לפני שנים אחדות הוזמנתי להשתתף בחֶבֶר דיון של עובדי הוראה. המארגנים הודיעו כי במהלך הדיון תינתן אפשרות למורים המשתתפים להפנות שאלות אל חברי הפאנל, ולכן כדאי שאכין שיעורי בית.
במהלך הדיון, פנה אלי אחד המורים בשאלה. “אני מעוניין לדעת האם העיתונות החרדית אכן מצנזרת את החדשות לציבור שלה? ואם כן, מדוע? למה התקשורת החרדית מתעלמת מאירועים רבים כל כך בארץ? זה נראה לך נכון מבחינה חינוכית? האם אתם באמת חושבים שלטמון ראש בחול זו שיטה שמתאימה לעידן הרשתות החברתיות?”
“לגבי השאלה הראשונה אתה צודק לגמרי”, השבתי לו. “התקשורת החרדית אכן מצנזרת לא מעט מהידיעות שמתפרסמות בהבלטה בתקשורת הכללית. לגבי השאלה מדוע היא עושה זאת, וכדי להבהיר מדוע זו גישה חינוכית ראויה יותר, אשיב לך בסיפור.
“זה היה בשנות החמישים. אחד המרצים בפקולטה למשפטים שבאוניברסיטה העברית בירושלים היה שופט בית המשפט העליון דאז, ולימים נשיאו, פרופ’ שמעון אגרנט, שלימד משפט פלילי. אחת ההרצאות עסקה בחוק ה’סוּבְּיוּדִיצֶה’, שלפיו אסור לפרסם מידע או לעסוק בעניין פלילי שתלוי ועומד בבית המשפט, כיוון שהדבר עלול להשפיע על ההליך המשפטי או על תוצאותיו. אם נעשה כדבר הזה, כי אז זכאי הנאשם לבקש סעד מן הצדק, דהיינו למחוק את כתב האישום בשל משפט התקשורת.
מי שמכיר בעוצמתה של הסביבה, מי שרואה את אברהם נודד בדרכים רק כדי למלט את עצמו מסביבה מפוקפקת ולמרות זאת בוחר בעצמו לגור בסדום – אדם כזה אינו יכול לרחוץ בניקיון כפיו.
“ואז, השופט אגרנט פנה אל הסטודנטים בשאלה: מה דעתכם? האם שופט מושפע מפרסומים בתקשורת או לא? רובם המכריע של הסטודנטים סברו כי השופט אינו מושפע. אך השופט אגרנט הפתיע וגילה: ‘ובכן, אני מודיע לכם – כשופט – אני מושפע’!
“אחד הסטודנטים שהיה נוכח באולם באותה הרצאה לא השתכנע. ברבות הימים הוא הפך בעצמו לנשיא בית המשפט העליון: היה זה השופט אהרן ברק. שנים רבות לאחר אותה הרצאה הוא נתן ביטוי לדעתו כאשר טען כי ‘שופט מקצוען הוא סלע משפטי שאינו מושפע כלל מגורמים חיצוניים’, גם אם אלה מקיימים בכל מוצאי שבת הפגנה רועשת מול ביתו.
“לפנינו אפוא שני שופטי בית המשפט העליון המכחישים זה את זה, והשאלה היא מי מהם צודק. למה זו שאלה חשובה? מפני שהמחלוקת המרתקת הזאת, למרות שהתרחשה לפני עשורים רבים, קשורה גם אלינו על אף שאיננו שופטים.
“כל אחד מאיתנו נדרש לקבל במהלך חייו החלטות רבות לאין-ספור. האם אנו מחליטים נכון? האם אנו מושפעים מהסביבה בקבלת החלטות?
“התשובה לשאלות אלה תקבע לצד מי אנו ניצבים – לצדו של השופט אגרנט או לצד השופט ברק. מי שמכריעה בשאלה זו היא פרשת השבוע.
“בפרשת לך לך מספרת התורה על ויכוח שהתגלע בין רועי אברהם לרועי לוט, שבסופו החליטו אברהם ולוט להיפרד לשלום, ולוט עבר להתגורר בסדום, שנאמר ‘וַיִּסַּע לוֹט מִקֶּדֶם’. (בראשית יג, יא)
“אלא שבביאורם לפסוק זה, חז”ל נוקטים מילים נוקבות מאוד (במדרש רבה): ‘הִסִּיעַ עַצְמוֹ מִקַּדְמוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם. אָמַר: אִי אֶפְשִׁי [איני רוצה] לֹא בְּאַבְרָם וְלֹא בְּאֵלֹקָיו’.
“וכאן עולה שאלה עצומה. מה ראה המדרש לתלות את היפרדותו של לוט בקשר שלו עם הקב”ה? מילא אי אפשר באברם, אבל מדוע אי אפשר גם באלוקיו? הרי לא לוט חפץ בפרידה אלא אברם! ומהיכן למדו חז”ל כי לוט מאס בקב”ה? והתשובה לכך נמצאת בתחילת הפרשה, שם ציווה הקב”ה את אברהם: ‘לֶךְ־לְךָ מֵאַרְצְךָ וּמִמּוֹלַדְתְּךָ וּמִבֵּית אָבִיךָ אֶל־הָאָרֶץ אֲשֶׁר אַרְאֶךָּ’. (בראשית יב, א).
“על פסוק זה שואל הנצי”ב מוולוזי’ן: ‘לְהֶפֶךְ הָיָה רָאוּי לִכְתֹּב, תְּחִלָּה יֵלֵךְ מִבֵּית אָבִיו ואח”כ מִמּוֹלַדְתּוֹ ואח”כ מֵאַרְצוֹ! אֶלָּא נוֹתֵן לְהָבִין בָּזֶה אַזְהָרָה עַל שִׁכְחַת הַלֵּב שֶׁיַּסִּיעַ דַּעְתּוֹ מֵהֶם וּמֵהֲמוֹנָם, וּתְחִלָּה נִשְׁכַּח אַרְצוֹ ואח”כ מוֹלַדְתּוֹ ואח”כ בֵּית אָבִיו’.
“בציווי ‘לך לך’, מבאר הנצי”ב, מלמד הקב”ה את אברהם כיצד מחשבים מסלול השקפתי מחדש. כיצד בונים אמונה חדשה מתוך עולם אלילי. השקפת עולמו של האדם ניזונה משלושה מעגלים: מהחינוך בביתו, מעיר מגוריו וממדינתו. לכן, מי שרוצה להיות עצמאי באמונתו ולא להיסחף אחר דעת ההמון, צריך בראש ובראשונה להכיר בעובדה שאין עליה מחלוקת: אדם מושפע מכל הסובב אותו. לסביבתו של האדם, הקרובה והרחוקה, עוצמה אדירה והשפעה עצומה עליו, על ערכיו, על אופן חשיבתו. וכאשר מודעים לכך, זהו הצעד הראשון בבניין האמונה החדשה.
“וזו היתה גם טענתם של חז”ל על לוט. לוט הלוא שמע את הציווי ‘לך לך’. הוא הבין כי מי שרוצה ללכת בדרכיו של הקב”ה אינו יכול להמשיך להתגורר בין עובדי אלילים, ובכל זאת, כשנפרד מאברהם אבינו, הוא בחר דווקא בסדום האכזרית ככתובתו החדשה.
“חכמינו מבארים כי בחירתו של לוט להעתיק את מגוריו לסדום למרות שידע מה מה גדולה השפעת הסביבה על אדם מעידה על כך שמאס בבורא. לוט לא היה צריך להוציא בשפתיו במפורש מילים אלה שייחסו לו חז”ל; אך מעשיו ובחירתו הם שהעידו על כך שזה המניע להיפרדותו מאברהם.
“מי שמכיר בעוצמתה של הסביבה, מי שרואה את אברהם נודד בדרכים רק כדי למלט את עצמו מסביבה מפוקפקת ולמרות זאת בוחר בעצמו לגור בסדום – אדם כזה אינו יכול לרחוץ בניקיון כפיו.
“מתוך הציווי ‘לך לך’ מתברר כי השופט אגרנט צדק: אף שופט אינו סלע משפטי, וכל השופטים אכן מושפעים, ככל האדם, מסביבה אנושית ותקשורתית.
“עכשיו אתה מבין”, אמרתי למורה, “מדוע בתקשורת החרדית מצנזרים חדשות? לומדי התורה אינם טומנים את ראשם בחול, והם מודעים היטב להשפעה העצומה של הסביבה על נפש האדם, על קבלת ההחלטות שלו ועל אורח חייו. ממה נפשך: אם שופטים מורמים מעם מושפעים – אנשים רגילים לא כל שכן. אם מקובל לחשוב שחשיפה למידע ללא סינון מסייעת לקבלת החלטות נכונות, התורה מלמדת שההפך הוא הנכון. פרשת השבוע מלמדת שחשיפה העצומה למידע תקשורתי משבשת את שיקול הדעת שלנו, וגורמת לנו להאמין שההחלטה התקבלה על ידינו, בעוד ההפך הוא הנכון.
“פרשת השבוע מזכירה לנו כי עם ישראל כולו נולד מאדם שהחליט לעמוד בעוז על דעתו ועל האמת שלו, ולכן כונה בפסוק (בראשית יד, יג) ‘אַבְרָם הָעִבְרִי’. ולמה נקרא שמו עברי? – ‘רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: כָּל הָעוֹלָם כֻּלּוֹ מֵעֵבֶר אֶחָד וְהוּא מֵעֵבֶר אֶחָד’ (בראשית רבה מ”ב).”
