ב־17 במאי 1977, נערכו בישראל בחירות לכנסת ה־9. עם נעילת הקלפיות התפרסם לראשונה בישראל המדגם שלימד על רצון הבוחר, ובעקבותיו בישר חיים יבין שהיה אז “הפנים של החדשות” בפנים המומות על ה”מהפך” המפורסם שמאז הפך גם למטבע לשון.
ההלם היה מוחלט. בעיקר אצל אלו שמאז קום המדינה הכירו רק את צידה המרוח של הפרוסה, מה שגרם לייחס ליצחק בן אהרון, שהיה מחשובי המנהיגים והוגי הדעות של תנועת הפועלים, את המשפט “העם טעה, צריך להחליף את העם”.
“האם רופא שעומד לנתח את אמו, יסכים לוותר על כך לטובת מנתח בכיר ממנו או יתעקש לבצע אותו? תלוי באהבה.
למען הצדק ההיסטורי יש להדגיש שבן אהרן לא אמר ש”צריך להחליף את העם”, אלא ש:”עם כל הכבוד שאנו מייחסים להכרעתו של העם, אם אמנם זו ההכרעה, אינני מוכן לכבד אותה”.
אבל בינינו, מה זה משנה?
האם יש הבדל בין “להחליף את העם”, ובין אינני מוכן לכבד את הכרעת העם? האם יש דמוקרטיה שמורה רק לצד אחד? מסתבר שכן.
לקראת בחירות 2015 פתח יאיר לפיד את נאומו במילים “מושחתים, נמאסתם!” והסביר: “נמאס מהמושחתים, נמאס מזה שהם גונבים לנו את המדינה. תחזירו לנו את המדינה, מושחתים”.
בלהט הנאום לפיד שכח לפרט ממי נגנבה המדינה, מי גנב אותה, ולמי צריך להחזיר אותה. שכן, אם הממשלה נבחרה בבחירות דמוקרטיות, פירושו של דבר שהרוב בחר בה, ואם הרוב בחר בה, ממי בדיוק גנב הרוב את המדינה? מעצמו?
והתשובה פשוטה.
בישראל ישנן שתי קבוצות. אחת, שמאז ה”מהפך” מייצגת את הרוב בכנסת ישראל, ואחת את המיעוט.
את הרוב מרכיבה אוכלוסייה מזרחית מסורתית ימנית דתית וחרדית, שחבריה מכונים מנשקי קמעות שמשתטחים על קברי קדושים, פחות אינטליגנטיים, בעלי סף נורמטיבי בגובה דשא, חסרי דעת, משיחיים, סכנה למדינה שאינם שייכים לעתיד ולוקים ב”הצבעה שבטית” שגרמה לאחד העיתונים בישראל לפרסם מאמר שבו מובאים דבריהם של חוקרים פסיכואנאליטיים המציעים הסברים סוציולוגיים לתופעה.
מול קבוצה זו ניצבת קבוצה שכאמור, מאז המהפך, נמצאת במיעוט, ועליה נמנים ברובם, אלו שלא לוקים בתסמונות של קבוצת הרוב. בעיקר אלו שישבו ליד ההגה של המדינה מאז הקמתה ועד למהפך עליו הכריז חיים יבין ב – 77 שגרם ליצחק בן אהרן להרגיש שהוא אינו מחויב עוד להחלטת הרוב.
למה? כי אם הרוב חכם פחות, מדוע להיות מחוייב לו? וכי חכמים ונאורים אמורים להיות כפופים לטיפשים, רק משום שמספרית הם נחשבים לרוב? והרי כבר נפסקה הלכה שהכרעה ברוב קולות אינה ערובה להכרעה דמוקרטית.
מסיבה זו, למרות שהרוב דווקא בחר בממשלה ממנה פרש, טען לפיד בנאומו שהמדינה נגנבה, ושצריך להחזיר אותה לחכמים מטביעי החותם והמורשת, וזאת למרות השתייכותם לקבוצת המיעוט, שכן ידוע ומפורסם לחכמים, שרוב בנין גדול וחשוב באיכותו מרוב מנין, ועל כן יואיל רוב מניינם של מנשקי המזוזות והמשתטחים על הקברים להשיב את הגזילה לרשות רוב בנין החכמים להם שייכת המדינה.
זו גם הדרך להסביר את התנהגותם של חברי כנסת הנעים ונדים ממפלגה למפלגה ומגוש לגוש ומאידיאולוגיה ולאידיאולוגיה כדי לשמר את כיסאם, ואינם חוששים לספר לנו בלהט פטריוטי, כי רק טובת המדינה ניצבת אל מול עיניהם, מתוך אמונה שלימה שהרוב יאמין להם.
כי אם חברי קבוצת הרוב פחות חכמים ואינטליגנטיים, אפשר למכור להם הכל. אפילו אגו מנופח ובלבד שיהא עטוף בממלכתיות ובטובת המדינה.
ויש לי הוכחה.
האם קרה פעם בעימות טלוויזיוני לפני בחירות, שאחד מהמועמדים לראשות הממשלה השתכנע בצדקת חברו? האם קרה שראש ממשלה יפנה את מקומו לסגנו בחדווה ובשמחה, רק משום שהגיע למסקנה כי חברו ינהיג את המדינה טוב ממנו? לא קרה.
למה לא? כי טובת המדינה לעולם אינה מפנה עורפה לחכמים, גם אם הם במיעוט. משום שחברי קבוצת המיעוט מאמינים באמונה שלמה, שהם זו המדינה, והמדינה הם, ואם הם המדינה, כיצד יתכן שטובת המדינה וטובתם תהפוכנה צרות זו לזו?
“זה אולי נכון, אך חלקית בלבד” אמר לי חבר שמאמין כי התקבל לקבוצת המיעוט למרות שהוא מגיע מאזור שאינו יכול להתרומם מגובה הדשא.
“אני מסכים שבשיחות סלון סגורות אפשר לשמוע את רוח הדברים עליהם אתה מדבר, אבל זה מאוד אנושי. כל מנהיג חושב שהוא בעל הכישורים הטובים ביותר”.
“אינני מסכים”, השבתי.
“האם רופא שעומד לנתח את אמו, יסכים לוותר על כך לטובת מנתח בכיר ממנו או יתעקש לבצע אותו? תלוי באהבה.
אם הוא אוהב את אמו יותר מאשר את עצמו, אין ספק שיוותר, משום שהאוהב את אמו רוצה בטובתה, וטובתה שהמנתח המנוסה יותר ינתח אותה. אם בכל זאת לא יוותר אות היא שאהבת עצמו ואהבת כבודו קודמים אצלו לאהבת אמו.
והוכחה לכך מופיעה בפרשת השבוע.
בפרשת פנחס לאחר שמבשר הקב”ה למשה על מותו הקרב, פונה משה להקב”ה ומבקש למצוא לו מחליף ראוי שנאמר: “יפקד ה’ אלוקי הרוחות לכל בשר איש על העדה… ולא תהיה עדת ה’ כצאן אשר אין להם רועה:”
בתגובה אומר לו הקב”ה: “קח לך את יהושע בן נון איש אשר רוח בו וסמכת את ידך עליו… ונתתה מהודך עליו”, ומשה לא מתמהמה, שנאמר: “ויעש משה כאשר ציווה ה’ אתו ויקח את יהושע… ויסמך את ידיו עליו:”.
האם חשבתם פעם, מה חושב ומרגיש איש עסקים רגע לאחר שמבשרים לו כי מותו קרב? מה עובר לו בראש באותו רגע? האם הוא חושב על העובדים שלו? על חשבון הבנק? על השקעותיו? כנראה שלא.
מה אפוא גורם למשה, מיד כשהוא מתבשר על מותו, לבקש מה’ שימצא לו מחליף ראוי? האהבה.
כשאיש עסקים מתבשר על מותו הקרב הוא לא חושב על העובדים שלו כי אינו אוהב אותם, אך אבא המתבשר על מותו הוא חושב על ילדיו בדיוק מסיבה זו, כי הוא אוהב אותם ודואג להם.
לכן משה מחפש מחליף מיד כשהוא מתבשר על מותו. כי היחס של משה רבנו לבני ישראל, מעולם לא היה זהה ליחס של ראש ממשלה לבוחרים שלו.
עבור ראש ממשלה, הבוחרים אינם אלא כלי ואמצעי לקידום עצמי, ובשביל אבא, ילדיו נחשבים למטרה והוא לאמצעי.
לכן כשמשה מתבשר על מותו, הוא מבקש מה’ למצוא לעם ישראל מחליף הגון, וכשמתרחש מהפך, מבקש המיעוט להחליף את העם, משום שהרוב אינו אלא אמצעי להשגת שליטה, וכשקבוצת המיעוט הנאורה מגלה שהאמצעי לא בחר בה, היא מרגישה שהאמצעי גנב למטרה את המדינה.
לכן למרות שהקב”ה אמר לו לסמוך את יהושע ביד אחת, סמך אותו משה בשתי ידיו ובעין יפה, יותר ממה שנצטווה. כי בשביל משה עם ישראל היה מטרה ולא אמצעי.
והערה לסיום.
א. בטקס הממלכתי שהתקיים ביום הזיכרון לחללי צה”ל ביום הזיכרון לחללי מערכות ישראל לשנת תשפ”ב, היה מי שדאג, בטעות כמובן, להושיב את הרב הראשי לישראל הגאון רבי יצחק יוסף שליט”א בשורת המכובדים השנייה, ולכן ראש הממשלה דאז נפתלי בנט “שכח” להזכיר את נוכחותו במהלך נאומו.
האם הרב התלונן על כך? כמדומני שלא. מדוע? אולי משום שהרב הראשי סבור שכבוד הנופלים קודם לכבודו האישי.
ב. השבוע, כחודש לאחר אירוע א’, בעקבות השתתפות נשיא ארצות הברית ביידן בפתיחת המכביה דרש ראש הממשלה להתכבד ולנאום ראשון, לפני נשיא המדינה, ומשנענה בשלילה, כך על פי הפרסומים, הודיע שאם אינו נואם ראשון, לא ינאם כלל. מדוע? משום שכשם שהרב הראשי מחל על כבודו למען כבוד המדינה, כך הוא.
ג. השבוע, אחרי שהפך מראש ממשלה בפועל לחליפי, נעדר נפתלי בנט מישיבת הממשלה.
מלשכתו נטען שהיעדרותו נועדה להשאיר את הבמה ללפיד, אך בתקשורת התעקשו לפרסם שהסיבה לכך היא ההדלפה לתקשורת על כך שביקש לעצמו תנאים של ראש ממשלה לשעבר תוך תיקון החוק שאינו מאפשר זאת ועל כי לדעתו ההדלפה הגיע מלשכת חברו לו פינה את מקומו.
מדוע להיעדר? משום שלמד מחברו שסירב לנאום שטובת המדינה קודמת לכל.
שבת שלום.
