בפעם הראשונה פגשתי את אבירם בהרצאה בביתו בתל אביב.
במשך הזמן נוכחתי לדעת שאבירם הוא עורך-דין חריף וסקרן גדול, ולכן כשהתקשר וביקש שאבוא אליו למשרד ללמד פעם בשבוע הסכמתי מיד.
“את זה הבנתי”, השבתי, “אבל בגלל זה אתה מסתובב עם צוללת על החולצה כל היום?”
אלא שאז פרצה לחיינו מגפת הקורונה, וכמו הרבה דברים אחרים – גם השיעור נכנס להקפאה.
לאחר מספר חודשים התקשר אבירם, וסיפר שהחברים חסרי סבלנות ושהוא מעוניין לחדש את השיעור בהקדם. בדרכי לשיעור המתחדש, הוא התקשר שוב והודיע שנוספו חברים חדשים ודעתנים, וצפויים ויכוחים. הוא התנצל מראש על אי הנעימות הצפויה והציע שאבחר הפעם נושא רגוע לשיעור.
עם כניסתי הודעתי שהשיעור יעסוק בהבדל שבין המוסר האנושי למוסר התורני – נושא טעון גם כשמדובר בציבור שלֵו ורגוע.
ההתפרצות לא איחרה לבוא.
“נכון שאתה מבני ברק?”, שאל יובל שלבש חולצה עם הדפס של צוללת והכיתוב ‘לך’, “אתה חושב שזה הזמן המתאים שתושבי בני ברק ירביצו בנו מוסר? אתה מדבר על מוסר…?!
“כמה זמן נוכל לסחוב אתכם על הגב שלנו? גם פטור משירות בצה”ל. גם מיסים אתם לא משלמים, גם קצבאות אנחנו מממנים לכם, אבל השנה זה כבר עבר לגמרי כל גבול!
אתם יושבים לכם בבני ברק. לא שומרים על כללי משרד הבריאות, מדביקים את עצמכם לדעת בקורונה, מכניסים את כל המדינה לסגר, ועכשיו אתה עוד מגיע ונותן לנו מוסר? זה לא סוג של חוצפה…?!”
“גם אני יכול לשאול אותך משהו לפני שאשיב? מה עושה צוללת על החולצה שלך ולמי אתה מתכוון בכיתוב ‘לך’?”
יובל חייך. “תגיד, נפלת מהירח? אתה לא יודע מה קורה בבלפור כל מוצאי שבת? יש לנו ראש ממשלה שעומד לדין על עבירות שחיתות, ובמקום ללכת הביתה הוא מסית נגד מערכת המשפט!
“הצוללת על החולצה שלי נועדה להזכיר את פרשת הצוללות של נתניהו, שלא נחקרת. אנחנו עולים לירושלים להפגין מול בית ראש הממשלה ברחוב בלפור, בקיץ ובחורף, כדי שיבין שהוא צריך ללכת הביתה. אנחנו אומרים לו ‘לך’!”
“את זה הבנתי”, השבתי, “אבל בגלל זה אתה מסתובב עם צוללת על החולצה כל היום?”
“ממש לא. זה בגלל שאני נלחם על הערכים שלי. על המדינה שאני כל כך אוהב. זאת מלחמה על החיים! אני מאמין בערכים של צדק, יושר וניקיון כפיים. אצלי המלחמה בשחיתות היא הדבר הכי חשוב, ואם בשביל זה צריך ללבוש חולצה עם צוללת, אלבש! בשביל ערכים צריך להתאמץ, להקריב”.
“אני מזדהה לחלוטין עם דבריך”, החמאתי לו. “גם אני חושב שצריך להסתכן ולהתאמץ עבור ערכים. השאלה שלי היא – למה? מה יש בצדק וביושר שהם חשובים לך כל כך?”
“פשוט”, ענה יובל. “אם ראש הממשלה מושחת, זה מחלחל למטה ומשחית את המדינה כולה. מדינה מושחתת נהרסת מבפנים! אם המדינה תלך פייפן, איפה נחיה? יש לנו ארץ אחרת? אתה יודע מה זה לחיות במדינה שבה לממשלה אין כבוד לשופטים?
“לכן אנחנו נלחמים, כדי להחליף את השלטון, וכשזה יקרה כולם ילכו לצבא, יעבדו וישלמו מִסים, וכשיהיה סוף סוף שוויון בנטל, המדינה תהיה מקום שכיף לחיות בו!”
“אז זהו”, אמרתי ליובל, “בדיוק בגלל זה באתי לתל-אביב מבני ברק. לא כדי להטיף מוסר, אלא כדי לקרוא כמה פסוקים מפרשת השבוע.
“בפרשת תרומה הקב”ה מצווה את משה להקים משכן, ובמקום המקודש ביותר – בקודש הקודשים, להניח ארון, בתוכו להניח את התורה, ומעליה כפורת, שעליה שני כרובים עשויים זהב שפניהם פני ילדים.
“לא נראה לך קצת מוזר הדבר הזה?”, שאלתי.
“איזה דבר?”, שאל ירון.
“מילא לשים בארון את לוחות הברית והתורה – אני מבין, אבל במקום הכי קדוש לעם ישראל שמים שני תינוקות מזהב? ועוד מעל הלוחות?
“הגעתי לכאן כדי להסביר שבציווי על עשיית הארון מלמדת התורה שאין בעולם אנשים לא דתיים. כולם דתיים. השאלה היא רק – של איזו דת.
“כשאני שומע בחדשות על ההפגנות בבלפור, זה מזכיר לי אחד לאחד את ההפגנות של נטורי קרתא! בשני המקרים אנשים מפגינים בשם הדת שהם מאמינים בה, בשני המקרים יש עקשנות, מסירות נפש ודבֵקות במטרה. ההבדל הוא רק בערכים עליה מתבססת כל אחת מהדתות.
“אתה יוצא להפגין נגד ראש הממשלה ולהגן על בית המשפט כדי שיהיה כאן צדק ויושר, וכדי שהמדינה תהיה מתוקנת, וכדי שיהיה כיף לחיות כאן. בקיצור – אתה יוצא להפגין למען ערכים נעלים שתכליתם איכות חיים. ככה לא בונים מדינה.
“בציווי על אופן עשיית ארון הברית ומיקומו, התורה מלמדת שהבסיס הערכי של עם ישראל הוא התורה, ושהמוסר התורני לא נועד להביא לנו איכות חיים, להפך: איכות החיים שלנו צריכה להיבנות על פי מוסר התורה.
“בציווי להניח את התורה והלוחות במקום המקודש ביותר, התורה מלמדת שכולנו דתיים, ושלכל אחד יש קודש קודשים משלו.
“השאלה היא רק מה יש שם. עבור מה אתה מקדיש את חייך – מה המניע למוסר – תורת ה’ או איכות החיים?
כדי להדגיש את ההבדל העקרוני והמשמעותי הזה, מצווה הקב”ה שבארון יהיו כרובים עם פני ילדים. ללמדנו שמי שרוצה לגדל דור מוסרי, צריך לוודא שהמוסר שהוא מחנך עליו יהיה מטרה ולא אמצעי לשיפור איכות החיים. להתאים את החיים לתורה, ולא את התורה לחיים.
“אין לי שום דבר נגד הדתיים של בלפור. אבל אם כל המלחמה הזאת היא בשם ערכים שנועדו לשפר את איכות החיים, כישלונה מובטח מראש. אם איכות חיים היא חזות הכל – אפשר לקנות אותה הרבה יותר בזול בחו”ל, ובלי הפגנות”.
בפרשת השבוע התורה מלמדת שכולם דתיים. יש מי שהדת באה אצלו לידי ביטוי בכיסוי ראש, ויש מי שהיא באה לידי ביטוי בצוללת עם כיתוב ‘לֵך’ על החולצה.
