את שימי אני מכיר כבר שנים, אך מתוך כישוריו הרבים, הבולט שבהם, היא הפרשנות הפוליטית.
בשבילו, פוליטיקה אינה מסתכמת בידיעות חדשותיות, היא אוויר לנשימה, ולכן, כשריח של בחירות עולה באוויר שימי פורח, לא רק בשל חזרתה למרכז ההתעניינות הציבורית, אלא בעיקר משום שהוא הופך לנחוץ, שכן מה ערכה של פוליטיקה בלי פרשנות?
“ואלו אינטרסים אישיים מניעים את הפוליטיקאים שרוצים בחירות במקום לשבת עם נתניהו, שאלתי את המומחה?”
כששמעתי שהממשלה פיזרה את עצמה לדעת, התקשרתי לשימי כדי להתעדכן במהלכים הצפויים, אלא שהפעם הוא היה פחות נחרץ.
“המצב מורכב מאוד”, ביאר לי שימי את הסוגיה. מצד אחד, לכאורה הכל ברור. אין צורך בלימודי ליב”ה כדי לדעת שלמפלגות הימין יש רוב בכנסת הנוכחית, ומכאן שניתן להקים ממשלת ימין על מלא גם בלי להכניס את המדינה למערבולת הבחירות”.
“אז בשביל מה בחירות?” שאלתי, “לא חבל על הכסף?”
“זה כי יש בעיה”, אמר שימי והסביר. “ליברמן וסער הבטיחו לבוחרים שלהם, שהם עם נתניהו לא ישבו. נקודה. אז איך עכשיו הם ישברו את המילה שלהם?
“מה הבעיה?” השבתי. “הם כבר שברו אותה בין כה וכה. בנט לא הבטיח שלא יישב עם לפיד? הבטיח ובכל זאת ישב. סער לא הבטיח שלא ישב עם הערבים וישב? הבטיח. אפילו ליברמן, שמילה שלו זו מילה, ישב במשרד האוצר רק בזכות אצבעותיהם, ושלושתם הסבירו לציבור בטוב טעם שהם שוברים את מילתם, רק בגלל שבחירות נוספות הן אסון למדינה. מה נשתנה כעת? פתאום בחירות נוספות אינן אסון למדינה? ואם הן בכל זאת כאלה, למה הפעם הם לא שוברים את המילה שלהם? הם כבר שברו אותה פעם אחת כדי למנוע בחירות, אז מה זה בשבילם לשבור אותה שוב?”
שימי צחק.
“אתה תמים אהרן או שאתה צוחק עלי? עם סברות כמו שלך לומדים גמרא, לא פוליטיקה. מה אתה משווה? אז בנט שבר את המילה שלו כדי להיות ראש ממשלה, ואילו עתה לא מבטיחים לו כלום, ולא הרי זה כהרי זה. סער שבר את המילה שלו וישב עם החכי”ם הערבים, רק כדי לא לשבור את המילה שלו שלא יישב עם נתניהו, וידוע שמי שאחזו בולמוס – מאכילין אותו הקל הקל תחילה. וליברמן? הוא אמנם לא רצה לשבת עם הערבים, אך בהמשך הבין שאם לא יישב איתם, נתניהו יקים ממשלה, ולכשזו תקום, הוא יישב, ולפי שבממשלת נתניהו לא יישב, היכן יישב אם לא באופוזיציה לצד החכ”ים הערבים שהבטיח שלצידם לא יישב, ואם בכל מקרה הוא שובר את מילתו ויושב איתם, אז לפחות שיהיה בממשלה, שאף שעשה דוחה לא תעשה, אין עשה דוחה לא תעשה ועשה. לכן אמרתי לך שהפעם המצב מורכב.
“רגע”, אמרתי לו, “אם אני מבין נכון, הבחירות האלה מתרחשות רק בגלל שסער וליברמן לא מוכנים לשבת תחת נתניהו? לא שאני חסיד שלו, אבל כמדומני שמאז שבן גוריון שלא הסכים לשבת עם בגין, לא פסלו מישהו על בסיס אישי. אני צודק?”
“צודק בהחלט”, הסכים שימי, אלא שזה בדיוק העניין. היום הכול אישי אהרן. תתרגל. עברו הימים שהייתה גם אידיאולוגיה וגם אינטרסים אישיים. היום האינטרסים האישיים הם האידיאולוגיה, ומכאן שפסילה אישית אינה אישית אלא אידיאולוגית, ואם על אידאולוגיה לא הולכים לבחירות, אז על מה ילכו?”
“ואלו אינטרסים אישיים מניעים את הפוליטיקאים שרוצים בחירות במקום לשבת עם נתניהו, שאלתי את המומחה?”
“זה כבר יותר פשוט”, הסביר לי שימי.
“בנט לא הלך עם נתניהו, גם בגלל שנתניהו לא אוהב אותו, וגם בגלל שבצד השני הבטיחו לו להיות ראש ממשלה. ליברמן נגד נתניהו, בגלל לדעתו נתניהו אחראי לתלונות שהוגשו נגדו במשטרה, והוא אמר בעצמו ש”בקודים שלו מדובר בחטא שאין עליו סליחה ומחילה גם לא ביום כיפור”, שכן מדובר בעבירות שבין אדם לחברו. וגדעון סער לא יושב עם נתניהו, שכן כל בר בי רב יידע לספר כמה פעמים נתניהו שם לו רגליים, וידוע שמי ששם לך רגליים, הוא מסוכן לך, ואם לך הוא מסוכן, הוא מסוכן למדינה מקל וחומר, ואיך יישב סער עם מי שמסוכן למדינה?”
“אבל זהו קל וחומר שיש לו פירכה” היקשתי. “אם כדי למנוע בחירות, כל אלה שלא מוכנים לשבת עם נתניהו שמסוכן למדינה, שברו את מילתם וישבו עם יריביהם האידיאולוגיים שמסוכנים למדינה, וזאת כדי למנוע בחירות שמסוכנות למדינה, מדוע כדי למנוע בחירות נוספות שמסוכנות למדינה, אינם מוכנים לשבור את מילתם ולשבת עם נתניהו שמסוכן למדינה? הם הרי הוכיחו שכדי לשמור על המדינה מותר לשבור מילה. מה… אתה רוצה להגיד לי שבפוליטיקה, חשבונות אישיים יותר חשובים מאידיאולוגיה?”
“מה פתאום”, אמר שימי בכעס. “נראה לך? בלי אידיאולוגיה, אהרן, אין פוליטיקה. אלא שבפוליטיקה, האידיאולוגיה נבנית לפי החשבונות האישיים ולא הפוך. לכן אהרן, ביום שתבין שכל החלטה של פוליטיקאי נועדה לקדם קודם כל אותו, תתחיל להבין בפוליטיקה.
“אז אם זה כל כך פשוט”, שאלתי, “איך זה שבכל זאת פוליטיקאים נכשלים? אם הם כל כך מחושבים, למה בכל זאת דברים משתבשים?”
“זה בגלל שהם קראו את פרשת השבוע”.
בפרשת חוקת, מתארת התורה בהרחבה את מלחמת בני ישראל בסיחון מלך האמורי, לאחר שלא התיר להם לעבור בארצו, שנאמר: “ולא נתן סיחן את ישראל עבר בגבלו ויאסף סיחן את כל עמו ויצא לקראת ישראל המדברה ויבא יהצה וילחם בישראל:”.
אלא שבהמשך התורה אינה מסתפקת בכך, ומרחיבה בתיאור היסטוריית הכיבושים של סיחון, שנאמר: “כי חשבון עיר סיחן מלך האמרי הוא והוא נלחם במלך מואב הראשון ויקח את כל ארצו מידו עד ארנן: על כן יאמרו המשלים באו חשבון תבנה ותכונן עיר סיחון:”.
על פסוק זה דרשו חז”ל מדרש שממבט ראשון ושטחי נראה רחוק מהפשט, וכך אמרו: ” א”ר יוחנן: על כן יאמרו המושלים וגו’ אלו המושלים ביצרם. בואו חשבון בואו ונחשב חשבונו של עולם”.
וכאן עולות כמה שאלות. א. איך מחשבון שהייתה עיר סיחון באו חז”ל לידי מסקנה שעלינו לחשב חשבונו של עולם? ב. מהו “חשבונו של עולם” שאנחנו נדרשים לחשב? ג. מדוע התורה מדגישה שסיחון כבש את מואב לפני שארצו נפלה בידינו?
וזה ביאורם של דברים.
בדרך ממצרים לארץ ישראל התרחשו מספר אירועים שלכאורה אין קשר ביניהם. הראשון – הקב”ה מזהיר את בני ישראל שלא להילחם עם מואב, ולכן נדרשו בני ישראל להאריך את דרכם. השני – כשבני ישראל ביקשו רשות ממלך אדום לעבור בארצו, הוא סירב ואיים עליהם במלחמה, אך במקום להילחם בו עקב סירובו כמו שנלחמו עם סיחון, נטו בני ישראל מעליו והמשיכו בדרך אחרת. ואירוע השלישי הוא מלחמת סיחון במואב ונפילתה בידו בטרם נלחם בבני ישראל.
ולמרות שנראה שאין קשר בין האירועים. חז”ל מצווים עלינו “בואו חשבון” כדי למצוא את הקשר ביניהם.
אחרי שכבש את מואב, שמע סיחון כי בני ישראל סורבו על ידי מלך אדום שאיים עליהם במלחמה ובעקבות זאת הם פנו לדרכם בבושת פנים, ומכאן הבין שאינם בלתי מנוצחים ואין צורך לחשוש מהם. לכן, כשבני ישראל בקשו ממנו לעבור בארצו, אחז סיחון בשיטת אדום ויצא למלחמה נגדם שבעקבותיה קבלו בני ישראל לידיהם, לא רק את חשבון של סיחון אלא גם את מואב שכבש רק כדי לתתה לבני ישראל שהיו אסורים בכיבושה.
לכן דווקא לאחר מלחמת סיחון לימדו חז”ל שצריך לעשות לחשבון.
כיצד הרגישו בני ישראל כשגורשו מאדום? האם לא שאלו את עצמם מדוע הקב”ה לא נלחם להם באדום? האם ראוי שעם בחירה שהקב”ה מנהיגו יידרש להאריך את דרכו רק משום שלמלך אדום לא מתחשק שעברו אצלו?
מכאן ניתן להעריך שהמפגש עם מלך אדום, גרם לבני ישראל לתחושה של חולשה והחמצה, ואם בהם היה הדבר תלוי אפשר והיו נלחמים בו.
אלא שאחרי כבוש חשבון של סיחון הכול התבהר. לפתע התברר לעם ישראל עד כמה הגירוש מאדום היה טוב עבורם. לפתע הבינו שארץ מואב נפלה בחלקם רק בזכות סירובו של מלך אדום. רק בגלל שסיחון שכבש את מואב הפסיד להם במלחמה אליה יצא בגלל שהוא שמע שאדום גרשו את עם ישראל ונותרו בחיים
לכן, בעקבות מלחמת סיחון, דרשו מאיתנו חז”ל לחשב את חשבונו של עולם.
כדי ללמד את הפוליטיקאים ואותנו.
את הפוליטיקאים – שכשהם מקבלים החלטות, כדאי להם לקחת בחשבון, בנוסף לאינטרסים שלהם, גם את האינטרסים של השמיים, משום שאם לא ינהגו כך, יכול להיות שההחלטות שלהם, רק נראות כמשרתות את האינטרסים שלהם, אבל בפועל הן משרתות את אלו של השמיים.
ואותנו – שאם אנו נתקלים בפוליטיקאים שמקבלים החלטות שסותרות החלטות אחרות שלהם, זה רק משום שמהשמיים גורמים להם להחליט החלטות כאלה. מדוע? כדי שהתכניות של השמיים תצאנה לפועל דווקא על ידי אלו שבקשו להתעלם מהם.
