במהלך השנים שבהן אני מרצה בסמינרים של ‘ערכים’, פגשתי לא מעט אנשים ששינו את תוכניותיהם ואורחות חייהם לאחר שהתברר להם כי התורה אכן ניתנה מן השמים.
למרות זאת, כיוון שלא קל לשנות ולוותר על חלומות, ישנם גם שעדיין מחפשים סדקים במערך ההוכחות למרות שכבר נוכחו ב’תמונה הגדולה’ באמיתותה של תורה. זאת בידיעה שאם היסוד רעוע – הבניין כולו עתיד ליפול, ואז אפשר יהיה להגשים שוב את החלומות הישנים ללא נקיפות מצפון.
“אני מגדיר את עצמי כרציונליסט”, אמר. “אצלי השׂכל אחראי על קבלת ההחלטות.
לכן, כשישבתי לשיחה ישראל לאחר שהצגתי בפניו את ההוכחות למקורה האלוקי של התורה – לא התפלאתי מדבריו.
“אני מגדיר את עצמי כרציונליסט”, אמר. “אצלי השׂכל אחראי על קבלת ההחלטות. אני מודה שעם ההוכחות שהצגת בפניי איני יכול להתווכח, וגם אין באפשרותי להטיל דופי בעדות של עם שלם, בלי ראיה חזקה ומספקת.
“למרות זאת, אני לא יכול להיות בטוח שהסיפור שהם מספרים הוא אמיתי. כשמיליוני אנשים מעידים על כך שהם היו עדים למעמד הר סיני, מעמד כזה כנראה התרחש, אבל מי אמר שהם קיבלו את התורה מהקב”ה? אולי זאת היתה הפקה חרטומית? משה הרי גדל בבית פרעה, אולי הוא למד מהמצרים את תורת הכישוף, ובעזרתה גרם לבני ישראל להאמין שהקב”ה מדבר איתם? הרבה דברים ניתן לעשות באמצעות באמצעות כשפים. מה זה ערפל ואש בשביל מכשף-על…?”
“יש לי תשובה בשבילך”, אמרתי לו. “לפני שנים, כשכתבתי את הספר ‘לא בשמים היא’ על אמיתות התורה שבעל-פה, נפגשתי לשיחה ארוכה עם מלומד קָרָאִי. הקראים מאמינים שהתורה שבעל-פה המצויה בידינו אינה הפירוש האמיתי לתורה שבכתב.
“בתחילת הפגישה ביקשתי לבדוק אם יש בכלל בסיס משותף לדיון, ושאלתי אותו אם הקראים מאמינים שהתורה שבכתב ניתנה לעם ישראל מאת ה’ בהר סיני. כשהשיב בחיוב, שאלתי אם הקראים מסכימים שה’ רוצה שנקיים את המצוות הכתובות בתורה שנתן לנו, וגם על כך השיב החכם הקראי בחיוב.
“והאם אתה מסכים”, המשכתי, “שאת אופן קיום המצוות הכתובות בתורה שקיבלנו מאת ה’ לא ניתן להבין ללא ביאור מפורט?”
“בהחלט”.
“אז אתה שותף לקביעה שיש צורך בפירוש כלשהו כדי לקיים את מצוות התורה?”
“בהחלט”, אמר.
“אז היכן המחלוקת בינינו? אם אתה מסכים שהתורה שבכתב ניתנה משמים, ושהקב”ה רוצה שנקיים את מצוותיה, ושהדבר בלתי אפשרי ללא פירוש – מדוע בעצם אתה כופר בתורה שבעל-פה? הרי הסכמת שחייב היה להימסר פירוש יחד עם התורה”.
“נכון”, ענה החכם, “אנו הקראים לא כופרים בעצם המושג תורה שבעל-פה’, אלא רק טוענים שהתורה שבעל-פה המצויה בידיכם אינה הפירוש שהקב”ה נתן למשה, והפירוש שלנו הוא האמיתי”.
ישראל איבד את סבלנותו.
“ואיך זה קשור לטענה שלי בדבר הכישוף”?
“מאוד קשור”, השבתי.
“אם הקראים היו כופרים לגמרי בעובדה שהתורה זקוקה לפירוש, ומסיבה זו מכחישים את התורה שבעל-פה המצויה בידינו – זה דבר אחד. אבל אם ברור להם שתורה שבכתב זקוקה לפירוש, וכל טענתם מסתכמת בכך שהפירוש שלהם נכון ושלנו שגוי – זה כבר סיפור אחר לגמרי. במקרה כזה, צריך רק להציב את התורה שבעל-פה שלנו מול זו שלהם, ולבדוק מי מהן נכונה.
“אמרת שאתה טיפוס שמקבל החלטות על בסיס רציונלי בלבד. אולי תסביר לי איך רציונליסט כמוך מאמין פתאום בכישופים רק כדי להשתחרר מהחובה לקיים מצוות…? האם תוכל להוכיח שכישוף אכן קיים, או היה קיים? לכן אתה מזכיר לי את הקראי; אילו כפר בעצם קיומו של פירוש לתורה שבכתב, והיה טוען שאין צורך בפירוש כלל – ומכאן שהפירוש שלנו לתורה – או כל פירוש אחר – אינו נכון, ניחא. אך מרגע שהודה שתורה שבכתב אכן צריכה פירוש, מהי ההוכחה הרציונלית שלו לכך שהפירוש שלנו שגוי ושל הקראים אמיתי?
“זאת נקודת הדמיון ביניכם. אילו הצהרת שהחלטותיך אינן מתבססות על השכל, והיית טוען שמעמד הר סיני הוא תוצאה של כישוף חלילה – מילא. אבל טענת שהשכל הוא הבסיס לקבלת ההחלטות שלך, ואם כן כיצד אתה בורח מהאמת בעזרת טענות שאינן בתחום השכל רק כדי להגשים את תוכניותיך?
“על טענות לא שכליות איני יכול להשיב לך בעזרת השכלת משום שהתורה אוסרת לענות תשובות שכליות לטיעונים לא שכליים. וזה כתוב בפרשת השבוע’.
בפרשת קרח מלמדת התורה כי בליעת קורח ועדתו באדמה, ומות מקטירי הקטורת בשריפה, לא שכנעו את בני ישראל שהדבר אירע כעונש על המחלוקת שפתחו בה נגד משה ואהרן, שכן למחרת נקהלו עליהם והאשימום בגרימת מותם, שנאמר: “וַיִּלֹּנוּ כָּל עֲדַת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל מִמָּחֳרָת עַל משֶׁה וְעַל אַהֲרֹן לֵאמֹר אַתֶּם הֲמִתֶּם אֶת עַם ה'” (במדבר יז, ו).
בעקבות תלונותיהם, אומר הקב”ה למשה ואהרן: “הֵרֹמּוּ מִתּוֹךְ הָעֵדָה הַזֹּאת וַאֲכַלֶּה אֹתָם כְּרָגַע וַיִּפְּלוּ עַל פְּנֵיהֶם” (שם, י), ומייד פורצת מגיפה המפילה חללים נוספים בישראל.
וכאן מתעוררת שאלה: האומנם היתה לבני ישראל בעיה בתפיסת המציאות? וכי לא הבינו שבעלי המחלוקת מתו כעונש על חטאם? ובכלל, איך יכלו להאשים את משה ואהרן באחריות למחלוקת שלא הם יזמו, וכי הם שגרמו למותם של קרח ומקטירי הקטורת?
חוץ מזה, מה צורך היה במגפה אם מייד לאחריה נערך ניסוי ששכנע את בני ישראל כי משה ואהרן אכן נבחרו על ידי הקב”ה? מדוע לא ציווה הקב”ה את משה על מבחן המטות עוד לפני המגפה, וכך היו נחסכים חיי אדם?
על כך משיב רבנו אברהם אבן עזרא בפירושו לתורה:
“הַטַּעַם – מָה רְאָיָה הָיְתָה זֹאת שֶׁשֵּׁבֶט לֵוִי הוּא הַנִּבְחָר וְנִבְחַר אַהֲרֹן לְכֹהֵן גָּדוֹל, וְיִתָּכֵן שֶׁבִּתְפִלַּתְכֶם אוֹ הַחָכְמָה שֶׁיְּדַעְתֶּם שְׂרַפְתֶּם הַמַּקְרִיבִים!”
לדברי הראב”ע, בני ישראל טענו כי קרח ומקריבי הקטורת מתו לא מחמת חטאם, אלא משום שמשה התפלל לה’ שימותו, או שהשתמשו הוא ואהרן בחוכמת הכישוף כדי להמיתם. לכן לא השיב הקב”ה כלל על טענתם אלא הענישם במגפה.
האם יש בתשובה זו כדי להשיב על השאלה? מדוע להעניש את בני ישראל על שחשדו במשה כי בכוח תפילתו או חוכמתו גרם למותם? האם אין מדובר בחשד סביר או בתלונה ראויה? מדוע במקום להשיב על טענתם פורצת מגיפה?
משום שאם בני ישראל טוענים כי הקב”ה שעה לתפילת משה והמית את קרח ועדתו – יש בכך הודאה בצדקותו של משה. ואם כך – קרח ועדתו שחלקו על משה רשעים היו, ובדין נענשו, ומדוע מאשימים בני ישראל את משה ואהרן במותם…?
טענת בני ישראל היתה כה שגויה בבסיסה, שאי אפשר לשער שנאמרה בתום-לב. לא היתה זו טענה עניינית אלא חוצפה ותו לא – ולכן נענשו במגפה.
“אם חכם קראי מסכים כי יש הכרח בתורה שבעל-פה כדי להבין את התורה שבכתב, הוא הופך בכך ל’מודה במקצת’, ומכאן שכדי להוכיח את צדקת טענתו, נטל ההוכחה – שהתורה שבעל-פה שבידינו אינה נכונה – עליו הוא. בהעדר הוכחה כזאת, הוא נופל בבור שכרה לעצמו.
“כאשר רציונליסט משתמש בטענת כישוף כדי להכחיש את אמיתות מעמד הר סיני – הדבר מסגיר את אמונתו בכוחות בלתי רציונליים, ומעיד עליו שאינו רציונליסט אמיתי. משכך, אין הוא זקוק עוד לטיעונים כלשהם כדי לכפור בתורה. אדם שאינו רציונליסט הולך אחר תאוות לבו גם בלי לסתור את אמיתות התורה, ולכן אין טעם להשיב על טענתו בעזרת השכל.
“אם טענת בני ישראל נגד משה היתה שכלית, היה הקב”ה מורה למשה להשיב להם תשובה ממין טענתם, אך כיוון שטענתם סתרה את עצמה מיניה וביה, הדרך היחידה להוכיח להם את טעותם היתה מגפה.
“הוא שאמרתי: מפרשת השבוע למדנו שתשובה שכלית ניתן להשיב רק לשאלה שכלית. לכן זה קשור אליך. אם אתה אכן אדם שכלי כדבריך, איך אתה משתמש בטיעון כמו כישוף כדי לעקוף את המחויבות לקיום מצוות המתאמתת בהוכחה שכלית…? אם בכל זאת אתה נסחף אחר תאוותיך המתנגשות עם התורה – לפחות אל תתיימר להיקרא רציונליסט”.
