כחרדי למדתי עם השנים שהציבור החרדי הוא שק החבטות של מדינת ישראל. יש שיגידו שקנינו את התואר הזה בזכות, ויש שיגידו שזו סתם התבכיינות, וגם אם זה לא נכון, שאין עשן בלי אש.
על דבר אחד אי אפשר להתווכח, על החרדים מותר לומר הכול, אפילו דבר והיפוכו, וזה, בלי לצאת גזען, טיפש, חשוך ופרימיטיבי או אוטו-אנטישמי, וגם בלי לשלם על כך, לא משפטית ולא ציבורית.
בגלל שהחרדים לא מתגייסים, צה”ל לא מנצח, ובגלל החרדים שכן מתגייסים הצבא עובר הדתה. בגלל שהחרדים לא לומדים ליב”ה, הציון של מדינת ישראל במבחני פיז”ה צונח, ובגלל החרדים שכן לומדים ליב”ה, המוסדות האקדמיים הופכים למרחבים מדירי נשים ופלורליזם, שהם נשמת אפה של האקדמיה. למעשה חוץ מלהאשים את החרדים במצב הספורט במדינת ישראל, החרדים אשמים תמיד.
לדוגמא: בראיון שנערך עם חברת כנסת כשמדינת ישראל עסוקה במלחמה בלא פחות משבע חזיתות, הביעה החכי”ת דאגה עמוקה לשלומה ולעתידה של מדינת ישראל עקב התרחבות הציבור החרדי, והזהירה מהיום שבו… נכון… הציבור החרדי יהווה רוב במדינה, שלדעתה זהו האיום האמיתי על מדינת ישראל.
“עוברים מלא דברים על ירושלים”, אמרה החכי”ת. “אינתיפאדות, מצב ביטחוני לא פשוט, אבל בסוף בסוף בסוף מה שהכי מדרדר אותה, זה התהליך החברתי כלכלי, לא האינתיפאדות… שים לב לנתון מטורף, אם אתה מסתכל על תלמידי כיתות א’, רק תשעה אחוזים בבתי ספר ממלכתיים… מי יחלץ את מדינת ישראל כשזה יקרה במקרו?”. שזה אומר, אם הבנתי נכון שהבעיה של המדינה עם החרדים היא דמוגרפית. לא הדמוגרפיה הערבית. החרדית.
מה שמוזר הוא, ששנה לפני הראיון עם החכי”ת, עיתונאי לא פחות חכם ממנה, שכמוה דואג גם הוא לעתיד המדינה, כתב מאמר ובו הסביר שהסיבה האמיתית לבעיה החרדית היא בכלל לא הדמוגרפיה כפי שטענה החכי”ת, אלא דווקא איכותו המוסרית הירודה של הציבור הזה.
“לא הדמוגרפיה ולא הסטטיסטיקה מעיקים, מערערים ומוציאים דיבתם לרעה את החברה החרדית”, כתב האיש . “הבעיה היא האיכות, התכונות, המהות הפנימית של החברה החרדית… מה שקרה לחברה החרדית בשנים האחרונות הוא ההידרדרות של מנהיגיה, רבניה, נציגיה, עסקניה ופעיליה – לפוליטיקה. נציגי החברה החרדית בממשלה ובכנסת הם פוליטיקאים ורק פוליטיקאים. שקועים בסחר מכר על ערכים תמורת תקציבים. אנשים בלי טיפה של איכות משמעותית. לא הדמוגרפיה הגדלה של החברה החרדית היא איום. בכלל לא. חסרון, העדר, דלות משוועת של איכות”.
מומחה אחר הסביר במאמר משלו, ששניהם טועים, ושזו לא הדמוגרפיה, וגם לא האיכות המוסרית, אלא דווקא הכלכלה.
“בשנת הלימודים תשפ”ג”, כתב המומחה, “למדו בחינוך החרדי – היסודי והעל־יסודי – כ־390 אלף תלמידים, שהם 26% מכלל התלמידים בחינוך העברי ו־20% מכלל התלמידים בישראל, אולם שיעור החרדים הזכאים לתעודת בגרות מתוך תלמידי כיתות י”ב נמוך מאוד ועומד על 16% בלבד, לעומת שיעור זכאות של 86% בחינוך הממלכתי והממלכתי־דתי…
“כדי לשרוד כמדינה וכפרטים”, טען המומחה, “נדרשת מדינת ישראל לצבא מודרני, ולשם כך לכלכלה מודרנית, ועלייה מתמשכת בגודל המוחלט של המגזר החרדי ובגודלו היחסי באוכלוסיית ישראל, תוך המשך אי-ההשתתפות בפעילות כלכלית יצרנית, פוגעים באופן ישיר ביכולתה של המדינה להחזיק צבא כזה.
בקיצור, הבעיה עם החרדים אינה דמוגרפית או מוסרית אלא כלכלית.
“אבל זה נכון מאוד”, אמר לי אתמול מישהו במהלך דיון בנושא. “זו ממש לא שנאת חרדים. זה באמת נכון. המדינה הרי לא יכולה להמשיך להתקיים בצורה כזאת”.
“יכול להיות, עניתי.” יכול להיות שביטחונית לא נוכל להתקיים ללא גיוס חובה של כל אזרחי המדינה, ויכול להיות גם שכלכלית לא נוכל להתקיים ללא שכל אזרחי המדינה יעבדו לפרנסתם, וגם יכול להיות שכל המודאגים באמת דואגים לעתיד המדינה.
ישנו ציבור בישראל שמודאג מהדמוגרפיה החרדית, לא בגלל הכלכלה ולא בגלל הביטחון אלא מסיבות ערכיות…
אך מה יקרה אם יתברר לך שכל המודאגים כלל לא דואגים לביטחון ולכלכלה אלא רק לעצמם. מה יקרה אם יתברר לך שאלו המשתמשים בטיעונים שאתה סבור שהם נכונים, עושים זאת רק כדי שיהיה במדינה רוב להגשמת הערכים שבהם הם מאמינים, או לחילופין, רק כדי שהחרדים לא ימשיכו להיות חרדים? מה יקרה אם יתברר שמה שמפחיד אותם זו לא הכלכלה והביטחון אלא האמונה והערכים של אלו שנמנים על הציבור שבו הם תולים את כל הצרות של המדינה. מה יקרה אם יתברר לך שמה שמפריע להם בחרדים זו החרדיות. זו העובדה שהם מקיימים מצוות. שהם מציבים את חוקי התורה לפני חוקי המדינה, ואת רצון השם לפני רצון בני אדם. מה אז?
“אבל זה לא נכון”, אמר לי האיש. “אתה סתם פרנואיד, אהרן. אתה שבוי בקונספציה. אף אחד לא רוצה שהחרדים יפסיקו להיות חרדים. אני לדוגמא דוגל באיש באמונתו יחיה. לא אכפת לי במה אתה מאמין ואיך אתה חי. בסך הכול דורשים מכם להשתלב בחברה ולשאת בנטל. אף אחד לא מנסה לקחת מכם את הערכים שבהם אתם מאמינים”.
יכול להיות, עניתי. אלא שאני לא כלל בטוח שמודבר בקונספציה פרנואידית, ויש לי גם ראיה לכך.
בראיון שהתקיים לאחרונה עם חתן פרס נובל לכלכלה, שנולד בהולנד למד גם בישראל ומתגורר בעיקר בארצות הברית, הסביר הפרופסור בהרחבה ובשם המומחיות שלו בכלכלה, מדוע הוא מודאג מעתידה של מדינת ישראל, וכך אמר:
“אני מודאג”, אמר הפרופסור. “המספרים מאוד מטרידים. אם אנחנו מסתכלים על הדברים שכותבים כלכלנים ודמוגרפיים בישראל אז זה לגמרי ברור שאין דרך ברורה לעצור את התהליך הזה. אם לא יהיו שינויים בקרב העדה החרדית שיצליחו להכניס אותם למאה ה-21 ולהבין שבלי לימודי הליב”ה חברה מודרנית לא יכולה לפעול, בעוד 30-40 שנה ישראל תהיה מדינה תיאוקרטית. מדינה שמבחינות רבות חוזרת לימי הביניים וזה מטריד אותי בצורה בלתי רגילה. ישראל נוסדה כמדינה נאורה חילונית ומתקדמת, והדברים האלה היום כבר לא מובנים מאליו”.
שמת לב לטיעונים? הרי מדובר בפרופסור, וכאחד שלא למד ליב”ה, אפילו לי ברור שפרופסור חתן פרס נובל הוא ללא ספק איש חכם, ותסכים אתי שמאנשים חכמים מותר לצפות ליותר.
האם שמת לב לעובדה שהחשש של הפרופסור למרות שהוא עטוף בכלכלה הוא בעצם חשש ערכי ולא כלכלי?
הוא טען שהציבור החרדי גדל, ושבלי שינויים שיכשירו את החרדים ויכניסו אותם למאה ה – 21 העתיד הכלכלי של מדינת ישראל בסכנה. ובסוף, כמעט באותה נשימה, הוא טען שהוא חושש שמדינת ישראל תהפוך למדינה תיאוקרטית. לא נאורה ולא חילונית, חשש שבינו ובין כלכלה אין כל קשר. מה הקשר בין כלכלה לנאורות?
הרי הדתיים הלאומיים כן לומדים ליב”ה ותורמים לתל”ג. הם כן נכנסו למאה ה-21. הם כן משרתים בצבא. הם עובדים ומשתלבים בכלכלה הישראלית לה הפרופסור דואג כל כך. אך בשל החשש מתאוקרטיה גם הם אמורים להדאיג את הפרופסור משום שאם הם יתרבו, המדינה אולי תהיה יציבה כלכלית וביטחונית אך היא כבר לא תהיה נאורה וחילונית, הרי כל מה שקשור לאמונה גם הם מאמינים בתורה משמיים וגם הם מחזיקים בערכים שלדעת הפרופסור מאיימים על המדינה הנאורה והחילונית. הרי גם אותם מאשימים במשיחיות ובקיצוניות, וזאת למרות שהם תורמים לכלכלה ולביטחון שכל כך חשובים לפרופסור.
לכן אמרתי לך שהבעיה עם החרדים היא לא כלכלית ולא ביטחונית. הבעיה איתם היא ערכית.
ישנו ציבור בישראל שמודאג מהדמוגרפיה החרדית, לא בגלל הכלכלה ולא בגלל הביטחון אלא מסיבות ערכיות. הם חוששים שהמדינה שעל פי הפרופסור “נוסדה כמדינה נאורה חילונית ומתקדמת”, עומדת לשנות את פניה וכבר לא תהיה כזאת. מזה הם חוששים. אלא שכליברלים ודמוקרטיים הם אינם יכולים לומר זאת בפה מלא, לכן הם עוטפים את הפחד שלהם בכלכלה ובביטחון, ודורשים שהחרדים ילמדו ליב”ה וישתלבו בחברה מתוך תקווה, שההשתלבות תעשה את שלה ותציל את המדינה מהסכנה האמתית שנשקפת מהחרדים בלי לדרוש זאת בפה מלא ובכך להפוך אותם ללא פלורליסטיים וללא ליברליים.
זה לא הביטחון ולא הכלכלה וגם לא המוסריות. לאלו הדורשים מהחרדים לשאת בנטל אין בעיה עם העובדה שהערבים שמהווים כמעט עשרים אחוז מאזרחי ישראל ואינם מתגייסים. הם לא הגישו עתירה לבג”ץ שתמנע מהם תקציבים. לא הנשיאה בנטל מפריע להם, החרדיות מפריעה להם.
גם האיכות המוסרית הירודה של החרדים, לא מפריעה להם. כיצד זה דווקא אלו שמאשימים את החרדים בשחיתות פוליטית ובאיכות מוסרי ירודה, הם שהציעו לפני לא הרבה זמן למפלגות החרדיות, דף חלק חתום, שבו ירשמו את כל תביעותיהם הכספיות הפוליטיות והלא מוסריות, ובלבד שיאפשרו להם להקים ממשלה.
אתה מבין? זו לא החרדים. אלו הערכים בהם מאמינים החרדים. זו הדת. זו הכפיפות לרצון השם. לכן הפרופסור התחיל בכלכלה וסיים באמונה. כי הוא חושש מהאמונה של החרדים ולא משום דבר אחר. לכן הוא דרש להכריח את החרדים ללמוד ליב”ה. לא בשביל הכלכלה. הוא דורש זאת מתוך תקווה שמה שלא עושה הממשלה תעשה החשיפה לתרבות המערבית. זה מה שמסתתר מאחורי הטיעונים הנאורים. חוסר ההסכמה לקבל את העובדה שיש אנשים שמאמינים בערכים שסותרים את האמונה שלהם. ואתה הרי כבר הסכמת שאם יתברר שהמניע לא כשר, גם אם הטיעונים לא כשרים, גם אם הם נכונים, ואתה תתנגד להם כי אתה מאמין באיש באמונתו יחיה.
מה שמצחיק הוא כשיהודים משתמשים בטיעונים הגיוניים כדי לקדם את הערכים שלהם, זה לגיטימי ונאור, אך כשלא יהודים משתמשים באותם טיעונים ממש הם הופכים לאנטישמים. ויש לי גם דוגמא.
בסרטון שהתפרסם בשנת 2018 אמר קרטיס סליווה, המועמד הרפובליקני לראשות עיריית ניו יורק, את הדברים הבאים:
“אנחנו לא מדברים על נכים או על נזקקים. אנחנו מדברים על גברים בריאים שיושבים ולומדים תורה ותלמוד ואנחנו מסבסדים אותם. ומה הם עושים? מביאים ילדים בלי סוף. ומי מסבסד את זה? אנחנו. אבל חס וחלילה אם נגיד את זה. ברגע שתעז לעמוד מול ‘הבלוק’ יצבעו אותך כאנטישמי. אסור לתת להם לברוח מזה”.
“אנחנו מתגלגלים לרגליהם כי הם קונים את הפוליטיקאים עם מזוודות של כסף. הם לא מצביעים כמו אמריקנים נורמלים. הרב אומר להם במי לבחור. זה נשמע כמו משהו מאיראן או מסעודיה. זה לא דמוקרטי”.
“בקרוב שליש מהילדים ברוקלין יהיו אורתודוקסים”, השתמש סליווה בטיעון מוכר גם בעברית. “הם לא הולכים לבתי ספר אלא לישיבות. אנחנו מסבסדים את זה. הם משתלטים לחלוטין על החוקים, מצפים שכספי המסים ילכו אליהם. על חשבון הילדים שלכם. הם לא באים להשתלב, הם רוצים להשתלט. אתם משלמי המסים צריכים לממן את זה”.
בתגובה לדברים אמר הרב מארק שנייר, אחת מהדמויות הרבניות המוכרות בניו יורק, את הדברים כי: “לאור ההערות המתועבות הללו, על קרטיס סליווה לפרוש מהמירוץ לראשות העיר. אפס סובלנות כלפי רטוריקה ודברי הסתה אנטישמיים”.
אתה יכול להסביר לי מה ההבדל? מדוע שיהודי אומר את אותם דברים מתוך דאגה לנאורות ולליברליות, זה נאור ומתקדם, וכשלא יהודי אומר את אותם דברים ממש הם הופכים למתועבים, והוא לאנטישמי ופסול? רק בגלל שהוא ניסח את הטיעונים באנגלית? מדוע מה שמותר ליהודים בעברית אסור לגויים באנגלית? זו לא גזענות?
לכן טענתי שאלו לא הטיעונים אלא מה שמסתתר מאחוריהם.
כשטוענים טענות, גם אם הן נכונות עובדתית, כשמאחוריהן מסתתרים מניעים אחרים, עלינו לשפוט את הטוענים, לא לפי הטיעונים אלא לאור מה שמסתתר מאחוריהם. לכן מה שמותר ליהודים אסור לגויים. כי מה שמסתתר מאחורי הטיעונים של סליווה זו האנטישמיות שלו כפי שהעיד על עצמו, ומה שמסתתר מאחורי הטיעונים של אלו הדואגים לעתיד מדינת ישראל זה החשש מהתורה והמצוות, שבשונה ממנו הם מבקשים להסתיר. אצל יהודים זו לא אנטישמיות אלא אנטי דתיות. זו אנטי דתיות של ליברליים שאמורים היו לדגול באיש באמונתו יחיה, ולכן הם אינם יכולים לומר במפורש שריבוי שומרי המצוות מפחיד אותם, ובמקום זאת הם עוטפים את הפחד שלהם בטיעונים הגיוניים כדי לשכנע בעזרתם את הציבור לתמוך בהם, ואתה הדוגמא לכך, אמרתי לאיש שישב מולי.
בעצמך אמרת שאתה מאמין באיש באמונתו יחיה, ושאם יתברר שמאחורי הטיעונים שלהם מסתתרים מניעים שמתנגשים באמונה שלך תתנגד להם. לכן, כדי לשכנע אותך ואת חבריך לתמוך בהם, הם עוטפים את מה שאתה מנגד לו במה שאתה מאמין בו וכך הם רותמים אותך לצידם.
זו אגב תכונה אנושית עתיקה שרבים השתמשו בה עוד הרבה לפנינו, והיא מופיעה בפרשת השבוע.
בפרשת בראשית, מתארת התורה את הקללה שנתקללה האדמה לאחר שאדם הראשון אכל מעץ הדעת, שנאמר: “ארורה האדמה בעבורך בעיצבון תאכלנה כל ימי חייך”. ואכן כך היה עד שנולד נח, שנאמר: “וַיְחִי לֶמֶךְ שְׁתַּיִם וּשְׁמֹנִים שָׁנָה וּמְאַת שָׁנָה וַיּוֹלֶד בֵּן: וַיִּקְרָא אֶת שְׁמוֹ נֹחַ לֵאמֹר זֶה יְנַחֲמֵנוּ מִמַּעֲשֵׂנוּ וּמֵעִצְּבוֹן יָדֵינוּ מִן הָאֲדָמָה אֲשֶׁר אֵרֲרָהּ יְדֹוָד”.
ומבאר רש”י: “זה ינחמנו – יניח ממנו את עצבון ידינו עד שלא בא נח לא היה להם כלי מחרישה והוא הכין להם”.
עד שנולד נח סבלה האנושות מאדמה סוררת ומקוללת, ורק משנולד נח נסתלקה הקללה והומצאה המחרשה.
וכאן עולות כמה שאלות.
מה גרם לבני דורו של נח להעניק לו את שמו מיד כשנולד? כיצד ידעו שהוא עתיד לנחם אותם מן הקללה שנתקללו בה? הרי את המחרשות ייצר נח רק לאחר שגדל והיה לאיש, כיצד אפוא העניקו לו את שמו על שם העתיד?
על כך עונה רש”י בהמשך ביאורו: “והיתה הארץ מוציאה קוצים ודרדרים כשזורעים חטים מקללתו של אדה”ר, ובימי נח נחה וזהו ינחמנו”.
לדעת רש”י שני שינויים התרחשו בעולם בימי נח. אחד מיד עם לידתו, והשני בהמשך. מיד עם לידתו פסקה קללת האדמה, והחיטים שנזרעו צמחו ולא הפכו לקוצים כבעבר, וכשגדל, עם המחרשה שייצר הפכה את עבודת האדמה גם לנוחה וקלה יותר.
כך או כך, לכול בני דורו של נח היה ברור שבזכות נח נתברכה האדמה והשתפרה איכות חייהם, ומן הסתם כולם העריצו אותו ורוממו אותו. אלא שבהמשך הגלגל התהפך, ובני דורו של נח התרחקו ממנו, ושוב לא ראו בו מודל חיקוי, ובמקום ללמוד ממנו השחיתו את דרכם עד שנגזרה עליהם כליה, וכשהוא בנה את התיבה והזהיר אותם מן המבול, הם לעגו לו.
האם יש לכך הסבר? כיצד אנשים שחייהם השתנו לבלי הכיר בזכות נח לועגים לו?
והתשובה פשוטה.
בדורו של נח, בדיוק כמו בדורנו, חיו זה לצד זה גם אנשים שבקשו להיטיב את חייהם וגם אנשים שדגלו בערכים. כמו היום גם אז היו אנשים שבקשו נוחות והיו שבקשו אמת.
עם לידתו של נח, בירכוהו גם אנשי הנוחות וגם אנשי האמת. אנשי הנוחות ברכוהו בשל הנוחות שנגרמה להם בגללו, ואנשי האמת ברכוהו משום שעם לידתו נתבטלה קללתם.
אך כשנח גדל ומצא חן בעיני השם והתברר לבני דורו שהוא מחזיק בערכים שסותרים את הערכים בהם הם מאמינים, שוב לא עמדו לנח תרומתו לכלכלה ולחברה, והמברכים הפכו למקללים.
אנשי האמת שנאו אותו משום שבמעשיו הוכיח להם נח שהערכים בהם הם מחזיקים אינם ערכי אמת, ואנשי הנוחות שנאו אותו משום שהערכים לאורם חי נח איימו על המשך הנוחות שנגרמה להם בזכותו.
לכן, כל עוד לא איים נח על הנוחות והאמת של בני דורו, הם כיבדו אותו ורוממו אותו. אך כשהתברר להם שהערכים בהם הוא מחזיק מאיימים על האמת שלהם, עטפו אנשי האמת את הפחד שלהם בטיעונים הגיוניים כדי לשכנע בעזרתם את אנשי הנוחות שנח מהווה סכנה לעתיד החברה, ואז הגיע המבול.
אני טועה? נסו לחשוב לרגע מה היה קורה אם החרדים היו מפסיקים לקיים מצוות, האם גם אז היו חוששים מהם? האם גם אז היו תובעים מהם להשתלב בחברה?
אם בעודם שומרים מצוות ומאיימים על החילוניות והנאורות של מדינה, אלו שחוששים מהם העניקו להם דף חלק וחתום כדי שירשמו בו את כל מה שהם רוצים, כולל פטור מגיוס וכולל תקציבי עתק, כשהם לא יקיימו מצוות ולא יאיימו על העתיד הנאור של המדינה לא כל שכן?
אלא שאם הם יוותרו על המצוות, הם כבר לא יהיו דתיים, ואם הם לא יהיו דתיים, הם לא יצביעו למפלגות דתיות, ואם לא תהיינה מפלגות דתיות, אלו שהיו מוכנים לתת להם הכול ובלבד שיבחרו בהם, כבר לא ייאלצו להבטיח להם כלום, משום שממילא הם ייאלצו לבחור בהם, ולכן כדי שזה יקרה צריך לעטוף את המניעים הנסתרים והערכיים, בכאלה שמובנים גם לאנשי הנוחות כדי לרתום אותם לצד הנכון, בדיוק כמו שעשה הפרופסור לכלכלה שדואג לנאורות של המדינה ועוטף אותה בסיבות כלכליות, כי ככה הייאוש הופך יותר נח.
יש רק דבר אחד שהפרופסור לא יודע. שאם מחפשים רק את הנח של נח ולא את הערכים שלו, בסוף מגיע מבול.
שבת שלום.
