ראובן הוא מסוג האנשים שעליהם נכתב: “מצווה גדולה להיות בשמחה תמיד”. פעם אחת, כשראיתי אותו מהורהר ורציני שלא כהרגלו, הבנתי שיש דברים בגו.
כשניסיתי לברר מה מטריד אותו, השיב ראובן בשאלה: “תגיד, אוניברסיטה זה טוב או רע?”
“זה העניין”, ענה ראובן, “אני מתלבט אם להמשיך ללמוד ב’כולל’ או לצאת לעבוד.
התפלאתי. איך לימודים אקדמיים קשורים למצב הרוח שלו?
“מה רע באוניברסיטה? ראובן. בימינו לימודים אקדמיים הם השער לשוק העבודה. למה זה מטריד אותך?”
“זה העניין”, ענה ראובן, “אני מתלבט אם להמשיך ללמוד ב’כולל’ או לצאת לעבוד. מצד אחד – גם אם אמשיך ללמוד ב’כולל’ לא אהיה הרב הראשי לישראל וגם לא ראש ישיבה. מצד שני, אם אצא לשוק העבודה כדי לפרנס את משפחתי במה כבר אוכל לעבוד? היום בלי תואר אקדמי קשה להתקבל לעבודה, ובשביל תואר צריך ללמוד באוניברסיטה”.
“ולמה אתה לא הולך ללמוד באקדמיה?”
“כי הרבנים מתנגדים לכך, וזה בדיוק מה שמטריד אותי. אתה יכול להסביר לי מה יש לרבנים נגד האקדמיה? הרי יש מסלולים ייחודיים לחרדים, הלימודים נעשים בהפרדה וגם חומר הלימוד מבוקר. אז מה הבעיה? למה להתנגד? ממה הם חוששים כל כך? סמארטפון אסור, להתגייס אסור, עכשיו גם אקדמיה לא? בסוף הכל עוד יתפוצץ לנו בפנים. אתה באמת מאמין שמישהו מעוניין להפוך אותנו לחילונים? מה יקרה אם נלמד באקדמיה או נשרת בצה”ל – האם נפסיק להיות דתיים? ואם כן, האם זה מה שהחינוך שלנו שווה? אנחנו חיים בתסביך רדיפה, בתחושה שמישהו רוצה להעביר אותנו על הדת. זה לא נכון, הגיע הזמן שנתעדכן. אנחנו לא מעניינים אף אחד”.
“יכול להיות שאתה צודק”, עניתי לראובן. “אני מסכים שהקיצוניות מסוכנת ואפילו הרסנית. אלא שכדי להחליט מהי קיצוניות, ומה זו מציאותיות, גם האקדמיה נדרשת לעבור את ‘מבחן הבשר'”.
“איך הגעת לבשר? גם לימודים אקדמיים זקוקים לכשרות?”
“ודאי”, עניתי בחיוך. “זה אפילו כתוב בפרשת השבוע”.
בפרשת בהעלותך מספרת התורה על בני ישראל התובעים ממשה רבנו שיספק להם בשר במדבר, שנאמר: “וְהָאסַפְסֻף אֲשֶׁר בְּקִרְבּוֹ הִתְאַוּוּ תַּאֲוָה וַיָּשֻׁבוּ וַיִּבְכּוּ גַּם בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וַיֹּאמְרוּ מִי יַאֲכִלֵנוּ בָּשָׂר”. (במדבר יא, ד)
“מה פסול יש בבקשתם? ובכן, בהמשך הפרשה מתברר שיש. בקשתם מכעיסה את הקב”ה, שנאמר: “וַיִּחַר־אַף ה’ מְאֹד וּבְעֵינֵי מֹשֶׁה רָע”. (במדבר יא, י)
ומשה מבקש מהקב”ה להשתחרר מהנהגת בני ישראל, שנאמר: “וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה אֶל־ה’ לָמָה הֲרֵעֹתָ לְעַבְדֶּךָ וְלָמָּה לֹא־מָצָתִי חֵן בְּעֵינֶיךָ לָשׂוּם אֶת־מַשָּׂא כָּל־הָעָם הַזֶּה עָלָי. לֹא־אוּכַל אָנֹכִי לְבַדִּי לָשֵׂאת אֶת־כָּל־הָעָם הַזֶּה כִּי כָבֵד מִמֶּנִּי” (שם, יד).
“לא נראה לך מוזר קצת? מה הבעיה עם תאווה לבשר? קצת גיוון בתפריט. בגלל זה לוותר על הנהגת האומה? אפילו אחרי חטא העגל לא ביקש זאת משה! מה גרם לו לומר זאת דווקא כעת?
“התשובה היא: ‘מבחן הבשר’. תגובתו הקיצונית של משה לתביעת הבשר של בני ישראל מלמדת על כך שרצונות אינם נבחנים לגופם, אלא לפי המניע האמיתי שמאחוריהם.
מתגובתו החריפה של משה לבקשת המתאווים אנו למדים כי המניע האמיתי היה שלילי ביותר. הם לא באמת ביקשו בשר: הם רצו לפרוק עול. כפי שמובא במדרש:
“רַבָּן גַּמְלִיאֵל בְּנוֹ שֶׁל רַבִּי יְהוּדָה הַנָּשִׂיא אוֹמֵר, אִי אֶפְשָׁר לַעֲמֹד עַל הַטָּפֵל [שורש הריב], מֵאַחַר שֶׁאֵינָן מְבַקְשִׁים אֶלָּא עֲלִילָה, לֹא תַסְפִּיק לָהֶם, סוֹפָן לָדוּן אַחֲרֶיךָ. אִם אַתָּה נוֹתֵן לָהֶם בְּשַׂר בְּהֵמָה גַסָּה, יֹאמְרוּ – דַּקָּה בִּקַּשְׁנוּ, וְאִם אַתָּה נוֹתֵן לָהֶם דַּקָּה, יֹאמְרוּ – גַּסָּה בִקַּשְׁנוּ, חַיָּה וָעוֹף בִּקַּשְׁנוּ, דָּגִים וַחֲגָבִים בִּקַּשְׁנוּ (והובא ברש”י במדבר יא, כג).
לדעת רבן גמליאל, לא לבשר התאוו אלא לפרוק עול מצוות ולהשתחרר מהמחויבות הרוחנית שכפה עליהם המן. תביעת הבשר אינה אלא עלילה – אמצעי להשתחרר ממחויבות ולפרוק עול. משה הבין מה הסתתר מאחורי הבקשה המיתממת, ולכן כעס.
“משה רבנו לא היה ‘קיצוני’ או ‘מנותק’, חלילה. התנגדותו לבקשת הבשר לא ‘תודלקה’ על-ידי עסקנים. הוא התנגד לבקשתם ה’לגיטימית’ משום שידע שהם משתמשים בה כסיבה לפרוק מעליהם את עול התורה, לכן ‘בְעֵינֵי מֹשֶׁה רָע’.
“כדי לקבוע אם שילוב חרדים באקדמיה הוא יעד חיובי או שלילי עלינו לבחון את ההצעה לאור ‘מבחן הבשר’. ההשתלבות כשלעצמה אינה פסולה, אך עלינו לברר מה המניע המסתתר מאחוריה.
“שאלת את עצמך מדוע כולם דואגים לנו פתאום? למה תוקפים אותנו כשאיננו לומדים ליב”ה, וגם כשאנו כבר מבקשים להשתלב וללמוד באקדמיה בג”ץ מבטל את הלימודים בכיתות נפרדות לגברים ונשים, למרות שהוא מודע לכך שהדבר מנוגד לאורחות חיינו?
“למה כשאיננו מתגייסים לצה”ל שופכים עלינו אש וגופרית, וכשאנו מתגייסים תוקפים אותנו ומטיפים לנו על הדרישה שלא לשלב בנות בגדודים חרדיים?
“מדוע מאשימים אותנו באטימות ובכפייה דתית כשאנו תובעים לשמר את הסטטוס קוו האוסר על תחבורה ציבורית בשבת, אך כופים עלינו לבטל את ההפרדה בין גברים לנשים כשאנו מבקשים להשתתף בהופעה המיועדת מלכתחילה רק לציבור הדתי והחרדי?
“לכן הצעתי לך לבחון את ההשתלבות דרך ‘מבחן הבשר’ – כדי לבחון את המניע לדרישת ההשתלבות. אם נפעיל אותו נגלה שאנחנו לא באמת מעניינים אותם. הם רוצים לשלב אותנו מאותה סיבה שבני ישראל התאוו לבשר: ‘אֵינָן מְבַקְשִׁים אֶלָּא עֲלִילָה’. מצד אחד הם מטיפים להשתלבות, ומצד שני מנסים לכפות עלינו אורח חיים הסותר את אמונתנו וערכינו.
“גדולי ישראל אינם קיצוניים, ראובן. הם גם לא מנותקים. אנו מנותקים. מנותקים ותמימים.
“הנה הוכחה לכך. השבוע הוגשה לבג”ץ עתירה המבקשת לבטל את ההפרדה המגדרית בכיתות החרדיות באקדמיה מטעם אותם גורמים הדורשים לשלב חרדים באקדמיה. למה? כי מפריע להם שחרדים יקבלו תארים ויישארו חרדים. הם חשבו שיצליחו לנתק את החרדים בעורמה מחרדיותם באמצעות פיתויי ההשתלבות והאקדמיה, וכשזה לא קרה והם תבעו זאת בפיהם באופן מפורש, התגלה המניע האמיתי.
‘אֵינָן מְבַקְשִׁים אֶלָּא עֲלִילָה’.
