לפני מספר שנים התקיימה מידי יום ראשון סדרת הרצאות ביהדות בביתו של אדם מפורסם, בה השתתפו גם בני משפחתו המורחבת ואף חבריו המפורסמים.
למותר לציין שרובם לא החזיק בדעותיי ובהשקפותיי ואף התנגד להם.
באחת הפעמים תוך כדי דיון סוער שאלה אותי אמו של המארח, אם איני מוטרד מן העובדה שבראשות ממשלת ישראל מכהן אדם החשוד בשחיתות. כשהשבתי בשלילה, היא נדהמה.
בעקבות הקשר האישי שהתפתח לאורך הזמן, עלו לדיון גם נושאים אקטואליים שלא היו קשורים ישירות לתוכן הנלמד.
באחת הפעמים תוך כדי דיון סוער שאלה אותי אמו של המארח, אם איני מוטרד מן העובדה שבראשות ממשלת ישראל מכהן אדם החשוד בשחיתות. כשהשבתי בשלילה, היא נדהמה.
בשבוע שלאחר מכן אמו נעלמה מהשיעור, וכששאלתי על כך את המארח הוא נע בחוסר נוחות .
“היא התאכזבה מאוד”, הודה, “אמא לא הצליחה להבין איך זה שאין לך בעיה עם שחיתות שלטונית, ושאם זו דעתך אין היא מעוניינת להמשיך ללמוד ממך”.
“אינך אמור להרגיש שלא בנוח” עניתי לו, “אמור לה בשמי שאם תגיע בשבוע הבא, אקדיש לטענותיה את כל השיעור, ואסביר את עמדתי, והיא אכן הגיעה.
כששאלתי אותה בתחילת ההרצאה, מדוע החליטה להפסיק להגיע לשיעורים, הסבירה לי האשה שעבורה שחיתות היא רעה חולה, ושאם לי אין בעיה עם זה, כנראה שסולם הערכים שלנו שונה, ואם זה המצב לשם מה להמשיך להגיע?
“איך זה שזה לא מפריע לך? אמרה, “אתה נראה לי אדם הגון. לא מפריע לך שראש הממשלה שלך מושחת? אתה לא נגד שחיתות?
“אני מאוד נגד”, הסכמתי מיד. “השחיתות משחיתה ולכן יש להילחם בה ולמגרה”.
“נו.. מצויין… אז מדוע לא אכפת לך שראש הממשלה שלך לוקה בתכונה שיש למגר ולהילחם בה?”
“כי אני לא שופט ראש ממשלה על פי רק על פי אמת מידה זו”, השבתי. “יש מדדים נוספים שיש להתחשב בהם”.
“אם היה לך מפעל שמנהלו מומחה בניהול ובגיוס עובדים, וגם מצליח להגדיל את רווחייך בימי מיתון, האם היית שמחה על שבחרת בו?”
“בהחלט”, ענתה האישה. “הוא מצליח בתפקידו. אבל איך זה קשור?
“ומה היה קורה” המשכתי בלי להשיב, “אם היית מגלה שלמרות כישוריו הרבים, דיווחי שעות העבודה שלו אינם “מדוייקים”, האם היית מפטרת אותו בשל כך, או שהיית בוחנת תחילה אם התועלת שהוא מיסב לך גוברת על הנזק שבדיווח הכוזב?
“הייתי בודקת”, הסכימה האישה. “בעסק מחפשים תמיד את שורת הרווח, ואם בשורה התחתונה הוא מגדיל את רווחי, הייתי מעלימה עין מדיווחיו הכוזבים”.
“אז מדוע את כועסת עלי על שאני מעלים עין מ”שחיתותו” של ראש הממשלה? בדיוק כמוך, גם אני בוחן את תפקודו של ראש הממשלה לפי השורה התחתונה. אם הוא מנהל את המפעל המדיני כראוי, ואם הכל מתפקד כשורה, מדוע עלי לעסוק בשאלה אלו סיגרים הוא מעשן או מה הוא רוצה שיכתבו עליו בעיתון? מה שחשוב זו השורה התחתונה. המדינה מתפקדת כמו שצריך? זה מה שחשוב. לא?”
“ממש לא!” ענתה הגברת בכעס.
“איך אתה משווה מנהל מפעל לראש ממשלה? ראש ממשלה הוא סמל. הוא דוגמא. תולים את התמונה שלו על הקיר. מראש ממשלה אני מצפה לניקיון כפים הרבה יותר מאשר מנהל מפעל. תמונה של מנהל מפעל לא תולים על הקיר.
“זה ההבדל בינינו”, עניתי לה.
“אני מסכים אתך שמי שתולים את תמונתו על הקיר, נדרש לשמש סמל ודוגמא, ולכן אם הוא לוקה בשחיתות, השורה התחתונה שוב לא מעניינת אותנו. אלא שאצלנו תולים על הקיר תמונות של גדולי ישראל ולא של ראשי ממשלה. אצלנו ראש ממשלה הוא בסך הכל מנהל מפעל. אצלנו ראשי הממשלה הם חכמי ישראל. לכן אין לי בעיה עם שחיתות של מנהל המפעל, כל עוד בשורה התחתונה הוא מרוויח בשבילי.
“הצעתי לך, שבמקום לכעוס עלי, החליפי את התמונות התלויות על קיר ביתך, וכשזה יקרה גם את תשפטי את ראש הממשלה לפי השורה התחתונה.
“ולמה אינך תולה בביתך את תמונתו של ראש הממשלה? הוא הרי ראש הממשלה של המדינה שבה אתה מתגורר?”
“זה בגלל הייחודיות”, עניתי לה.
“אין זה סוד שבכל אחד מאתנו טמונה תחושת ייחודיות. כל אחד מאתנו מרגיש מיוחד. זהו טבע שהטביעה בנו הנשמה. היא הרי חלק אלוקה ממעל. ובגלל שהבורא יחיד ומיוחד, ובגלל שהנשמה חלק ממנו, היא גורמת לכל אחד מאתנו להרגיש מיוחד.
“השאלה היא מה אנחנו עושים עם המיוחדות שלנו. כלומר, לאיזה כח אנו רותמים אותנו. לרצון לקחת שקיים בכל אחד מאתנו או לרצון לתת.
“מי שיש בו תחושת ייחודיות ורצון לקחת עוצמתי, כשהוא מחבר ביניהם הוא הופך לראש ממשלה, ומי שיש בו תחושת ייחודיות ורצון לתת עוצמתי כשהם מצטרפים זה לזה, הוא הופך לגדול בתורה.
“גם ראש ממשלה וגם גדול בתורה נותנים ביטוי לייחודיותם. שניהם מיוחדים. שניהם בראש הפירמידה. בהבדל אחד. זה בגלל חיבור הייחודיות עם הרצון לקחת וזה בגלל חיבורה עם הרצון לתת.
“ומה רע בחיבור הייחודיות עם הרצון לקחת?”, האישה לא ויתרה בקלות, “למה אתה תולה בביתך רק את התמונה של מי שחיבר אותה עם הרצון לתת ולא את תמונתו של מי שחיבר אותה עם הרצון לקחת?”
“בגלל פרשת השבוע”, השבתי לה.
בפרשת קדושים משה רבנו מלמד את בני ישראל על איסור כלאיים שנאמר: “את חוקתי תשמורו בהמתך לא תרביע כלאים שדך לא תזרע כלאים ובגד כלאים שעטנז לא יעלה עליך:”
בפסוק זה מלמד משה שאיסור כלאיים יכול להתרחש בשלושת רבדי הבריאה. בדומם – בגד כלאיים. בצומח – שדה שנזרע כלאיים, ובחי – בהמתך לא תרביע כלאיים.
האם יש הסבר או טעם לאיסור זה? מסתבר שכן.
באיסור כלאיים מלמד משה את בני ישראל כיצד ראוי להשתמש בתכונת הייחודיות האנושית.
האדם ייחודי ונבדל משאר הנבראים, מלמד משה. מצד אחד יש בינו וביניהם מכנה משותף, ומצד שני יש בו את מה שאין בהם.
משותף, משום שיש בו יצרים ותאוות כפי שיש בהם, ונבדל, משום שיש בו נשמה שאין בהם. מצד אחד יש בו רצון לקבל ולקחת שמקורו בגוף כפי שקיים ביתר הנבראים. ומצד שני, יש בו רצון להשפיע וייחודיות שמקורם בנשמה שננפחה בו ולא בהם.
בציווי איסור כלאיים מלמד משה את בני ישראל שעל האדם לשלב ולחבר את המיוחד עם המיוחד ולא את המיוחד עם הלא מיוחד. את הייחודיות עם הרצון להשפיע, ולא את הייחודיות עם הרצון לקבל. לחבר את ייחודיותו עם מותר האדם שבו, ולא עם הבהמה שבו.
בגלל הכלאיים.
איסור כלאיים נועד ללמד שכאשר משלב האדם את תכונת הייחודיות האלוקית שבו עם הרצון לקבל הבהמי שבו, הוא יוצר בכך כלאיים. הוא מחבר את האדם עם הבהמה, וזאת, בעזרת תכונת הייחודיות שמבדילה אותו ממנה. חיבור זה פסול משום שבעזרתו משעבד האדם ייחודיותו האנושית לרצון לקבל הבהמי.
לכן מופיע איסור כלאיים בפרשת קדושים. כדי ללמד שעל האדם לשלב את ייחודיותו האנושית עם כח ההשפעה בו נתייחד, ולא עם כח הנטילה המשותף לו וליתר הנבראים. ובכך הוא מתקדש ונבדל משאר כל הנבראים שבהם נוהג איסור כלאיים, הדומם הצומח והחי מהם האדם נדרש להתבדל ולהתקדש.
“זה יפה” אמרה לי האישה, “אבל איך זה קשור לראש הממשלה ולגדולי ישראל”.
פשוט מאוד עניתי לה.
הפוליטקה מבוססת על תאווה קנאה וכבוד, חומרי הגלם של הרצון לקחת. ועל כן, כשתכונת הייחודיות משתלבת בהם, היא דוחפת בעזרתם את האדם לעבר ההנהגה, וזאת כדי למלא את הדחפים האמורים.
לעומת זאת, כשאדם משלב את ייחודיותו עם כח ההשפעה והנתינה ובעזרתם מתגבר על הדחפים הבהמיים שבו, או אז תכונת הייחודיות שבו דוחפת גם אותו לעבר ראש הפירמידה אך כדי להשפיע ולתת, ולא כדי לקחת, וכך הופכים לגדולים בתורה.
זהו ההבדל העצום בין מנהל מפעל לגדול בתורה, ותסכימי איתי שלא מדובר בהבדל שולי או קטן.
כל שנותר לנו עתה הוא להחליט תמונה של מי אנו מבקשים לתלות על הקיר. של זה שהכליא את מותר האדם בבהמה או של זה שהתבדל ממנה? את זה ששיעבד את ייחודיותו הרוחנית לטובת יצריו, או את של זה שבעזרת ייחודיותו התגבר עליהם.
שבת שלום.
