ברני נולד למשפחה יהודית אמריקאית שהגרה מגרמניה בתחילת המאה העשרים. הוריו שהמשיכו את מסורת ההתנתקות מן היהדות ואותה ירשו מהוריהם, ניקו מחייו כל סממן יהודי. בבית של ברני לא חגגו חגים יהודיים ולא שמרו שבתות. הוא נשלח ללמוד בבתי ספר פרטיים ויוקרתיים אך לא יהודיים בעליל, וגם בר מצוה לא חגגו לו. אפילו במסע לישראל שארגנה הסוכנות היהודית ברני לא השתתף. זה פשוט לא עניין אותו. היהדות לא הייתה חלק מהזהות שלו. הוא אמנם ידע שהוא יהודי, אך עבורו היהדות הייתה מכה קלה בכף. משהו שלא העסיק אותו יותר מדי.

בקשתי שנפגש, אמר לי ברשמיות ובנוקשות, מי שהיה כמו אבא בשבילי

הגעתי להרצאה בגלל אחד הלקוחות שאני מייצג, סיפר לי ברני כשנפגשנו ביציאה מהאולם. שנים היינו בקשר. ייצגתי אותו בכל עסקת נדל”ן. עם הזמן הפכנו למשפחה של ממש. הם היו מבקרים אצלי ואני אצלם. היינו מטיילים יחד. אוכלים יחד. הרבה מעבר לחברות. הוא היה כמו אבא שני בשבילי.  

השינוי ביחס שלו כלפי החל במלחמת “חרבות ברזל” שפרצה עקב הטבח הנורא שהתרחש בישראל בשבת שמחת תשפ”ד.

שיחות הטלפון היומיומיות התמעטו, וכך גם הביקורים. בתחילה לא ייחסתי לכך חשיבות. לאנשים יש מצבי רוח. לחצים. זה טבעי לחלוטין. אך בפגישתנו האחרונה בהחלט שהתקיימה אצלי במשרד הבנתי את הסיבה.

בקשתי שנפגש, אמר לי ברשמיות ובנוקשות, מי שהיה כמו אבא בשבילי, משום שאני חושב שאתה גובה ממני עמלות גבוהות מידי על העסקאות שבהן אתה מייצג אותי. תמיד ידעתי שהיהודים אוהבים כסף, אבל ציפיתי שאחרי כל מה שעשינו למענך תהיה הוגן אתנו למרות שאתה יהודי.

אני לא יכול להסביר לך מה הרגשתי. הייתי בהלם. לשמוע אמירה אנטישמית כזאת ממי שהוא כמו משפחה בשבילי? זה היה יותר מידי אפילו עבור עורך דין משופשף כמוני.

איך אתה מעז לומר לי משפט כזה? הטחתי בו. אתה הרי יודע היטב כמה כסף חסכתי לך במהלך השנים. אם אתה מאמין שיהודים אוהבים כסף יותר מאחרים, מה עבר לך בראש כשעזרתי לך להרוויח?

האם רימיתי אותך אי פעם? האם הסתרתי ממך מידע? זה מה שאתה חושב עלי כל השנים? חשבתי שאדם ברמה כמו שלך לא ייתן לאנטישמיות ברברית לבלבל אותו.

במקום להתנצל, הוא המשיך.  הוא דיבר על כך שיהודים ימכרו את ההורים שלהם בשביל כסף, ושהמוסר שלהם צבוע, ושבגלל היהודים ילדים תמימים מתים בעזה, וכשלא הייתי מסוגל להקשיב יותר, פשוט קמתי והלכתי. לא דברנו מאז. אפילו את ההודעה שאני מפסיק לייצג אותו שלחתי לו במייל.

עבורי הפגישה הזאת הייתה סטירת לחי. במשך כמה ימים לא הצלחתי לתפקד. הייתי כל כך רחוק מכל סממן יהודי, ופתאום לקבל כזו סנוקרת אנטישמית ישר לפנים? ועוד מאדם כל כך קרוב?

כשנרגעתי, החלטתי שאם זה המצב, ואם שונאים אותי בגלל שאני יהודי לפחות אדע מה זה. ואז, בצירוף מקרים שאין לי דרך להסביר אותו, נחשפתי למודעה על ההרצאה שלך וידעתי שאשתתף בה. היה כתוב בפרסום שנושא ההרצאה יהיה “למה שונאים אותנו?”. לכן הגעתי.

אני אדם יסודי, אמר לי ברני. אם כבר יהודי אז מהתחלה. אחר כך אחליט אם זה מה שאני רוצה. אשמח מאוד אם תסכים להיפגש אתי. אני צריך להשלים פערים.

למחרת נפגשנו. ברני סיפר לי על חייו, על הוריו, על התחום שבו הוא עוסק, ואז ניגש לעניין.

בעקבות מה שחוויתי התברר לי שהאנטישמיות לא נולדה אתמול, אמר. היא תמיד הייתה בסביבה. זה אולי קצת מוזר שכיהודי מעולם עסקתי בה, אבל הזמנים השתנו. האם מישהו יודע לומר בת כמה היא? למה היא חייה למרות שכל נושאיה מתו? מי מאכיל אותה?  האם יש לך הסבר לפרץ האנטישמי שיצא מהפה של האיש הנורמטיבי והכל כך קרוב אלי?

אתה צודק, הסכמתי אתו. האנטישמיות אכן לא נולדה אתמול, ובדיוק מסיבה זו היה ליהודים די זמן כדי לחפש מענה לשאלות שלך. הבעיה איתה שחוץ מהעובדה שהיא יציבה ומסרבת להעלם שום דבר נוסף לא יציב בה. היא תמיד מתעוררת אך כל פעם בשל סיבה שונה ואפילו הפוכה מזו שקדמה לה.

רק כדי להרגיע אותך אספר לך שאתה לא תקדים. היו דברים מעולם ובעולם החדש.

איני יודע אם השם אדית שטיין אומר לך משהו, אך היא הייתה פילוסופית. התלמידה המבריקה ביותר של הפילוסוף אדמונד הוסרל שעל תלמידיו נמנו מוחות מבריקים כמו הפילוסוף עמנואל לוינס היהודי ולהבדיל מרטין היידגר הנאצי.

בדיוק כמו במקרה שלך, גם בין משפחת הוסרל ושטיין היו יחסים קרובים והם ראו בה בת משפחה עד הרגע שבו הנאצים עלו לשלטון בגרמניה. אז, הוסרל שהיה יהודי מומר, וחשש שהקשר שלו עם יהודים יגרום לנאצים לחטט בעברו, הודיע במכתב לתלמידה היהודייה שלו שכבר הפכה לנזירה קתולית, שהוא מאוד מצטער, אך בשל מוצאה היהודי, עליה לנתק כל קשר עם משפחתו.

בעקבות המכתב שקבלה מהפילוסוף שהתמקד בחקר האמת, כתבה אדית שטיין ביומנה: “הכאב אינו על אובדן המשרה או המעמד האקדמי. הכאב הוא על הבגידה של אדם שראיתי בו אב רוחני, שלימד אותי לחפש את האמת בכל מחיר – והנה הוא עצמו מתכופף בפני השקר.”

נשמע לך מוכר ברני? זו הסיבה שאמרתי לך שאתה לא תקדים. האנטישמיות, בגלל גילה המתקדם, הצליחה להפיק כמעט כל סצנה אפשרית. אתה בחברה טובה ברני. אין לך סיבה לדאגה. בשונה מהם, אתה לפחות לא התנצרת.

אבל למה? שאל ברני בתסכול. במה אני שונה מכל אמריקאי ממוצע? אני בקיא בהיסטוריה של אמריקה יותר מכל אמריקאי ממוצע. אנחנו מדברים את אותה שפה. אוהבים את אותם דברים. צוחקים מאותם בדיחות. למה הם רואים בי אחר? במה אני שונה מהם? מהיכן השנאה ?

אלו שאלות טובות, עניתי. אך אם אתה באמת מחפש להן תשובות, כנראה שלא תמצא אותם מחוץ ליהדות. היהדות היא זו שבסופו של דבר הופכת אותנו ליהודים, ולכן היא זו שאמרוה לענות לנו על השאלות האלה.

ומה יש לה לומר על כך? לה יש תשובה?

כן. יש לה. אמרתי לברני. אני אמנם לא בטוח שתסכים עם התשובה או תאהב אותה. אך במצבך, כשאין לך כל הסבר אחר, גם זה משהו. לא? וכשברני צחק, התחלתי.

כמי שלמד היסטוריה אתה בטח מכיר את הפרדוקס שבאידאלים. בני אדם נלחמו לאורך ההיסטוריה למען אידיאלים. הקריבו את חייהם למענם. פרקו בשמם משפחות. אך בכל המקרים, לאחר שהוגשמו האידאלים ולאחר המחיר ששולם עבורם, הם פשוט נעלמו בזה אחר זה. כך קרה עם הקומוניזם. כך קרה עם הפאשיזם, וכך קרה גם עם הנציונל סוציאליזם, ולא במקרה.

בדרך כלל אנחנו נלחמים למען אידיאל בשם הצדק והאמת, ועבור צדק ואמת בני אדם מוכנים לשלם מחיר גבוה. אך כשאנו מגשימים אותו, מופיעים החיים עצמם. חיי היומיום. אלו שבשמם ולמענם נוצרו האידאלים. וכשהחיים מופיעים, נעלם הקסם שבאידיאל, וכשנעלם הקסם, נעלם גם הברק והוא מתפוגג עד ללידתו של אידיאל חדש.

אידיאל לעולם אינו יכול לשמש מטרה. הוא תמיד יהיה אמצעי.

הציונות לדוגמא, היתה אידיאל יהודי. היא שאפה להקים בית לאומי לעם היהודי. היא נאבקה. נלחמה. ולבסוף גם הצליחה. אלא שאז, לאחר שקמה המדינה, עם השנים, הפכה המילה ציונות, למילה לאומנית, קיצונית, מפלגת, ולא אטרקטיבית.

אם בעבר יהודים מכרו הכל כדי לעלות לארץ בשם הציונות, כיום יש לא מעט ישראלים שבשביל לקנות הכל עוזבים אותה.

ככה זה כשאתה נאבק למען אידיאל. אתה משלם מחיר. מגשים אותו. ואז הוא נעלם. זהו פרדוקס האידאלים.

אידיאל נוצר כדי לבנות עולם טוב יותר ומתוקן יותר. השאלה היא לשם מה צריך העולם להיות טוב יותר ומתוקן יותר? אלא שאחרי כל הפתלתלות המילולית, יפה ומנוסחת ככל שתהיה. בסוף. אחרי ככלות הכל. התשובה היא: אנו רוצים עולם טוב יותר בשביל איכות חיים. בשביל שיהיו לנו בחיים יותר רגעים של תענוג מרגעים של סבל? בשביל שיהיה לנו טוב.

נגזר על האידאל האנושי להעלם משום שהוא עובד בשירות האגואיזם האנושי. כדי שאידיאל ישרוד גם לאחר הגשמתו, עליו לשרת מטרה נעלה יותר. נצחית. רוחנית. ודוגמא לכך ניתן למצוא בפרשת השבוע.

בפרשת שמות מתארת התורה את תחילתו של שיעבוד מצרים, אך גם את תחילתה של חירותם.

בתחילת הפרשה נאמר: “ויעבידו מצרים את בני ישראל בפרך”, ובהמשכה את צווי ה’ למשה לגאול את בני ישראל, שנאמר: “וְעַתָּה לְכָה וְאֶשְׁלָחֲךָ אֶל פַּרְעֹה וְהוֹצֵא אֶת עַמִּי בְנֵי יִשְׂרָאֵל מִמִּצְרָיִם:”.

כמנהיג, היה משה אמור לשמוח על שנבחר לשליחות ההיסטורית. אלא שבמקום לשמוח משה מבקש להשתחרר מן השליחות, שנאמר: “וַיֹּאמֶר משֶׁה אֶל ה’ מִי אָנֹכִי כִּי אֵלֵךְ אֶל פַּרְעֹה וְכִי אוֹצִיא אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל מִמִּצְרָיִם:”.

ועל כך משיב לו הקב”ה, שנאמר: “וַיֹּאמֶר כִּי אֶהְיֶה עִמָּךְ וְזֶה לְּךָ הָאוֹת כִּי אָנֹוכִי שְׁלַחְתִּיךָ בְּהוֹצִיאֲךָ אֶת הָעָם מִמִּצְרַיִם תַּעַבְדוּן אֶת האלוקים עַל הָהָר הַזֶּה:”

וכאן מתעוררות כמה שאלות.

האין זה מוזר? האם שמעת על אדם שנבחר לראשות ממשלה וסירב בטענה שאינו ראוי? אם לרוב אנושי אנו לא נוטים לסרב, אז לסרב להקב”ה? ואם בכל זאת יש טעם בסירובו של משה, כיצד תשובת הקב”ה מפייסת אותו? מה הקשר “מי אנוכי כי אלך אל פרעה” של משה ובין “בצאתכם ממצרים תעבדון את האלוקים על ההר הזה” של הקב”ה?

על כך משיב רש”י בפירושו לתורה וזה לשונו: “מי אנכי – מה אני חשוב לדבר עם המלכים: וכי אוציא את בני ישראל – ואף אם חשוב אני, מה זכו ישראל שתעשה להם נס ואוציאם ממצרים:”.

לדברי רש”י, בעקבות מינויו שואל משה את הקב”ה שתי שאלות. הראשונה: הרי יש אנשים ראויים ממני לתפקיד החשוב. מדוע אתה בוחר דווקא בי? והשנייה: הרי כדי לצאת ממצרים נדרש נס, וכדי שיתרחש נס יש צורך בזכויות, ועם ישראל לא נמצא במצב רוחני שמצדיק שייעשו לו ניסים, כך שגם אם אני ראוי, הם לא ראויים, ואם כן מדוע אתה מצווה אותי ללכת לפרעה? כדי שאכשל?

על כך משיב לו הקב”ה שתי תשובות. על הראשונה “כי אהיה עמך” ועל כן אינך צריך לחשוש מפרעה. ועל השנייה הוא משיב לו: “בצאתכם ממצרים תעבדון את האלוהים על ההר הזה”, וזכות קבלת התורה העתידית, מספיקה כדי שייעשה להם נס גם במצבם הנוכחי.

אולם, אם נעמיק מעט, נגלה שיש בדברים אלו כדי לענות גם על שאלותיך, ברני.  

בשאלתו האם ראויים ישראל שייעשה להם נס, מבקש משה לשאול מהי תכלית יציאתם ממצרים. אין ספק. חירות היא אידיאל נעלה. האנושות נלחמה למענו מאות שנים. אך אידיאל אינו מטרה. הוא רק אמצעי. החופש הוא אידאל. השאלה היא חופש למה? חופש לשם מה ועבור מה? ואם תכלית יציאת מצרים אינה אלא היציאה מתחת שעבוד פרעה, לשם מה לעשות ניסים כדי שתתרחש? בזכות מה ייעשו הניסים? איזה טעם יש במאבק למען אידיאל שאין מטרה מאחוריו? הוא הרי יתפוגג ויעלם כמו יתר האידיאלים.

על כך משיב לו הקב”ה, “בצאתכם ממצרים תעבדון את האלהים על ההר הזה”. אידיאל החירות אכן אינו המטרה. הוא אמצעי למשהו נעלה הרבה יותר. החירות היא אמצעי, ועבודת השם היא המטרה. לכן יוצאים ממצרים. כדי לעבוד את השם. אלא שכדי לעבוד את השם יש לצאת תחילה מתחת עבדות פרעה.

לכן משיב לו הקב”ה שתי תשובות. אהיה עמך, מגלה לו הקב”ה, כדי שאידאל החירות יתגשם. אך יש לאידאל מטרה. “בצאתכם ממצרים תעבדון את האלוקים על ההר הזה”. וכיון שזו המטרה של אידיאל החירות, כשם שהמטרה נצחית כך האידיאל.

זה יפה מאוד, אמר לי ברני. עם רוב הדברים אני גם די מסכים. אך איך זה קשור לאנטישמיות?

פשוט מאוד, עניתי.

בבשורה על מתן תורה שהיא תכלית היציאה ממצרים, מבקש הקב”ה להסביר למשה את ההיסטוריה העברית. גם את העבר וגם את העתיד.

לעם העברי נועד תפקיד חשוב בעולמו של הקב”ה. עליו לצקת תוכן בחרות אותה מקדשים בני האדם. על כן, כל עוד ישמחו בני ישראל בייחודיותם וישרתו את מטרת יציאתם לחרות, יחיו בשלום. אך אם יבקשו להתערב בגויים, ללמוד ממעשיהם ולהתכחש לייעודם, או אז תסתלק המטרה, וכשזו תסתלק יהפוך אידיאל החרות למטרה ולא יוותר אמצעי, וגורלו יהא כמו יתר האידיאלים האנושיים שהיו ואינם, ואז תעלם החרות הישראלית בעזרת לב האומות שיתהפך עלינו והם ישתעבדו בנו.

האנטישמיות תתעורר משום שבני ישראל לא יחפצו עוד במטרה “בצאתכם ממצרים תעבדון את האלוקים על ההר הזה”. ישנאו אותם משום שבמקום לקיים את רצון השם, היהודים ימירו את דתם מתוך תקווה להתערות במצריים, בבבליים, בפרסים, ביוונים, ברומאים, בגרמנים, או במקרה שלך באמריקאים.

לכן מבשר הקב”ה למשה על מעמד הר סיני עוד בטרם הוציא את בני ישראל ממצרים. גם כדי לגלות שהחירות היא אמצעי ולא מטרה. וגם כדי להסביר לו את סיבת השעבוד של בני ישראל בעבר ואת האנטישמיות שבעתיד.

מה שנותר לך להחליט ברני זה לא אם ישנאו אותך או לא. את זה הוכיח לך החבר הכי טוב שלך. מה שנותר לך להחליט הוא אם ישנאו אותך בגלל מה שאתה רוצה להיות, או בגלל מה שאתה לא רוצה להיות.

רגע, אמר לי ברני, ומה קרה בסוף עם הפילוסוף אדמונד הוסרל והתלמידה שלו?

לא משהו, עניתי.

מסתבר שלמרות שהפכה לנזירה כרמליתית בשם תרזה בנדיקטה, עבור הגרמנים תרזה בנדיקטה נותרה אדית שטיין היהודיה שנרצחה באושוויץ בשנת 1942 עם יתר אחיה היהודיים.

והוסרל? שאל ברני.

הוסרל, למרות שהתנצר, עבור הנאצים נותר יהודי, וככזה, זמן קצר אחרי המכתב ששלח לאדית שטיין בו הוא מבקש ממנה להתרחק ממשפחתו בשל יהדותה, הוסרל סולק מהאוניברסיטה בשל יהדותו, תאריו האקדמיים נשללו ממנו, ואת מקומו באוניברסיטה תפש תלמידו הפחות מצטיין, הנאצי מרטין היידגר.

את היהדות שלנו, ברני, לא נוכל לשנות ובזה נוכחת בעצמך. אנחנו נוכל לקבוע רק אם יתקיים בנו “ויקוצו מפני בני ישראל” או אם יתקיים בנו “בצאתכם ממצרים תעבדון את האלוקים על ההר הזה”.

אם תמצא הסבר אחר ומשכנע יותר, אשמח לשמוע.