בשבוע שעבר הקים בחור דוכן להנחת תפילין בכיכר הבימה בתל אביב, בירת הפלורליזם הישראלית, והציע לעוברים ושבים להניח תפילין.
לא הכריח. לא כפה. לא איים וגם לא הבטיח ממתקים. רק הציע. ואז, כשעברו במקום שלושה נערים שנענו להצעה, נגשה אליהם אישה אלמונית והחלה לחקור אותם.
לפני חצי שנה, השתתפתי בדיון חינוכי בנוכחות מורים ומורות, ובמהלכו טענתי שלגבולות תפקיד חשוב ומכריע בחינוך לערכים. בתגובה כמעט כל המשתתפים צחקו.
האם ההורים שלהם יודעים מה אתם עושים? האם האיש הציע להם משהו בתמורה? וכשהבינה שהם מניחים תפילין מרצונם החופשי, טרחה האישה להבהיר להם שאסור לו להכריח אותם, וגם לא לפנות אליהם, משום שהם עדיין ילדים, ושזה מנוגד לחוק, ועוד כל מיני מילים שמלמדות על דאגתה הכנה לילדים שאינה מכירה.
האם באמת נאסר בחוק להציע לנערים להניח תפילין? לא בטוח.
בחוק העונשין, תשל”ז א סעיף 368 נכתב: “העורך טקס המרת דתו של קטין או עושה פעולה אחרת המביאה לידי המרת דתו של קטין, דינו – מאסר ששה חדשים.
“המשדל קטין, בפניה ישירה אליו, להמיר דתו, דינו – מאסר ששה חדשים.
קשור לתפילין? נכון שלא? מדוע בכל זאת טענה הגברת מהסרטון שלהציע לנערים להניח תפילין זו עבירה על החוק?
או משום שלדעתה אין למצוות תפילין כל קשר ליהדות, ועל כן, כשמציעים לנער יהודי להניח תפילין של דת אחרת זהו שידול להמרת דת, והוא מעשה אסור כמופיע בחוק, או שטעתה לחשוב שהבחור מציע לנערים שאינם יהודים להניח תפילין המקודשות ליהודים, וזהו שידול להמרת דת שנאסר בחוק.
אלא שהבנתה של הגברת בחוקי מדינת ישראל, הוא החלק הפחות חשוב בסיפור. מה שחשוב יותר הוא המניע.
האם גם אתם תהיתם מה גורם לגברת אלמונית לפנות לילדים ברחוב, ולהפציר בהם לא להניח תפילין? מה גרם לה לכך? האם הרצון להגן על החינוך שהוריהם מעניקים להם? האם תחושת הערבות הדדית גרמה לה לכך? או אולי הדאגה לעתידם ולשלומם? והרי לדעתה של הגברת אסור לפנות לילדים ככה סתם ולהציע להם להניח תפילין, כיצד אפוא היא נוהגת באותה מידה כדי למנוע מהם להניח אותם?
האם השנאה לדת גרמה לה לנהוג בניגוד לערכיה? או אולי השנאה לדתיים? לא נראה לי.
בתל אביב ישנם אנשים הגונים, אינטלגנטיים וליברליים, שלא יאפשרו לשנאת זרים לעוור את עיניהם.
תשובה לתמיהתי הגיעה ממקום אחר.
לפני חצי שנה, השתתפתי בדיון חינוכי בנוכחות מורים ומורות, ובמהלכו טענתי שלגבולות תפקיד חשוב ומכריע בחינוך לערכים. בתגובה כמעט כל המשתתפים צחקו.
כשביקשתי להבין את הסיבה לכך, קמה אחת המורות ממקומה וכך אמרה:
“כנראה שאינך מכיר את מערכת החינוך בישראל. בעולם החינוכי שלנו מזמן אין גבולות, וגם אם יש, אלו גבולות שהתלמידים בחרו להציב לעצמם, ולא גבולות שאנו הצבנו להם, ויש לכך סיבה.
“בעולם ליברלי אין אמת אחת וכשזו אינה בנמצא, אין לנו הזכות להכתיב לילדים את האמת שלנו. עלינו לאפשר להם לבחור אותה בעצמם. לכן, איננו מחנכים לערכים אלא מציעים אותם. אנו מציגים בפני התלמידים מגוון דעות וערכים, וסומכים על שיקול דעתם ועל בחירתם. שיטה זו תכליתה לחנך לאחריות, ומקורה באמונה בעצמאותו המחשבתית של הילד.
“בעולם המערבי הליברלי, גישה חינוכית זו מוכרת מאוד, ותכליתה לאפשר לנער או לנערה לבחור את ערכיהם בעצמם. ומסיבה זו צחקנו כשדברת על חשיבות הגבולות בחינוך. צחקנו כי אתה חי בעולם אחר. כיום אינך יכול להציב לילד גבולות. אינך יכול להכתיב לו היכן לבלות ומתי לחזור הביתה, היכן לגלוש ועם מי להתכתב, מה לשתות ומה לאכול. אמנם יש בכך סיכון אך גם מעלה.
“אני מעריך מאוד את האמון שלכם בשיקול דעתם של תלמידיכם, השבתי לה, “ואני מכיר היטב את הסביבה החינוכית בה אתם פועלים. אך אם אתם באמת סומכים על שיקול דעתם, מדוע כשהדבר נוגע לבחירתם ולשיקול דעתם באשר לקיום מצוות או ללימוד תורה מתמוטטת השיטה. להיכן נעלמים כל המילים הגבוהות על בחירה, אחריות, חופש ושיקול דעת? מדוע אז כבר לא סומכים עליהם?
“מדוע דרש חבר בעירית תל אביב לאסור על הנפקת רישיונות להצבת דוכני תפילין בקרבת בתי ספר בטענה ש: “לילדים וגם להורים ישנה הזכות ללכת לבית הספר מבלי לחשוש שגורם מסוים יפעיל עליהם לחץ או מניפולציה כזו או אחרת במרחב הציבורי. ואני מקווה שרשויות מקומיות נוספות יאמצו את הגישה אותה אנחנו מובילים בתל אביב”.
“אם אין להם שיקול דעת, למה לא להציב להם גבולות לילדים, ואם יש להם שיקול דעת, למה להציב גבולות לדוכני תפילין? האם לשימוש בטלפון חכם נדרש פחות שיקול דעת מהנחת תפילין? למה כשזה קשור לבילויים יש שיקול דעת ואחריות עצמית ועוד מילים גבוהות ויפות, וכשזה מגיע לתפילין הכל נעלם?
“האם הגברת מהבימה שנגשה בדאגה לנערים שהניחו תפילין, הייתה נוהגת בדרך זו גם בילדים שגולשים בטלפון במרחב הציבורי, רק כדי לוודא ששיקול הדעת שלהם לא נעלם כשהם מרותקים למסך? למה רק כשהדבר נוגע להנחת תפילין מתעוררת דאגה?
אלא שאז החלו דיבורים על כפייה דתית, על הדתה ועל עוד כל מיני מילים חדשות שנוספו לאחרונה לשפה העברית. לתשובה עניינית וישירה שתניח את דעתי, לא זכיתי, משום שהיא מופיעה בפרשת השבוע, וזו אינה נלמדת בבתי הספר מחשש למילים האמורות לעיל.
בפרשת מטות עוסקת התורה בדיני נדרים, שנאמר: “איש כי ידור נדר לה’ או השבע שבועה לאסור איסר על נפשו לא יחל דברו ככל היוצא מפיו יעשה”.
ועל כך כתב רש”י בביאורו לתורה: “לא יחל דברו – כמו לא יחלל דברו לא יעשה דבריו חולין:”.
אלא שכאן עולות כמה שאלות.
כיצד יכול אדם לאסור על עצמו את המותר, והרי הוא מותר? וכי רק משום שהוציא זאת מפיו ייאסר עליו? להיכן נעלם עיקרון “הפה שאסר הוא הפה שהתיר”? ואם יש בכך הפה לאסור, מדוע שלא יהיה בכוחו גם להתיר?
על כך משיב רבי דוד מאיסטילה ע”ה בחיבורו “ספר הבתים” – ספר המצווה אות פ”ה, וז”ל: “וכוונת מצוה זו מבוארת, שמשלמות האדם שיקיים דיבורו אשר בו נשלם משאר בעלי חי, ונתן לו לבחון האמת מן השקר, וצריך שיהיה דבורו קדש”.
במשפטים אלו מציג רבי דוד ע”ה את המקור למחויבות האדם למוסר המגביל את רצונו.
האם בעלי חיים דורשים שוויון וצדק? האם הם כפופים לחוקיות מוסרית? והרי בטבע שולט ביד רמה חוק אחד בלבד ולפיו “כל דאלים גבר”.
מדוע אפוא נדרשים בני האדם להגביל את רצונם בערכי מוסר? משום שהנברא היחיד שנאמר ביצירתו “כי בצלם אלוקים עשה אם האדם” הוא האדם. ולפי שהוא היחיד שזכה לנשמת חיים המתגלה בכוח דיבורו. לפיכך עליו להיות נאמן לו. כדי להזכיר לו את שורש מחוייבותו למוסר המגביל את רצונו. משום שבנאמנותו לדיבורו מגלה האדם את מחוייבותו לגבולות המוסר התוחם את רצונו.
שאם יש בו נשמה. יש בו “רוח ממללא” המרוממת אותו על שאר בעלי החיים ומבדילה אותו מהם. וכדי להעצים בעצמו את ההבדל בינו וביניהם, עליו להיות נאמן לדיבורו. לפיכך “לא יחל דברו” ו”לא יחלל את דברו”, משום שחילול דיבור שומט את הגילוי הראשוני של מחויבותו למוסר.
באומרה “לא יחל דברו” מבקשת התורה ללמדנו כי תחילת החורבן המוסרי של האדם בביטול מותר האדם, וזה אינו מתבטא אלא בדיבורו.
בציווי “לא יחלל דברו” מבקשת התורה ללמדנו, שמחויבות האדם למוצא פיו מקורה בציווי ה’, ועל כן, המתיר לעצמו את מה שאסר עליו הבורא, סופו שיתיר לעצמו גם את מה שאסר על עצמו. שאם את דברי השם הוא מבטל מה ערך יש לדברי עצמו? שאם נתבטלו דברי ה’, נתבטל מותר האדם, וכשזה נתבטל, נתבטל המוסר, וכשנתבטל המוסר, איש הישר בעיניו יעשה, מה שמביא לחורבן החברה.
לכן דווקא התפילין מפריעות להן.
זו לא הדאגה לילדים. וגם לא לחינוך שהוריהם העניקו להם. דווקא התפילין מפריעות משום שהם ליברליים, והליברליות דחקה ממרכז החיים את הקב”ה והציבה במקומו את האדם, וכשהוא במרכז, רק הוא רשאי לנסח את ערכיו, ורק רצונו יקבע מה מותר ומה אסור. ולכן אם רצונו לגלוש באינטרנט או לצאת לבלות, איש לא יכתיב לו את אורח חייו, משום שמדובר בביטוי הטהור ביותר של מרכזיות הרצון. החופש לבחור ולהחליט. זהו בסיס התפישה הליברלית.
התפילין מפריעות להם. משום שהן מתנגשות חזיתית בבסיס התפישה הליברלית. משום שבהנחתן מצהיר האדם שלא רצונו ניצב במרכז חייו אלא רצון השם, וכי שורש מחויבותו למוסר אינה ה”אני” אלא פרשת שמע ישראל המקופלת בבתי התפילין. התפילין מוציאות אותם משלוותם, משום שאין מצווה המלמדת טוב ממנה כי רצונו של המניח לשעבד את מוחו וליבו לרצון השם ולא לרצון עצמו.
לכן הכל נעלם מול דוכני התפילין.
משום שבהצבת דוכן תפילין במעוז הליברליות, יש משום קריאת תיגר על עצם קיומה. כי אם יש “ה’ אחד” יש אמת אחת, ואם יש אמת אחת, אין ריבוי אמיתות, ואם אין ריבוי אמיתות אין מקום לליברליות. ולפי שמאמיני הליברליות חרדים לקיומה, חרדתם גורמת להם שאינם מבחינים בסתירה שבין גישתם החינוכית ומלחמתם בדוכני התפילין.
בעולם ליברלי, לא רצון השם ניצב במרכז אלא רצון האדם, וכשהוא במרכז, המחויבות האנושית למוסר מתקיימת כל עוד הרצון שבמרכז מחליט להשתעבד לו, ועל כן כשהרצון שבמרכז מבחין בסכנה המאיימת על קיומו, הוא משתמש בעקרון “הפה שאסר הוא הפה שהתיר”, ובכך הוא משתחרר מן הציווי “לא יחל דברו” המשמש ביטוי למחויבותו למוסר, ואם אין מחויבות למוסר, מה ערך יש לדיבורים? וכשאין להם ערך, ניתן לנהוג באיפה ואיפה כלפי ערכי המוסר.
לכן ציוותה התורה, “ככל היוצא מפיו יעשה”. כדי להזכיר לנו שהחוליה המקשרת את האדם למוסר מתגלה בדיבור, וזו סיבה שאסור לחללו. כי שמחללים אותו, נעלמת המחויבות למוסר, וכשהיא נעלמת, הערכים הופכים למשרתי האדם, וכשהם כאלה, הם הופכים גמישים, וכשהם גמישים, אפשר מצד אחד לצדד בחופש ומצד שני להילחם בו. מצד אחד לאפשר לנערים לפעול על פי שיקול דעתם ולהחליט על חייהם, ומצד שני לגעור בהם כשהם מחליטים לממשו בהנחת תפילין.
ועוד מילה לסיום.
שאלתם את עצמכם מה היה קורה, אם נשות הכותל היו מציבות דוכן תפילין בכיכר הבימה כדי להניח תפילין לנערות במקום לנערים? האם גם אז היא הייתה הגברת מזהירה אותן משטיפת המוח? נכון שלא? אז תחליטו אתם מי שוטף למי את המוח.
שבת שלום.
