אין ספק, פרנסה היא עניין חשוב. כדי להתפרנס צריך להתקבל בדרך כלל למקום עבודה, ועל פי רוב, הרושם שאנו מותירים על המראיין במקום העבודה, בנוסף לניסיון ורשימת הכישורים שהתברכנו בהם, הוא שיקבע אם התקבלנו.
חשיבה זו היא אחת הסיבות המרכזיות להתפתחותה של תעשיית ההכנה לראיונות עבודה. מלמדים שם איך לכתוב קורות חיים, מה עיקר ומה טפל, מה להחצין ומה להצניע, איך להתלבש, מה לומר (ובעיקר מה לא לומר).
על-פי מוסכמות שוק העבודה, יוסף נכשל כישלון חרוץ. לו היה שואל לדעתנו, מה היינו מייעצים לו? ודאי משהו בסגנון: “זה לא הזמן לצדיקות…
ישנן שתי דרכים להתכונן לראיון עבודה. אחת מוכרת והשנייה פחות.
לשיטה המוכרת יש כללים משלה:
- לשלוח קורות חיים רק בימי שני, שלישי או רביעי, כדי שיזכו להתייחסות אישית יותר (שלא כמבול הפניות שמגיעות בימי ראשון, לאחר קריאת מודעות הדרושים בעיתוני הסופ”ש);
- לצרף לקורות החיים מכתב אישי, המספר על היתרון היחסי שלכם ביחס לשאר המתמודדים;
- לקחת איתכם ספר או מחשב נייד לחדר ההמתנה לראיון. זה מרשים הרבה יותר מאשר ישיבה לחוצה והתבוננות תכופה בטלפון (הלחץ מעיד על שאינכם מאמינים שהמִשרה המוצעת מתאימה לכם, והישיבה באפס מעשה – על שאינכם מעריכים את משאב הזמן);
- לבקש פגישה עם הדרג הבכיר בחברה. נעניתם בשלילה? לא נורא, העיקר להפגין תעוזה וישירות, תכונות שזוכות להערכתם של מראיינים ואנשים חזקים אחרים בארגון.
וישנה שיטה נוספת. היא אולי נוצצת פחות, אבל ללא ספק אמיתית יותר, והכי חשוב – גם יעילה יותר.
שיטה זו להצלחה בראיונות עבודה מופיעה בפרשת השבוע.
בפרשת מקץ נחשף פרוטוקול ראיון העבודה שערך פרעה מלך מצרים ליוסף העבד העברי.
איך יוסף התכונן אליו?
ובכן, הוא לא!
1. יוסף כלל לא ידע שהוא מובא לראיון. הוא נלקח מבית הסוהר ללא שום הסברים, הורץ אל המספרה לשפר הופעה, משם לבית המרחץ, ואת הבגדים להחלפה ן הוא קיבל תוך כדי תנועה בדרכו לארמון.
2. גם כאשר כבר ידע להיכן מוליכים אותו, יוסף לא ניסה לשפר עמדות, ובמהלך הראיון עשה את כל הטעויות האפשריות: הוא לא יחצֵן את עצמו, לא התפאר בכישוריו המקצועיים ולא ניסה לנצל את ההזדמנות החלומית שנקרתה בפניו.
רק בעומדו לפני פרעה, התגלה לו לשם מה הוצא מן הכלא. פרעה סיפר לו על חלומותיו הלא פתורים, וסיכם את דבריו כך: “וַאֲנִי שָׁמַעְתִּי עָלֶיךָ לֵאמֹר תִּשְׁמַע חֲלוֹם לִפְתֹּר אֹתוֹ” (בראשית מא, טו). אלא שיוסף מיהר להעמידו על טעותו: “בִּלְעָדָי אֱלֹהִים יַעֲנֶה אֶת־שְׁלוֹם פַּרְעֹה”.
על כך כותב רבי עובדיה ספורנו: “אַף עַל פִּי שֶׁאָמַרְתָּ ‘וּפוֹתֵר אֵין אוֹתוֹ’, כְּאִלּוּ אֲנִי יָחִיד בְּזֹאת הַחָכְמָה, אֲנִי חוֹשֵׁב שֶׁיֵּשׁ בְּלִי סָפֵק פּוֹתֵר בִּלְעָדַי”.
בקיצור, יוסף לא ייחצן את עצמו, לא התהדר בכישורים יוצאי דופן והודה מיוזמתו שהשוק רווי בבעלי מקצוע טובים לא פחות ממנו, ובכלל – האל שפרעה כופר בו, דווקא הוא, ורק הוא, יכול להמציא פתרון אמיתי לחלומותיו.
על-פי מוסכמות שוק העבודה, יוסף נכשל כישלון חרוץ. לו היה שואל לדעתנו, מה היינו מייעצים לו? ודאי משהו בסגנון: “זה לא הזמן לצדיקות, אתה לא רואה שהכל בהשגחה פרטית? למה אתה מקלקל? צריך לעשות השתדלות! אל תבעט בהזדמנות שההשגחה מזמנת לך”… ועוד כהנה וכהנה.
מדוע אם כן מסרב יוסף ליישר קו עם ההיגיון? מדוע הוא שוחה נגד הזרם? התשובה פשוטה להפליא.
הנהגתו של יוסף היתה הפוכה באופן מכוון. זאת מפני שהוא למד על בשרו את תוצאותיה של הדרך ה’בטוחה’ להצלחה בראיון עבודה.
בסוף פרשת וישב, מתברר ליוסף שהשתדלותו היתרה אצל שר המשקים האריכה את מאסרו בשנתיים, ובתקופה זו למד פרק במידת הביטחון: הוא הבין כי למרות שההשתדלות חשובה – ההצלחה אינה תלויה בה כלל וכלל.
מניסיונו עם שר המשקים, יוסף מבין כי אדם צריך להשתדל באופן כזה שיוכל להיות סמוך ובטוח כי אין קשר בין השתדלותו להצלחתו. שהשתדלות היא אמנם חובת האדם, אך ההצלחה או הכישלון תלויים ברצון הקב”ה. ובמפגש עם פרעה הוא יישם זאת.
מהמפגש בין יוסף לפרעה למדנו שאם מגיעים לראיון עבודה במסגרת חובת ההשתדלות מתוך ביטחון בה’ – לא רק שמותר לטעות או לסטות מהכללים המקובלים, מותר גם להצטנע. אפשר להיות נאמן לערכים ולהצליח.
עובדה – בסוף הראיון יוסף לא רק התקבל למשרת פותר החלומות המלכותי, אלא זכה גם לקידום, דילג על כל שלבי הביניים, והפך בן רגע מעבד נקלה למשנה למלך מצרים!
אז אם עד היום התכוננו לראיון עבודה על-פי כללים שקבעו יועצי תעסוקה ומומחי השמה, כדאי לנסות את הדרך היהודית. ואם נרצה לצבור מעט ביטחון, נוכל לקרוא לפני הראיון את פרשת יוסף ופרעה – ולהירגע.
