בשנת 1963 נאם דוד בן-גוריון בפני יהודי שוודיה, וכה אמר:

“הנני קודם כל יהודי ואחר כך ישראלי. הנאמנות הראשונה שלי היא לעם היהודי ורק אחר כך למדינת ישראל. מדינת ישראל נוצרה עבור העם היהודי, ולכן יש לנו חוק בישראל שנקרא חוק השבות, ולפיו כל יהודי שמגיע לארץ ומצהיר שהוא רוצה להתיישב בה – הופך באותו רגע לאזרח עם כל הזכויות והחובות. לא המדינה מעניקה ליהודי את הזכות לחזור לארץ ישראל, אלא הזכות המושרשת בכל יהודי לאורך ההיסטוריה היא שיצרה את מדינת ישראל. מסיבה זאת איני פוחד לומר שהנאמנות שלי היא קודם כל לעם היהודי… כי מדינת ישראל נוצרה כדי לשרת את העם היהודי ולא להפך”.

מאז עברו עשרות שנים שבמהלכן חל כרסום בזהותה של המדינה היהודית ובערכים שלאורם קמה

דברים חוצבי להבות אלה נאמרו בתקופה שבה הערכים היו ברורים ומוגדרים. לבן היה לבן ושחור – שחור; היתה אמת, והיה שקר, ולכולם היה ברור מיהו יהודי ומי לא.

מאז עברו עשרות שנים שבמהלכן חל כרסום בזהותה של המדינה היהודית ובערכים שלאורם קמה, ובהדרגה הפציעה לה דת חדשה ו’פרוגרסיבית’, ששמה לעצמה מטרה להרוג את האמת המוחלטת ולקעקע כל ערך מקודש.

הדת הפרוגרסיבית עקרה מעשרת הדברות את “אנכי” ו”לא יהיה לך אלוקים אחרים על פני” בשם המאבק בהדתה, את “זכור את יום השבת לקדשו” הפכה ליום קניות ובילויים, ואת “לא תחמוד” ו”לא תנאף” – לסמל הנאורות והקידמה.

יחי הפרוגרס! לא עוד אמת, לא עוד בהירות. מעתה הכל מוטל בספק ונתון לפרשנות. מעתה האמת היא ‘נרטיב’ בלבד, והאמת הברורה והיחידה היא שאין אמת אחת. אפילו לא האנטישמיות.

ביולי 2021 נאם שר החוץ וראש הממשלה החליפי יאיר לפיד בכנס השביעי של ‘הפורום הגלובלי למאבק באנטישמיות’, והגדיר מחדש את האנטישמיות לאור פרשנותם של חכמי הדת הפרוגרסיבית:

“האנטישמים לא היו רק בגטו בודפשט. האנטישמים היו סוחרי עבדים שזרקו מספינות עבדים למי האוקיינוס עבדים כבולים בשרשראות. האנטישמים הם בני שבט ההוטו ברואנדה שטבחו בבני שבט הטוטסי. האנטישמים הם קנאים מוסלמים שהרגו בעשור האחרון יותר מעשרים מיליון מוסלמים אחרים. האנטישמים הם דאעש ובוקו חארם”.

נכון, מדובר בהגדרה יצירתית וחדשה למונח ‘אנטישמיות’, אך מה הטעם לכעוס? הרי כל מי שמכיר את כוהני הדת הפרוגרסיבית יודע כי בעולם שאין בו אמת ברורה, אפשר ואפילו רצוי להגדיר כל ערך מחדש!

אם ניתן להגדיר אדם כיהודי רק על סמך הרגשתו; אם אין עוד צורך באבא ואמא כדי להיקרא משפחה; אם ‘ציונות’ היא ‘משיחיות’ רק מפני שהנאמנים לה משתייכים לציבור הדתי-לאומי; אם ניתן להפוך במחי הגדרה ‘חלוצים’ ל’מתנחלים סכסכנים’; אם אהבת הארץ היא ‘לאומנות’ והתבוללות היא ‘הצלת היהדות’ – למה לא לנסח מחדש ברוח ימים אלה גם את האנטישמיות עצמה…? מדוע מה שמותר לכולם אסור ללפיד?

אם אין אמת אחת והכל מטושטש ונתון לפרשנות, כי אז כל אדם רשאי לבנות נרטיב משלו  אם את ההלכה ניתן לכופף כדי להפוך גויים ליהודים – מה הבעיה לכופף גם את האנטישמיות כדי להתאימה לרוח הזמן? ככה זה בעולם פרוגרסיבי.

באיזה יקום מקביל יכול שר אוצר להשתמש בציטוט מספרי הרמב”ם, שאותם לא למד לעומקם, כדי להסביר למי שמכירים אותם ישר והפוך מדוע הוא מטיל עליהם גזֵרות, ולטעון שדווקא הם מסלפים את דברי הרמב”ם…?

באיזה יקום מקביל יכול חבר כנסת אתאיסט, שנבחר לכנסת ברשימה ערבית (!), לצטט את דברי רש”י על התורה שבה הוא כופר, כדי לטעון בשמה שארץ ישראל אינה שייכת לעם ישראל…?

אם מי שלא למד רמב”ם יכול להשתמש בו כדי להצדיק את האג’נדה שלו, ואם מי שלא מאמין בתורה יכול להשתמש ברש”י כדי להסביר למה ארץ ישראל שייכת לעם אחר, למה ייגרע חלקו של שר החוץ במתן פרשנות חדשה ומקורית לאנטישמיות?

מדוע הפרשנות המקורית של בג”ץ לערך המשפחה נחשבת פרוגרסיבית ויפה, אך הגדרתו המחודשת של לפיד לאנטישמיות הופכת כל בטן?

השאלה היא אחרת לגמרי: מדוע לא נשאר מקום במרחבי הדת הפרוגרסיבית ליהדות ולחרדים? למה הדת הנאורה והליברלית הזו מוכנה לקבל לשורותיה ולהכיל את כ-ו-ל-ם – כלומר, בתנאי שאינם חרדים? למה עותרים נציגי הפרוגרס באופן אוטומטי לבג”צ כאשר מנסה המחוקק להעלות להצבעה את חוק הלאום, אך יורדים למחתרת כשנשללות קצבאות מחרדים?

התשובה לכך פשוטה ומתבקשת, בדיוק כמו האמת שכוהני הדת הפרוגרסיבית מבקשים להעלים: עבור דת זו, שקיומה ניזון מחיסול האמת המוחלטת ומטשטוש ערכים, האמת הפשוטה היא אויב! לכן הטוענים לכך שהאמת נמצאת אצלם – החרדים – זוכים למטר גינויים מבטלים כ’חשוכים’, ‘בבונים’, ‘ביביסטים’, ‘מנשקי מזוזות’ ו’משתטחים על קברים’.

יהודים פרוגרסיבים חוששים מההלכה מאותה סיבה שגויים פרוגרסיבים חוששים מיהודים, אפילו הם פרוגרסיבים כמותם. היהודים הפרוגרסיבים מבקשים להחליש את ההלכה שנואת נפשם בהיותה אמת ברורה ולא מתפשרת, ועל-כן היא נתפסת בעיניהם כאויב הקִדמה, ואילו גויים פרוגרסיבים חוששים מיהודים פרוגרסיבים וסולדים מהם, משום שפרוגרסיבים-או-לא, היהודים מבחינתם מייצגים תמיד את האמת הברורה הזאת, גם אם הם מנסים לטשטש אותה בעמל רב.

וזה כתוב במפורש בפרשת השבוע.

בפרשת ואתחנן שב משה רבנו ומזכיר לבני ישראל את מעמד הר סיני ומתן תורה, ואת הסיבה שבעטיה הם מחויבים לקיום התורה, שנאמר:

“כִּי שְׁאַל־נָא לְיָמִים רִאשֹׁנִים אֲשֶׁר־הָיוּ לְפָנֶיךָ לְמִן־הַיּוֹם אֲשֶׁר בָּרָא אֱלֹהִים  אָדָם עַל־הָאָרֶץ וּלְמִקְצֵה הַשָּׁמַיִם וְעַד־קְצֵה הַשָּׁמָיִם הֲנִהְיָה כַּדָּבָר הַגָּדוֹל הַזֶּה אוֹ הֲנִשְׁמַע כָּמֹהוּ. הֲשָׁמַע עָם קוֹל אֱלֹהִים מְדַבֵּר מִתּוֹךְ־הָאֵשׁ כַּאֲשֶׁר־שָׁמַעְתָּ אַתָּה וַיֶּחִי. אוֹ  הֲנִסָּה אֱלֹהִים לָבוֹא לָקַחַת לוֹ גוֹי מִקֶּרֶב גּוֹי בְּמַסֹּת בְּאֹתֹת וּבְמוֹפְתִים וּבְמִלְחָמָה וּבְיָד חֲזָקָה וּבִזְרוֹעַ נְטוּיָה וּבְמוֹרָאִים גְּדֹלִים כְּכֹל אֲשֶׁר־עָשָׂה לָכֶם ה’ אֱלֹהֵיכֶם בְּמִצְרַיִם לְעֵינֶיךָ. אַתָּה הׇרְאֵתָ לָדַעַת כִּי ה’ הוּא הָאֱלֹהִים אֵין עוֹד מִלְּבַדּוֹ”. (דברים ד, לב)

בפסוקים אלה מבאר משה לבני ישראל מדוע יהודים לעולם לא יוכלו להשתתף בחגיגה הפלורליסטית והליברלית בלי לעשות שקר בנפשם, ואת הסיבה לכך שכל עוד היהדות קיימת – גם אם כל היהודים יאמרו על הלבן שהוא שחור – הוא בכל זאת יישאר לבן.

מדוע? משום ש”אַתָּה הׇרְאֵתָ לָדַעַת כִּי ה’ הוּא הָאֱלֹהִים אֵין עוֹד מִלְּבַדּוֹ”.

בפסוק זה נקבע כי מי שקיבל תורה מסיני אינו יכול לכנות בתואר ‘אמת’ את ההפך ממה שנכתב בה, גם אם הוא מאוד רוצה, משום שזהו שקר.

בעולם שבו קיימת תורה אלוקית, האמת היא פשוטה וברורה. בעולם כזה, יהודי הוא תמיד אך ורק מי שנולד לאם יהודייה ככתוב בתורה, וגוי נותר גוי אם לא התגייר כהלכה. לפיכך, גוי שהציל חיי יהודים בשואה, גם אם יזכה ובצדק בתואר חסיד אומות העולם, וגם אם יזכה בשוויון זכויות אזרחי עקב שירותו בצה”ל – איננו יהודי.

בפסוקים אלה מלמד משה לדורות שגם אם יבוא יום ושר האוצר יטען כי לומדי הרמב”ם מסלפים את משנתו – אין צורך להתרגש. וגם אם חבר כנסת אתאיסט יצטט מדברי רש”י כדי להוכיח שארץ ישראל אינה שייכת לעם ישראל – אין מה לדאוג.

במקום להתבלבל, צריך פשוט להתבונן בתורה שנתן לנו ה’ וכל המושגים המעוותים יתבהרו בנקל לאור “אַתָּה הׇרְאֵתָ לָדַעַת כִּי ה’ הוּא הָאֱלֹהִים אֵין עוֹד מִלְּבַדּוֹ”.

פסוק זה מלמד שהדת הפרוגרסיבית מסוכנת ליהודים ולמדינתם משום שבהיעדר גבולות והגדרות הלכתיים, וכשהכל נתון לפרשנות אישית, כל מי שמרגיש יהודי ייחשב יהודי, ובסופו של דבר תיאלץ המדינה לבטל את חוק השבות משום שהוא גזעני ויש לבטלו. וכשיתבטל – תימחק המילה ‘יהודית’ מהגדרתה של מדינת ישראל כ’יהודית ודמוקרטית’, והיהודים יאבדו את ביתם הלאומי, והארץ תשוב לידי הערבים (הרי ח”כ עופר כסיף טען שהם מלכתחילה בעליה), וליברמן לא יהיה שר אוצר בממשלתם של “אדוני הארץ” ושוב לא תהיה לו סיבה כלשהי לצטט את הרמב”ם…

ומה אם לא תהיה מדינה ליהודים – אתם חוששים שהאנטישמיות תחזור? ממש לא. על פי משנתו הסדורה של לפיד, אין מה לדאוג גם בעניין הזה, שכן האנטישמיות כלל אינה מחלה יהודית והיא תוקפת באופן ליבתי ואובייקטיבי אפילו את בני שבט הטוטסי ברואנדה. אם כל העולם סובל מאנטישמיות – מדוע שהיהודים יזכו לגורל שונה…?

***

באחד הימים הגיע לדוכן הפלאפל פרוגרסיבי שמאמין שהכול נתון לפרשנות.

כשהגיע תורו, הוא ביקש מהמוכר מנה פלאפל עם הרבה טחינה. כשהמוכר החל לשים את הכדורים בפיתה,האיש נחרד.

“אה, אני מעוניין בפלאפל מנבטים ועלי תרד, אפוי בתנור ולא מטוגן. כזה שאוכלים בסכין ומזלג ולא טורפים בפיתה”.

המוכר תקע בו מבט, רוקן את הכדורים למגש, ואמר לו בלשון הזאת בדיוק:

“אבאל’ה, פה מוכרים פלאפל. לא שגעונות. אצלנו פלאפל עושים מחומוס, ומטגנים בשמן עמוק. ככה היה אצל אבא שלי, ככה זה אצלי וככה יהיה גם אצל הבן שלי. לא צריך לסבך כל דבר! רוצה לאכול קציצות מעשבים? אין בעיה. העולם חופשי. אבל עשה לי טובה, את זה מוכרים ממול, בדוכן מוצרי הטבע. אצלי פלאפל תמיד עשוי מחומוס והסלט הוא ישראלי, גם אם זה לא מתאים לך ולחברים המפונפנים שלך”.