זה קרה בסמינר ‘ערכים’ בטבריה. כמה דקות לפני תחילת הרצאתי על אמיתות התורה שבכתב, ניגש אלי אחד המשתתפים וביקש לשוחח איתי באופן פרטי. ניסיתי לדחות אותו לאחר ההרצאה, אבל האיש עמד על כך שהדבר אינו סובל דיחוי והכרחי שנדבר עוד לפני ההרצאה.
“אני ואשתי חזרנו בשאלה לפני כמה שנים”, סיפר. “במבט לאחור, לא תכננּו להגיע למחוזות שאליהם הגענו, אבל בפועל מצאנו את עצמנו הכי רחוק שאפשר, ואני מודה לבושתי שגם היה לנו טוב מאוד עם זה. שנינו הותרנו מאחור משפחות מדממות וכואבות, אבל החופש ש’זכינו’ בו היה כל כך מפתה, שהתענוג ממנו ומהיותנו אדונים לעצמנו, והעובדה שאף אחד כבר לא אומר לנו איך לחיות, גברו על ייסורי המצפון ורגשות האשמה.
“לפני חודש וחצי, אשתי סיפרה לי שהיא רוצה לחזור לשמור שבת, ושהיא מקווה שזה לא יפריע לי. הייתי בהלם. עבורי זו היתה הפתעה עצומה.
“אבל אם הכל נפלא כפי שאני מתאר, אתה ודאי שואל את עצמך למה בכל זאת הגענו לסמינר. אז ככה: בדיעבד התברר לנו שמתחת למסכות המחייכות והחופשיות, משהו אכל אותנו מבפנים. זה לא קרה ביום אחד, אבל לאט-לאט מצאתי את עצמי מתגעגע לחיים שעזבתי. בתחילה האמנתי שזו בסך הכל רגשנות נוסטלגית והיא תעבור, אבל ההפך הגמור קרה. הרגשתי שאני נקרע בין העולמות.
“לא העזתי לשתף את אשתי בתחושותי. שלא כמוני, היא לקחה את כל התהליך לכיוון רגשי וקיצוני יותר. היא פיתחה התנגדות עצומה לכל דבר שקשור לתורה ומצוות, לקב”ה וליהודים דתיים. הדברים הגיעו עד כדי כך שאם ידעה שהמעשה שהיא עושה הוא מצווה, היא הייתה עושה בדיוק להפך – כדי להתריס.
“לפני חודש וחצי, אשתי סיפרה לי שהיא רוצה לחזור לשמור שבת, ושהיא מקווה שזה לא יפריע לי. הייתי בהלם. עבורי זו היתה הפתעה עצומה. אשתי הכופרת והמתריסה רוצה לשמור שבת? לא ייתכן. זה בערך כמו שראש האגודה לצמחונות יתחיל לאכול בשר.
“מרוב שׂמחה לא הצלחתי להגיב. במשך הזמן התחלנו להתקרב שוב, וכששמענו על הסמינר היה ברור לנו שנשתתף בו. לכן ביקשתי לשוחח איתך לפני ההרצאה. לאשתי יש המון שאלות. אם היא תנסח אותן בחריפות, אל תיעלב ממנה ואל תתרגש מהפרובוקציות שלה. תזכור שמסתתרת מאחוריהן חוזרת בשאלה שהתחילה לשמור שבת”.
בתום ההרצאה פנה אלי האיש בשנית וביקש שאמצא זמן לשוחח איתם. נפגשנו שוב בשבת אחר הצהריים, ואשתו אמרה שנותרה לה רק שאלה אחת.
“זו השבת הרביעית שאני שומרת מאז שקיבלתי החלטה לעשות זאת. אבל קשה לי מאוד לא לעשן בשבת, ולכן אני ישנה כמעט כל הזמן. השאלה שלי היא – מה עדיף? לישון כל השבת בלי לחלל אותה, או לשמור שבת בשמחה ולעשן?”
חייכתי.
הם נפגעו. “מה מצחיק בזה?”
“לא מצחיק בכלל!”, מיהרתי להסביר, “להפך, זה מרגש מאוד! לכן אני צוחק, כדי לטשטש את העובדה שאני עומד לבכות… אילו ידעת כמה שמחים בשמים בשנת השבת שלך, לא היית יכולה להירדם. אם ידעת כמה חביבה שמירת השבת ה’משונה’ שלך אצל הפמליה של מעלה, היית שואלת למה לא כל יום שבת”.
“איך אתה יודע מה קורה בשמים?”, שאל הבעל, “יש לך רוח הקודש?”
“בינתיים לא”, עניתי, “אבל זה כתוב במפורש בפרשת השבוע”.
בפרשת כי תבא מופיעים שלושה פסוקים בלתי מובנים:
“אֶת־ה’ הֶאֱמַרְתָּ הַיּוֹם לִהְיוֹת לְךָ לֵאלֹהִים וְלָלֶכֶת בִּדְרָכָיו וְלִשְׁמֹר חֻקָּיו וּמִצְוֺתָיו וּמִשְׁפָּטָיו וְלִשְׁמֹעַ בְּקֹלוֹ, וַה’ הֶאֱמִירְךָ הַיּוֹם לִהְיוֹת לוֹ לְעַם סְגֻלָּה כַּאֲשֶׁר דִּבֶּר־לָךְ וְלִשְׁמֹר כָּל־מִצְוֺתָיו, וּלְתִתְּךָ עֶלְיוֹן עַל כָּל־הַגּוֹיִם אֲשֶׁר עָשָׂה לִתְהִלָּה וּלְשֵׁם וּלְתִפְאָרֶת, וְלִהְיֹתְךָ עַם־קָדֹשׁ לַה’ אֱלֹהֶיךָ כַּאֲשֶׁר דִּבֵּר” (דברים כו, יז-יט).
מה עניינה של המילה “הֶאֱמַרְתָּ” (שרש”י מפרש כלשון הפרשה והבדלה)? מה כל כך מיוחד בה, שבזכותה זוכים לכל המתנות המוזכרות בפסוק? בנוסף לכך, מהו ההבדל בין “ללכת בדרכיו”, “לשמור חוקיו” ו”לשמוע בקולו” שבפסוק?
תשובה לשאלות אלו, אמרתי לבני הזוג, מצויה בתהליך שעברתם.
“כחוזרים בשאלה, ידוע לכם היטב עד כמה גדולים פיתויי החופש, וכמה אנו מוכנים להיאבק במי שמנסה להגביל אותו. השאלה היא זו: מדוע החופש חשוב לנו עד כדי כך שאנו מוכנים אפילו לנתק קשרי משפחה בשמו ולמענו?
על כך משיב רבי יצחק עראמה ע”ה בספרו ‘עקֵדת יצחק’. לדבריו, השאיפה לחופש היא תופעה טבעית לנשמה האלוקית שהיא חלק אלוה ממעל ממש, וככזאת אין לה גבולות. הנשמה היהודית היא חלק הבורא שבנברא (בלשון איוב וספר התניא – “חֵלֶק אֱלוֹהַּ מִמָּעַל ממש”), וכיוון שהבורא הוא אין סוף ואין מה שיגביל אותו, כך גם הנשמה מטבע בריאתה אינה מסוגלת ואינה רוצה להיכנע ולהשתעבד תחת רצון אחרים.
הנשמה קנאית לעצמאותה עד כדי כך שהיא מסרבת לוותר עליה גם כשמבטיחים לה שרצון הגוף לא ייפגע, ואף כאשר היא מבינה את התועלת וההיגיון בכניעה. על אחת כמה וכמה כשהתועלת אינה ברורה לה, או שהציווי סותר במפורש את רצונותיה.
“וזהו שנאמר בפסוק ‘אֶת־ה’ הֶאֱמַרְתָּ הַיּוֹם’.
“אם חרף טבעה העצמאי של הנשמה וההתנגדויות המוטבעות בה מבריאתה לקבל על עצמה עול ומגבלות אנו מצליחים לשעבד את רצוננו ולהכניעו תחת רצון ה’, השכר על מעשה זה שמעל לדרכי הטבע הוא עצום ורב. ויתור על חופש ושיעבוד הרצון הפרטי לרצון ה’ מתוך בחירה הוא לא פחות מנס של ממש, שכן הוא מתנגש עם היסוד הבסיסי ביותר של האדם”.
“מעניין”, העיר הבעל, “אבל איך זה קשור לשנת השבת של אשתי?”
“התורה מגלה בפסוקים אלה כי העובדה שאשתך מעדיפה לישון כל השבת ובלבד שלא תיכשל בחילול שבת גורמת שמחה גדולה בשמים.
“כמו אצל שאר בעלי התשובה, גם אצל אשתך ההחלטה לשמור שבת מחייבת לשעבד את הרצון העצמי לרצון ה’, אבל אצלה ההחלטה קשה הרבה יותר משום שהחליטה לשוב אל ה’ ולשעבד את רצונה לרצונו למרות כל מה שעברה.
“מלבד הקושי האופייני שכל שומר מצוות מתמודד איתו, אשתך צריכה להתגבר על קושי נוסף – המרדנות הקיצונית שהובילה אתכם לאן שהגעתם. האתגר הזה קשה יותר לאין שיעור מכיבוש הרצון של בעל תשובה שמחליט לשמור שבת.
“העובדה שהיא מעדיפה לישון כדי להימנע מעישון וחילול שבת היא הראייה הטובה ביותר לתוקף נחישותה לעשות את רצון ה’. זה מלמד על כך שאשתך מוכנה להקריב הרבה לשם מטרה זו, עד כדי כך שכאשר עולה בה תאוות העישון והיא מבינה שלא תוכל להתגבר עליה באמצעים רגילים, היא מעדיפה לברוח מהחיים ליום אחד ובלבד שלא להיכשל!
“על מצוות ‘רגילות’ שיהודי מקיים יש בשמחה גדולה בשמים, ועל מסירות נפש כזאת – על אחת כמה וכמה”.
