בקיץ שנת תש”פ השתתפתי בהרצאה בתל-אביב. בכניסה לאולם היו מפוזרות כרזות נגד ראש הממשלה דאז, בנימין נתניהו, ובעל הבית הסביר לי כי בנו הסטודנט אחראי לכך.
צחקתי, ובעל הבית קרא לבנו, שובל, שיסביר מה מסתתר מאחורי המיצג.
“לא בגלל זה צחקתי. ודאי שאני מעדיף מנהיג שדואג למדינה, ולא רק אני – כל אזרח בישראל כך.
“מה מצחיק?”. שאל שובל, “אתה לא מזדהה עם הערכים האלה? האם לדעתך נאשם בשוחד יכול לכהן כראש הממשלה? לא מגיע לנו מנהיג נקי? איזה מנהיג אתה מעדיף, מישהו שדואג למדינה או רק לעצמו?”
“לא בגלל זה צחקתי. ודאי שאני מעדיף מנהיג שדואג למדינה, ולא רק אני – כל אזרח בישראל כך. אני צוחק כיוון שאם אתה כל כך צודק, איך זה שפעם אחרי פעם הציבור מחליט לבחור דווקא בנתניהו לראשות הממשלה?
“אילו בחרתי בו, אולי היית יכול לטעון שאני משוחד. אבל לא בחרתי, ובכל זאת אינני קונה את מסקנתך למרות שאני סומך את ידי על כל משפט שמופיע בשלטים שלך. אתה יודע למה אני מסרב להתרגש למרות הכבוד שיש לי לצדק, שוויון ודמוקרטיה?”
“אולי בגלל שהחרדים הולכים תמיד רק עם מי שמשלם להם”, אמר שובל. “חוץ מכסף הרי לא מעניין אתכם כלום”.
“עם הטיעון הזה שלך יש שתי בעיות: אחת – לא קיבלתי מנתניהו כלום, בטח לא כסף. שתיים – לא נראה לי שראש הממשלה המכהן ייתן לנו פחות, ולמרות זאת עדיין אינני מזדהה עם המאבק.
“חמי ז”ל, שסיכן את חייו למען הקמת המדינה וגם הבין דבר או שניים בפוליטיקה המקומית, אמר לי פעם: ‘במדינת ישראל, לפני שאתה בודק מה פוליטיקאים אומרים – בדוק למה הם אומרים זאת. רק אחרי שיתברר לך שה’למה’ הוא נקי וראוי, רק אז תבדוק את ה’מה’ שהם אומרים. אם מניעיהם אינם ראויים – גם אם דבריהם מתנגנים יפה באוזן – אל תאמין לאף מילה שלהם. למה? כי מחר הם יעשו בדיוק מה שכעת הם אומרים שלא יעלה על הדעת. כאשר כבוד, כסף, שנאה ונקמה מניעים את האדם, גם ערכיו משרתים אותם. הם מונחים אצלו בארון כמו כלי עבודה, ובכל פעם הוא בוחר מה שמתאים לו.
“מאז עברו שנים רבות, אישי הצעיר, ואני יכול לומר שחמי ז”ל צדק לגמרי. חיזוק לקביעתו ניתן למצוא גם בפרשת השבוע. בפרשת דברים מוכיח משה רבנו את בני ישראל על תלונותיהם החוזרות ונשנות בתקופת הנדודים במדבר, ובהגיעו לתיאור חטא המרגלים הוא אומר: “וַתִּקְרְבוּן אֵלַי כֻּלְּכֶם וַתֹּאמְרוּ נִשְׁלְחָה אֲנָשִׁים לְפָנֵינוּ וְיַחְפְּרוּ־לָנוּ אֶת־הָאָרֶץ וְיָשִׁבוּ אֹתָנוּ דָּבָר, אֶת־הַדֶּרֶךְ אֲשֶׁר נַעֲלֶה־בָּהּ וְאֵת הֶעָרִים אֲשֶׁר נָבֹא אֲלֵיהֶן”. (דברים א, כב)
רש”י מפרש כי בפסוק זה טמונה ביקורת סמויה, וזה לשונו: “וַתִּקְרְבוּן אֵלַי כֻּלְּכֶם – בְּעִרְבּוּבְיָא; יְלָדִים דּוֹחֲפִין אֶת הַזְּקֵנִים, וּזְקֵנִים דּוֹחֲפִין אֶת הָרָאשִׁים”.
מה גרם לרש”י לפרש את הפסוק באופן שלילי? מה רע בכך שילדים עומדים לפני זקנים? והאומנם זהו הפרט היותר חמור בחטא המרגלים?
על כך משיב הנצי”ב בביאורו לתורה. לדבריו, הבקשה לשלוח מרגלים היתה הגיונית וראויה, וחטאם הסתכם רק בכך שהוציאו דיבת הארץ רעה; הראייה לכך היא שמשה נענה לבקשתם, ככתוב: “וַיִּיטַב בְּעֵינַי הַדָּבָר”. (דברים א, כג) אך אם כן מדוע לא טענו בני ישראל שלא הם אשמים בחטא, ואין להעניש בעטיו אלא את המרגלים שהחליטו על דעת עצמם להוציא את דיבת הארץ רעה?
על כך משיבם משה – אשמים אתם. שותפים אתם. אינכם יכולים לפטור עצמכם, שהרי “וַתִּקְרְבוּן אֵלַי כֻּלְּכֶם”: כשביקשתם לשלוח מרגלים, הגעתם בערבוביה. הצעירים דחפו את הזקנים ולא אפשרו להם להשמיע את דבריהם, שלחו אותם לאחור ודרשו לנהל בעצמם את הדיון. הצעירים היו הקול הבולט בדרישה לשלוח מרגלים, וזו התנהגות המעידה על קלקול.
התופעה שצעירים דוחפים זקנים מסיבות אידיאולוגיות אינה דבר-מה שולי, מלמד משה; היא מעידה על התלהבות פסולה ועל מניע שאינו טהור. מאחורי הבקשה שעל פניה נראית הגיונית וסבירה מסתתרים מניעים אחרים, מפופקים. לכן לא רק המרגלים אשמים בחטא, אלא גם מי שתבעו לשולחם. אם ילדים דוחפים את הזקנים, משמע שיש כאן מניע פסול, גם אם הסיסמאות עצמן טובות ויפות.
כאשר רומסים ערכים מסוימים בשם ערכים אחרים – הדרישות המוצדקות והסבירות חדלות להיות כאלה. מותר להפגין למען מטרה ראויה, ומאבק בשחיתות גם הוא חיובי. אך כשמסכנים את חיי הזולת למען שקיפות וטובת המדינה, ובשם טוהר המידות והמלחמה בשחיתות מזלזלים בחוקים אחרים, הדבר מלמד על מניע אחר לגמרי.
“אם הסיסמא היחידה שלמענה נלחמים היא ‘רק לא ביבי’, המשמעות היא שהמאבק בשחיתות מוּנע מרגשות שנאה וקנאה, נקמה וכבוד ויצרים, ולא משאיפה לחברה מתוקנת. על כן אינני מצליח לצערי להתחבר לשלטים שלך, גם אם אני מזדהה עם העקרונות שהם מהדהדים.
“איך אמר לי חמי עליו השלום? בישראל לפני שאתה בודק ‘מה’ אנשים אומרים, בדוק ‘למה’ הם אומרים זאת. רק כשיתברר שהסיבה לכך נקיה וראויה, נכון יהיה לבדוק את ה’מה'”.
***
ביולי 2020, אחד מחברי האופוזיציה שנהגו לתקוף את שרי הממשלה על “פגיעה בשלטון החוק” תקף בעצמו את המשנה ליועץ המשפטי לממשלה במילים הבאות: “נתת יד לאסור על אנשים לצאת להפגנה מאזור מוגבל?! לך לצפון קוריאה ותשאל אנשים מה הם מעדיפים; להידבק בסארס ובקורונה או לצאת להפגין… שיתפת פעולה בחוק השב”כ וזה על מצפונך”.
כאשר כבוד וקנאה מניעים את האדם, הערכים שבשמם הוא נלחם יכולים להתחלף ברגע אחד.
