חבר-כנסת ערבי התארח פעם באולפן וואלה בי”ז בתמוז תשע”ד. במהלך הראיון שאל אותו המגיש, ינון מגל, אם הוא מכיר בזיקה של העם היהודי לארץ ישראל, והח”כ השיב בשלילה.
מגל הוסיף ושאל האם לדעתו היה בירושלים בזמן מן הזמנים בית מקדש יהודי. הח”כ ניסה להתחמק, אך מגל לא ויתר. “אני לא מבין אותך, אתה חייב לענות! למה אתה מתחמק? היה או לא היה?” המגיש התעקש, אך הח”כ לא התרגש. הוא חייך וענה: “זו הטענה של היהודים, זה הנרטיב שלכם”.
שאלתם את עצמכם מה גורם לאדם אינטליגנטי להתעלם מההיסטוריה באופן כה בוטה?
כדי להשיב על כך יש להכיר את הגישה המוסלמית להיסטוריה. התעלמות מההיסטוריה אינה המצאה של הח”כ הנכבד. כל מי שקורא עיתונות פלסטינית יכול לספר על תעשייה שלמה של כיבוס ההיסטוריה ברשות הפלסטינית ואצל חלק מחברי הכנסת הערבים.
התשובה פשוטה מאוד. הערבים אולי אינם אומרים זאת במפורש, אך הם סבורים שהיהודים הם שקרנים ורמאים.
הנה כמה דוגמאות.
על-פי הנהגת הרשות הפלסטינית, ההרודיון כלל אינו קשור למלך הורדוס; זהו אתר מורשת פלסטיני. בית המקדש בירושלים כלל לא היה קיים, לשיטתם, וממילא גם נבנה על-ידי פלסטינים ולא יהודים. ישו היה גם הוא פלסטיני שהטיף לאיסלאם ולא לנצרות, ונביאי התנ”ך כולם – גם הם התנבאו בשם האסלאם, כמובן. השבטים העבריים לא היו עבריים, אלא בדואים. ויהודים? פשוט אין דבר כזה.
כעת תשאלו כיצד אנשים אינטליגנטים חיים בשלום עם מכבסה היסטורית שכזאת? אכן שאלה טובה. והיא מתחזקת עוד יותר בפרשת השבוע.
בפרשת חיי שרה מבקש אברהם אבינו לקבור את שרה אשתו. הוא פונה אל בני המקום ומבקש לרכוש מהם מערת קבורה. התורה מדגישה כי רק אחרי חתימת ההסכם כדין פונה אברהם לקבור את שרה, שנאמר: “וְאַחֲרֵי־כֵן קָבַר אַבְרָהָם אֶת־שָׂרָה אִשְׁתּוֹ אֶל־מְעָרַת שְׂדֵה הַמַּכְפֵּלָה עַל־פְּנֵי מַמְרֵא הִיא חֶבְרוֹן בְּאֶרֶץ כְּנָעַן” (בראשית כג, יט) .
חכמי ישראל שואלים מה רואה התורה להרחיב כל כך בסיפור קניית מערת המכפלה. ומשיבים (בראשית רבא, ע”ט, ז) :
“אָמַר רַבִּי יוּדָן בַּר סִימוֹן: זֶה אֶחָד מִשְּׁלֹשָׁה מְקוֹמוֹת שֶׁאֵין אֻמּוֹת הָעוֹלָם יְכוֹלִין לְהוֹנוֹת אֶת יִשְׂרָאֵל לוֹמַר גְּזוּלִים הֵן בְּיַדְכֶם, וְאֵלּוּ הֵן: מְעָרַת הַמַּכְפֵּלָה, וּבֵית הַמִּקְדָּשׁ, וּקְבוּרָתוֹ שֶׁל יוֹסֵף”.
לדעת חז”ל, הסיבה לכך שמכירת המערה נכתבה במפורש ובאריכות, נועדה לשמש עדות לכך שנקנתה בכסף מלא, ולכן היא רכוש יהודי.
וכאן מתעוררת שאלה. האין זה מפליא שדווקא על שלושת המקומות שחז”ל טוענים כי איש אינו יכול לתבוע בעלות מלבד עם ישראל, תובעים הפלסטינים בעלות?
השאלה רק מתעצמת כאשר מביאים בחשבון שבקוראן עצמו נכתב במפורש שהבורא נתן את ארץ ישראל ליהודים. כיצד אֵרע, אפוא, שדווקא המאמינים המוסלמים מערערים על זכותו של העם היהודי על ארץ ישראל? איך יושב לו ח”כ באולפן ישראלי וטוען כי אין ולא היה שום קשר בין יהודים לארץ ישראל?
התשובה פשוטה מאוד. הערבים אולי אינם אומרים זאת במפורש, אך הם סבורים שהיהודים הם שקרנים ורמאים. לשיטתם, היהודים עיוותו את ההיסטוריה ושִכתבו את התנ”ך, והתנ”ך המקורי שנתן הבורא לישראל אינו זה שהיהודים טוענים כי הוא נמצא בידיהם היום.
המוסלמים טוענים כי היהודים השמיטו את שמו של מוחמד מהתנ”ך, וכי עקֵדת יצחק היתה בעצם עקדת ישמעאל, אלא שהיהודים עוותו את הסיפור לצרכיהם.
בכלל, טוענים המוסלמים, היהודים בתקופתנו אינם בני ישראל שקיבלו את התורה בהר סיני.
ובכן, אם התנ”ך האמיתי הוא בכלל ספר מוסלמי, ותורת ישראל היא זיוף היסטורי בלתי אמין, לדידם, אין שום בעיה להתעלם גם מרכישתה של מערת המכפלה.
מלבד זאת, לשיטת המוסלמים – אברהם היה המוסלמי הראשון, ומכאן שמערת המכפלה שייכת בכלל לערבים ולא ליהודים.
קשה להאמין, אך זהו “המידע ההיסטורי” המאפשר לחבר-כנסת ערבי לשבת באולפן ישראלי ולטעון בצדקנות מעושה שהסיפור על בית-המקדש הוא נרטיב של היהודים, ושהתנ”ך של בן גוריון ושל מגל הוא לא יותר מאשר ‘מיתוס’, כלשונו.
תשאלו: מה זה משנה? למי אכפת מה חושבים המוסלמים? התשובה היא: לכולנו צריך להיות אכפת.
אולי זה לא יקרה בדור שלנו, אבל בעוד דור אחד או שניים ההתעלמות מהטיעון הערבי עלולה להפוך לאיום קיומי. וזאת משתי סיבות: ראשית, היהודים כידוע אוהבים מאוד את השלום ורודפים אחריו בכל מחיר. שנית, יש בינינו לא מעטים שאינם מאמינים כלל באמיתות התנ”ך.
בהחלט ייתכן שלא ירחק היום ויקומו אצלנו יהודים שאוהבים מאוד את השלום, וכמו המוסלמים – גם אצלם התנ”ך ייתפס כמיתולוגיה, ובסופו של דבר יאמצו גם הם את הנרטיב המוסלמי.
בעיני הפלסטינים, לא זו בלבד שארץ ישראל אינה שייכת ליהודים, אלא אין גם עם יהודי וממילא אין לו זכות להגדרה עצמית.
כדי למנוע התפתחות מדאיגה כזאת, יש להיעזר בעתודה של אנשים שימשיכו לגלות נאמנות לתנ”ך וינהלו את חייהם לאורו. כך יישמר הרצף ההיסטורי של ספר הספרים, ואם נוזמן בעתיד לבית הדין הבינלאומי בהאג נוכל להוכיח את צדקת הטענה ההיסטורית שלנו.
האמת שאין צורך להקים עתודה כזו, היא כבר קיימת: כוונתי לציבור הדתי-לאומי והציבור החרדי. הבעיה היא שדווקא אלה שבעתיד יזדקקו לשירותיהם, מכנים את הדת”לים משיחיים ולאומנים, ואת החרדים ‘משתמטים’ ו’נטל על החברה’.
כדאי לקחת בחשבון שאם יתממש התסריט שהוצג כאן ונזדקק להם ביום מן הימים – ייתכן שה’נטל’ יהפוך בבת אחת לנכס שלא יסולא בפז.
תחשבו על זה.
