ידוע שבוגרי המכינה הקדם-צבאית בעלי נמנים עם האיכותיים שבקציני צה”ל. במרץ 2017 מסר הרב יגאל לוינשטיין, ראש המכינה, שיחה לתלמידיו, ובה התבטא בחריפות נגד גיוס לוחמות – בפרט דתיות – לצה”ל. בהזדמנות אחרת קבע הרב כי הבשורה הנשית היא בשורת השלום, וכי השירות הצבאי פוגע בנשיותן של הבנות..

בעקבות דבריו אלו שלח אליו שר הביטחון דאז, אביגדור ליברמן, מכתב חריף:

צבא זה לא רק מקצוענות. לצבא יש גם ערכים, קבע ליברמן במכתבו, וערך השיוויון וכבוד האשה הם מהערכים היותר חשובים בצה”ל;

“כמי שרוחש כבוד והערכה לרבנים, התאכזבתי מאוד מהסגנון הבוטה והמזלזל. דבריך פגעו בי לא רק כשר הביטחון, המעריך ומוקיר את הנשים המשרתות בצבא, אלא גם כאב גאה שבתו הדתייה שירתה בצה”ל… מאז ומתמיד שירתו נשים בצה”ל, תרמו למערכות ישראל, וחלקן אף שילמו על כך בחייהן. הנני דורש ממך להתפטר מתפקידיך גם במכינה וגם בישיבת ההסדר. אם לא תעשה כן, אאלץ להפעיל את סמכותי ולהפסיק את ההכרה של משרד הביטחון בישיבת עלי כישיבת הסדר, ואפעל בכל דרך שנתונה בידי על מנת לבטל את הכרתה של עלי כמכינה קדם צבאית”.

צבא זה לא רק מקצוענות. לצבא יש גם ערכים, קבע ליברמן במכתבו, וערך השיוויון וכבוד האשה הם מהערכים היותר חשובים בצה”ל; חשובים אף יותר מהמקצוענות הצבאית של בוגרי המכינה בעלי, שאותה ביקש לסגור כאמצעי להפעלת לחץ על העומד בראשה.

דוגמה נוספת הממחישה עד כמה מעמד האשה וכבודה נחשבים לערך חשוב בחברה הישראלית, קשורה לאמן יונתן רזאל, הנחשב ליוצר מוזיקלי מהשורה הראשונה.

מסתבר שכמו בצה”ל, גם במוזיקה הישראלית – כישרון אינו חזות הכל.

בחברה הישראלית הערכית, כדי שמוזיקה תסוּוג כאיכותית אין די באיכות היצירה; צריך שהיוצר עצמו יהיה גם הוא איכותי, והכי חשוב – שערכיו יתאימו לערכים הנכונים של המיליֶה.

לכן, כשבהופעתו במסגרת אירועי ‘צמאה’ בירושלים הופיע רזאל בערב לנשים בלבד וכיסה את עיניו כשהחלו לרקוד לצלילי המוזיקה – הסתערו עליו כלי התקשורת כמוצאי שלל רב בתירוץ של הגנה על מעמדה וכבודה של האשה.

ארגוני הנשים הגדילו לעשות וטענו שרזאל מבזה נשים. להזכירכם – מדובר באירוע שיועד לנשים המנהלות מרצונן אורח חיים הלכתי.

בדיקה מהירה שערכתי העלתה שכפיית קוד לבוש היא תופעה רחבה בהרבה. מתברר שהדאגה והאכפתיות לכבוד האשה ולמעמדה אינן מסתכמות בצבא ובמוזיקה, אלא מוצאת ביטוי גם בחקיקה שנועדה למנוע הטרדות במעשה ובדיבור.

אם ארגוני הנשים וליברמן היו מודעים לרגישות ההלכה לכבוד האשה, הם היו יודעים שההלכה העניקה למונח ‘הטרדה’ פרשנות רחבה בהרבה משמעניק לה המחוקק בישראל – וכל זאת בעידן שבו זכויות הנשים – או זכויות האדם בכלל – לא היו קיימות אפילו בתיאוריה.

בעיני ההלכה, הטרדה אינה מסתכמת בדיבור או במעשה בלבד, והיא חלה אף על הראייה! זאת משום שתורת ישראל מייחסת לחוש הראייה משקל חמור לא פחות מאשר לחוש המישוש, וקובעת שהסתכלות כמוה כנגיעה, ושבמה שאסור לגעת – אסור גם להסתכל.

היכן זה כתוב? בפרשת השבוע.

בפרשת שלח מלמד הקב”ה את משה על מצות ציצית, שנאמר: “וְהָיָה לָכֶם לְצִיצִת וּרְאִיתֶם אֹתוֹ וּזְכַרְתֶּם אֶת כָּל מִצְוֹת ה’ וַעֲשִׂיתֶם אֹתָם וְלֹא תָתוּרוּ אַחֲרֵי לְבַבְכֶם וְאַחֲרֵי עֵינֵיכֶם אֲשֶׁר אַתֶּם זֹנִים אַחֲרֵיהם”. (במדבר טו, לב)

על כך אמרו חז”ל במדרש: “ולא תתורו אחרי לבבכם ואחרי עיניכם – הַלֵּב וְהָעֵינַיִם הֵם סַרְסוּרִין לַגּוּף, שֶׁהֵם מְזַנִּין אֶת הַגּוּף” (תנחומא שלח סי’ טו), וכן: “אחרי לבבכם ואחרי עיניכם – עין רואה ולב חומד”, (במדבר רבה יז, ו).

במדרשים אלה מצביעים חז”ל על השפעתו העצומה של חוש הראייה על חיינו, וקובעים שכדי לא להגיע לחמדת הלב, על האדם לגדור את ראייתו  המעוררת את כלי המעשה. אם לא ינהג כך – העין תראה, ומשראתה – הלב יחמוד, וכשהלב חומד – זו רק שאלה של זמן עד ש”כלי המעשה גומרין”.

זהו הבסיס הרעיוני ל”חוק נגד הטרדה” בגרסתו היהודית, שלפיו אין די באיסור נגיעה וגם לא בהגבלת הדיבור כדי למנוע מצבים מסוג זה, אלא יש צורך גם בשמירת העיניים, וכפי שכותב רש”י: “הָעַיִן רוֹאָה וְהַלֵּב חוֹמֵד וְהַגּוּף עוֹשֶׂה אֶת הָעֲבֵרָה”. (שם טו, לב)

אלה גבולותיו הרחבים של החוק היהודי למניעת הטרדה, שהוא ללא ספק מתקדם ונאור יותר מהחוק שהתקבל בכנסת ישראל, ואף מגן על כבוד האשה ומעמדה הרבה יותר ממנו.

וכאן מתעוררת שאלה.

כאשר הרב לוינשטיין נזעק להגן על כבוד האשה ומעמדה בהתאם לאמות-המידה ההלכתיות למניעת הטרדה – הציגו אותו כקיצוני וניסו להביא להתפטרותו. וכשיונתן רזאל נהג ב’רוח המפקד’ של בית-המשפט העליון והעניק פרשנות רחבה ואישית לחוק למניעת הטרדה – גם אותו הציגו כחשוך ומאיים.

מדוע הכלל ההגיוני כל-כך – היכן שאסור לגעת בידיים, אסור גם להביט – הופך את הנוהגים על-פיו לחשוכים?

משום שבמדינת ישראל, חשוב לא רק מה אומרים – אלא בעיקר מי אומר.

אין ספק, שיוויון וכבוד האשה הם ערכים חשובים, אך אצלנו לא מספיק להיות צודק – צריך להיות נאור. וידוע ששומרי מצוות הרי אינם נמנים עם ‘הציבור הנאור’, גם אם עמדתם בנושא זה נאורה ופרוגרסיבית לפי כל קנה-מידה.

***

אם תבחינו באדם המהלך ברשות הרבים ונמנע במפגיע מהסתכלות במה שאסור לו גם לגעת, אל תתנו לנאורים לבלבל אתכם ואל תלעגו לו. הוא הנאור האמיתי! רק נאורים יודעים שאם עין רואה – הלב חומד. מין חוק טבע שכזה.