לפני כחמישים שנה סערו הרוחות במדינת ישראל. היו אלו ימים של עיסוק מתמשך בעיצוב דמותה היהודית. בכנסת ובאמצעי התקשורת נערכו פולמוסים ועימותים בין המבקשים ליצוק תוכן יהודי בעורקי מדינת היהודים, לבין המתנגדים לכך. חוקים שהועלו להצבעה בכנסת בנושאי דת ומדינה – מיהו יהודי, שבת, ניתוחי מתים וכשרות – חצו את העם, והקיטוב היה בשיאו.
באותה תקופה התכנסה בבני-ברק קבוצת אברכים במטרה לקרב לתורה ומצוות ציבור שלא זכה להתחנך לאורן, אך ברוח הימים ההם התקשו להאמין שהדבר יעלה בידם.
“קשה מאוד להציע רוחניות למי שאינו מבקש אותה, ובעיקר למי שבורח מפניה”, קבע הרב.
כדי לחזק את רוחם, הזמינו האברכים לאסיפה את הגאון המשגיח רבי שלמה וולבה זצ”ל, שמלבד היותו גדול בתורה ובמוסר, היה גם מומחה בנפש האדם.
בתחילת דבריו הסביר הרב בהיגיון צרוף עד כמה מנוגדת מטרתם הנעלית לטבע האדם, וכמה רחוקה מהמציאות שאיפתם החשובה והטהורה.
“קשה מאוד להציע רוחניות למי שאינו מבקש אותה, ובעיקר למי שבורח מפניה”, קבע הרב. “בדור שבו החומר משמש מדד מרכזי להצלחה בחיים ולאיכותם – קשה עד בלתי אפשרי לגרום לאנשים להתעניין בתורה ובמצוות, מה עוד שאתם – המשווקים – משתייכים לציבור שאינו אהוד במיוחד”.
כששמעו האברכים את דברי הרב נפלו פניהם, אך הוא המשיך:
“ואולם, למרות כל מה שאמרתי – יעזור ה’ ותצליחו בשליחותכם. למרות ששאיפתכם מנוגדת לטבע האדם, תצליחו בה – משום שהתורה הבטיחה כי אחרי קיבוץ גלויות ירעבו היהודים לרוחניות דווקא מתוך השפע החומרי, כמאמר הנביא: “הִנֵּה יָמִים בָּאִים נְאֻם ה’… וְהִשְׁלַחְתִּי רָעָב בָּאָרֶץ לֹא רָעָב לַלֶּחֶם וְלֹא צָמָא לַמַּיִם כִּי אִם לִשְׁמֹעַ אֵת דִּבְרֵי ה’. (עמוס ח יא):
“דרככם תצלח בזכות הבטחה זו, למרות שבדרך הטבע היא חסרת סיכוי לחלוטין. לכו בכוחכם זה, והֱיוּ שליחי ההשגחה להתגשמות הנבואה שעליה כתב הרמב”ם – ‘וּכְבָר הִבְטִיחָה תּוֹרָה שֶׁסּוֹף יִשְׂרָאֵל לַעֲשׂוֹת תְּשׁוּבָה בְּסוֹף גָּלוּתָן וּמִיָּד נִגְאָלִין’. (משנה תורה הלכות תשובה ז, ה).
“יחד עם זאת”, הוסיף הרב, “כיוון שחזרה בתשובה מתוך שפע היא בבחינת נס גלוי, עליכם לדעת שלא כל אחד יזכה לכך. יהיו מי שתשובתם תיעשה בנקל, אך גם כאלה שעבורם יהיה הדבר כמעט בלתי אפשרי. לשוב יצליחו רק מי שזכו לגילוי אליהו!”
עברו מאז עשרות שנים.
כשסיפרתי על כך באחת מהרצאותי, ניגש אלי משתתף ששמו אלי ושאל: “אמרת שרק מי שזכה לגילוי אליהו יזכה לשוב בתשובה, ואני – שלא זכיתי לכך – כיצד בכל זאת הצלחתי לחזור בתשובה?”
במקום להשיב לו ביקשתי ממנו שיספר כיצד חזר בתשובה.
“באותם ימים התגוררתי בקליפורניה, וביתי שימש מוקד מפגש ובילוי לישראלים. יום אחד התקשר אלי מישהו שאינני מכיר ושאל אם אסכים לקיים בביתי הרצאה של ‘ערכים’. משם הכל התהפך.
“התחלתי לצעוד ברגל לבית-הכנסת בשבתות, למרות שהוא מרוחק שִשה ק”מ ממני, והתחלתי לקיים מצוות בהדרגה למרות שבכל מפגש חברתי חברי לעגו לי שאני מתחזה, וטענו שלא יכול להיות שחזרתי בתשובה, ושאין ספק שזה יעבור לי.
“במבט לאחור, אינני יודע מהיכן שאבתי כוח לעמוד מולם ולהמשיך בדרכי, למרות שאני טיפוס שחשוב לו מאוד מה החברים חושבים עליו. אבל כפי שאתה רואה, עברו שנים ואני עדיין שומר מצוות. לכן אני רוצה לדעת איך חזרתי בתשובה למרות שלא זכיתי לגילוי אליהו”.
“זכית ועוד איך”, עניתי לו, “אתה אולי לא מודע לכך אך אליהו התגלה אליך, וזה מפורש בפרשת השבוע”.
בפרשת פנחס מתארת התורה כיצד קנאתו של פנחס לה’ כיפרה על עם ישראל, ומזכירה את השכר שזכה לו, שנאמר “וַיְדַבֵּר ה’ אֶל משֶׁה לֵּאמֹר: פִּינְחָס בֶּן אֶלְעָזָר בֶּן אַהֲרֹן הַכֹּהֵן הֵשִׁיב אֶת חֲמָתִי מֵעַל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל בְּקַנְאוֹ אֶת קִנְאָתִי בְּתוֹכָם וְלֹא כִלִּיתִי אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל בְּקִנְאָתִי. לָכֵן אֱמֹר הִנְנִי נֹתֵן לוֹ אֶת בְּרִיתִי שָׁלוֹם”. (במדבר כה, י-יב).
“שלום? איזה מין שכר הוא זה? שכר הוא תמורה שיש לאדם תועלת ממנה. מילא כבוד, כסף או אפילו עולם הבא – אבל שלום…?
“על כך משיב המדרש:
“אָמַר רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ: פִּנְחָס הוּא אֵלִיָּהוּ. אָמַר לוֹ הקב”ה: אַתָּה נָתַתָּ שָׁלוֹם בֵּין יִשְׂרָאֵל וּבֵינִי בָּעוֹלָם הַזֶּה, אַף לְעָתִיד לָבֹא אַתָּה הוּא שֶׁעָתִיד לִתֵּן שָׁלוֹם בֵּינִי לְבֵין בָּנַי, שֶׁנֶּאֱמַר “הִנֵּה אָנֹכִי שֹׁלֵחַ לָכֶם אֵת אֵלִיָּה הַנָּבִיא לִפְנֵי בּוֹא יוֹם ה’ וְגוֹ’, וְהֵשִׁיב לֵב אָבוֹת עַל בָּנִים”. (ילקוט שמעוני, שם)
במדרש מבאר רבי שמעון כי השלום שנתן הקב”ה לפנחס/אליהו מבטא הבטחה שהגאולה העתידה תתאפשר רק בזכותו.
“בזכות שקנאת לכבודי והטלת שלום ביני ובין בני”, מבטיחו הקב”ה, “כך גם בעתיד, ערב הגאולה, אתה תהיה מי שיטיל פעם נוספת שלום ביני ובין בני, ובזכותך ישובו בני ישראל בתשובה”.
“ואיך זה יקרה?”, שאל אלי, “איך אליהו יגרום לנו לשוב בתשובה?”
“אתה יודע טוב ממני” השבתי לו, “שכדי לחזור בתשובה נדרש האדם להתמודד עם סביבה שלא תמיד מכילה, ובמקרים מסוימים גם עוינת ולועגת. איך בכל זאת מצליחים להתמודד עם סביבה כזאת לעומתית? מהיכן שואבים את הכוח? – התשובה: מאליהו.
“כדי לשוב בתשובה בסביבה כזאת יש צורך בכוחות אדירים – לא רק כדי לקבל החלטה אלא בעיקר כדי להתמיד בה. קשה מאוד להתייצב מול לעג הסביבה לאורך זמן בלי להישבר. את הכוח לא להסחף עם הזרם שואבים מפנחס ואליהו, שכל אחד מהם התייצב מול סביבה לעומתית – וניצח: פנחס כשעמד מול כל בני ישראל וקינא לה’ מבלי להתחשב ב’מה יגידו’ ובכינויי גנאי שהוטחו בו, כגון ‘קיצוני’, ‘חשוך’, ‘אפל’ ו’פרימיטיבי’; ואליהו הנביא שניצב לבדו מול נביאי השקר של איזבל, ולא התרגש כשהכל כינוהו ‘עוכר ישראל’.
“בזכותם תתאפשר הגאולה: הם יאצילו מכוחם לשבים שלא ייבושו מפני המלעיגים. הגאולה אמנם לא תקרה מבלי שישראל ישובו בתשובה, אך היכולת לשוב לא תתאפשר ללא האצלת כוחו המיוחד של אליהו – ולכן הובטח לו שרק בזכותו תתרחש הגאולה. זהו סוד השלום שניתן לו כשכר על קנאתו לשמו של הקב”ה.
“מה שקרה לך, אלי, התאפשר רק משום שזכית לגילוי (כוחו של) אליהו. אמור אתה – מנַּיִן שאבת כוח לשבת במסעדת טריפה עם חבריך הטובים ולא לאכול למרות שלעגו לך על כך? בכוחו של מי צעדת שִׁשה ק”מ שש פעמים ביום רק כדי להתפלל בבית-כנסת? בזכות מי היית מסוגל לשבת מדי שבת סביב שולחן ריק, בעוד חבריך הטובים מבלים בלעדיך? וכי טבעי הדבר בעיניך?. אלמלא אליהו האציל עליך מכוחו, היית עומד בזה?”
“צודק”, הודה אלי, “כשאני נזכר בימים ההם, ברור לי שבלי הכוח הזה לעמוד מול סביבה לעומתית, שהוא-הוא גילוי אליהו, כל זה לא היה קורה. עכשיו אני גם מבין מדוע, עד היום, כשאני נפגש עם אותם חברים, הם טוענים שאני נס מהלך. הם כנראה צודקים”.
כשנפרדנו, ביקשתי מאלי שיברך אותי.
הוא הופתע. “שאני אברך אותך, אהרן?”
“בטח!”, אמרתי, “לא בכל יום זוכים לקבל ברכה מנס מהלך שגם זכה לגילוי אליהו. ובתור מי שעדיין לא זכה לגילוי אליהו, זו זכות גדולה לקבל ברכה ממי שכן זכה…”
