ביום שישי שעבר, במהלך תכנית באחד הערוצים, כשעסקו משתתפי הדיון בקרן הארנונה שהממשלה מבקשת להקים, אמרה אחת המשתתפות את המשפט הבא: “כמה נטל יכולים לשים על שליש מהמדינה הזו בשביל להחזיק בסוף את כל החרדים האלה שמוצצים לנו את הדם”.
בעקבות דבריה בקש ממנה אחד המשתתפים לחזור בה מן הדברים אך היא סירבה.
שזה האחרון פוגש בטייסים, הם גורמים לו להתקוממות רבה יותר, משום שהם מזכירים לו מה הוא היה יכול להיות, ומה הוא בחר להיות.
“אני אשב פה ואני אגיד את האמת” השיבה להם.
כששמעתי זאת, לא כעסתי. חייכתי.
בלי להיכנס לשאלה אם דבריה ראויים או לא, דבר אחד ברור. היא לא ראשונה לאמרם משום כך גם אינה מקורית. אמרו את זה קודם לפניה, הרבה אנשים שרצו לשנות את העולם, ולא הצליח להם.
פוליטיקאים כינו אותנו טפילים. שדרני רדיו כינו אותנו תולעים, פרזיטים שצריך לסגור בשכונות, ושאר מטעמים.
לא התקוממתי על הדברים הנלוזים, כי כאחד שנמנה על אלו שהדביקו להם את הכינויים הללו, אני יכול לומר לכם – מתרגלים. לא מאמינים? תשאלו את סבא וסבתא שלכם. הם יידעו לספר לכם שאני צודק.
לכן, במקום להיעלב או לדרוש את פיטוריה של מי שהצטרפה למועדון הליברלי, שאלתי את עצמי שאלה אחרת לגמרי – מאיפה זה בא? לא המילים. המנגינה.
ברור לי שגם היא וגם חבריה הנמנים על המועדון הזה, אינם אנשים רעים. הם בני אדם. יש להם רגשות, והם גם רגישים למצוקת הזולת. לכן כל כך סקרן אותי מה גורם לאשה יהודייה זו וחבריה לכנות אותי ואת משפחתי מוצצי דם, טרמיטים, תולעים ופרזיטים. הם הרי לא אנשים טיפשים. אם הם מכנים אותי במילים כל כך קשות. חייבת להיות לכך סיבה.
וכך, במקום להתכונן לשבת “שבע ברכות” של בתי, עצרתי הכל, ובשם הסקרנות התקשרתי לבועז – בחור לא דתי, אתו אני בקשר, למרות השתייכותו לקבוצה שלאחרונה נוהגת להגיע כדי להזכיר לנו שאנחנו אחים. אחים לנשק כמובן.
“מאיפה זה בא לה?” שאלתי אותו. “היא באמת מתכוונת שאנחנו מוצצי דם?”
“אל תקח את זה אישית אהרן”, ניחם אותי בועז, “אם כל החרדים היו כמוך המצב היה שונה לגמרי, אבל בינינו, עזוב אותך מסיסמאות. האם אין צדק בדבריה? אל תכעס אהרן. אתה צריך להבין את הדינמיקה. אתם שונים ומסתגרים, ואני לא צריך לספר לך ששונות יוצרת רתיעה. זהו מחיר ההסתגרות. אתה צריך להבין איך אתם נראים בעיני הישראלי המצוי. אתם לבושים שונה. יש ביניכם כאלה שעדיין מדברים ביידיש למרות שהם מתגוררים במדינה העברית כבר עשרות שנים, ויש לזה מחיר. ושלא תבין לא נכון. באופן אישי אני מכבד את הבחירה שלכם, אך זה מחיר השונות. שונות מייצרת ריחוק. ריחוק מייצר ניכור, וטבעו של ניכור שהוא הופך אנשים לחסרי רגישות ורגשות כלפי השונים.
ומה עם הערבים? שאלתי אותו.
“מה זה קשור לערבים? היא התכוונה לחרדים”, העיר לי בועז בעדינות.
“קשור ועוד איך” עניתי.
“הרי גם הערבים שונים. גם הם חיים בערים משלהם. גם הם לבושים אחרת, ובדיוק כמו החרדים גם הם לא תמיד מדברים בעברית למרות שגם הם חיים בישראל כבר עשרות שנים. האם בשם הניכור הרשתה לעצמה הגברת לכנות אותם מוצצי דם? הם הרי דרשו תקציבים לא פחות מהחרדים, מדוע אז כינו זאת אפליה מתקנת והיום מכנים את החרדים מוצצי דם? אתה מבין? אני מחפש את ההיגיון בועז. אני באמת לא מנסה להקניט. אני רוצה להבין.
“ערבים אתה לא יכול לכנות מוצצי דם, אהרן. לכנות ערבים מוצצי דם זו גזענות. כמדריך מסעות לפולין אני לא צריך לספר לך מה עשתה הגזענות לעם שלנו? איך אתה מעז לחשוב על כך? וחוץ מזה, אל תתפוש אותי במילים. זו לא רק השונות, יש עוד דברים. באופן אישי אני אמנם מכבד אל לומדי התורה, אך האם ניסית להבין איך מרגישה אמא שהבן שלה משרת בצבא ומסכן את חייו למענך כשהיא נתקלת באוטובוס בבחור בגיל של בנה שאינו משרת בצבא רק כי בחר ללמוד תורה? היא מרגישה פראיירית אהרן. זה מקומם אותה. ולאחר מכן היא גם שומעת ברדיו על המיליונים שמעניקים לכם. אתה לא חושב שיש גבול להכלה?
“בטח שיש גבול”, התעקשתי, אך כבר סיכמנו שגם ערבים היא פוגשת באוטובוס שגם הם לא משרתים למרות שהם בגיל של הבן שלה, מדוע הם לא מקוממים אותה?
“זה לא דומה”, התגונן בועז, “הערבים אמנם לא משרתים בצבא אך הם עובדים קשה לפרנסתם, ואילו אתם גם לא משרתים וגם לא עובדים. זהו ההבדל.
“ואתה מאמין שאם נלמד ליב”ה ונשרת בצבא ונשתלב בשוק העבודה כבר לא יכנו אותנו מוצצי דם? אז יאהבו אותנו?
“בטח, אהרן. אם הייתם תורמים למדינה כמו כולם, והולכים לצבא ולאוניברסיטה כמו כולם, ומשתלבים בשוק העבודה כמו כולם, נראה לך שמישהו היה מכנה אתכם מוצצי דם? למה שיעשו זאת?
ומה עם הדתיים הלאומיים?
מה איתם? בועז לא הבין.
מה זאת אומרת מה איתם. הם הרי משרתים בצבא כמו כולם, לומדים באוניברסיטה כמו כולם, עובדים כמו כולם, ולמרות שהם כמו כולם כינה אותם ואותנו מי שהיה אחראי על אחד מגופי הביטחון, ואני מצטט: “הפוליטיקאים החרדים והחרד”לים הם הג’יהאד היהודי, הם איום קיומי וודאי על מדינת ישראל”
לכן אני לא מבין? החרדים מוצצי דם, נו… אני עוד מסוגל להבין, אבל הדתיים לאומיים? הם ג’יהד? הם איום וודאי על קיום המדינה? הם הרי כמו כולם, לא?
אתה מבין איפה אני מסתבך? אני מנסה לנתח אתך את המצב כדי להבין מה עלי לתקן כדי שהשקט יחזור, והכל מתפרק לי. תאר לעצמך שהייתי שומע לעצתך, מתחיל ללמוד ליב”ה, מתגייס לצבא ויוצא לעבוד רק כדי לגלות שבסופו של דבר נותרתי מוצץ דם, ושיגעתי לריק. איך היית מרגיש?
זה לא בגלל השונות, בועז. גם הערבים שונים. זה לא בגלל אי השירות בצבא, כי גם הערבים לא משרתים בצבא. וזה גם לא בגלל שהחרדים לא עובדים, שכן הדתיים הלאומיים, גם עובדים, גם לומדים ליב”ה גם משרתים בצבא ולמרות זאת מכנים אותם “ג’יהד” וטוענים שהם מהווים סכנה קיומית לשלום המדינה.
בועז השתתק.
“אתה צודק, אהרן, כנראה שיש כאן עוד מרכיבים. האם לך יש הסבר?
“יש לי השערה מסוימת, השבתי, “אלא שהיא קשורה לשנאה אחרת שחווינו לאורך ההיסטוריה – האנטישמיות.
שאלת את עצמך פעם למה שונאים אותנו כל כך הרבה זמן, כל כך הרבה אנשים, בכל כך הרבה מקומות?
מסתבר שגם האנטישמיות לוקה באותה תסמונת. גם היא חמקמקה וחסרת הסבר.
אלו בינינו שחשבו ששונאים אותנו כי אנחנו שונים, ניסו להתבולל ולהיות דומים רק כדי לגלות שלמרות זו הם מכונים “מזהמים”. אחרים שהאמינו ששונאים אותנו כי בגלל שאנו לא יצרניים ולא תורמים לכלכלה, השקיעו את מיטב כישרונותיהם בעשיית כסף רק כדי לגלות שהם נותרו עלוקות ומוצצי דם. ואילו אלו שהאמינו שהשנאה תיעלם אם רק נהיה ככל העמים ותהיה לנו מדינה משלנו, הקימו אותה במחיר נורא רק כדי לגלות שלא זו בלבד שלא נעלמה אלא אף התעצמה. בקיצור, בועז, די דומה למצב שהחרדים מצויים בו.
כמו השנאה שהתגלתה בתכנית ביום שישי, גם האנטישמיות, לוקה בהעדר מניע הגיוני. כמוה, גם אנטישמיות חלקלקה ומחליפה סיבות, כפי שהיטיב לנסח ראש ממשלת אנגליה דיוויד לויד ג’ורג’ שכתב: “מכל מיני הקנאות המשתוללים בטבע האדם, אין לך דבר כל כך מטומטם כמו האנטישמיות. לגבי הקנאים הללו אין היהודים כיום יכולים לעשות שום דבר אשר ירצה להם. אם הם עשירים, הרי הם נתונים לגזל. אם הם עניים הם נתונים לבוז. אם הם מצדדים במלחמה, הרי זה מפני שהם רוצים לנצל את מריבות הדמים של הגויים להנאתם. אם הם דורשי שלום, הרי הם או פחדנים מטבעם או בוגדים. אם היהודי יושב בארץ זרה הוא נרדף ומגורש ממנה, ומאידך אם הוא רוצה לשוב לארצו מונעים זאת ממנו”.
נכון יש דמיון?
מסתבר שגם האנטישמיות וגם הטענות נגד החרדים מעלות ריח של… אני נגדך ואחר כך נמצא את הסיבה. למה? כי לשתיהן יש מכנה משותף שמובא בדברי חז”ל. אני לא מקורי. הם היו הראשונים לכרוך את שני השנאות הללו במניע אחד, וכך הם אמרו: “גדולה שנאה ששונאים עמי הארץ לתלמיד חכם יותר משנאה ששונאים עכו”ם לישראל”.
בועז החל לגלות קוצר רוח. שמעתי זאת בנשימות שלו.
“אני ממש לא מסכים, אהרן. אני אמנם מכבד אך לכל הכלה יש גבול. מה, נראה לך שהאנטישמיות ושנאת החרדים זה אותו דבר? איך אתה מעז להשוות ביניהם? אתה מאשים יהודים באנטישמיות?
“חס וחלילה”, הרגעתי מיד. “אני ממש לא משווה. איך אפשר להשוות. אחים הם אחים, ותמיד יישארו כאלה. גם חז”ל לא משווים את השנאות זו לזו, הם משווים רק את ההסיבה. את המניע שגורם להן להתפרץ.
כמו משמיצי החרדים, גם האנטישמים לא שונאים אותנו בגלל מה שהם אומרים, אלא בגלל משהו עמוק יותר.
חז”ל לימדו שההר עליו ניתנה התורה נקרא הר סיני משום שהאנטישמיות נולדה באותו רגע שניתנה עליו התורה – “מאי הר סיני, הר שירדה שנאה לאומות העולם עליו”.
האנטישמיות נולדה ביום שבו ניתנה התורה בה נכתב שעם ישראל נבחר להוביל את האנושות ולא אומות העולם, ושעליהן ללמוד מעם ישראל את הדרך לשלימות האדם. היא החלה שם, משום שהתברר להם שמבחני המיון נבחר עם ישראל להטיס את האנושות אל תכליתה, ואילו הם נבחרו לשמש כצוות הקרקע. שם התברר שעליהם לעסוק באיך החומרי, ואילו עם ישראל בלמה הרוחני.
זו הסיבה, שחלק גדול מטענותיהם של בני האומות עוסקות בניסיון להוכיח עד כמה אנחנו לא טובים מהם, ובעד כמה הם טובים מאתנו, וזאת מתוך רצון פנימי להטיל פסול במבחני המיון. להוכיח עד כמה אנו רעים, ועד כמה הם אלו הראויים להטיס את המטוס.
האם שאלת את עצמך, כיצד אומות העולם מרשות לעצמן להפציץ בתים על יושביהם, ולנו הן לא מרשות לעשות זאת אפילו אחרי נוהל “הקש בגג”. מדוע מאתנו הן מרשות לעצמן לדרוש את מה שהן לא מעלות בדעתן לדרוש מעצמן. לא משום שאנחנו עלוקות ומוצצי דם. ממש לא. משום שקיומנו משמש קוץ מוסרי בעיניהם. משום שקיומנו מזכיר להם, שהחומר לו סוגדות המדינות המערביות מאז ומעולם, הוא בסך הכל אמצעי, ושהרוח היא המטרה. שהם שקועים בטפל ואנחנו בעיקר. זהו שורש שנאתם אלינו.
ואיך זה קשור אלינו, הקשה בועז. הרי את החרדים משמיצים יהודים ולא נכרים. הרי הם טייסים בדיוק כמוך. מהו אפוא המכנה המשותף עליו דיברת?
“אתה צודק”, השבתי. “זה אכן מאוד שונה, אבל בכל זאת יש קשר.
הסיבה להשמצות והגידופים המושמעים נגדנו אינם קשורים כלל לשאלה אם החרדים עובדים או לא. גם לא לשאלה אם הם משרתים בצבא או לא, וגם לא לשאלה אם הם שונים או לא. הסיבה להשמצות נעוצה במכנה המשותף המחבר בין החרדים ובין הדתיים הלאומיים – התורה והמצוות.
לכן כרכו חז”ל את שנאת ישראל עם שנאת עמי הארץ לתלמידי חכמים. משום שאף שהטיעונים שונים – המניע דומה.
עמי הארץ אינם בורים וגם לא אנאלפאבתים. עמי הארץ הם אלו שגירשו את השמיים ממרכז חייהם ובחרו להציב תחתיהם את הארץ. אלו המתעלמים מהרוחניות ובוחרים לראות בחיים החומריים את חזות הכל. לכן הם נקראים עמי הארץ. כי אצלם הארץ ניצבת במרכז החיים ולא השמיים.
תלמידי חכמים לעומתם, הם אלו שאף שאינם מתעלמים מקיומה של הארץ, מציבים את השמיים במרכז חייהם. אלו המעדיפים את הרוחניות על החומריות. אלו שמזכירים לנו שאף שאיכות החיים חשובה, תכליתם חשובה יותר.
תלמידי חכמים הם אלו המזכירים לנו באורח חייהם, כי לאדם יש תפקיד מעבר לישובה של הארץ. שיש לו תכלית שמקורה בשמיים. ושהארץ חשובה אך משום שהיא משרתת את השמיים. שצוות הקרקע זה הופך לחשוב וחיוני רק כשיש טייסים שמטיסים את המטוס.
עמי הארץ שונאים את תלמידי החכמים יותר מאומות העולם משום שמי שמוין לצוות קרקע רק כי אין לו את הנתונים להיות טייס, גם אם הוא ממורמר על הטייסים, הוא ממורמר הרבה פחות ממי שעבר קורס טיס, יכול להגיע לשמיים, ובכל זאת בחר להצטרף לצוות הקרקע.
כשזה האחרון פוגש בטייסים, הם גורמים לו להתקוממות רבה יותר, משום שהם מזכירים לו מה הוא היה יכול להיות, ומה הוא בחר להיות.
כשאדם כזה מבחין בטייסים, מה שעובר לו בראש הוא “אם אני לא טס אף אחד לא יטוס”, ולכן אך טבעי שיבקש לקרקע אותם, משום שאם אף אחד לא טס, בחירתו שלא להיות טייס לא מעוררת בו נקיפות מצפון, ולו בשל העובדה שלא יהיה מי שיזכיר לו לאן הגיע ולאן היה יכול להגיע.
לדעת חז”ל זו הסיבה לעובדה שהציבור החרדי הפך לדחוי ביותר במדינת היהודים.
“ומה הפתרון אהרן. שאל בועז בייאוש. “הרי לא נוכל לשרוד כאן עם כל הפילוגים האלה”.
“אתה צודק” הסכמתי. “חייבים למצוא פתרון. לא הדתיים ולא החרדים מאיימים על קיומה של המדינה. השנאה מאיימת על קיומנו. ומה שמעניין הוא שהפתרון זה מופיע בפרשת השבוע.
בפרשת נשא מפרטת התורה את קרבנות נשיאי השבטים שהובאו לאחר חנוכת המשכן, אלא שעיון בסדר המקריבים מעורר כמה שאלות.
הראשון להקריב היה נשיא שבט יהודה, שנאמר: “ויהי המקריב ביום הראשון את קרבנו נחשון בן עמינדב למטה יהודה:”. אחריו הקריב נשיא שבט יששכר שנאמר: “ביום השני הקריב נתנאל בן צוער נשיא יששכר:”. אחריו הקריב נשיא שבט זבולון ואחריו נשיא שבט ראובן – בכור השבטים.
האם סדר המקריבים מובן לך?
את העובדה שנשיא יהודה נבחר להקריב ראשון, עוד אפשר להבין. הוא הרי מלך.
גם את הצבת נשיא יששכר מיד אחריו אפשר להבין. הוא נציג התורה שאין אומתנו אומה בלעדיה, ואם אין אומה על מי ימלוך יהודה? אך מדוע אחרי יששכר לא הקריב נשיא שבט ראובן? מדוע נשיא שבט זבולון שהיה צעיר מראובן נבחר להקריב לפניו?
כדי ללמד אותנו כיצד יוטל שלום בין השבטים.
בפסוקים אלו מלמדת התורה את סדר חשיבות של השבטים, שנקבעה לפי תרומתם לעם ישראל.
ראובן אמנם הבכור, אך בלי יהודה המלך, לא יהיה עם שראובן ייחשב לבכורו. ראובן אמנם הבכור אבל בלי יששכר המייצג את התורה, גם אם ימלוך יהודה לא תהיה למדינתו הצדקה קיומית. וזבולון? כדי ללמד שבלי שיתמוך ביששכר, שיצדיק את מלוכתו של יהודה על אומה שתיתן כבוד לראובן הבכור, לא נוכל לשרוד כאומה. זבולון מקריב אחרי יששכר כדי להזכיר ליששכר שבלי זבולון אין לו קיום, וכדי להזכיר לזבולון שבלי יששכר אין כל ערך לממונו.
הבנת בועז?
התורה ידעה שלא כל בני האומה יוכשרו לעסוק בתורה. היא ידעה שיהיו כאלה שלומדים וכאלה שעובדים. והיא גם ידעה שיהיו זבולונים שהייששכרים יהיו כרחיים על צווארם. לכן מצד אחד הקדימה את יששכר לזבולון כדי שזבולון יזכור שהכסף זה לא הכל בחיים, ומצד שני הצמידה אליו את זבולון כדי שיזכור שאל לו להתגאות על זבולון. שיזכור בזכות מי הוא יושב באהלה של תורה.
בסדר הקרבת הנשיאים מנסחת התורה את הסכם השלום בין שבטי ישראל, לפיו, רק כשכל אחד מן השבטים ידע את מקומו, יבוא שלום עלינו.
זו גם הסיבה שנסמכה פרשת הקרבת הנשיאים לברכת “יברכך” המסתיימת ב”שלום”.
ללמד שסוד השלום טמון בסדר הקרבת קרבנות הנשיאים, ולהזכיר לנו, שאם זבולון יחוש מנוצל ויכנה את יששכר מוצץ דם, סימן הוא כי שזבולון הפך את כספו לעיקר ואת התורה לטפל. סימן הוא ששוב אינו מבין שללא תורתו של יששכר, אין זכות קיום לאומה עליה הוא נמנה.
סמיכות הפרשיות נועדה להזכיר ליששכר שהשלום בינו ובין זבולון תלוי בזיכרון מעמדו המיוחד בעטיו זבולון מפרנסו. ולפי שהוא מפרנסו בוחן הוא אותו באלף עיניים כדי לברר אם יש הצדקה לעובדה שהקריב לפניו.
והערה לסיום.
השבוע סיפר לי חבר על סרטון בו אישה יהודייה טוענת שהיא מרגישה שיש לה מכנה משותף עם ערבים יותר מאשר עם חרדים, וקצת התפלאתי.
איך יכול להיות שאחות שונאת אח ומוכנה להקריב את האחווה ולהילחם בו משום שאינו משרת בצבא, ובד בבד יכולה לגלות אחווה למי גם שאינו אחיה וגם אינו משרת בצבא משום שאינו מעוניין להילחם באחיו?
שבת שלום.
