ערב אחד צלצל הטלפון, והקול מעברו השני של הקו הציג את עצמו כאבא של שמעון.
“לבן שלי יש המון שאלות”, כך אמר, “ואתמול אמר לי שאם ישיבו לו עליהן תשובות מספקות, הוא יחזור לשמור מצוות”.
שמעון הופתע. הוא חשב שאנסה להוכיח לו שהוא טועה ולשכנע אותו בכל זאת לחזור בתשובה.
שמעון הגיע לפגישתנו בגילוי ראש, ולשאלתי מדוע עזב את חיי התורה והמצוות, השיב: “אני בן עשרים. בארבע השנים האחרונות התעמקתי בנושא אחד בלבד: האם יש בורא לעולם. היום, אחרי בדיקה מעמיקה, אני יכול לומר לך בוודאות, שמה שההורים שלי סיפרו לי לא נכון. אין באמת בורא, אין באמת בחירה, ואנחנו בסך הכל מכונות מתוחכמות. היום המדע יודע להסביר שההחלטות שלנו הן בסך הכל תוצאה של מטען תורשתי וחוויות מהעבר, והרגשות הן לא יותר מריאקציות של כימיקלים שמתפרקים במוח”.
כשסיים שמעון את נאומו סיפרתי לו שאביו אמר שיש לו שאלות.
שמעון צחק.
“הוא אולי רוצה שיהיו לי שאלות, אבל אין לי. אני בטוח בעצמי ויודע שאני צודק”.
“אז למה הגעת אלי?”
“כדי שאחת ולתמיד אבא יניח לי. כדי שאוכל לומר לו שהייתי אצלך, וגם זה לא עזר”.
כשהבנתי את המצב, שיניתי כיוון.
“תרשה לי ללחוץ את ידך?”
שמעון הופתע. הוא חשב שאנסה להוכיח לו שהוא טועה ולשכנע אותו בכל זאת לחזור בתשובה.
“ללחוץ לי ידי? למה?”
“כי אני מצדיע לך. אתה מחזק אותי מאוד בגישתך, גם אם לא לכך התכוונת. בינינו, רוב בני-האדם מתנהגים כעדר. הם לא באמת מקבלים החלטות אלא זורמים עם הסביבה. רוב היהודים שנולדו דתיים – כנראה יישארו כאלה, למעט יוצאים מן הכלל. וכך גם רוב החילונים.
“אבל אתה משהו אחר. לא הלכת אחרי העדר. קמת ועשית מעשה, למרות שברור לי שידעת שההחלטה תצער את הוריך, ואין לי ספק שאתה אוהב אותם. אני מצדיע לך, כי ברגע שהבנת שהתחנכת בדרך שאינה נכונה, קמת ועשית מעשה – כיוון שאינך מסוגל לשקר לעצמך. לא בכל יום אני פוגש אנשים שהולכים אחרי האמת ולא אחרי העדר. לכן ביקשתי ללחוץ את ידך”.
שמעון נראה מבולבל קצת. לכך לא ציפה.
“הטיעון שלך בעייתי. אתה אומר שהחלטת להפסיק לשמור מצוות בנימוק שאנו בסך הכל מכונות מתוכנתות ונטולות בחירה, אך ההחלטה שקיבלת מעידה בדיוק על ההפך: למרות שהיה לך הרבה יותר נוח להישאר בסביבה שבה גדלת, אתה קם ועומד על שלך. אבל אם אתה צודק ואנו אכן נטולי בחירה, משמע שלא עזבת את התורה בגלל חקירות אינטלקטואליות ומסקנות שכליות, אלא מפני שהיית מוכרח לעזוב. נראה שיש סתירה בדבריך: כדי שמסקנות שכליות יובילו אותך לשינוי, עליך להאמין שאתה בעל בחירה, והרי אינך מאמין בכך.
“לדעתי, שמעון, בחרת להאמין שאין לך בחירה כי אתה פוחד. כי אתה יודע שאם הבחירה בידך, אתה נושא באחריות לצער שנגרם להוריך. טענת שהפסקת לקיים מצוות כשהתברר לך שאין בורא לעולם; נסה לדמיין מה היה קורה אילו במהלך אותן ארבע שנים היה הקב”ה מתגלה אליך ואומר: ‘שמעון בני, רצית לדעת אם אני קיים? ובכן – אני קיים; מה היית עושה אז? נשאר יהודי דתי? להערכתי לא.
“לדעתי לא חקירות שכליות גרמו לך לעזוב. היית עוזב בכל מקרה, גם אם הבורא היה מתגלה אליך. מנַּיִן לי? מפרשת השבוע”.
בפרשת בלק מתארת התורה כיצד מנסה בלעם “לשכנע” את הקב”ה להתאים את רצונו אליו, על אף שזכה למדרגת נבואה השקולה לזו של משה רבנו.
זה קרה כאשר הגיעו אליו שרי מואב בבקשה שיקלל את בני ישראל, שנאמר:
“וַיַּרְא בָּלָק בֶּן צִפּוֹר אֵת כָּל אֲשֶׁר עָשָׂה יִשְׂרָאֵל לָאֱמֹרִי… וַיִּשְׁלַח מַלְאָכִים אֶל בִּלְעָם בֶּן בְּעוֹר פְּתוֹרָה… לְכָה נָּא אָרָה לִּי אֶת הָעָם הַזֶּה כִּי עָצוּם הוּא מִמֶּנִּי אוּלַי אוּכַל נַכֶּה בּוֹ וַאֲגָרֲשֶׁנּוּ מִן הָאָרֶץ כִּי יָדַעְתִּי אֵת אֲשֶׁר תְּבָרֵךְ מְבֹרָךְ וַאֲשֶׁר תָּאֹר יוּאָר. וַיֵּלְכוּ זִקְנֵי מוֹאָב וְזִקְנֵי מִדְיָן וּקְסָמִים בְּיָדָם וַיָּבֹאוּ אֶל בִּלְעָם וַיְדַבְּרוּ אֵלָיו דִּבְרֵי בָלָק”.
למשמע הבקשה השיב להם בלעם תשובה שלא היתה מביישת את גדול המאמינים:
“לִינוּ פֹה הַלַּיְלָה וַהֲשִׁבֹתִי אֶתְכֶם דָּבָר כַּאֲשֶׁר יְדַבֵּר ה’ אֵלָי וַיֵּשְׁבוּ שָׂרֵי מוֹאָב עִם בִּלְעָם”.
אך למרות שהקב”ה אוסר עליו ללכת איתם (“לֹא תֵלֵךְ עִמָּהֶם לֹא תָאֹר אֶת הָעָם כִּי בָרוּךְ הוּא”), בלעם סירב לקבל את הדין ונכנס לוויכוח עם הבורא.
מכאן למדים ארבעה דברים:
- האדם הוא בעל בחירה. בלעם, אף שנביא היה, יכול היה לבחור לעבור על רצון ה’.
- כוח הבחירה אינו כפוף לרצון ה’ וכל אדם עצמאי לבחור לפעול נגדו. בלעם, למרות שהקב” הודיעו כי אינו חפץ שיקלל את ישראל, ניסה לעשות זאת בכל אופן, והקב”ה לא מנע ממנו.
- ידיעת ה’ מה יבחר האדם לעשות אינה מבטלת את בחירתו: ה’ הזהיר את בלעם לבל יילך עם שליחי בלק הגם שידע מראש כי יעשה כן בסופו של דבר.
- בדרך שהאדם רוצה לילך בה מוליכים אותו, כפי שקרה עם בלעם.
“אתה מתכחש לעקרון הבחירה ומנסה לברוח לעולם מכניסטי וסיבתי כדי לפטור עצמך מאחריות לחייך”, אמרתי לשמעון. “אך מפרשת השבוע למדנו שזו טעות. אנשים מרבים להשתמש בתירוצים בניסיון לברוח מאחריותם הבלעדית על ההחלטות שהם מקבלים בחייהם, אך בידי האדם ניתנת בחירה חופשית מוחלטת עד כדי כך שביכולתו לפעול ממש בניגוד לרצונו המפורש של הבורא!
“כבר פגשתי אנשים שהחליטו במודע לשנות את אורח חייהם, אך כאלה שעשו זאת בתירוץ שאין להם באמת בחירה חופשית – עדיין לא… לך יש זכות ראשונים, ולכן ביקשתי ללחוץ את ידך…”
***
מה קרה בסוף?
צר לי לאכזב, אך אינני יודע. בסיפורים אמיתיים אי אפשר להזמין את הסוף. אם הדבר היה אפשרי, הוא היה שולל את הבחירה החופשית, וללא בחירה חופשית – מה הייתי משיב לשמעון…?
