השבוע, כשעדיין לא היה ברור מה עלה בגורלה של הפצרי”ת, התראיינו לא מעט אנשים בכלי התקשורת, וכל אחד מהם הביע את דעתו ופרשן את המצב.
היו כאלה שבראשית דבריהם שילמו את חובם למצפון, הביעו צער על המצב, אך נותרו נאמנים לעובדות ולא אפשרו לרגשות לבלבל אותם, ואז הדגישו שלמרות המצב מדובר באשה שבצעה עבירות חמורות שמלמדות על ריקבון המערכת המשפטית, אך רוב המרואיינים התמקדו דווקא בתרומה רבת השנים של הנעדרת למערכת המשפט הצבאית, וטרחו להדגיש כי מצבה הנפשי הקשה נגרם עקב ההפגנות הרועשות שנערכו מול ביתה, ושה”עליהום” התקשורתי של מכונת הרעל שתמיד ניצבת בצד ימין, היא האחראית הבלעדית לכך.
במקרה של השכן נוכחנו בתרומה של ההתעמלות שלו לקופת הבניין, ובמקרה של החרדים לא.
במשך כמה שעות, בזה אחר זה, עלו לשידור אנשי ציבור, חברים, אנשי משפט ומומחים לפי הזמנה, שהסבירו בטוב טעם ובעיקר ברגש רב, עד כמה השיח האלים והבוטה מסוכן לחברה, ושיש להפסיקו באופן מיידי, ושבני אדם נורמטיביים חסונים ככל שיהיו פשוט אינם מסוגלים לעמוד בלחצים מהסוג הזה, שגורמים להם לבצע מעשים פזיזים, ורק משום שאני חרדי, הסכמתי איתם.
הסכמתי איתם משום שבמשך תקופה ארוכה, הציבור שאני נמנה עליו חשוף להשמצות. נכון. יש שיאמרו שזכינו בכך בצדק, אלא שטענה זו נכונה תמיד. כלפי כולם. כל מפעיל מכונת רעל מתחיל, משמאל או מימין, טוען תמיד להגנתו שאלו שאותם הוא משמיץ קנו את ההשמצות בצדק. תמיד זה כך. זה כך כשהמכונה מופנית כלפי הפצרי”ת או כלפי אנשי כוח 100. זה נכון כשהיא מופנית כלפי ראש הממשלה. וזה נכון גם כשהיא מופעלת כלפי כל שופט, איש בטחון, חבר כנסת, או יושב ראש הסתדרות. תמיד מפעילי המכונות מפעילים אותן בצדק וביושר. תשאלו אותם.
ההבדל בין מפעילי המכונות הוא שכשאנשים מצד אחד של המפה משמיצים ומפגינים הם מכונים מכונת רעל, וכשאנשים מצד אחר של המפה עושים בדיוק את אותו דבר ואף יותר מכך, מדובר במחאה, הפגנה, הגנה על המוסר, ומלחמה על היושר והדמוקרטיה.
אלא שלמרות שכולם חווים בשלב זה או אחר את נחת ידה של מכונת הרעל, מצבו של הציבור החרדי שונה ממצבם של שאר המחנות והמגזרים. שבשאר מגזרים, מופנית כלפיהם מכונת רעל מכיוון אחד בלבד, מימין לשמאל או משמאל לימין, ואילו כלפי הציבור החרדי מופנות המכונות מכל הכיוונים. גם מימין, גם משמאל, ואפילו מהמרכז.
למען האמת, כחרדים הורגלנו בכך, ולכן כל עוד לא חשנו מאוימים שתקנו. למדנו לחיות עם זה. אך הפעם, כששמעתי את האמפטיה שאנשים מגלים כלפי הפצרי”ת למרות שהדגישו את חומרת מעשיה, פשוט קנאתי בה, ושאלתי את עצמי בתסכול מדוע למרות חומרת מעשינו כחרדים, איש אינו מגלה כלפינו אמפתיה.
כשהגעתי להרצאה, מתוך תסכול, החלטתי להציג את השאלה הזאת בפני המאזינים שהגיעו לשמוע אותי. הם אמנם הגיעו להרצאה על זוגיות אך משום שעניי עירך קודמין, החלטתי קודם כל לפרוק את התסכול ורק אחר כך להתחיל בהרצאה.
כשפתחתי בדבריי, כדי שלא יתרגזו, ניסיתי לקשר את התסכול שלי לנושא ההרצאה, והסברתי שהמצב בחברה הישראלית דומה מאוד לזוגיות במשבר. כמו בחברה הישראלית, אמרתי להם, גם בזוגיות ישנם ימים קשים בהם כל אחד מבני הזוג מאשים את השני במצב הקשה, ולכן, כדי להבין כיצד פותרים מחלוקות בזוגיות אני מבקש להציג את המשבר החברתי בישראל כדוגמא, וכשהם הסכימו, חשפתי בפניהם את התסכול שלי.
מדוע החרדים שונים מכולם? שאלתי. מדוע בשונה משאר המגזרים, אין אפילו אדם אחד שמגלה אמפטיה לחרדים ולאמונותיהם, ואם כבר יש אחת כזאת, מיד מכונת הרעל מופנית אליה כדי שתיישר קו עם העדר. זה פשוט מתסכל אותי. האם אנחנו באמת כל כך דוחים?
זה פשוט מאוד, אמר לי אחד משתתפים. בעצמך ענית את התשובה. אם כולם נגדכם כנראה שאתם באמת לא בסדר. אם גם מימין וגם משמאל דורשים מכם לשאת בנטל כנראה שבאמת הגזמתם.
אתה צריך להבין, אהרן, גם אם זה קשה לך. אין דבר כזה רק לקבל. אתם חלק מהמדינה, בין אם תכירו בכך ובין אם לא. אתם משתמשים בביטוח הרפואי, בתחבורה הציבורית, אתם בוחרים נציגים לכנסת, ובעיקר נהנים מביטחון אישי ולאומי שאתם לא שותפים לו. לא אני המצאתי את הסיסמא “יתנו יקבלו. לא יתנו לא יקבלו”. ואם היא נכונה לפלסטינים, מדוע שלא תהיה נכונה גם לחרדים?
אבל אנחנו כן תורמים, התגוננתי. אנחנו הרי לומדים תורה. אנחנו מאמינים שהתורה מגינה על עם ישראל לא פחות מצה”ל. אנחנו גם מאמינים שלימוד התורה מעצים את השפע הכלכלי לא פחות מחברות הסטארט אפ. מדוע אתה מזלזל בתרומה שלנו?
זה יפה מאוד שאתם מאמינים בכך, ענה לי האיש. הבעיה היא שאנחנו לא מאמינים בכך. אם אנחנו היינו מאמינים במה שאתם מאמינים, היינו מעלים אתכם על ראש שמחתנו, מעניקים לכם פרס ישראל על תרומה לביטחון ולכלכלה, וגם ממליצים עליכם כמועמדים מובילים לוועדה שמעניקה את אות הנשיא. אם רק הייתם מצליחים לשכנע את הציבור בישראל שלימוד התורה תורם למדינה כולנו היינו מחזיקים לכם אצבעות, ואתה יודע מה? אם מישהו היה דורש מכם להפסיק ללמוד ולהתגייס, היינו אנחנו בעצמנו מפנים נגדו את מכונת הרעל. הבעיה היא שאיש לא מאמין לכם. לכן אתם בבעיה.
חשוב רגע, אהרן, מה היה קורה אם אחד מהשכנים שלך היה מסרב לשלם וועד בית, בטענה שההתעמלות היומית שלו תורמת לניקיון הבניין ולחסכון בחשמל המשותף לא פחות מהדיירים שמשלמים בשביל זה, היית מסתפק בהסבר שלו? האם היית מוותר? האם לא היית מאשים אותו בהתנשאות ובניצול? אז הגיע הזמן שתדעו שכך אנחנו מרגישים. אנחנו מרגישים מנוצלים. אנחנו מרגישים שאתם סוג של פריווילגים, וזה מאוד מקומם אותנו. את כולנו. לכן כולם נגדכם. כי אתם מרגיזים את כולם.
זו דווקא דוגמא יפה, הסיפור של השכן ועל וועד הבית, אמרתי לו, תסכים שנרחיב בו קצת?
בשמחה, ענה האיש, אך מה יש להרחיב? זה פשוט וברור לא?
יש הרבה, אמרתי.
מה היה קורה, שאלתי אותו, אם היית מגלה שאכן השכן צודק. מה היה קורה אם השכן שלא משלם היה נוהג כל שנה לנסוע לחו”ל לשלושה חודשים, ובאותה תקופה, הייתם מגלים שהבניין מתלכלך למרות הניקיון המתוגבר, ושחשבון החשמל משלש את עצמו כשהשכן לא מתעמל, וזאת למרות הניסיון המאומץ לחסוך בצריכה?
מה היה קורה, אם כל שנה, בתקופה שהשכן לא מתעמל, הייתם נדרשים לשלם פי שלוש כדי לשמור על הניקיון ופי שלוש כדי לשלם את החשמל, האם גם אז הייתם דורשים ממנו לשלם או שהייתם מתחננים בפניו שלא ישלם העיקר שלא ייסע לחו”ל וימשיך להתעמל?
אני מבין לאן אתה חותר, ענה האיש בחיוך. אך למרות זאת אני זורם אתך. אם אכן כך היה קורה והדבר היה מוכח באופן שיטתי היינו מסכימים שלא ישלם ואפילו מתחננים. אלא שיש הבדל עצום בין המשל לנמשל.
במקרה של השכן נוכחנו בתרומה של ההתעמלות שלו לקופת הבניין, ובמקרה של החרדים לא. זה כל ההבדל. זהו אמנם הבדל קטן ושולי אך משמעותי ביותר, אתה לא חושב כך?
אתה צודק, עניתי. לכן מעולם לא התלוננתי על כך שמכונת הרעל מופנית כלפינו. אני לא מתלונן משום שאני מרגיש בדיוק כמו שהרגיש השכן לפני שהשכנים נוכחו בצדקתו.
הבה נדמיין לרגע, מה היה קורה, אם היית מגלה שהתורה כן מגינה על תושבי הארץ. מה היה קורה אם היית מגלה שהחרדים באמת צודקים ושהתורה שהם לומדים תורמת למדינה לא פחות מאחרים. מה היה קורה אז?
כבר עניתי לך, ענה האיש, אני הייתי הראשון להתחנן בפני החרדים שימשיכו ללמוד.
מעולה.
כעת הבה נתאר לעצמנו מצב בו החרדים צודקים באמונתם כי התורה מגינה על עם ישראל לא פחות מצה”ל, אלא שאתה עוד לא נוכחת בכך. במקרה כזה, האם היית מבין מדוע למרות שאינך מבין, החרדים ממשיכים להתעקש שלא להתגייס?
מה יקרה אם יום אחד יתברר לך שלמרות חוסר ההיגיון החרדים אכן צדקו בטענתם. האם תוכל להביט להם בעיניים? האם לא תתחרט על כל ההשמצות שהטחת בהם? האם לא תנסה להחזיר את הגלגל לאחור רק כדי שתוכל לטעון שלמרות שכולם השמיצו אותם אתה תמכת בהם והאמנת להם? האם לא תודה להם על כך שלמרות כל ההשמצות מצבם הנפשי לא הידרדר, והם המשיכו בעקשנות ללמוד תורה בלי להיעלם, ובלי להתרשם מה”עליהום” שכוון נגדם? האם הם לא יהפכו בעיניך באותו רגע, מנצלנים לגיבורי רוח?
בהחלט, ענה לי האיש, רק שזה לא קרה.
זה קרה ועוד איך עניתי לו. בסדום. וכשראיתי שהאיש לא הבין הסברתי את עצמי.
בפרשת וירא מתארת התורה כיצד הקב”ה מודיע לאברהם שסדום עומדת להתהפך, ואברהם במקום לקבל את הדין, עומד מיד בתפילה לפני השם כדי להעביר את רוע הגזירה.
אברהם אבינו לא פקפק בעובדה שאנשי סדום היו רשעים. הוא הכיר אותם היטב. הוא עמד בתפילה למרות שהיו רשעים, כדי להציל אותם בזכות הצדיקים, וזאת מתוך הנחה שטרם הוכחה כי בכח הצדיקים להגן על בני דורם למרות שמצד עצמם אינם ראויים לכך, שנאמר: “ויגש אברהם ויאמר האף תספה צדיק עם רשע: אולי יש חמשים צדיקם בתוך העיר האף תספה ולא תשא למקום למען חמשים הצדיקם אשר בקרבה: חללה לך מעשת כדבר הזה להמית צדיק עם רשע והיה כצדיק כרשע חללה לך השפט כל הארץ לא יעשה משפט:”.
בתגובה עונה לו הקב”ה: “אם אמצא בסדם חמשים צדיקם בתוך העיר ונשאתי לכל המקום בעבורם”, ובכך הוא מלמד את אברהם שההנחה כי בכוח הצדיקים להגן על בני דורם אכן נכונה, אלא שסדום בכל זאת תתהפך, משום שאין בה צדיקים.
וכאן עולות מספר שאלות.
אם אברהם מבין שבכוח הצדיקים להגן על בני דורם, ולמרות זאת הקב”ה מודיע לו שסדום תתהפך, האם אין בכך כדי לגרום לו להבין שאין בסדום צדיקים? לשם מה הוא מתפלל? וכי עלה על דעתו של אברהם ש”שופט כל הארץ לא יעשה משפט”? האם אבי האמונה סבור שיתעלם הקב”ה מן הצדיקים? מדוע הוא שואל אותו “האף תספה צדיק עם רשע”? האם העלה אברהם בדעתו שכך ינהג הקב”ה?
והתשובה פשוטה.
לפני שהקב”ה מגלה לאברהם על רצונו להפוך את סדום, התורה מגלה מדוע החליט הקב”ה לגלות לו על כך, שנאמר: “וה’ אמר המכסה אני מאברהם אשר אני עשה… כי ידעתיו למען אשר יצוה את בניו ואת ביתו אחריו ושמרו דרך ה’ לעשות צדקה ומשפט למען הביא ה’ על אברהם את אשר דבר עליו:”.
בפסוקים אלו מלמדת התורה, שהקב”ה מגלה לאברהם על הפיכת סדום משום שהוא עתיד ללמד את בניו ללכת דרך השם?
האם יש קשר בין הדברים? מדוע קיום התורה על ידי בניו של אברהם משמשים סיבה לכך שהקב”ה יגלה לו על הפיכת סדום?
והתשובה פשוטה.
כאבי המאמינים וכנביא, אברהם הכיר היטב את הנהגת השם וידע שהוא מנהיג את עולמו בצדק ובמשפט. כמו כן ידע אברהם שבכוח הצדיקים להגן על בני דורם. ומכאן, שאם הקב”ה מגלה לו שסדום עומדת להתהפך, ברור שאין בה צדיקים, שאם היו בה לא היתה סדום מתהפכת.
מדוע אפוא בכל זאת התפלל אברהם על סדום? מדוע מאריכה כל כך התורה בתיאור תפילתו של אברהם? משום שאברהם עתיד להעמיד ממנו את עם ישראל. משום שעם ישראל עתיד לקבל את התורה שמגינה על עם ישראל. לכן הוא מגלה לו על כוונתו להפוך את סדום. כדי שיתפלל ויבקש שסדום לא תתהפך בעבור הצדיקים שבה, וכדי שידעו כל בניו של אברהם כי הצדיקים מגינים על הדור גם אם הדור אינו ראוי לכך.
הוא מגלה לו על כוונתו להפוך את סדום, כדי שאלו מבניו של אברהם יבחרו ללכת בדרך השם ימשיכו להיות נאמנים לדרך זו, גם אם אף אחד לא יכיר בתרומתם. כדי שימשיכו לצעוד בה בביטחון ובלי להתבלבל גם אם מכונות הרעל ישמיצו אותם מכל כיוון.
הוא מגלה לו על כך, כדי שגם אלו שלא מכירים בתרומתם של לומדי התורה ידעו שאם הם ממשיכים לשבת בארץ לבטח למרות שאינם הולכים בדרך השם, אין זאת רק בגלל אלו המגינים עליהם, אלא בעיקר בשל אלו אותם הם משמיצים. בגלל הצדיקים. וסדום תוכיח.
בדברים אלו איני מבקש חלילה לטעון שאלו שמשמיצים את לומדי התורה הם רשעים כאנשי סדום. חלילה לי. הם בני עמי. הם אחים שלי. הם בניו של הקב”ה, והם מלאים מצוות כרימון. אני בסך הכל מכוון לומר שהם זוכים להגנה יתירה גם אם אינם ראויים לכך בזכות לומדי התורה.
תאר לעצמך, אמרתי לאיש שישב מולי, שהיו בסדום עשרה צדיקים, ובזכותם סדום לא הייתה מתהפכת, האם הם היו מכירים בצדיקים כמגינים שלהם? האם הם היו מכירים בתרומתם? האם היו יודעים שסכנת ההפיכה שריחפה מעל ראשם נמנעה רק בזכות תפילתו של אברהם ובזכות מעט הצדיקים שחיו ביניהם? האם היו מפסיקים להשמיץ את הצדיקים?
לכן סדום התהפכה. כדי ללמד לדורות שהמשך קיומה של חברה לא תלוי רק בכוח ההרתעה, ושההצלחה הכלכלית לא תלויה רק בחברות סטארט אפ. היא התהפכה כדי ללמד שאפשר וההצלחה הביטחונית והכלכלית תלויה דווקא באלו שמואשמים בכך שאינם תורמים לה.
לכן נכתב בתורה שהסיבה בעטיה הקב”ה מגלה לאברהם על הפיכת סדום היא “כי ידעתיו למען אשר יצוה את בניו ואת ביתו אחריו ושמרו דרך ה’ לעשות צדקה ומשפט”.
כדי ללמד לדורות כי פעמים וקיומה של מדינה נמשך דווקא בגלל אלו שלא משלמים את וועד הבית.
זה יפה מאוד, אמר לי האיש, אבל אתה מוכיח את חשיבות לימוד התורה מתוך התורה, השאלה היא אם התורה אכן מן השמים?
אתה צודק אמרתי לו, אך מה יקרה אם יתברר לך שהיא אכן משמיים? האם אז תסכים שתרומת לומדי התורה למדינה אינה פחותה מו של אחרים?
בהחלט, ענה האיש.
נפלא, עניתי. את זה כבר הרבה יותר קל להוכיח. אם כך, אתה מוזמן להצטרף אלי לסמינר ערכים הקרוב, ועד אז, גם אם עוד לא נוכחת באמיתות התורה, עדיף שתמתין עם הביקורת כדי שכשיתברר לך שהתורה אכן משמיים, יהיה לך פחות על מה להצטער.
שבת שלום.
