במאה השנים האחרונות נערך בארצות הברית ניסוי לא מתוכנן, שאלו שהחלו בו כלל לא ידעו שהם מבצעים אותו.
במהלך הניסוי נבדקה השאלה האם יהודים יישארו יהודים גם ללא יהדות.
ואז, כשאשתי שאלה אותן אם הן לא חוששות שהילדים שלהם יתחתנו עם לא יהודים…
מי שהחל בניסוי היו יהודים שמוצאם מגרמניה. אלו המכנים את עצמם, יהודים רפורמים או יהודים מתקדמים או יהודים ליברליים ופרוגרסיביים. למען ההגינות אומר, שהם היו מלאים בכוונת טובות. הם בסך הכול בקשו להתאים את היהדות לרוח התקופה מתוך תקווה שבכך ניתן יהיה לשמר את העם היהודי ולמנוע את היעלמותו כאומה מעל במת ההיסטוריה.
כדי להתאים את היהדות לרוח התקופה, עוד בשנת 1846 ביטלה מליאת הרבנים הרפורמיים שהתכנסה בברסלאו את יום טוב שני של גלויות. מאוחר יותר גם הוחלט שהתפילות בבית הכנסת של התנועה תערכנה בלי טלית ובלי כיסוי ראש. תפילת ראש השנה תתקיים אך ללא תקיעת שופר, ותפילות השבת יועברו לימי ראשון, מתוך רצון לאפשר לכמה שיותר יהודים להשתתף בהן.
וכך, מתוך רצון להמציא יהדות עם הפנים לציבור, הוחלפו הגירושין על פי ההלכה בגירושין אזרחיים. נקבע שאין חובה לערוך ברית מילה, וגם כשרות המאכלים הפכה לעניין של טעם.
”בימינו”, אמרו היהודים החדשים, “אנו מקבלים כמחייבים רק את החוקים הנוגעים למוסר, ושומרים אך ורק על טקסים שמקדשים ומרוממים את חיינו”.
עם התפשטות התופעה החלו לקום בארצות הברית קהילות שחבריהם אף אינם מאמינים באמיתות התורה ומעמד הר סיני, והיו גם שכפרו במציאות הבורא.
אנחנו נעצב את זהותנו היהודית בכוחות עצמנו, קבעו הרפורמים. לא ההלכה תקבע מה יהודי ומה לא.
כיום, אחרי יותר ממאה שנים, אנו רשאים ואף מחויבים להתבונן לאחור ולבחון את תוצאות הניסוי אותו הביאה עלינו הקונספציה הרפורמית.
על פי נתונים של הסוכנות היהודית, מידי שנה אוכלת ההתבוללות בעם היהודי כמאה אלף איש. בתי ספר יהודיים נסגרים. קהילות יהודיות ברחבי העולם נעלמות. ובתי כנסת, בעיקר רפורמיים, שפעם היו שוקקי חיים מושכרים לגורמים פרטיים ועסקיים כדי לממן את אחזקתם.
מידי פעם, כשאני נמצא בחו”ל אני פוגש בעצמי את תוצאות הניסוי הרפורמי, והן עצובות מאוד.
לאחרונה השתתפתי בסדרת הרצאות בניו יורק, ולאחר אחת ההרצאות שוחחה אשתי עם מספר נשים שהתגאו בפניה שילדיהם לומדים בבתי ספר ציבוריים ושהן מאוד מרוצות, ושיש להן נחת, ושילדיהן המוצלחים מתקבלים לאוניברסיטאות הטובות ביותר, שאפילו אמריקאים מלידה מתקשים להתקבל אליהן, ושבסך הכל, הכל בסדר, ושהן מאוד מעריכות את העובדה שהגענו לסבב הרצאות, אך זה מיותר משום שאין לנו מה לדאוג, משום שהן לא באמת מתכוונות להפסיק להיות יהודיות.
ואז, כשאשתי שאלה אותן אם הן לא חוששות שהילדים שלהם יתחתנו עם לא יהודים, ואם הן מודעות לעובדה שישנה סבירות גבוהה שהן תהפוכנה סבתות לנכדים סיניים או קוריאנים. הן השתתקו באחת, למרות שכבר בתחילת השיחה הן הגדירו את עצמן לא דתיות.
את צודקת, השיבו. כולנו חוששות מכך. אפילו אלו שיאמרו לך שזה לא חשוב להן, ושהעיקר שלילדים שלהן יהיה טוב. אפילו הן חוששות מכך. בעיקר הן. לכולנו זה כואב ואולי בגלל זה אנחנו לא מדברות על זה. אף אחת לא רוצה לפתוח את זה. אנחנו לא אומרות לילדים שלנו להתחתן רק עם יהודים כי אין לנו זכות מוסרית לומר זאת, אך בסתר לבנו כולנו מתפללות שזה לא יקרה, למרות שההסתברות לא ניצבת לצדנו.
השבוע פגשתי את תוצאות הניסוי האמריקאי כאן בישראל.
אח שלי נמצא כעת בארץ לביקור קצר שהתארך מעט בגלל השינויים בלוח הטיסות עקב המלחמה, סיפרה לי מישהי בטלפון, וביקשה שאפגש אתו.
לאחי קוראים אביהו, ואני מאוד מעריכה אותו. הוא מלח הארץ ולא מדובר בקלישאה. הוא שירת ביחידה מוברחת בצבא, ואחרי השירות הצבאי השתקע בארצות הברית. אני מבקשת שתפגשו משום שלפני יומיים בישר לנו שהוא עומד להינשא לאישה טובה ותרבותית אך גם נוצרייה.
אין לך מושג מה קרה אצלנו, סיפרה. הבית שלנו הפך לשדה קרב. ההורים שלי אמנם לא דתיים בכלל, אך עבורם זו היתה סטירת לחי. את העובדה שהבן המוצלח שלהם החליט לגור בניכר הם עוד היו מוכנים לקבל, למרות שהם ציוניים בנשמה. אבל להתחתן עם אישה לא יהודייה? אפילו בשבילם זה היה קצת יותר מידי. כל כך יותר מידי, שלמרות שהם לא מחבבים רבנים, הם התחננו אלי שאתקשר אליך כדי שתנסה לשכנע אותו לא להתחתן איתה.
כשנפגשנו, הבהיר לי אביהו כבר בתחילת השיחה, שהוא מרגיש יהודי לא פחות ממני, ושהתורה מעולם לא שימשה עבורו קנה מידה לקבוע מה יהודי ומה לא, ושהוא מוסרי לא פחות ממני, שההורים שלו הם האחרונים למנוע ממנו להתחתן בשם הדת.
“אתה צריך להבין”, הסביר לי. “מאז שאני ילד הקשר של ההורים שלי עם הדת הסתכם בלדבר סרה ברבנים. הם לימדו אותנו שהרבנים מושחתים. שהם נושאים את שם התורה לשווא. שהם תופעה זניחה שלא תשרוד עוד הרבה זמן, ושהם לא יקבעו לנו מי יהודי ומי לא. וכעת בשם הדת הזאת הם דורשים ממני לא להתחתן? לא נראה לך קצת מוזר? זו לא צביעות?
אתה צודק, השבתי. הם באמת לא יכולים לדרוש זאת ממך. לכן הם פנו אלי. אלא שבשונה מהם, אני מודע לעובדה שאין לי כל דרך לשכנע אותך לא להתחתן. אך כיון שהצהרת שאתה יהודי גאה, ושאתה יהודי לא פחות ממני, וזה בהחלט נכון, אבקש לשאול אותך שאלה.
האם עקרון המוסר של עמנואל קאנט מוכר לך?
בהחלט, ענה אביהו. יש לי תואר בפילוסופיה.
תוכל לצטט אותו?
בטח. השיב אביהו.
הצו הקטגורי של קאנט הוא: “עֲשֵׂה מַעֲשֶׂיךָ רַק עַל פִּי אוֹתוֹ הַכְּלָל הַמַּעֲשִׂי אֲשֶׁר, בְּקַבֶּלְךָ אוֹתוֹ, תּוּכַל לִרְצוֹת גַּם כֵּן כִּי יִהְיֶה לְחֹק כְּלָלִי”.
מדוייק להפליא, אמרתי. כעת יש לי שאלה נוספת.
כיון שאמרת שאתה יהודי גאה, אני מניח שחשוב לך מאוד שהעם היהודי ימשיך להתקיים. כי אם לא. במה אתה בדיוק גאה. בכך שאתה משתייך לעם שלא חשוב לך אם יפסיק להתקיים?
אתה צודק בהחלט, הסכים אביהו. מאוד חשוב לי שהעם היהודי ימשיך להתקיים. זו חלק מהזהות שלי. איפה כאן הבעיה.
מצויין. מצויין. אמרתי. אין כאן בעיה. לפחות בנתיים.
אפשר עוד שאלה? על פי הצו הקטגורי של קאנט, מעשה נכון ומוסרי הוא רק זה שאתה מסכים שכולם ינהגו על פיו?
נכון מאוד. ענה אביהו. את זה כבר אמרתי. אבל איפה כאן השאלה?
פשוט מאוד.
האם חשבת מה יקרה לילדים שלך אם תתחתן עם אישה לא יהודייה? האם אתה מודע לכך שהילדים שלך לא יהיו יותר יהודים?
אמרת לי בראשית הפגישה שאתה אדם מוסרי, ושחשוב לך שהעם היהודי ימשיך להתקיים, ושעקרון המוסר של קאנט הוא נר לרגלך, ושעל פיו כל מעשה שאתה עושה, אתה שוקל לאור השאלה האם אתה מוכן שכולם ינהגו על פיו. נכון?
ובכן, האם אתה מסכים שכל היהודים בעולם יתחתנו עם נשים לא יהודיות? מסתבר שלא, שכן אם זה יקרה העם היהודי לא ימשיך להתקיים, ואם אתה עדיין דבק בצו הקטגורי של קאנט, כיצד אתה מרשה לעצמך לנהוג כך ועדיין לטעון שאתה מוסרי? אם חשוב לך שהעם היהודי ימשיך להתקיים, ואם הנישואין שלך יהפכו את הילדים שלך ללא יהודים, ואם כולם ינהגו כמוך, ואם אתה פועל על פי הצו הקטגורי של קאנט, אולי תסביר לי איך בדיוק ניתן לרבע את המעגל?
אתה צודק, הסכים אביהו אחרי כמה רגעים. לא חשבתי על זה. זו באמת סתירה. כנראה שלא תהיה ברירה ואצטרך לוותר על קאנט.
זה בסדר גמור לוותר על קאנט. בסופו של דבר לא גרמני יקבע ליהודים מה מוסרי ומה לא, אלא שאם מוותרים עליו, ואם למרות שמוותרים עליו עדיין אתה לא מוותר על המשכיותו של העם היהודי, יש לי עוד שאלה.
זה לא סוד, שהעובדה שאתה ואני משוחחים כיהודים בארץ ישראל אחרי אלפיים שנות גלות, אינה דבר של מה בכך.
תאר לעצמך שהיינו חיים לפני אלפיים שנה, והיה חשוב לנו שהעם היהודי ימשיך להתקיים, והיינו נחשפים לצרות הרבות שהעם היהודי צפוי לעבור באלפיים השנים הבאות, והייתי שואל אותך האם יש סיכוי שהעם היהודי ישרוד את הגלות הזאת, מה היית משיב לי?
שלא, אמר אביהו.
וגם אני הייתי מסכים אתך. השבתי.
ההישרדות המופלאה של האומה שאתה ואני נמנים עליה, גאים בה, וחפצים שתמשיך להתקיים, היא תופעה שאפילו השונאים שלנו נאלצו להודות בייחודיותה.
אחד מהם, שהיה ידוע כמי שאינו אוהב יהודים במיוחד, היה ההיסטוריון ארנולד טוינבי, שבעל כורחו אמר עלינו את הדברים הבאים: “שמירת הזהות הלאומית מצד אומה ללא עצמאות מדינית, ללא שפה מדוברת אחידה. אומה שאינה מרוכזת אלא מפוזרת על כל קצוות תבל, ולמול רדיפות נוראות רצופות, זוהי תופעה כה לא רציונלית שלמולה ניצב כל היסטוריון פעור פה”.
גם הפילוסוף הצרפתי ז’אן פול סארטר, שכמו טוינבי לא חיבב אותנו במיוחד, בדיוק כמוהו נותר פעור פה נוכח נצחיות האומה היהודית, וגם הוא נאלץ להודות שאין לו הסבר מניח את הדעת לתופעה הייחודית: “אינני יכול לשפוט את העם היהודי על פי הכללים המקובלים של ההיסטוריה האנושית. העם היהודי הוא משהו מעבר לזמן”
אפילו פרידריך ניטשה, שכתביו שמשו אבן יסוד לתורת הגזע הגרמנית, נאלץ להודות בכך, כשכתב: ” היהודים הם ללא ספק הגזע החזק ביותר, היציב ביותר, הטהור ביותר, מכל הגזעים האחרים החיים כיום באירופה. הם יודעים איך לקיים ולהבקיע עצמם אף בתנאים הגרועים ביותר, בראש וראשונה בכוחה של אמונה תקיפה שאין לה מה להתבייש בפני האידאות המודרניות”.
האם אתה מכיר עוד אומה שנאמרו עליה משפטים כאלה? האם אין זו חידה בעיניך? הרי הסכמנו שאם היינו יודעים מראש מה עתיד לעבור העם היהודי בגלות, לא היינו מאמינים שישרוד אותה כאומה. האם לא מסקרן אותך לדעת מה בכל זאת גרם לכך? הרי הסכמנו שלשנינו חשוב שהאומה היהודית תמשיך ותתקיים. האם לא כדאי ללמוד מניסיון העבר?
ויש מסקנה? שאל אביהו. האם יש תשובה לשאלה שהציגו ניטשה סארטר וטוינבי?
בהחלט. עניתי.
מי שהשיב על השאלה שלהם היה היינריך היינה. יהודי גרמני שהמיר את דתו, וגם התחרט על כך. לפני שהתנצר קבע היינה כי “העם היהודי הוא תאונה של ההיסטוריה”, ואחרי שהתחרט כתב את הדברים הבאים: “היהודים יכולים להתנחם בקלות, שאבדו את ירושלים ואת בית המקדש. אבידה כזאת היא קלת ערך בהשוואה אל התנ”ך שהצילו. הם חיים במחיצת הספר הזה, מכאן אי אפשר לגרש אותם, כאן הם חזקים ונערצים. ומתוך שהשקיעו עצמם בעיון בספר זה לא הרגישו אלא מעט בשנויים שהתרחשו מסביב להם. עמים התרוממו ונעלמו, מדינות פרחו ונבלו, מהפכות סערו על פני האדמה והם, היהודים, היו מורכנים על פני ספרם ולא הרגישו כלום מסופת הזמן שעברה על ראשיהם.”
את הדברים הללו לא כתב מי שהתחתן עם אישה לא יהודייה. כתב אותם מי שהלך רחוק הרבה יותר. מי שהתנצר והתחרט. כתב אותם מי שהבין בדרך הקשה שבלי התורה אין קיום לעם היהודי. שבלי חיבור לתורה, אין סיכוי שהעם היהודי ימשיך להתקיים. היינה כתב את דבריו הרבה לפני שיהדות ארצות הברית הוכיחה שהוא צדק. הוא כתב אותם גם לפני שאתה מצטרף לאלו שמוכיחים שהוא צדק.
אפשר לומר על הרבנים ועל שומרי המצוות הרבה דברים. גם הם הורגלו בכך, וגם אתה. אתה בגלל ההורים שהטיפו לך שהרבנים מושחתים, והדתיים בגלל שהם משתייכים לאותו ציבור שאת מנהיגיו כינו ההורים שלך מושחתים.
לא אכנס איתם לפולמוס מי צודק. אך מה שאי אפשר לקחת מאלו שאותם משמיצים, הוא את העובדה שבזכותם ימשיך העם היהודי להתקיים. תסכים איתי שזה לא יקרה בזכותך. אתה הרי מוכן להתחתן עם מישהי לא יהודייה מתוך ידיעה ברורה שאתה קוטע את החוליה של המשפחה שלך מהעם היהודי שכל כך חשוב לך שימשיך להתקיים, רק משום שיש לך משהו יותר חשוב ממנו.
כדי שהעם היהודי שאתה כל כך רוצה שימשיך להתקיים אכן ימשיך להתקיים יש צורך באנשים שאין להם בחייהם משהו חשוב יותר מזה. לכן ההורים שלך שלחו אותך אלי. משום שהם ידעו שלשומרי מצוות הכי חשוב שהעם היהודי ימשיך להתקיים, ושבשל כך הם גם נכונים למסור את נפשם על קיום המצוות, בעת שההורים ששלחו אותך אלי לועגים ובזים להם.
בלי קשר לתורה אין עתיד לעם שאתה כל כך חפץ בהמשכיותו. את הניסוי הזה עשו הרפורמים בארצות הברית במאה השנים האחרונות, ורק בשל תוצאותיו אנו נפגשים כעת.
מה שמעניין הוא, אביהו, שקביעה זו לא המתינה ליהדות הרפורמית כדי להפוך לאמיתית. היא כבר כתובה בתורה. בפרשת השבוע.
בפרשת ויגש מתארת התורה עת שנתבשר יעקב כי יוסף בנו חי ואת אופן תגובתו אליה, שנאמר: “וַיַּעֲלוּ מִמִּצְרָיִם וַיָּבֹאוּ אֶרֶץ כְּנַעַן אֶל יַעֲקֹב אֲבִיהֶם: וַיַּגִּדוּ לוֹ לֵאמֹר עוֹד יוֹסֵף חַי וְכִי הוּא משֵׁל בְּכָל אֶרֶץ מִצְרָיִם וַיָּפָג לִבּוֹ כִּי לֹא הֶאֱמִין לָהֶם: וַיְדַבְּרוּ אֵלָיו אֵת כָּל דִּבְרֵי יוֹסֵף אֲשֶׁר דִּבֶּר אֲלֵהֶם וַיַּרְא אֶת הָעֲגָלוֹת אֲשֶׁר שָׁלַח יוֹסֵף לָשֵׂאת אֹתוֹ וַתְּחִי רוּחַ יַעֲקֹב אֲבִיהֶם:”.
וכאן מתעוררות כמה שאלות.
מדוע לא האמין יעקב לבניו? האם סבר כי בניו אינם דוברי אמת? מדוע לא להאמין? האם אין זו בשורה משמחת? ואם בכל זאת לא האמין, מדוע אחרי שראה את העגלות ששלח יוסף חזר בו יעקב ושב להאמין? מה היה בעגלות שראה שבשלהן נאמר “ותחי רוח יעקב אביהם”?
על כך משיב המדרש, וזה לשונו: “ר’ לוי בשם ר’ יוחנן בר שאול אמר. אמר להם… אם יאמין לכם הרי מוטב. ואם לאו, אתם אומרים לו, בשעה שפרשתי ממך לא בפרשת עגלה ערופה הייתי עוסק? זהו שכתוב וירא את העגלות ותחי רוח. ויאמר ישראל רב כחו של יוסף בני שכמה צרות הגיעוהו ועדיין הוא עומד בצדקו.
במדרש זה מבקש ר’ לוי להשיב על השאלה מה גרם ליעקב לפקפק בדברי בניו ומה גרם לו לשוב ולהאמין להם.
לדברי המדרש, יעקב אכן האמין לבניו שיוסף נמצא במצרים. לרגע לא סבר שהם מכזבים לו. אלא שיש הבדל בין העובדה שיוסף נמצא במצרים ובין העובדה שהוא חי. יעקב הכיר את מצרים. הוא ידע שהסיכוי שהעבריות של יוסף תשאר בחיים נמוכה עד בלתי אפשרית. לכן יעקב לא האמין שהוא חי. משום שלא האמין שיוסף נותר באמונתו אחר שנים רבות כל כך בארץ התועבות. אך כשראה שיוסף זוכר את התורה שלמדו לפני שנעלם, הבין יעקב כי למרות הכל יוסף לא רק נמצא במצרים אלא גם חי.
בשליחת העגלות ביקש יוסף לרמוז לאביו שאכן לא ניתן להישאר יהודי בגלות. שאין זכות קיום לאומה, ללא אדמה, ללא שלטון, ללא צבא או כל סממן לאומי אחר.
לכן שלח יוסף את העגלות. כדי להודיעו שלמרות שהוא במצרים, ושלמרות הצרות שעברו עליו, התורה שלמד ממנו נותרה עמו. ושכל עוד היא עמו, גם ללא בית וללא סממנים לאומים, זהותו העברית נשמרה. הוא שלח את העגלות כדי לרמוז לאביו שהוא באמת חי. שהוא חי באמת.
לכן, רק כשראה יעקב את העגלות נאמר: “ותחי רוח יעקב אביהם”.
בפסוקים אלו מלמדת התורה, שאומה הגולה מארצה, גם אם אין היא נרדפת כמו האומה היהודית, סופה שתאבד את זהותה. ושהדרך היחידה לשמר את האומה היהודית, היא בעזרת עגלות. בעזרת התורה.
מכאן למדתי שללא יהדות האומה היהודית לא תשרוד. לא למדתי זאת מגלות ארצות הברית. התורה לימדה אותנו על כך עוד לפני שהחלה הגלות הראשונה של העם היהודי כדי להורות לנו את סוד הנצח. את הדרך לשמר את העם היהודי שכל כך חשוב לך שימשיך להתקיים למרות שאתה עומד להתנתק ממנו.
מה שנותר לך להחליט אביהו, הוא מאלו ערכים תאלץ לוותר כדי להתחתן עם מי שאתה רוצה להתחתן. על קאנט כבר וויתרת. כעת עליך להחליט האם לוותר גם על ערך המשכיותו של העם היהודי, או על החתונה שלך. על אחד מהם תהיה חייב לוותר.
כשסיימתי, אביהו שתק.
אני צריך לחשוב על הדברים, אמר לי כשנפרדנו. אגב, אפשר לקבל את מספר הטלפון שלך? אני מבטיח שלא אשתמש בו כדי להזמין אותך לחתונה. אם אשתמש בו זה יהיה רק כדי לבשר לך שאין צורך שתגיע.
בינתיים אביהו לא התקשר. אם יהיה שינוי אשמח לעדכן.
