את גדי פגשתי לאחר סדרה ארוכה של התכתבויות במייל.
כשהצעתי לו להיפגש פנים אל פנים הוא סירב, וכתב שאין לו צורך במתווכים כדי להתקרב לקב”ה; באופן עקרוני הוא מתנגד לממסד הרבני ש”משתלט על התורה”, וכאדם רוחני המנסה להבין בעצמו מה רוצה ממנו ה’ הוא מתכתב איתי משום שהדבר “עושה לו טוב”.
“ומנין לך שהמתקשרת לא מעוותת את המסרים שהיא מעבירה לך? אם מרבנים אתה מפחד – ממדיומים לא…?
בסופו של דבר נפגשנו. גדי סיפר שהחל בחיפושיו הרוחניים מייד אחרי הצבא ונסע למזרח. גם היום, שנים לאחר ששב משם, הוא מאמין שבסופו של דבר ימצא את הדרך לבורא בכוחות עצמו.
כששאלתי ממה מורכב עולמו הרוחני, גדי סיפר על מדיטציות, התבוננות, התמזגות עם הטבע ותקשור עם נשמות.
“נשמות? איך אתה מתקשר עם נשמות?”
“זה לא אני”, ענה גדי, “יש מישהי שאני הולך אליה והיא מתקשרת איתן עבורי ומעבירה לי את המסרים שמתקבלים”.
“ומנין לך שהמתקשרת לא מעוותת את המסרים שהיא מעבירה לך? אם מרבנים אתה מפחד – ממדיומים לא…? חוץ מזה, הרי אמרת שאינך זקוק למתווכים בדרכך לקב”ה, ומהי מתקשרת אם לא מתווכת…?”
“זה ממש לא דומה”, ביטל גדי את דברי, “ראשית, היא לא מכירה אותי. שנית, בניגוד לרבנים, היא לא כופה עלי אורח חיים כלשהו, וחוץ מזה אתה מכיר דרך טובה יותר לדעת מה רוצים בשמים? אם הקב”ה היה מתגלה אלי ישירות, לא הייתי נעזר גם במתקשרת”.
“אני לא כל כך בטוח”, עניתי, “נראה לי שגם אם הקב”ה היה מתגלה אליך, היית זקוק למתווכים מפני שלא היית מבין מה הוא רוצה”.
“מה זאת אומרת? מה יש כאן לא להבין? הוא מדבר, וזהו, לא?”.
“לא בטוח”, עניתי, “ויש לי גם הוכחה לכך מפרשת השבוע”.
בפרשת בלק נענה בלעם לבקשת בלק מלך מואב לקלל את ישראל, ויצא לקראתו אליו על אף שידע כי הקב”ה אינו חפץ שיקללם.
בהמשך, בעוברו במשעול צר, הבחינה אתונו במלאך ה’ ניצב לפניה וחרב בידו, וסירבהת להמשיך בדרכה. בלעם, שלא הבין את פשר סירובה להמשיך ללכת, היכה אותה בתסכולו, ואז פתחה האתון את פיה – והמלאך שמנע ממנה להמשיך בדרכה – התגלה גם לאדונה והסביר כי בגללו עצרה האתון, ועליו ללמוד ממנה שלא לפעול בניגוד לרצון ה’. אלא שבמקום להכיר בטעותו ולהבין שאין הקב”ה חפץ במעשיו, הוסיף בלעם להתעלם מדעת-עליון והשיב למלאך כי רק אם ימנע ממנו להמשיך בדרכו ישוב לביתו”.
“נו”, שאל גדי, “ואיך הגענו מתִּקשור עם נשמות לאתונו של בלעם?”
“פשוט מאוד”, עניתי, “מבלעם למדנו שגם אם ישנה התגלות אלוקית ישירה, היא איננה ערובה לכך שהאדם יבין מה רוצה ממנו הבורא. עובדה, הקב”ה דיבר עם בלעם ללא מתווכים, בדיוק כפי שאתה רוצה, אך בלעם – הגם שהיה ברור לו לחלוטין שהקב”ה אינו חפץ שיקלל את ישראל – עדיין העדיף ‘להקטין ראש’ וביקש בכל זאת ללכת עם זקני מואב. מדוע? וכי לא ידע בלעם מה שברור לנו?
“מכאן למדתי, שכדי לדעת מה רוצה הקב”ה, אין די בהתגלות ישירה וגם לא בשמיעת רצונו. צריך לדעת לפרש נכונה את רצונו. בלעם נכשל בכך בשל מידותיו הרעות – עין רעה, רוח גבוהה ונפש רחבה – אשר הביאו לכך שפירש באופן מעוות את רצון ה’.
“באִזכור מידותיו הרעות של בלעם מבקשים חז”ל ללמד כי אדם ששׂכלו כפוף ומשועבד למידותיו רעות, גם אם ישמע בבירור את רצון ה’ – עלול לפרשו בדיוק ההפך.
“כעת יובן לך מדוע הקב”ה אינו מתגלה אלינו כיום. זה פשוט מיותר, שכן גלוי וידוע לפניו שכל עוד לא נתקן את מידותינו, ניכשל בכך שנפרש את דבריו באופן כזה שיתאים לרצוננו שלנו ולא לרצונו. לכן במקום להתלונן על שהקב”ה אינו מתגלה אלינו, עדיף שנתקן את הגאווה, העין הרעה והנפש הרחבה, וכאשר יעלה רצון מלפניו להתגלות אלינו – נדע להבין את רצונו ולפרשו כהלכה כאברהם אבינו בעל המידות הטובות, ולא לעוותו כבלעם הרשע.
“עד שזה יקרה, יש לנו שתי אפשרויות לא לטעות בהבנת רצון ה’: ללמוד מתלמידי חכמים, שכל רצונם וחפצם לעשות את רצונו, או להיעזר במְתקשרים כדי ‘לדעת’ מה ‘אומרות’ הנשמות. את מי להעדיף? – את מי שקרוב יותר למידותיו של אברהם אבינו מאשר לאלה של בלעם הרשע.
“אגב, כשאתה מגיע למתקשרת שלך – היא גובה ממך תשלום…?”
“ברור”, אמר גדי, “אנשים לא עובדים בחינם”.
“ואם יתברר לה שאין לך כסף לשלם, האם היא לא תסתפק בתִקשור אלא גם תפתח עבורך את הארנק ותתן לך את כל כספה?”
גדי צחק. “אין אנשים כאלה”.
“אתה אולי לא מכיר אנשים כאלה, אבל אני כן. אספר לך על הגאון הצדיק רבי דניאל עדס זצ”ל שנפטר בקיץ תש”פ. נוסף לכך שהיה תלמיד חכם גדול, הרב עדס נודע כבעל חסד ורודף צדקה, שנזקקים רבים נעזרו בו.
“בנו סיפר לי שבאחד הימים הקיש בדלת הבית יהודי שנזקק להלוואה בסך עשרת אלפים דולר. הרב עדס השיג את הסכום בערבות אישית ונתן לו, אך בהגיע מועד הפירעון האיש לא השיב את ההלוואה.
“הרב התקשר אליו במשך שבוע, אך האיש התעלם. לאחר עשרה ימים הגיע אליו הרב במפתיע למשרדו, ולפני שהלווה ההמום הספיק להוציא הגה מפיו הוא שלף מכיסו עשרת אלפים דולר, הניח על השולחן ודחק בו להרים את הכסף בידיו.
“‘אם אתה לא עונה לי לטלפון’, הסביר הרב עדס, ‘כנראה אין לך כסף להחזיר. אך כעת יש בידך עשרת אלפים דולר. החזר לי בבקשה את ההלוואה’. האיש הנרעש השיב לו את חבילת השטרות, והרב פנה לצאת. לפני שסגר את הדלת, הסתובב אל האיש כשחיוך גדול על פניו: ‘עכשיו לא תרגיש לא נעים להתקשר אלי שוב’ – הסתובב והלך לו.
“מי לדעתך מפרש נכון יותר את רצון ה’? מְתקשרת שנוטלת כסף כבלעם כדי ‘לגלות’ לך מה ‘אומרות’ הנשמות, או תלמיד חכם כרב עדס…?
אתה יודע מדוע הקב”ה מתגלה רק לאנשים מסוגו של הרב עדס? כי אנשים כאלה לעולם לא יסלפו את רצונו.
