את נחום פגשתי בפעם הראשונה בסמינר של ערכים, כשהיה כבן ארבעים.
הוא ניגש אלי אחרי ההרצאה וסיפר שהוא בעל תואר שלישי, מומחה לסטטיסטיקה, והחל להתקרב ליהדות מתוך המחקר. מאז שמרנו על קשר במשך כמה שנים.
יום אחד נחום התקשר ואמר שיש לו שאלה חשובה ורצינית אבל זה לא לטלפון.
כשנפגשנו הוא ניגש ישר לעניין.
“יש אפילו הלכות שקשורות לעין הרע. לדוגמה, לא מעלים בזה אחר זה לתורה שני אחים, או אב ובנו, וזה בגלל עין הרע. ברור שזו תופעה שקיימת”.
“תגיד, אתה מאמין בעין הרע?”
“עין הרע? ממתי ד”ר לסטטיסטיקה מתעניין בעין הרע…?”
“זה העניין”, ענה נחום, “בגלל שאני קצת מבין בסטטיסטיקה, לכן אני שואל”.
החיוך שלי דרש הסבר, ונחום הסביר.
“זה ממש לא מצחיק. בזמן האחרון שמתי לב שדברים אצלנו בבית לא מסתדרים. פעם הדוד-שמש מתקלקל, אחר כך מכונת כביסה, פתאום השעון שלי שאמור לעבוד מאה וחמישים שנה מתפרק לי על היד בלי שום סיבה. הילדות חולות בזו אחר זו, אני ואשתי שכמעט אף פעם לא רבנו, מתקוטטים על שטויות. בקיצור – משהו מוזר קורה.
“כשהבנתי שמבחינה סטטיסטית יש כאן יותר מדי מקרים התחלתי לחפש את המכנה משותף, והגעתי לשכנה שלנו. אל תצחק, התברר לי שהבעיות מתחילות תמיד אחרי שהיא מבקרת אצלנו. אתמול ערכתי ניסוי, וכצפוי – החשד שלי התאמת.
“אתמול אחרי שיצאה המתנתי לתקלה, והיא אכן הגיעה – מכיוון חדר השינה. היא יצאה מהבית, ואיך שנכנסתי לחדר שינה, שמעתי מאחורי קול רעש גדול. המראה הגדולה פשוט קרסה והתנפצה על הרצפה בלי שום סיבה.
“זה כבר מתחיל להפחיד. אני מבין בסטטיסטיקה, וברור לי שקורה כאן משהו לא נורמלי. לכן אני שואל: יש דבר כזה עין הרע?”
“אתה צודק, נחום, זה מפחיד”, עניתי, “אבל כד”ר לסטטיסטיקה אתה יודע טוב ממני שלכל דבר יש סיבה משלו. אז למה לחפש בכוח מכנה משותף?
“ילדים נוטים לפעמים לחלות, שעונים יכולים להיות פגומים, ומכונות כביסה לא יעבדו לנצח, אז למה עין הרע? לא יותר הגיוני ליחס זאת לצירוף מקרים?”.
“צודק”, השיב נחום, “זה משהו שאני מרגיש באינטואיציה. וחוץ מזה, אפילו הגמרא עוסקת בעין הרע, אז למה אתה מחייך?”
“אתה שוב צודק”, אמרתי לו, “יש ועוד איך עין הרע. חז”ל כותבים על כך לא מעט. יש גם הרבה סגולות נגד עין הרע, ויש אנשים שאומרים תפילה נגד עין הרע לפני שהם יוצאים מהבית.
“יש אפילו הלכות שקשורות לעין הרע. לדוגמה, לא מעלים בזה אחר זה לתורה שני אחים, או אב ובנו, וזה בגלל עין הרע. ברור שזו תופעה שקיימת”.
“נו”, אמר נחום, “אז מה מצחיק בשאלה שלי”?
“אני לא צוחק עליך נחום”, אמרתי לו, “אני צוחק עלינו. יש הרבה סגולות נגד עין הרע, וחלק גדול מהן גם מופיע בחז”ל. אך יש סגולה אחת שהיא הכי בדוקה ומבוססת, ולא כולם שמים אליה לב. לכן אני צוחק.
“באחד המקומות שואלת הגמרא למה עין הרע אינה מזיקה לכל אחד, ועונה תשובה קצת לא ברורה: “מאן דלא קפיד לא קפדינן בהדיה”. כלומר, מי שלא חושש מזה, זה לא יכול להזיק לו. זה אמנם לא כתוב על עין הרע במפורש, אבל הפוסקים קובעים שזה נכון גם ביחס אליה.
“קצת מוזר, לא? אם קיימת עין הרע – היא קיימת בכל מצב. אם לא – אז היא ממילא לא יכולה להזיק לאיש, ומה זה משנה אם אדם חושש ממנה או לא? האם שמעת פעם על וירוס שפוגע רק במי שפוחד ממנו?
“אנשים חושבים ש’מאן דלא קפיד’ פירושו מי שלא מפחד, אבל יש עוד הסבר. והוא מופיע בפרשת השבוע.
“בפרשת ויחי מתארת התורה את ברכת יעקב לבניו לפני מותו. אם נעיין בפסוקים נבחין שהברכה עוסקת במה שעשה כל אחד מהם בחייו: לראובן – יעקב מזכיר את מעשה בלהה, לשמעון ולוי – את מעשה שכם, וכך גם לשאר הבנים.
“אך כאשר הוא מגיע לברך את יוסף, יעקב נוקט בפסוק שמזוהה יותר מכל עם סגולות נגד עין הרע: ‘בן פורת יוסף, בן פורת עלי עין בנות צעדה עלי שור’ (בראשית מט, כב).
“מה הקשר בין בנות שצועדות על החומה לבין העין?
על כך כותב המדרש (ילקוט שמעוני, שם):
“בֶּן פּוֹרָת יוֹסֵף. מְלַמֵּד שֶׁאֵין עַיִן הָרַע שׁוֹלֶטֶת בְּזַרְעוֹ שֶׁל יוֹסֵף… שֶׁהָיוּ הַמִּצְרִיּוֹת בְּנוֹת מְלָכִים מְבַקְּשִׁים לִרְאוֹת פְּנֵי יוֹסֵף, וְלֹא תָּלָה עֵינָיו בְּאַחַת מֵהֶן, וְלֹא הִרְהֵר בְּאַחַת מֵהֶן, לְכָךְ זָכָה לִירַש שְׁנֵי עוֹלָמִים”.
“כלומר, עין שלא רצתה לזון עצמה במה שאינו שלה – לא תשלוט בה עין הרע.
“יעקב מלמד כאן את הסגולה הכי חשובה נגד עין הרע: אי אפשר לפגוע בשום אדם אלא רק בנקודת התורפה שלו.
“יעקב הוא מברך את יוסף שלא תשלוט בו עין רעה, כיוון שיוסף שמר את עיניו-שלו. כאשר רצו בנות מצרים שהוא יסתכל עליהן ועל יופיין – הוא כבש את עיניו באדמה, ומי שעיניו טהורות – שום עין רעה אינה יכולה לפגוע בו.
“כאשר חז”ל אומרים ‘מאן דלא קפיד’ כוונתם בדיוק לכך: מי שמקפיד על שמירת העיניים – עיניו טובות, מי שעיניו טובות אינו עושה עין הרע לאחרים, ומי שאינו עושה עין הרע לאחרים, עין הרע אינה יכולה לפגוע בו.
“אין כאן עניין של ‘להאמין’ בקיומה של עין הרע, ודאי שהיא קיימת. עובדה, ההלכה מתייחסת אליה במפורש. אך מפרשת השבוע לומדים כי מי שעיניו טובות – אינו צריך לחשוש ממנה כלל. ‘מאן דלא קפיד – לא קפדינן בהדיה’.
“לא רק אדם שעיניו טובות אינו צריך לחשוש מעין הרע – אפילו ילדיו אינם צריכים לחשוש. ואנו אומרים זאת גם בתפילה, מידי בוקר: עדיין – מה הקשר?
לא. ואנו גם אומרים זאת בברכות השחר:
“יְהִי רָצוֹן מִלְּפָנֶיךָ ה’ אֱלוֹקִי וֶאֱלֹקִי אֲבוֹתַי שֶׁתַּצִּילֵנִי הַיּוֹם וּבְכָל יוֹם וְיוֹם מֵעַזֵּי פָּנִים, וּמֵעַזּוּת פָּנִים, מֵאָדָם רַע, מִיֵּצֶר רַע, מֵחָבֵר רַע, מִשָּׁכֵן רַע, מִפֶּגַע רַע, מֵעַיִן הָרַע וּמִלָּשׁוֹן הָרַע”.
“בדרך כלל נוטים לחשוב שתפילה זו נועדה להצילנו מאנשים המופיעים ברשימה הלא סימפטית הזאת, אך האמת הפוכה: אנו מבקשים מהקב”ה שיציל אותנו לבל נהיה אנו אנשים רעים! שלא נהיה אנחנו בעלי עין הרע, ובעלי לשון הרע. ואם לא נהיה כאלה, ממילא גם לא ניפגע מאותן רעות.
“יפה”, אמר נחום, “אבל אם ככה – בשביל מה צריך כל כך הרבה סגולות נגד עין הרע?”
“פשוט מאוד”, אמרתי, “הרבה יותר קל לייצר ‘סגולות’ מאשר לשנות את טבע המידות. קל הרבה יותר לדחוף ראש שום לכיס מאשר לשמור על טהרת העיניים, או לתלות ‘חמסה’ מאשר להימנע מעשיית עין הרע לזולת….
“מי שחושש שמשהו יקרה אחרי שהשכנה יוצאת מביתו, או שהוא אינו מכיר את המדרש וחושש לשווא, או שמכיר וחושש בכל זאת, כי הוא יודע שהחשש יש לו על מה שיסמוך…
“כתוב בפסוק ‘טוב עין הוא יבורך’ (משלֵי כב, ט). ההסבר לפי הפשט הוא שמי שיש לו עין טובה – ברכתו ראויה יותר. אך לפי המדרש, שלמה המלך – מחבר ספר משלֵי – מתכוון לומר שמי שעינו טובה, העין הטובה היא הברכה עצמה. למה? כי מי שהוא טוב עין, שום קללה אינה יכולה לפגוע בו.
“לכן במקום לחפש את המכנה המשותף באירועים הסטטיסטיים, עדיף שנהיה בעצמנו בעלי עין טובה. זה לא השכנה, זה אנחנו”.
