בהרצאה שמסרתי בחיפה נתבקשתי לעסוק בנושא ‘הזהות היהודית – לאן?’. בהצגת הדברים נעזרתי בנתונים מוסמכים שלפיהם עתידה של יהדות ארצות-הברית נתון בסכנה בגלל תופעת ההתבוללות השוטפת את יהדות העולם.
כדי להעניק משנה תוקף לקביעה זו, ציטטתי את גולדה מאיר, לשעבר ראש ממשלת ישראל, שהגיעה למסקנה זו עוד בשנות השבעים, ואמרה בנאומה בכנסת את הדברים הבאים:
“זה ממש לא נכון”, מחה בתוקף. “הבת שלי שמתגוררת בניו-ג’רזי מכהנת כ’רַבָּה’ רפורמית.
“לאיש מאיתנו אין הסבר רציונלי לחידת קיומנו. אי אפשר לשאת זאת שדווקא כשישנה מדינה יהודית – גוברת התופעה של נישואי תערובת. דבר זה אינו נותן לי מנוח. התפקיד הראשון אחרי ביטחון המדינה הוא לשמור על עם ישראל. אני רואה את זה כדבר החשוב, בהֵא הידיעה”.
בהרצאה השתתף יהודי מבוגר שחלק על דברי.
“זה ממש לא נכון”, מחה בתוקף. “הבת שלי שמתגוררת בניו-ג’רזי מכהנת כ’רַבָּה’ רפורמית. יש לה קהילה יפה ותוססת שמכילה את כולם, ונותר רק לקנא באהבה ובאחווה שביניהם. הלוואי שהיהודים כאן בארץ ילמדו ממנה. הבת שלי ובני קהילתה אינם זקוקים לאישור מאף אחד. הם יהודים כשרים וטובים לא פחות ממך, גם אם הם מבטאים את יהדותם בדרך שונה משלך”.
“אתה צודק”, הרגעתי אותו, “לנו החרדים יש עוד הרבה מה ללמוד מכולם, ולאט-לאט אנחנו גם עושים זאת. אלא שאת הקביעה שההתבוללות מסכנת את העתיד היהודי באמריקה ושהאחראים לכך הם הרפורמים למדתי מפיו של נשיא המדינה לשעבר ראובן ריבלין, עוד כשהיה חבר-כנסת וחזר מביקור בארה”ב (במימון הקהילה הרפורמית). וכך אמר:
“כיהודי שאינו שומר תרי”ג מצוות, ואפילו לא י”ג מצוות, הזדעזעתי זעזוע ללא גבול וסייג. התגלתה בפני איזה אגודה המקיימת פולחן שכל קשר בינו לבין היהדות אינו מתקרב אפילו למציאות. היתה לי תחושה שאני נמצא בתוך כנסיה.
אני כולי המום. זו עבודה זרה ולא יהדות. עד עתה חשבתי שהרפורמים הם זרים ביהדות. אחרי ביקורים בשני בתי-הכנסת שלהם אני משוכנע שזו דת חדשה לגמרי בלי כל קשר ליהדות. התבוללות טוטאלית. התפילה שלהם דומה לטקס פרוטסטנטי גמור”.
“אני מבין ללִבך”, אמרתי לאביה של ה”רַבָּה’, “וגם מקבל את עדותך שאפשר ללמוד ממנה אהבה מהי, אך אם גולדה צדקה וההתבוללות היא אכן איום על העם היהודי, ואם צדק ריבלין ובבתי-הכנסת שבהם ביקר ישנה התבוללות טוטאלית, אז אולי ברמה האישית הבת שלך יהודיה לא פחות טובה וכשרה ממני, אבל באשר לשאלה מה היא תורמת להמשך קיומה של היהדות ולשימורה, אין לך ויכוח איתי אלא עם גולדה וריבלין – ושניהם אינם חרדים”.
“יכול להיות”, אמר האיש, “לא בדקתי אם הם אכן אמרו מה שאתה מייחס להם, אבל גם אם כן – אז מה? גם להם אין מונופול על היהדות. בעיני – יהדות היא עניין של הרגשה והיא נתונה לפרשנות אישית. מבחינתי, יהודי הוא מי שמרגיש עצמו יהודי. לדעתי, מי שמגיע לבית-כנסת, גם אם לפי ההלכה אינו יהודי, הוא יהודי הרבה יותר ממי שאינו מגיע לשם למרות הגדרתו ההלכתית. הקביעה מיהו יהודי לפי קריטריונים הפולשים לחייו הפרטיים של אדם צריכה לעבור מן העולם”.
“אבל ככה זה גם בצה”ל”, הקשיתי עליו. “לפי החוק, בת דתייה בגיל גיוס יכולה לקבל פטור מיידי משירות צבאי על-סמך הצהרה שהיא מנהלת אורח חיים דתי. כך לפחות היה עד לאחרונה. רק בשנים האחרונות צה”ל אינו מסתפק עוד בהצהרה בלבד, והוא מזמין חלק מהבנות לחקירה של ממש, כדי לברר אם הן אכן דתיות. לבירור דתיותן של הבנות משתמש צה”ל באותן אמות מידה הלכתיות שעל-פיהן נקבע מיהו יהודי ואתה מתנגד להן.
“מוריה, לדוגמה, היא נערה שלמדה באולפנה דתית בפתח-תקווה, ומערך הגיוס של צה”ל ביקש לאמת את הצהרתה שהיא דתייה וזימן אותה לראיון. הוצבו בפניה שאלות הלכתיות – למשל, מהי ברכת הלבנה, מתי אומרים אותה ומה נוסח הברכה; האם אמהּ נוהגת לכסות את שער ראשה וכיצד היא יודעת שהשבת יצאה; מה היא מברכת בבוקר; איזו ברכה מברכים על לחם, מהי פרשת השבוע, והכי חשוב – האם היא מתלבשת בצניעות.
“תוכל להסביר לי מה פשר ההתערבות הפולשנית הזו בחייה הפרטיים של נערה? מדוע אין די בהצהרתה? אם יהדות היא אכן עניין של הרגשה, ולאיש אין מונופול על היהדות ועל הדת, והכל נתון לפרשנות, מדוע צבא העם מדקדק עם בנות אלו? אם הן מצהירות על ניהול אורח חיים דתי, איזו סמכות יש לצה”ל לקבוע אחרת? אם היהדות נתונה לפרשנות אישית, כל אחת רשאית לקבוע הלכות לעצמה.
“דמיין מה יקרה אם נערה המגיעה לראיון כזה תשיב שהיא דתייה בדרכה שלה, ותטען שצניעות היא עניין של הגדרה אישית, ושהיא אינה מברכת ברכות השחר למרות שהיא מגדירה עצמה דתייה לא פחות מהבנות שמברכות – נראה לך שהצבא יקבל זאת? ברור שלא. אז מדוע מה שמותר לצבא אסור לי? מדוע אתה כועס עלי אבל לא על צה”ל?”
“מה אתה משווה”, אמר לי אבי ה’רַבָּה’, “זה בכלל לא דומה! מוריה עלולה להצהיר שהיא דתייה כדי להשתמט משירות צבאי, ולכן צה”ל בודק זאת! אבל אצל הבת שלי – מה מרוויחים אלה שמבקשים להיקרא יהודים בשל הרגשתם? מאיזו חובה הם משתחררים?”
“אתה צודק”, הודיתי, “זה אולי לא דומה, אבל השיטה דווקא כן. אם לשיטתך השאלה ‘מיהו יהודי’ נתונה לפרשנות אישית – כי אז גם ההלכה היא עניין גמיש, והנה אתה בעצמך טוען שליהדות יש כללים, ואם הנערה אינה עומדת בהם היא איננה דתייה לדעתך אלא משתמטת… והרי זאת נערה יהודייה שמרגישה דתיה – מדוע לא לתת לה פטור? הרי מבחינת הבת שלך, די בכך שגוֹי ירגיש יהודי כדי לקבל אותו למנין”.
“זה בגלל שאתם המצאתם את הכללים”, אמר האיש. “האם תוכל להראות לי היכן בתורה מופיעים הכללים להגדרת מיהו יהודי?”
“ברור”, עניתי, “הם מופיעים בפרשת השבוע”.
בפרשת מסעי, בפסוק האחרון של חומש במדבר, כותבת התורה:
“אֵלֶּה הַמִּצְוֹת וְהַמִּשְׁפָּטִים אֲשֶׁר צִוָּה ה’ בְּיַד משֶׁה אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל בְּעַרְבֹת מוֹאָב עַל יַרְדֵּן יְרֵחוֹ”. (במדבר לו, יג)
על פסוק זה שואל רבנו בחיי: וכי בערבות מואב ציווה הקב”ה את בני ישראל על מצוות התורה? והרי בהר סיני ציווה אותם! והוא משיב – בהר סיני ניתנה התורה, אך בערבות מואב נמסרו הכללים הקובעים מיהו יהודי —
“כָּאן, בְּעַרְבוֹת מוֹאָב בִּבְרִית שֵׁנִי, נִתְקַיֵּם הַבְּרִית בֵּין ה’ וּבֵינֵיהֶם, הָרִים יָמוּשׁוּ וְכָל צוּר מִמְּקֹמוֹ יֶעְתַּק, וְהַבְּרִית הַזֹּאת לֹא תּוּפַר, וְחֶבֶל הָאַהֲבָה לֹא יְרֻתַּק, בְּמָסֹרֶת בְּרִיתוֹ הֵבֵאנוּ לְשֵׁם וְלִתְהִלָּה, וְדִבְרֵי הַבְּרִית קִבַּלְנוּ עָלֵינוּ בִּשְׁבוּעָה וְאַלָּה, וּמִזֶּה תִּמָּצֵא בְּסוֹף הַתּוֹרָה פָּסוּק עָרֵב. אֵלֶּה דִבְרֵי הַבְּרִית אֲשֶׁר כָּרַת ה’ אֶת מֹשֶׁה לִכְרֹת אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל בְּאֶרֶץ מוֹאָב מִלְּבַד הַבְּרִית אֲשֶׁר כָּרַת אִתָּם בְּחֹרֵב”.
בדברים אלה מסביר רבנו בחיי שהקב”ה כרת עם עם ישראל שתי בריתות. אחת בהר סיני בקבלת התורה, ואחת בערבות מואב. מדוע שתיים? כדי שנוכל להשיב על טענת אבי ה’רַבָּה’: אילו כרת איתנו ה’ רק ברית אחת, בקבלת התורה בהר סיני, היה פתח לרפורמים לטעון שקיום התורה אינה הגורם הקובע לעניין מיהו יהודי, וישנם גם קריטריונים אחרים.
לכן כרת עמנו הקב”ה ברית נוספת בערבות מואב, כדי לקבוע לדורות כי “אֵלֶּה הַמִּצְוֺת וְהַמִּשְׁפָּטִים אֲשֶׁר צִוָּה ה’ בְּיַד־מֹשֶׁה אֶל־בְּנֵי יִשְׂרָאֵל”. לקבוע לדורות, שאלה המצוות והמשפטים. אלה דווקא – ולא אחרים. לקבוע לדורות שרק התורה והמצוות משמשים מקור וסעד להגדרת מיהו יהודי, ולא הרגשת הלב ורגשי סולידריות. שיהודי הוא הגדרה הלכתית נטו, הנקבעת על-ידי התורה בלבד. עובדה, גם צה”ל משתמש בקריטריונים הלכתיים ולא סובייקטיבים כדי להכריע אם מוריה אכן שומרת תורה ומצוות וראויה לפטור משירות.
השאלה שצריכה להישאל היא לא מדוע הדתיים מתעקשים שהתורה תקבע מיהו יהודי, הם דווקא עקביים, ודורשים שהתורה תקבע גם מיהו דתי וגם מיהו יהודי. השאלה היא על אלה המסתמכים על התורה לקבוע מיהו דתי, אך מבקשים לעצמם מרחב תמרון לגבי הקביעה מיהו יהודי.
בפרשה הקודמת שבה נלמדים דיני הנדרים, קובעת התורה עיקרון חשוב: אי אפשר לפסוח על שתי הסעיפּים – לדלג לפי הצורך ממחשבה למחשבה – שנאמר:
“אִישׁ כִּי־יִדֹּר נֶדֶר לה’ אוֹ־הִשָּׁבַע שְׁבֻעָה לֶאְסֹר אִסָּר עַל־נַפְשׁוֹ לֹא יַחֵל דְּבָרוֹ כְּכׇל־הַיֹּצֵא מִפִּיו יַעֲשֶׂה”. (במדבר ל, ג)
בפרשה זו מלמדת התורה שכאשר עוסקים בסוגיות הקשורות לתורת ה’ – הרי ש”לֹא יַחֵל דְּבָרוֹ”, אי אפשר לשנות. קבעת אמַּת מידה? אינך רשאי לשנותה לפי הצורך. אם קיום מצוות הוא אמַּת המידה לדתיותו של יהודי – הוא הדין באשר לקביעה ‘מיהו יהודי’.
מדוע אם כן מתנגד הזרם הרפורמי להגדרה ההלכתית של ‘מיהו יהודי’? משום שכפי שאמר ריבלין, הרפורמים באמריקה הם “דת חדשה לגמרי בלי כל קשר ליהדות”, ואם אין לה קשר ליהדות – אין סיבה שתקבע את הגדרותיה על-פי תורת משה.
