ר’ אהרון הוא יהודי יקר, רגיש ובעל לב רחב. טיפוס שקט וביישן שמעולם לא חיפש כותרות. לכן התפלאתי מאוד לראות שהוא מעיר לאנשים המדברים בבית-הכנסת בשעת התפילה.
באחת השבתות עבר ר’ אהרן לשבת לצידי על הספסל בבית-הכנסת, ואחרי שהפכנו לחברים קרובים, שאלתי אותו: “למה הדיבורים בתפילה כל כך מפריעים לך? זה נכון שאסור לדבר בתפילה, אבל אתה אדם עדין, כל כך לא מתאים לך להעיר…”
“השגעון שעליו שאלת”, הוסיף בחיוך, “הגיע מאוחר יותר. זה קרה כשקראתי על הסיבה לחבור ה’מי שברך’ שחיבר בעל ה’תוספות יום טוב’
ר’ אהרון חייך בביישנות ואמר: “אני מודע לכך שאנשים חושבים שאני מין טרחן זקן וממורמר, שמחפש על מה להעיר לאנשים. זה לא נכון. אספר לך ואולי תבין”.
“עד גיל שלוש עשרה הייתי ילד רגיל”, פתח ר’ אהרן בסיפורו. “הייתי ילד למשפחה גדולה ושמחה, ואז הגרמנים הגיעו והכל התהפך. תוך זמן קצר מצאתי את עצמי בקרון דחוס בדרך למחנה ההשמדה בירקנאו. כשהגענו, כל בני משפחתי הופנו שמאלה, ומאותו רגע נותרתי לבדי בעולם.
“לאחר השואה, הובלתי עם קבוצה גדולה של ילדים, למחנה עקורים בגרמניה, ולאחר שקיבלנו “סרטיפיקטים” מטעם תנועת ‘פועלי אגודת ישראל’, עלינו ארצה.
“אלו היו ימים של ערב הקמת המדינה. בהיותי ילד בודד יכולתי בקלות לאבד את אמונתי, אבל הקב”ה חס עלי, וזכיתי להישאר שומר מצוות.
“השגעון שעליו שאלת”, הוסיף בחיוך, “הגיע מאוחר יותר. זה קרה כשקראתי על הסיבה לחבור ה’מי שברך’ שחיבר בעל ה’תוספות יום טוב’ לאלו הנזהרים שלא לדבר בשעת התפילה בבית הכנסת.
“הוא כתב שהוא חיבר אותו משום שנודע לו כי הצרות הנוראות שפקדו את עם ישראל בגזרות ת”ח ות”ט התרחשו בשל זלזול בקדושת בית-הכנסת והדבר גרם לי לזעזוע.
“לפתע הבנתי שאנשים המדברים בתפילה מְסכנים לא רק את עצמם אלא גם אותנו, אותי ואת יתר המתפללים.
“מאז, כשאנשים המדברים בבית הכנסת אני נזכר בדברי בעל ‘התוספות יום טוב’, והדיבורים שלהם מערערים את חיי ומחזירים אותי לצרות הנוראות שחוויתי.
“אני מעיר להם, כיון שבאותם רגעים צפות מול עיני דמויותיהם של אבי ואמי ושמתו על קדושת השם, ואני מתמלא פחד, ורק כדי שזה לא יקרה שוב – אני קם ומעיר להם – מחוסר ברירה.
“מדוע כשאנשים מתקשים בנשימתם הם לא מתביישים לבקש לפתוח חלון אפילו בחורף כשלכולם קר? כי הם מוכרחים לנשום! להאם אדם עם קשיי נשימה לא יעיר למי שמעשן לידו רק כי לא נעים לו? כשרוצים לחיות לא מתביישים להעיר.
“גם אני רוצה לחיות! לכן אני מעיר להם…”
וזה כתוב גם בפרשת השבוע.
בפרשת שמות מתארת התורה את המפגש בין משה להקב”ה מול הסנה הבוער בו הקב”ה מטיל עליו להיות גואל העם ולהוציאם ממצרים.
בתחילת המפגש, עוד בטרם הקב”ה ממנה אותו לתפקיד, דבריו הראשונים אל משה היו: “אַל־תִּקְרַב הֲלֹם שַׁל־נְעָלֶיךָ מֵעַל רַגְלֶיךָ כִּי הַמָּקוֹם אֲשֶׁר אַתָּה עוֹמֵד עָלָיו אַדְמַת־קֹדֶשׁ הוּא”(שמות ג, ה)
והוא דבר תימה. נכון, במקום זה עתיד הקב”ה להתגלות לעם ישראל ולתת להם את התורה, אך זה עוד לא קרה, מדוע כבר כעת שורה קדושה במקום עד שמשה נדרש לחלוץ את נעליו מפניה? על שם העתיד.
והדברים קל וחומר: אם במקום שעתיד הקב”ה להתגלות בו לעם ישראל שורה קדושה בעטיה נדרש משה לחלוץ את נעליו, במקום בו השכינה שורה תמיד – בבית הכנסת, איך אפשר לדבר…?
“חוץ מזה”, אמר לי ר’ אהרן, בזוהר הקדוש (פרשת תרומה דף קל”א ע”ב):
מובאים דברים קשים באשר לאלו המדברים בבית הכנסת, וכך כתוב שם:
וּמַאן דְּמִשְׁתָּעֵי בְּבֵי כְּנִישְׁתָּא בְּמִלִּין דְּחוֹל, וַוי לֵיהּ, דְּאַחָזֵי פִּרוּדָא, וַוי לֵית דְּגָרַע מְהֵימְנוּתָא. וַוי לֵיהּ דְּלֵית לֵיהּ חוּלָקָא בֶּאֱלָהָא דְּיִשְׂרָאֵל. דְּאַחָזֵי דְּהָא לֵית (ליה) אֱלָהָא, וְלָא אִשְׁתְּכַח תַּמָּן, (ולית ליה חולקיה ביה) וְלָא דָּחִיל מִנֵּיהּ, וְאַנְהִיג קְלָנָא בְּתִקּוּנָא (ס”א בתקיפא) עִלָּאָה דִּלְעֵילָּא.
תרגום: המדבר דברי חולין בבית-הכנסת – אבוי לו, שמראה פירוד מהקב”ה, אבוי לו שמחסר באמונה, אבוי לו שאין לו חלק באלוקי ישראל, שמראה שאין לו אלוה ולא נמצא שם ולא ירא ממנו ונוהג ביזיון בשכינה.
“אתה יודע למה הזוהר כותב זאת?”, אמר לי ר’ אהרן, “כדי ללמד זכות על המדברים בבית-הכנסת!
תסכים איתי שמי שמאמין בהקב”ה ומדבר במקום להתפלל אליו הוא עוון חמור מאוד.
לכן, הזוהר מלמד עליו זכות שהוא מדבר משום שהוא לא מאמין שה’ נמצא שם, שאילו האמין בכך – ודאי לא היה מדבר בתפילה.”
ונקודה לסיום.
בשנת תשי”ב כתב רבה הראשי של ירושלים, הרב רב צבי פסח פרנק זצ”ל, את הדברים הבאים:
“והנה, אחת מהפרצות בקרב בית ישראל מה שעוברים על המבואר בשולחן ערוך לא ישיח שיחת חולין בשעה ששליח ציבור חוזר התפילה. ואם שח הוא חוטא וגדול עוונו מנשוא וגוערים בו.
והנה בזמן האחרון גדר אבנים נהרסה וחרבה, ובני אדם, כמה וכמה בני תורה מוחזקים ליראים ושלמים, יושבים בשעת חזרת שליח ציבור בשיחת חולין בבית-כנסת! אוי להם שמשיחים בעת התפילה, כי ראינו כמה בתי כנסיות נחרבו בשביל עוון זה”.
האם יש בינינו מי שמוכן להשתתף בהחרבת בתי-כנסיות…?
