יעקב הוא חבר טוב שלי עוד מהישיבה, ולכן לא יכולתי לסרב לבקשתו להיפגש עם האחיין שלו. על-פי רוב מתברר שבחורים שנשלחים אלי בנסיבות כאלה, לא רק שאין להם שאלות – הם משוכנעים שהצדק עמם ובן שיחם שוגה באשליות.
בתחילת הפגישה אמר הבחור שלפני שנתחיל לדון בשאלותיו – יש משהו שצריך לברר.
“ומה יקרה אם יתברר לך שעדיין לא נגמלנו מעבודה זרה ושגם היום אנשים משתחווים לה, האם תסכים שעדיין יש מקום להקריב קורבנות?”
“גם אתה מאלה שמאמינים שכאשר ייבנה בית המקדש נחזור להקריב קרבנות?”
“ודאי. אני לוי, ואם לא יקריבו קרבנות, למי אפתח את השערים? למי אנגן ואשיר? אבל איך זה קשור לנושא הפגישה?”
“ועוד איך קשור. אם אתה מאמין שנחזור להקריב קורבנות – אין לי על מה לדבר איתך. אני צמחוני, וככזה אני חושב שמאוד לא מוסרי לשחוט בעלי-חיים רק כדי לכפר על העבירות שלנו. לכן אין לנו על מה לדבר, כי לדעתי אתה אדם לא מוסרי”.
“ולמה אתה שואל רק על העתיד? עם העבר אין לך בעיה? הרי גם בעבר הקריבו קורבנות – זה בסדר בעיניך?”
“בעבר הקריבו קורבנות כדי להיגמל מעבודה זרה, כפי שמבאר הרמב”ם. אבל היום לא עובדים עוד עבודה זרה, אז למה לשחוט בעלי חיים ללא סיבה?”
“ומה יקרה אם יתברר לך שעדיין לא נגמלנו מעבודה זרה ושגם היום אנשים משתחווים לה, האם תסכים שעדיין יש מקום להקריב קורבנות?”
הבחור הביט בי בתמיהה: “יש היום אנשים שעדיין עובדים עבודה זרה?!”
“ברור!”, אמרתי. “אתה מכיר אותם! אלא שיש כנראה מחלוקת בינינו באשר להגדרת המושג עבודה זרה. היא אינה מסתכמת בהשתחויה לפסלים, אלא גם משקפת אמונה שלפיה ישנם בעולם עוד כוחות מלבד הקדוש-ברוך-הוא, שאינם כפופים לו. עבודה זרה היא אמונה שכאשר רצוני מתנגש עם רצון הבורא, מותר לי להעדיף את רצוני על פני רצונו. זו עבודה זרה חמורה לא פחות ואף יותר מאשר השתחויה לפסלים.
“כל ההבדל הוא שבעבר סגדו עובדי האלילים לכוחות הטבע, ובימינו הם סוגדים לעצמם. פעם זבחו בעלי-חיים, והיום בני אדם.
“קח את עצמך כדוגמה: כשאתה מחליט לחלל שבת מתוך אמונה שכך נכון לנהוג, האם אינך מקריב את צער הוריך כדי למלא את רצונך? כשאתה חש שמישהו פגע בכבודך ובמעמדך ואתה משיב לו כגמולו, האם אינך מקריב בכך את כבודו כדי להשיב את כבודך?
“מהו אם כן ההבדל בינינו לבין עובדי אלילים מימי קדם? שהם עבדו וזבחו לכוחות הטבע, ואנו לעצמנו. עבודת האלילים לא חלפה מהעולם, היא רק השתכללה ולבשה צורה חדשה. זביחת בני-אדם היא מעשה פרימיטיבי לא פחות ואף יותר מאשר הקרבת בעלי-חיים. מדוע עם אנשים הסוגדים לעצמם אתה מסוגל לדבר ואיתי לא…?
“ואם כבר הזכרת את דברי הרמב”ם שלפיהם קורבנות נועדו להניא את בני ישראל מעבודה זרה, ראוי לציין כי הרמב”ם הוסיף הסתייגות מפורשת:
“והמשפטים, הן המצוות שטעמן גלוי, וטובת עשייתן בעולם הזה ידועה, כגון איסור גזל ושפיכות דמים וכיבוד אב ואם; והחוקים, הן המצוות שאין טעמן ידוע. אמרו חכמים, חוקים שחקקתי לך, ואין לך רשות להרהר בהן. ויצרו של אדם נוקפו בהן, ואומות העולם משיבין עליהן, כגון איסור בשר חזיר, ובשר בחלב, ועגלה ערופה, ופרה אדומה, ושעיר המשתלח. וכל הקורבנות כולן, מכלל החוקים הן”. (הלכות מעילה, פרק ח’)
“צדקת בקביעתך שלדעת הרמב”ם הקורבנות נועדו לנתב את יצר העבודה הזרה לעבודת ה’. מצד שני, שכחת להזכיר שהרמב”ם עצמו מציין כי עניין הקורבנות הוא בגדר חוק שטעמו נסתר מאיתנו. תוספת זאת מיועדת עבור כל מי שמבקש לבטל את עבודת הקורבנות בנימוק שעבודת אלילים חלפה מהעולם, כדי להזכיר שטעם הקורבנות אינו מסתכם בביטול עבודה זרה, אלא יש בהם גם ממד של גזֵרה וחוק (“חֻקָּה – גְּזֵרָה הִיא מִלְּפָנַי, אֵין לְךָ רְשׁוּת לְהַרְהֵר אַחֲרֶיהָ”, כמובא ביומא סז). בנוסף, אם תעמיק תגלה שגם לפי הטעם הראשון עבודת הקרבנות עדיין תקפה: בדור שסוגדים בו לטבע נדרשים לשעבד את הטבע לרצון ה’, ובדור שסוגדים בו לרצון העצמי, יש להכפיף אותו לרצון ה’.
“זאת ועוד. כיוון שהזכרת את דברי הרמב”ם כדי להוכיח את עמדתך, אני מסיק שעבורך הוא נחשב לסמכות מחייבת. האם הרמב”ם עסק רק בטעם הקורבנות? הרי הוא פירש גם את טעמיהן של שאר מצוות, כגון שבת ותפילין, שלכל הדעות יש להן תוקף גם בימינו. מדוע אפוא אתה נשען על הרמב”ם רק בביאור טעם הקורבנות? האם לא משום שאתה משועבד לרצונך…?
“עם ביאת המשיח ובניין המקדש תשוב גם עבודת הקרבנות, כדי שנלמד לשעבד באמצעותה לרצון ה’ לא רק את כוחות הטבע, אלא בעיקר את הרצון שלנו”.
