים להרגיש לא בנוח כשלא העלו לתורה את הילד שלהם. אבל בינינו, אתה הרי השתתפת בהרצאה על אמיתות התורה. כעת אתה יודע שהתורה מן השמיים. אז עם כל הביקורת, מי בעיניך מייצג בצורה אמיתית ומדוייקת יותר את התורה הזאת. אלו שטוענים שהיא משמיים או אלו שמתייחסים אליה כתורה של בני אדם? אלו שלא מוכנים לשנות, אפילו לא אות או אלו שמעדכנים את התורה בתדירות של עדכוני מחשב?
לאיזה בית כנסת תעדיף ללכת? לכזה שגם בעוד 500 שנה יקיימו בו את אותם מצוות, או לכזה שבעוד מאה שנה יהפוך למוזיאון או מסעדה כי כבר לא יהיה מי שיתפלל בהם?
וחוץ מזה ליאור. תחשוב רגע, מה היה קורה אם כולם היו רפורמים? האם היית יכול לשבת היום בהרצאה ולהיווכח שהתורה מן השמיים? הם היו מרשים לזה לקרות?
נכון. אולי אנחנו לא הכי נחמדים, אבל מצד שני, בזכות מי אתה יכול גם 3334 שנים אחרי מעמד הר סיני, לדעת מהיכן התורה הגיעה?
שבת שלום.
