בשבוע שעבר השתתפתי בסדרת הרצאות שערך ארגון ערכים בארצות הברית.
השתתפו בו אנשים שונים. דתיים, דתיים פחות, ובעיקר כאלה הרחוקים מאוד מתורה ומצוות.
יכול להיות שההשגחה פשוט רוצה לגרום לך להבין שהגיע הזמן לכך? האם לא זו הסיבה שהגעת אלי?
במשך השנים למדתי, כי אנשים הרחוקים מתורה ומצוות לא מגיעים להרצאה ביהדות ככה סתם, רק כי משעמם להם. הם לא טיפשים. הם מבינים שיהדות זה עסק רציני ומחייב. ואם הם בכל זאת מגיעים יש להם סיבה טובה לכך.
והוכחה לכך קבלתי מהפגישה עם שי.
לאחר אחת ההרצאות הוא ניגש אלי ושאל אם אסכים להקדיש לו זמן.
למחרת, במהלך הפגישה סיפר לי שי, שהוא ישראלי, ושהוא מתגורר בארצות הברית יותר מעשרים שנה שבמהלכן התחתן עם רעייתו וגם נולדו להם שלושה ילדים.
ביקשתי להיפגש אתך כדי לנסות להבין את האירועים המשונים שעוברים עלי ועל אשתי בשנים האחרונות.
במשך השנים צברתי הרבה נכסים, סיפר שי. המצב הכלכלי שלנו היה מצוין. הרווחנו המון והחיים האירו לנו פנים.
זו היתה תקופה נפלאה. כל דבר שנגעתי בו הפך לזהב עד שאפילו אשתי, נכדה לניצולי שואה שהטיפו לכפירה, התחילה להאמין בהשגחה פרטית.
זה לא טבעי מה שקורה לנו, אמרה. הכל מסתדר לנו כאילו מישהו מוביל אותנו. אתה שם לב שמה שקורה לנו מתנגש עם ההיגיון ועם ההסתברות. איך אתה מסביר את זה שכולם מסביבנו מפסידים ורק אנחנו מרוויחים. שכולם מתמודדים עם עליות וירידות ואנחנו רק עולים. זה לא מראה לך שיש מישהו ששומר עלינו?
את האמת, זה קצת הלחיץ אותי, אך היא צדקה בכל מילה. כל העסקאות, אפילו אלו שבדיעבד התבררו כגרועות, הניבו לנו פירות. חיינו בתוך חלום. בסוג של קסם. אך למרות שהקב”ה נכנס לנו לחיים בדלת האחורית, לא הסקנו מכך שעלינו לשנות משהו באורח חיינו. היינו כל כך רחוקים מתורה ומצוות שאפילו לא ידענו שיכול להיות שהקב”ה רוצה מאתנו משהו, ושאת החיוכים של ההשגחה צריך לתרגם למעשים. ידענו שמישהו שומר עלינו והיה לנו טוב עם זה. לא מעבר לכך.
ואז הכל התהפך. לא סתם התהפך. התהפך התהפך.
פתאום במקום להרוויח התחלנו להפסיד. אם בעבר כל מה שנגעתי בו הפך לזהב, פתאום כל זהב שנגעתי בו הפך לחול. אפילו העסקאות הטובות והבטוחות ביותר התבררו ככישלון. כל פעם מסיבה אחרת. באחת לא שמנו לב לפרט חשוב שהסתתר באותיות הקטנות. בשנייה השוק השתנה.
בקיצור, אהרן, הפכתי ממטאור לכוכב נופל. זה היה כל כך בולט, שאפילו אשתי התחילה להאמין שמישהו מלמעלה עושה לנו דווקא, אלא שאת ההשגחה שמתנהלת באופן כזה לא הכרנו.
הגעתי אליך כי אני מרגיש שהקסם נגמר. בקשתי להיפגש אתך כדי להבין למה ההשגחה הפסיקה להאיר לנו פנים? למה הקסם נגמר? להבין מה עשינו לא נכון, והאם יש דרך להחזיר אותו. כל יועץ כלכלי שנפגשתי אתו כדי להבין איפה טעיתי, לא ידע להצביע על כך. כולם טענו שכל ההחלטות היו נכונות למרות שהתוצאות לא.
הגעתי אליך כי אני מותש ממחשבות על מה היה קורה אם…
מה היה קורה אם הייתי מחליט כך. מה היה קורה אם לא הייתי עושה את מה שעשיתי. זה מה שאוכל אותי. המחשבות של הבדיעבד.
בקשתי להיפגש אתך כדי להבין האם יש חוקיות בהשגחה והאם אפשר לגרום לה לשוב ולהאיר לנו. היהדות היא הראשונה שמלמדת כי הכל מושגח בהשגחה פרטית. אז למה ההשגחה שכל כך האירה לנו פנים נעלמה?
אני לא חושב שהיא נעלמה עניתי לשי. היא נמצאת באותו מקום שבו היתה כשהצלחת. בעצמך אמרת שהכישלונות הכלכליים שלך לא מובנים. בעצמך אמרת שלא מצאת סיבות הגיוניות לנפילה שלך. מדוע אפוא אתה סבור שההשגחה עזבה אותך?
ההשגחה לא עזבה אותך. ההשגחה שליוותה אותך בהצלחות מלווה אותך גם כעת. אלא בעוד בהתחלה היא האירה לך פנים, כעת היא עושה לך את אותו דבר רק להפך.
אם ההשגחה לא אחראית לכישלונות שלך, אי אפשר לייחס לה את האחריות להצלחות שלך. ואם את ההצלחות שלך אשתך נאלצה לייחס להשגחה, מדוע שאת הכישלונות שלך לא תייחס לה?
ההשגחה לא נועדה להקל עלינו את החיים, שי. גילויי ההשגחה בחיינו נועדו להביא אותנו לשתי מסקנות. להבנה שיש לעולם מנהל. שיש סדר. שהכל מאורגן ושאקראיות היא מילה שאין לה מקום בחיינו. אך היא בעיקר נועדה ללמד אותנו שיש תכלית לחיים. שיש מטרה. שאם יש מנהל לעולם שמשגיח על מעשינו, יש לכך סיבה. גילויי ההשגחה נועדו להבהיר לנו שיש משמעות למעשים שלנו, וכיון שכך, עלינו לפשפש בהם ולבדוק האם הם תואמים את רצון ההשגחה או לא.
זה בדיוק מה שקורה לכם, שי. ההשגחה האירה לכם פנים. היא ביקשה ללמד אתכם שיש מנהל לעולם. שההצלחות שלכם כל כך לא מובנות, עד שאפילו אתם נאלצתם להכיר בכך, ובכך התקיימה המטרה הראשונה של ההשגחה.
נו.. אז למה הכל התהפך? שאל שי. למה זה הפסיק? מה עשינו לא נכון?
איני יודע, השבתי. ההשגחה מעולם לא התייעצה איתי. אני באמת לא יודע את חשבונותיה, ולכן אין ערך אמיתי להערכות שלי. אך שאלה אחת בכל זאת אבקש לשאול אותך, שי.
מדוע הגעת אלי לברר מה רוצה ההשגחה דווקא מתוך הקושי? מדוע לא נהגת כך כשהצלחת? הרי בעצמך אמרת שלא היה ניתן להתעלם מההשגחה שסידרה לך את ההצלחות. ואם הגעת כעת ואז לא, יכול להיות שזה ההבדל בין שני סוגי הגילויים של ההשגחה בחייך? יכול להיות שההשגחה בקשה להבהיר לך את הסיבה השנייה לקיומה? את הצורך להתאים את המעשים שלנו לרצונה?
כשהצלחת, לא באת לשאול מה רוצה ממך ההשגחה. שמחת בה ובכך היה לך די. עכשיו לעומת זאת, אתה מגיע אלי ושואל מה עליך לעשות כדי שההצלחה תחזור. האם בכך לא מסתכם ההפרש בין אז לעכשיו?
יכול להיות שההשגחה פשוט רוצה לגרום לך להבין שהגיע הזמן לכך? האם לא זו הסיבה שהגעת אלי?
כשהצלחת, הכרת רק בקיומה של ההשגחה, וכעת אתה מכיר בכך שיש לה גם דרישות ממך. זה כל ההבדל. אתה מושגח כל הזמן, שי. גם כשאתה מצליח וגם כשאתה נכשל. אלא שאם אינך מסיק מסקנות כשאתה מצליח, מה נותר להשגחה לעשות, כדי לגרום לך בכל זאת להגיע אליהן?
רגע, אהרן, רק רגע, שי לא הבין.
אם ההשגחה תמיד מניעה את העולם, ואם היא נמצאת בכישלונות כמו בהצלחות, אז איפה אנחנו בסיפור.
הרי אמרת שההשגחה מאירה לנו פנים כדי שנסיק מכך שיש ערך למעשים שלנו, אלא שאם הכל מושגח מלמעלה איזה ערך יש למעשים שלנו? האם אין בכך סתירה?
אתה צודק בהחלט, עניתי. במחשבה ראשונה אכן נראה כאילו הדברים סותרים, אך במחשבה שניה לא זו בלבד שאין בכך סתירה אלא שיש התאמה מלאה ביניהם. ויש לי ראיה לכך מפרשת השבוע.
בפרשת וישב מתארת התורה את השתלשלות האירועים שהובילו לגלות מצרים עליה בישר הקב”ה לאברהם אבינו בברית בין הבתרים, כשאמר לו: “ידע תדע כי גר יהיה זרעך בארץ לא להם ועבדום וענו אתם ארבע מאות שנה:”.
היא מתארת את אהבתו היתירה של יעקב ליוסף. את קנאת האחים. את החלומות של יוסף שרק העצימו אותה. את מכירת יוסף, ואת ירידתו למצרים.
וכאן עולה שאלה. האם אלו הסיבות האמתיות לירידת בני ישראל למצרים? האם החלומות של יוסף גרמו לכך? או אולי האהבה היתירה של יעקב? והרי הקב”ה הבטיח לאברהם שכך יקרה. ואם זה מה שצריך לקרות, לשם מה מרחיבה התורה בסיבות שגרמו להתגשמות ההבטחה ? איזה ערך יש למעשים אלו? הרי ההשגחה סובבה את הירידה למצרים. היא היתה אמורה להתרחש על כל פנים, לשם מה להרחיב במעשים שגרמו לכך?
והתשובה פשוטה.
בפרשיות אלו מבקשת התורה ללמד אותנו פרק חשוב בהלכות השגחה פרטית.
היא מבקשת ללמד שהעולם אכן מתנהל על פי תכנית המוכתבת מלמעלה. שהבטחות הקב”ה תתגשמנה ללא קשר למעשינו. שמה שצריך לקרות יקרה, גם אם הדברים תואמים את ההיגיון וההסתברות וגם אם לא.
בתיאורים אלו מבקשת התורה ללמד שיש לעולם תכנית. שיש סדר. שהעולם נע מנקודה לנקודה בדרכו אל תכליתו ללא קשר למעשינו. שהתכנית האלוהית חזקה מהם. שלעולם לא נצליח במעשינו למנוע או לעכב אותה. היא תתבצע בין אם נרצה בכך ובין אם לא.
בכך, שי, צדקת כשאמרת שההשגחה הופכת את המעשים שלנו לחסרי משמעות. אלא שבתיאור המעשים שהובילו לירידה למצרים התורה מבקשת ללמד יסוד נוסף.
נכון. ההשגחה מניעה את העולם ללא קשר למעשינו, ומכאן שהירידה למצרים התרחשה עקב הבטחתו של הקב”ה לאברהם ולא בשל מעשי האחים. אך כיצד תתגשם ההבטחה? באיזה אופן? זה תלוי במעשי בני אדם.
בפרשת השבוע התורה מלמדת שהתכנית תתבצע בכל מקרה, אך מעשינו יקבעו כיצד היא תתבצע.
בפרשת השבוע מבקשת התורה ללמד את עקרון ההשלמה של ההשגחה. את התפקיד של כל צד. את היעד קובעת ההשגחה, אך את אופן הביצוע קובעים מעשינו.
לכן אין סתירה בין קיומה של ההשגחה ובין חשיבות מעשי בני האדם. בעוד תכנית ההשגחה מתערבת בחיי האדם בין אם ירצה בכך ובין אם לא, במעשיו יכול האדם להתערב בתכנית ההשגחה ולקבוע כיצד היא תתרחש.
וראיה לכך מופיעה במדרש על פרשת השבוע וזה לשונו: “א”ר חייא בר אבא א”ר יוחנן: ראוי היה יעקב אבינו לירד למצרים בשלשלאות של ברזל אלא שזכותו גרמה לו”.
במדרש זה מבקשים חז”ל לכאורה ללמד כי ההשגחה משתמש גם בטעויות שלנו להוציא לפועל את תכניותיה, אלא שהתבוננות מעמיקה בדברים מעלה חידוש נוסף, ולפיו, גם ההחלטות השגויות שלנו אינן כאלה. אפילו הן נכונות.
עקב ההבטחה של הקב”ה לאברהם, היה יעקב מוכרח לירד למצרים, אפילו “בשלשלאות של ברזל”, אלא שמפני זכותו לא היה ראוי לירד כך, ועל כן סובבה ההשגחה שאפילו אהבתו ליוסף שגרמה לקנאת האחים שגרמה למכירתו, גם היא היתה טובה. שכן בזכותה ירד יעקב למצרים מתוך רווחה ולא בשלשלאות של ברזל.
לכן אמרתי לך, שי, שאין סתירה בין שליטתה של ההשגחה בחיינו ובין חשיבות מעשינו. שכן למרות שאין בכח מעשינו לשנות את התכנית, יש בהם כדי לקבוע את אופן התרחשותה.
נכון. אולי אין בדברים כדי לשנות את מצבך הכלכלי, אך יש בהם לסייע לך לשנות את אופן ההרגשה כלפי המצב הזה.
אם אתה מחפש את הכסף שהפסדת, אין בדברים שלי כדי לסייע לך, אך אם אתה מחפש את הקב”ה עליך לשמוח.
אם כשהצלחת נגד כל הסיכויים שמחת בהשגחה שגילית, ואם הצטערת על אובדן ההשגחה כשהפסדת, הרי שהתברר לך, שאותה השגחה בה שמחת כשהצלחת, מלווה אותך גם כעת, ואם כך, למרות כל הקשיים, עליך לשמוח. שכן גם כעת ההשגחה לצדך. שהרי רק בזכות הקשיים שעוברים עליך זכית לגלות שוב את ההשגחה, ואם זה מה ששימח אותך אז, מדוע שלא יקרה כך גם היום?
זה נכון, אמר שי, אך מה לגבי המצב הכלכלי, האם יש בכח המעשים שלי לשנות אותו?
איני נביא, עניתי. אך אם חז”ל מלמדים שמעשינו משפיעים על אופן התרחשות התכנית, ואם התכנית נועדה לגרום לך להבין שעליך להתאים את המעשים שלנו לרצון ההשגחה, הרי שהמצב הכלכלי שייך לאופן ההתרחשות ולא למטרה, ואת זה כבר הסכמנו שהמעשים שלנו קובעים. ועל כן, כל שנותר לך לעשות, הוא לשנות את המעשים שאמורים לשנות את אופן ההתרחשות.
ואז גם המצב הכלכלי ישתנה? שאל שי.
את זה ימים יגידו, עניתי. אבל זה לא משנה.
למה לא? שאל שי.
פשוט מאוד, עניתי, משום שאני מעריך שאתה רוצה כסף לא כמטרה אלא כאמצעי בעזרתו תזכה באיכות חיים, ואם איכות חיים אתה מחפש, כשתשנה את המעשים, השמחה בחיים של אמת תהיה כל כך גדולה, שגם אם המצב הכלכלי לא ישתנה, איכות החיים אותה אתה מבקש להשיג בכסף, תושג בעזרת השמחה בחיים של אמת. ואם איכות חיים אתה מבקש, מה אכפת לך אם תזכה בה בגלל כסף או בגלל האמת?
