ביום ראשון בערב, כמה שעות אחרי הלוויתו של הרב קנייבסקי זצוק”ל, הטלפון שלי צלצל, ועל הקו היה אדם בשם גיא.
אנחנו לא מכירים, הוא אמר, אבל קבלתי את הטלפון שלך מחבר משותף כי אני זקוק לעזרתך.
לא נראה לי אמרתי לו. זה נכון שהוא עזר להמון אנשים, ונכון שגם הרבה סיפורי ניסים התרחשו סביבו…
אני עובד במשרד החינוך, ואני צריך להכין מערך שיעור על הרב קנייבסקי עבור ילדים לא דתיים. תוכל לספר לי עליו? איך מסבירים לילד לא דתי למה מעל חצי מליון איש מגיעים ללוויה של מישהו שהוא מעולם לא שמע עליו.
לילדים האלה יש גיבורים מסוג אחר לגמרי. הם מעריצים זמרים ושחקנים, ספורטאים, ואושיות רשת. איך מסבירים לילדים שמי שלא היה לא שום דבר טכנולוגי, ואפילו לא טלפון חכם או טיפש, יכול להיות כל כך מפורסם ולסחוף אחריו כל כך הרבה אנשים? אולי זה בגלל המופתים שמיוחסים אליו? במהלך הלוויה שמעתי ברדיו הרבה סיפורים על ניסים שקרו לאנשים בגלל הברכות שלו, ועל העזרה והסעד שהוא העניק לאנשים קשי יום. אולי זו הסיבה?
לא נראה לי אמרתי לו. זה נכון שהוא עזר להמון אנשים, ונכון שגם הרבה סיפורי ניסים התרחשו סביבו, אבל אתה מכיר פסיכולוג או יועץ שליוו אותו למנוחות כל כך הרבה אנשים? ולגבי הניסים והמופתים. אתה אולי לא יודע, אבל חלק גדול מאוד מהאנשים שהשתתפו בלוויה בכלל לא מתרגשים ממופתים.
נו..? שאל גיא. אז למה בכל זאת הוא נגע בכל כך הרבה אנשים? למה כל כך הרבה אנשים בכו על פטירתו? מה הוא נתן להם בחיים שלו שנלקח מהם כשהוא נפטר?
פשוט מאוד אמרתי לו.
כמו שראית, בהלוויה של הרב היו מאות אלפי אנשים ממגזרים שונים. היו דתיים וחילונים, מסורתיים וחרדים, זקנים וצעירים, ספרדים ואשכנזים. בקיצור, אנשים שבימים רגילים לא תמיד ניתן למצוא ביניהם מכנה משותף ברור, אבל בלוויה היה מכנה משותף. לפחות אחד.
אם היית שואל כל אחד מהם, מה השאיפה שלך או כמו מי אתה רוצה להיות, הם היו משיבים כמו הרב קנייבסקי, ולכן דווקא כאן צריך לחפש את התשובה לשאלה שלך.
שאלת את עצמך, למה כל כך הרבה אנשים רוצים להיות הרב קנייבסקי? האם זה בגלל המופתים? בגלל הניסים? בגלל הכבוד? ממש לא. הם רצו להיות כמוהו בגלל שהיה בו משהו שלא כל אחד יכול להבין. בגלל שהרב קנייבסקי היה מהפכן אמיתי.
אלא שגיא לא הבין.
מהפכן? הוא שאל. אתה בטוח? איזו מהפכה הוא עשה? איך לא שמעתי עליה? איך השם שלו לא מופיע בדף המהפכנים בויקיפדיה? יש פה את צ’ה גווארה ונפוליאון, את קרל מרקס ולייב ברונשטיין טרוצקי, אז איך הוא לא מופיע שם?
אתה צודק, אמרתי לו. הוא לא מופיע שם והוא גם לא יופיע שם בעתיד. כי בויקיפדיה לא שמעו על המהפכנות מן הסוג הזה.
בדף המהפכנים בויקיפדיה, מוזכרים אנשים שהפכו את כל העולם חוץ מאת עצמם, לעומת זאת הרב קנייבסקי לא התעסק בלהפוך את העולם אלא את עצמו. להפוך את העולם זה קל מאוד אבל להפוך את עצמך? כדי להפוך את העולם מספיקה מהפכה קצרה, אבל כדי להפוך את עצמך צריך את כל החיים.
הרב קנייבסקי היה מהפכן כל החיים. הוא נולד בן אדם כמו כולנו, אבל הפך למלאך. הוא הגיע לעולם עם יצרים ששלטו בו, ועזב אותו כשהוא שולט עליהם. הוא נולד לעולם שהחיים בו כפופים לזמן, והוא הפך כל רגע בחיים שלו לנצח נצחים.
הוא לא הטיף לצדק ולעולם ללא שחיתות. את זה הוא השאיר למהפכנים שהזכרת את השמות שלהם, הוא הטיף לעצמו.
בשביל להפוך את העולם, מספיקים חזון, וכריזמה שתגרום לאנשים להאמין בו, אבל בשביל להיות מהפכן של עצמך צריך יותר מזה. בשביל זה צריך התמדה ועקביות לאורך כל החיים, ולכן מהפכנים יש הרבה אבל רבי חיים היה אחד.
אתה מכיר מתאגרף במשקל כבד שמסוגל ללחום כל החיים בלי לרדת מהזירה אפילו לרגע אחד? אתה מכיר לוחם שנלחם בעצמו כל החיים בלי הפסקה?
מהפכן כזה לא זקוק לאינטרנט וללייקים, כי כדי להיות המהפכן של עצמך אתה לא צריך אחרים. הם בין כה וכה לא יכולים לעזור לך. מהפכן כזה לא צריך בית גדול, לא כסף, ובטח לא כבוד. כי אם יהיה אם הוא ירצה אותם, זה סימן שהמהפכה נכשלה.
לכן היו בלוויה שלו כל כך הרבה אנשים. כי ביהדות לא מעריצים מהפכנים של העולם, אלא את המהפכנים של עצמם. ומי שמצליח להפוך את עצמו מאיש לאדם ומאדם למלאך, אנשים רואים בו מודל לחיקוי, ומי שכולם רוצים לחקות אותו הופך למנהיג בלי שהוא ידע שהוא כזה. ויש לי גם הוכחה לכך מפרשת השבוע.
בפרשת שמיני מיד אחרי שהוקם המשכן בני ישראל מתכנסים סביב המשכן ומחכים להשראת השכינה כפי שמשה הבטיח להם, שנאמר: “ויקחו את אשר צוה משה אל פני אהל מועד ויקרבו כל העדה ויעמדו לפני ה'”
כשזה לא קרה עם ישראל התחיל לשאול שאלות ואז משה מסביר להם שחסר רק עוד דבר אחד ואז זה יקרה שנאמר: “ויאמר משה זה הדבר אשר צוה ה’ תעשו וירא אליכם כבוד ה'”.
על השאלה מהו אותו דבר שציווה ה’ שבגללו מתעכבת השכינה, עונה רבי חיים בן עטר ע”ה וכך הוא כותב: “זה הדבר – שתהיו תמיד מעריכים בדעתכם כי אתם עומדים לפני ה’, וירא אליכם כבוד ה’. אמר להם משה לישראל אותו יצר הרע תעבירו מלבבכם ותהיו כלכם ביראה אחת דכתיב ומלתם את ערלת לבבכם, ואם עשיתם זה וירא אליכם כבוד ה'”.
בצווי הזה, מסביר האור החיים הקדוש, משה מלמד את בני ישראל שכדי לזכות להשראת השכינה, האדם נדרש להיות מהפכן של עצמו ולהעביר מעליו את ערלת הלב ואת ההשתעבדות ליצרים. להפוך מנשלט לשולט, ממונהג למנהיג ואז הוא זוכה להשראת שכינה.
למה? כי ביהדות המנהיג הוא לא מי ששולט על אחרים, אלא מי ששולט על עצמו. והוכחה לכך מופיעה בהמשך הפרשה, כשמשה רבנו כעס על אלעזר ואיתמר בני אהרן בגלל שלא נהגו על פי הוראתו. ועל זה כתוב במדרש: “כיון שכעס נתעלמה ממנו הלכה שאונן אסור לאכול בקדשים”.
אלא שכאן עולה שאלה. גם אם משה כעס למה דווקא מתעלמת ממנו הלכה? איך בדיוק הכעס קשור לזיכרון?
והתשובה פשוטה. בתחילת הפרשה משה מלמד את בני ישראל שהשכינה שורה על מהפכנים בלבד. כלומר, על כאלה שהצליחו להפוך את עצמם מנשלטים על ידי היצר לשולטים עליו, מי שכועס הוא נשלט ולא שולט, ועל נשלטים השכינה לא שורה, וכשהיא לא שורה, שוכחים את מה שהיא לימדה אותם.
לעומת זאת מי ששולט על עצמו זוכה לה כפי שכתוב במדרש: “אלעזר ידע את ההלכה ושתק, איתמר ידע את ההלכה ושתק, ולכן זכו ונתייחד הדיבור עליהם ועל אביהם שכתוב: “וידבר ה’ אל משה ואל אהרן לאמר אלהם: דברו אל בני ישראל לאמור”.
משה שכעס שכח, ובני אהרן שידעו לענות ולא ענו, זכו שתשרה עליהם שכינה.
לכן כל כך הרבה אנשים השתתפו בלוויה. לא בגלל המופתים שהתרחשו סביבו, אלא בגלל שהוא היה מהפכן. בגלל שהוא הצליח לעשות את מה שכל המלווים שלו רוצים לעשות ולא תמיד מצליחים.
לכן הם גם בכו. הם בכו, כי הם איבדו את מודל המהפכה. כי הם איבדו את מי שהוכיח להם שזה אפשרי. הם הגיבו בדיוק כמו נוסעים שמגלים שהטיסה אמנם ממשיכה אך הטייס מת.
מי שבכל זאת ניחם אותם הוא הרב קנייבסקי בעצמו. הוא גילה להם איך מצליחים להיות מהפכן של עצמך גם אם המודל מסתלק, וכך הוא כתב:
“והדבר ידוע בישיבות שלא הבעלי כשרון הצליחו בדרך כלל אלא המתמידים … ואפילו מי שחלש מאוד בכשרון אם יתמיד כבר הבטיחו חז”ל שיצליח ובלבד שיהא ירא שמים”.
במילים האלה גילה לנו הרב קנייבסקי את סוד המהפכנות היהודית והעניק לנו את התקווה.
במילים האלה הוא מסביר שבשביל להיות מהפכן של העולם, צריך כישורים וכישרונות אבל כדי להיות מהפכן של עצמך. צריך יראת שמים והתמדה. וזה תלוי רק בנו.
