כשאיתמר הגיע אלי ידעתי עליו מעט מאוד. ערב לפני כן התקשרה אחותו וסיפרה מעט על אודותיו.
איתמר גדל בבית חרדי והיה בחור ישיבה מצטיין שלמד מבוקר עד ערב. לפני חודשיים, הכל התהפך ברגע אחד: איתמר חזר הביתה, הודיע להוריו שאיבד את אמונתו ועזב את הישיבה לצמיתות.
השינוי החל אצלי לאחר שראש הישיבה ניגש לחברותא שלי באמצע סדר הלימוד והודיע לו שעליו לעזוב את הישיבה לצמיתות.
לדבריה, ההורים ניסו לדבר על לבו בכל דרך אך נתקלו בחומת אדישות, והניסיונות להפגיש אותו עם רבנים עלו גם הם בתוהו. איתמר דחה את כל הניסיונות והתעקש להתמודד עם מצבו בכוחות עצמו.
בפגישתנו סיפר איתמר את הגרסה שלו להשתלשלות העניינים.
“השינוי החל אצלי לאחר שראש הישיבה ניגש לחברותא שלי באמצע סדר הלימוד והודיע לו שעליו לעזוב את הישיבה לצמיתות.
“הייתי בהלם. שלחו אותו הביתה על כלום! אף אחד לא הבין מדוע. אחרי שעזב, ניגשתי לראש הישיבה ולאחר בירור קצר התברר שנפלה טעות, אך לא זה מה ששבר אותי. טעויות, גם אם הן קשות, יכולות לקרות. כולנו בני-אדם. מה ששבר אותי היתה העובדה שלמרות שראש הישיבה הודה בטעותו, הוא לא הסכים לחזור בו מהחלטתו.
“פתאום התברר לי שראש הישיבה שלי אינו מלאך, ויש לו חולשות בדיוק כמו לי ולך. מאנשים כאלה לא יכול ללמוד תורה. התורה אמורה לשנות את האדם, ואם ראש ישיבה שלמד תורה מתנהג כך, איך אוכל להמשיך ללמוד ממנו?”
“עם זה אינני מתווכח”, הסכמתי, “אבל מדוע אינך עובר ללמוד בישיבה אחרת? למה לעזוב לגמרי?”
“כי אחרי האירוע שהייתי עֵד לו, האמונה שלי בשיטה שהתחנכתי עליה התערערה. גיליתי פתאום שהציבור שלנו אינו מושלם כפי שאנחנו מנסים לצייר אותו, והוא סובל מתחלואים נוספים המחייבים תיקון. יש בעיות שמסתירים, יש דברים שמחליקים… אני לא צריך לספר לך, אתה יודע בדיוק על מה אני מדבר. ואם כך הם פני הדברים, מדוע שאהיה חלק מהציבור הזה? לכן עזבתי את הישיבה, ולכן אני גם לא מעוניין ללכת לישיבה אחרת. השאלה היא לא למה אני עוזב, השאלה היא למה אתה נשאר…?”
במקום להשיב לו, החלפתי נושא.
“ומה תעשה במקום ללמוד תורה?”
“אני רוצה ללמוד תכנות. אני מאוד אוהב מחשבים”.
“מחשבים זה טוב מאוד, אבל איך אתה יודע שאתה אוהב מחשבים? יש לך מחשב בבית?”
“בטח. יש לי מחשב על! המילה האחרונה!”
“טוב שנפגשנו. אני רוצה לקנות מחשב ואין לי עם מי להתייעץ, תוכל לעזור לי?”
איתמר הסכים, ושאל לשם מה אני זקוק למחשב ובאיזה תקציב. הסברתי שאני מבקש לערוך בעזרתו קטעי וידאו באיכות גבוהה, ולכן רצוי שיהיה לו מסך איכותי, שיהיה חסכוני בחשמל ושקט מאוד, ושהתקציב הוא אלפיים ש”ח.
איתמר צחק. “עם סכום כזה תיאלץ להתפשר. לא תמצא מחשב עם המפרט שביקשת שגם ניתן לערוך בו וידאו. אם אתה בכל זאת מתעקש לא לחרוג מהתקציב, תיאלץ להחליט מה הכי חשוב לך. לא תקבל כל מה שאתה צריך במחיר הזה”.
“אז עזוב”, אמרתי, “אם אי אפשר למצוא מחשב במפרט שהצגתי, אין טעם להשקיע בכלל. מחשב ישן ומשומש בחמש מאות ש”ח תוכל למצוא בשבילי?”
איתמר לא הבין. “בשביל מה אתה צריך מחשב ישן, הוא לא יענה על הצרכים שלך”.
“בדיוק מאותה סיבה שעזבת את הישיבה. שאלת למה אינני מתנתק מהציבור החרדי למרות הבעיות שיש בו? כעת השבת על כך בעצמך. כשביקשתי שתעזור לי בבחירת מחשב, אמרת שאי אפשר לקנות במחיר הזה את המפרט שדרשתי, ושאני חייב להתפשר ולהחליט מה הכי חשוב לי. הכלל הזה בדיוק מנחה אותי בבחירת החברה שאליה אני מבקש להשתייך. אני מחפש חֶברה כפי שאתה מחפש מחשב”.
“נכון שהציבור שלנו אינו מושלם, וגם נגוע בתחלואים שונים. לדוגמה, אניאוהב מאוד ניקיון, ולכן אני מעוניין שהרחוב שלי יהיה נקי, אך אני מתפשר וממשיך להתגורר בו למרות שהלכלוך חוגג. חשוב לי מאוד שהחברה שאליה אני משתייך תהיה כלילת המעלות, והכל יהיה שקוף והגון, אבל אני מתפשר וממשיך להיות חלק ממנה למרות שאינה כזאת. אני גם רוצה שהשכנים יחייכו אלי ויברכו אותי לשלום במדרגות או במעלית, ואני מתפשר וממשיך להתגורר בבניין למרות שזה עדיין לא קרה.
“אני מתפשר, כיוון שכאשר אני עורך את מפרט חיי, אני מבין שלא אוכל לקבל את כל המפרט מחברה אחת. לכן עלי להחליט מה באמת הכי חשוב לי בחיים, ועל פי זה לבחור את החברה שאליה אשתייך. הכי חשוב לי שילדי ימשיכו להעביר הלאה את הלפיד היהודי שאשתי ואני קיבלנו מהורינו והעברנו להם, ולכן הכרענו בעד חֶברה שזו המומחיות שלה, ועל כל השאר אנו נאלצים להתפשר.
“נכון, ניקיון הרחוב חשוב, וכמו כן חשוב ורצוי שהחברה שבה אחיה תהיה מושלמת בכל. אך כשעלי להחליט באיזו חברה לבחור בהינתן האילוצים הקיימים, אני נאלץ לוותר על התכונות הפחות חשובות כדי לזכות בתכונות היותר חשובות.
“נכון, כשביקשתי ממך מחשב מושלם באלפיים ש”ח, גם אתה אמרת שאין דבר כזה, ושצריך להחליט מה הכי חשוב – ולפי זה להתקדם. אז למה מה שנכון ביחס למחשבים לא נכון לגבי הבחירות האחרות, והחשובות לא פחות, שאנו עושים בחיינו?
“לכן אני נשאר בציבור הזה, למרות כל החסרונות שמנית. אני נשאר חלק ממנו, מפני שזהו הציבור היחיד המתמחה בהעברת הלפיד לדורות הבאים. אמנם אין תעודת ביטוח, אך בין שאר האפשרויות הקיימות זו האפשרות עם סיכויי ההצלחה הגבוהים ביותר.
“אבל כעת, לאחר שהשבתי לך מדוע אני נשאר, תורך להשיב לי מדוע אתה עוזב. סיפרת שמצאת פגמים בישיבה ובחברה שבהן גדלת והתחנכת. נראה לך שתמצא חברה מושלמת יותר במקום אחר? ואם לא, מדוע לעזוב? בעצמך אמרת שבכל מקרה אין טעם לקנות מחשב בחמש מאות ש”ח, משום שמחשב שמחירו פי ארבעה – גם אם אין בו כל המפרט שאתה צריך – לפחות יש בו הדברים שהכי חשובים לך.
“אם בכל זאת החלטת לעזוב, אתה חייב להודות שזה לא בגלל הישיבה או החברה הלא-מושלמת שיש בה פגמים. אולי אתה עוזב מפני שהתורה אינה עוד הדבר החשוב ביותר בעיניך”.
וזה כתוב במפורש בפרשת השבוע.
בפרשת אחרי מות מזהיר משה את בני ישראל ממעשי ארץ כנען ומתועבותיהם, שנאמר: “כְּמַעֲשֵׂה אֶרֶץ־מִצְרַיִם אֲשֶׁר יְשַׁבְתֶּם־בָּהּ לֹא תַעֲשׂוּ וּכְמַעֲשֵׂה אֶרֶץ־כְּנַעַן אֲשֶׁר אֲנִי מֵבִיא אֶתְכֶם שָׁמָּה לֹא תַעֲשׂוּ וּבְחֻקֹּתֵיהֶם לֹא תֵלֵכוּ. וּשְׁמַרְתֶּם אֶת־חֻקֹּתַי וְאֶת־מִשְׁפָּטַי אֲשֶׁר יַעֲשֶׂה אֹתָם הָאָדָם וָחַי בָּהֶם אֲנִי ה'” (ויקרא יח, ג-ד).
האם ישנו קשר בין שני הפסוקים? מה הקשר בין תועבות ארץ מצרים וארץ כנען לשמירת מצוות? האם לא ניתן להתגונן מפני מעשי ארץ כנען גם בהיעדר מצוות?
מסמיכות פסוקים אלה זה לזה, אנו למדים שאין די בתורה ובמצוות כדי להאפיל על התענוג שבתועבות מצרים.
כדי שהמצוות יסייעו לנו לגבור על פיתויי התאוות לא מספיק רק לקיימן: צריך שהאדם ‘יעשה’ אותן, כלומר יציב את המצוות בראש סדר העדיפויות שלו. לא בגופו בלבד, אלא גם בלִבו.
כדי שמצוות התורה יגנו על האדם מהיסחפות אחר פיתויי מצרים וכנען, הוא חייב למצוא עונג רגשי ורוחני במצוות, ולכך זוכה רק מי ש’עושה’ ומייקר אותן, ולא המקיימן באופן מעשי בלבד. זוכה מי שמציב אותן במרכז חייו, עושה אותן עיקר ומציב אותן בראש סדר העדיפויות שלו. רק אז, לאור חוויית השמחה והתענוג העילאיים בתורה ובמצוותיה, הוא יסכים להתפשר על תענוגות אחרים.
וכך כותב הנצי”ב:
“וְחַי בָּהֶם – ‘חַי’ פַּעַם פֵּרוּשׁוֹ ‘חַי וְלֹא מֵת’, וּפַעַם פֵּרוּשׁוֹ ‘חַי בִּשְׁלֵמוּת וְלֹא בְּשִׁפְלוּת הַדַּעַת’… וּלְפֵרוּשׁ הָרֹאשׁ פֵּרוּשׁוֹ שֶׁיִּהְיֶה נַפְשׁוֹ מִתְעַנֵּג בְּהֶרְגֵּשׁ רוּחָנִי בָּהֶם”.
הצעתי לאיתמר: “לפני שאתה עוזב את הישיבה והולך לקנות חברה חדשה ב’חמש מאות שקל’ שלא תקדם אותך לשום מקום – אולי עדיף שתחליט קודם מה הכי חשוב לך בחיים, ועל השאר תתפשר. אם תעשה את התורה לדבר החשוב בחייך, גם אתה ‘תחיה’ בה ותזכה לחוש בעונג ובהרגש רוחני כפי שכותב הנצי”ב.
ואם תתענג, העונג הזה יעניק לך את הכוח להתפשר על כל שאר הדברים שרחוקים משלֵמות.
