בשבוע שעבר כשכל המדינה המתינה להחלטת מועצת השורא האסלאמית באשר לשאלה האם מפלגת רע”ם תצטרף להצעה לפיזור כנסת ישראל, התראיין חבר כנסת דתי מהקואליציה שבנתיים הפך ללשעבר, לרשת גלי צה”ל.
עד שפוליטיקאי סוף סוף מחובר למציאות, גם זה לא בסדר? זה נכון שזה מרגיז אבל זאת האמת גם אם היא מרגיזה.
במהלך הריאיון הוא נשאל האם זה לא מוזר בעיניו שגורלה של ממשלת ישראל של מדינת היהודים, נתון בידי מועצה איסלאמית, וכך הוא השיב: “אני גם ראיתי מהדורות שהמתינו להחלטת חברי ימינה. רע”מ זו אחת המפלגות של הקואליציה, עם המוסדות שלה, וזה מה שיש. בעבר, כך הסביר הח”כ בטוב טעם, היו קואליציות עם מפלגות ומוסדות אחרים, אם זה חברי מרכז ליכוד או מועצת חכמי התורה”.
בעקבות הדברים פרצה סערה, ובזה אחר זה התראיינו פוליטיקאים שתקפו את ח”כ וטענו שזו חוצפה, ושזה ביזוי כבוד התורה, ושההצמדות לכיסא משבשת את דעתם של הפוליטיקאים. ושאיך הוא מעז להשוות את מועצת חכמי התורה למועצת השורא האיסלמית, ועוד מילים חריפות יותר או פחות.
ואת האמת? אני לא מבין.
עד שפוליטיקאי סוף סוף מחובר למציאות, גם זה לא בסדר? זה נכון שזה מרגיז אבל זאת האמת גם אם היא מרגיזה.
כל מי שזוכר את ההמתנה להחלטות מועצת גדולי וחכמי התורה לאורך השנים, יידע לספר שהוא צודק. כמו היום, גם אז כל המדינה חיכתה. גם אז הרוב חיכה למוצא פיהם של מנהיגים דתיים וגם כעת. – אלא שיש הבדל אחד.
אז חיכו למנהיגים יהודים וכעת מחכים למוסלמים. אז חיכו לאחים, וכעת מחכים לכאלה שחלק מחברי הקואליציה ביקשו לפסול מלהתמודד לכנסת בטענה שהם תומכי טרור. וזה כל ההבדל והוא די גדול. למה גדול?
כי זה לא סוד שבמדינת ישראל ישנם שני מיעוטים. החרדים והערבים, ולכן זה טבעי לגמרי שהרוב תמיד יצטרך להמתין למנהיגים הדתיים, וכל הבחירה של הרוב מסתכמת בשאלה לאיזה דתיים להמתין. למנהיגים דתיים שהתלמידים שלהם לא מתגייסים לצבא אבל מתפללים להצלחתם של חיילי צה”ל, או למנהיגים דתיים שהתלמידים שלהם גם לא מתגייסים לצבא אבל מתפללים ומייחלים לכישלונם של חיילי צה”ל. לאלו שמכנים את חיילי צה”ל הרוגי מלכות שאין בריה יכולה לעמוד במחיצתם, או לכאלה שמכנים אותם רוצחים. לכאלה שבחלומם רואים את ארץ ישראל מתוחה מהפרת עד לים התיכון, או לכאלה שמייצגים את כל מי ומה שרוצים לזרוק אותנו למים שלהם.
וזה כל ההבדל והוא גדול מאוד, למרות שמבחוץ זה אולי דומה.
מה שמצחיק בכל הסיפור הוא, שמי שקצת מתבונן מגלה, שהשמיים פשוט צוחקים. צוחקים ולוקחים את אלו שהבטיחו הבטחות בהן צדק, לטיול מהיר שבו הם לא מפספסים הזדמנות להפר אפי’ לא אחת מההבטחות שלהם.
הבטיחו לבטל את ההקצבות לחרדים, אבל מקציבים אותם למוסלמים. הבטיחו פוליטיקה חדשה, אבל משתמשים בפוליטיקה הכי ישנה. הבטיחו עם מי לא ישבו ורק איתם הם יושבים.
לכן זה מצחיק. למה? כי הכתובת כתובה על הקיר כבר הרבה זמן, והיא מופיעה בפרשת השבוע.
בפרשת בחוקותי, הקב”ה מלמד את משה על ההנהגה שבה הוא מנהיג את כלל עם ישראל, וכך נאמר: “אם בחקתי תלכו ואת מצותי תשמרו ועשיתם אתם: ונתתי גשמיכם בעתם ונתנה הארץ יבולה ועץ השדה יתן פריו: והשיג לכם דיש את בציר ובציר ישיג את זרע ואכלתם לחמכם לשבע וישבתם לבטח בארצכם:”.
בפסוקים אלו הקב”ה מלמד את משה, שבשונה מההנהגה שהוא מנהיג את היחיד, הנהגת הכלל כפופה לחוקיות ברזל כפי שוכתב הרמב”ן: “אלו הברכות שבפרשה הזאת הן כלליות בעם, והן בהיות כל עמנו כלם צדיקים, ולכך יזכיר תמיד בכאן הארץ, ונתנה הארץ, לבטח בארצכם, שלום בארץ, מן הארץ, לא תעבור בארצכם וכבר בארנו כי כל אלה הברכות כולם נסים”.
כשהיחיד חוטא, מסביר הרמב”ן, אפשר שהוא יהנה מהצלחה ומעושר למרות שהוא חוטא, וכשהוא מקיים מצוות, אפשר שלמרות זאת הוא יחווה סבל וייסורים למרות שהוא צדיק, מה שיכול לגרום לקטני אמונה להפסיק להאמין בהשגחה פרטית.
אבל לעומת זאת, להנהגת כלל האומה יש כללים ברורים קבועים ונוקשים. למה? כדי שהנהגת כלל האומה תוכיח לכל מי שיתבונן מעבר לאבוס שלו, שהנהגת ה’ לא נעלמה, והיא פרטית להפליא.
לכן הוא מלמד אותו שאם בחוקותי תלכו ונתתי גשמיכם בעיתם, ואם בחוקותי תמאסו תגענה ח”ו הקללות. כדי שנזכור שבהנהגת הכלל אין באמצע. זה או למעלה או למטה, או ברכה או קללה.
והוכחה לכך מופיעה מיד בהמשך, שנאמר: “ונתתי משכני בתוככם ולא תגעל נפשי אתכם:”.
שאלתם את עצמכם איפה פה ההיגיון? אתם מכירים מישהו שאומר לחברו, אני אוהב אותך מאוד ואתה לא מגעיל אותי? נכון שלא? אז איך זה שהקב”ה מבטיח לנו “ונתתי משכני בתוככם” ומצד שני “ולא תגעל נפשי אתכם”? מה אין משהו באמצע? זה או אוהבים או מגעילים? מסתבר שכן.
בפסוקים האלה, כך מבאר הרמב”ן, הקב”ה מלמד את משה שהנהגת הכלל תמיד תהיה ניסית, והנהגה כזאת מחייבת חוקיות ברזל. אין בה ממוצע. כשהולכים בדרך ה’, יתרחשו נסים חיוביים, וכשלא, גם יתרחשו ניסים אבל בדרך השלילה. זה או ונתתי משכני בתוככם, או לחילופין תגעל נפשי אתכם. אין באמצע. למה אין? כדי שכל אחד יוכל להבחין שהנהגת הכלל מסורה תמיד בידי ההשגחה.
בפסוקים האלה משה רבנו מלמד לדורות, שאם אנחנו מבקשים לראות את יד ההשגחה הפרטית גם בימים של הסתר פנים, עלינו להביט אל הנהגת האומה, להביט על הנבחרים שלנו, למה? כי שם תמיד יהיה אפשר לראות איך הקב”ה מנהל את עם ישראל, גם אם מנהיגי האומה מתכחשים אליו, וגם אם הם מאוד מאוד ירצו לעשות משהו חדש ואחר.
לכן, גם אם הם יבטיחו הבטחות כדי להיבחר, אחרי הבחירות ההשגחה תגרום להם להפר אותם באופן סדרתי עד כדי גיחוך.
יבטיחו ממשלה רזה? היא תהיה הכי שמנה. יבטיחו לא להישען על אצבעות החכי”ם הערבים? הם יישענו רק עליהם. יסבירו שיש הבדל בין רע”מ למשותפת? גם מזה הם יחזרו בהם. יבטיחו סוף לסחטנות של החרדים? יקבלו אותה על סטרואידים רק בערבית. ואם יגידו “לא נחכה יותר למועצת גדולי ולא לחכמי התורה” של היהודים, לא תישאר להם ברירה והם יאלצו לחכות למועצת השורא של הערבים.
למה? כי התורה מבטיחה שבהנהגת כלל האומה אין וואקום. זה או ונתתי משכני בתוככם, או תגעל נפשי אתכם. או שתחכו לחכמי ישראל, או שתחכו לחכמי האסלאם שמבחוץ זה אולי דומה, אבל מבנים זה שמים וארץ.
לא רק בגלל שגדולי ישראל מייצגים את היהדות של היהודים שיושבים בממשלה, וחכמי האסלאם לא, אלא בעיקר בגלל התוצאות של הדת אותה הם מייצגים.
בין דת שמקדשת את החיים עד שהיא דוחה את כל המצוות מפניהם, ובין זו שדוחה את החיים מפני הדת. בין זו שהביאה לעולם את לא תרצח ולא תגנוב, ובין זו שעוד לא הביאה. בין אלו שמלטפים בידיהם את אבני הכותל, ובין אלו שכמה עשרות מטרים מעליהם, אוחזים באבנים כדי לזרוק עליהם. לכן זה בכל זאת שונה.
בפרשת השבוע הקב”ה מלמד את משה, שהשלום יגיע עם רק עם ביאת המשיח, ועד אז, נצטרך להחליט רק, לאיזו מועצה עדיף להמתין. לזו שמקדשת פחות את הארץ ויותר את ישראל, או לזו שמקדשת את הארץ כדי שלא תהיה של ישראל.
וזה הדבר הטוב ביותר שהממשלה הזאת בכל זאת עשתה. היא הוכיחה שאי אפשר באמת בלי הדתיים, ורק אילצה אותנו להחליט את מי אנחנו מעדיפים.
את מי? את זה נדע רק בבחירות הבאות.
