בשנת 1983 נערכו בישראל בחירות לנשיאות המדינה.

כשהתברר כי חיים הרצוג גבר על המועמד השני, השופט חיים אילון, התראיין בתוכנית רדיו בנו הצעיר של אילון. בסיום הראיון שאל אותו המראיין: “כשתהיה גדול גם אתה תרצה להיות נשיא המדינה?”

“מאוד”, השיב הילד, “אבל אני לא יכול”.

“למה לא?”, שאל המראיין.

“כשאני משקר אני צוחק…”, השיב הילד.

מן המפורסמות היא שאמת ופוליטיקה הם שני קווים שלא תמיד נפגשים. מצד שני, אין מחלוקת שאמת היא הערך החשוב ביותר לקיומה התקין של חברה.

בלי אמת אין קיום למערכת המשפט, אין תשתית יציבה לכלכלה, לא ניתן לבסס יחסי אנוש, לבנות זוגיות או לחנך. לאור האמור ברור מדוע שוררת הסכמה כמעט מקיר לקיר שאמת היא ערך יסודי וחשוב בחיים.

עד כאן הדברים פשוטים וברורים, אך אם ננסה להשיב על השאלה “מהי אמת” – יתברר שהגדרתה רחוקה מלהיות פשוטה.

מקובל לחשוב כי המציאות הנתפסת בחושים היא ה’יש’ האמיתי, שכן היא הדבר היציב ביותר המוכר לנו מלידה ועד מוות. לפיכך, קשה לקחת ברצינות מי שדבריו מכחישים את המציאות הנתפסת בחושים.

אך בעוד האדם תופס את המציאות החושית בתור ה’יֵש’ האמיתי, תורת ישראל קובעת כי ‘יש’ אמיתי הוא דבר נצחי שאין לו הפסק כלל. לדוגמה, במשנה (פרה ח ט) מופיע כי מעיין שמימיו זורמים כל העת אך פוסקים לעתים נדירות – אפילו רק אחת לשבע שנים – נקרא “מים מכזבים”. רוצה לומר, המציאות החושית היא זמנית, אף אם היא מתמשכת מאוד, ומכאן שאינה ה’יש’ האמיתי.

לתפיסת היהדות, המציאות החושית אינה ה’יש’ האמיתי, שכן היא זמנית ולא נצחית. הבורא לבדו הוא הנצחי היחיד, ולכן רק אדם שמעשיו ודיבורו תואמים את רצון ה’ ייחשב איש אמת – גם אם המציאות החושית סותרת אותם.

אם רצון ה’ הוא שיעקב יטול את הברכות ולא עֵשׂו, הרי נטילת הברכות במִרמה בידי יעקב היא-היא האמת, גם אם נראית היא לעינינו כמעשה מרמה.

ויסוד זה מופיע בפרשת השבוע.

בפרשת תולדות מתוארים שני מפגשים בין יעקב לעֵשׂו, שבהם גובר יעקב על עשו בעורמתו. תחילה הוא קונה ממנו את הבכורה תמורת נזיד עדשים, ולבסוף נוטל את הברכות שהיו מיועדות לו.

ולמרות שאין מי שהשתמש במידת המרמה יותר מיעקב, הנביא מכתיר אותו כסמל האמת, שנאמר: “תִּתֵּן אֱמֶת לְיַעֲקֹב” (מיכה ז, כ).

הייתכן…?

ודאי.

אם רצון ה’ הוא שיעקב יטול את הברכות ולא עֵשׂו, הרי נטילת הברכות במִרמה בידי יעקב היא-היא האמת, גם אם נראית היא לעינינו כמעשה מרמה.

מדוע? מפני שנטילת הברכות במִרמה תואמת את ה’יש’ הנצחי, את ה’קיים’ האמיתי, את רצון ה’. לכן דווקא יעקב מכונה איש האמת, שכן למרות היותו “אִישׁ תָּם יֹשֵׁב אֹהָלִים” שטבעו להיות תואם את ה’יש’ החושי, כאשר מתברר לו כי רצון ה’ שייטול הוא את הברכות ולא אחיו, הוא זונח את נטייתו הטבעית בלי להרהר, משיל מעליו את תמימותו, מציית לעצת אִמו ונוטל לעצמו את הברכות.

אם זה רצון ה’, אומר יעקב, הרי שזו האמת לאמיתה.

לכן, אם לא פגשתם עדיין בנשיא שצוחק כשהוא משקר – זה לא שהוא שקרן. הוא פשוט לא יודע מה ה’ רוצה.

או שאולי אין לו חוש הומור…