בתום הרצאה שמסרתי ניגש אלי אחד המשתתפים, הציג את עצמו וביקש את מספר הטלפון שלי. למחרת בבוקר התקשר לתאם פגישה, ויום לאחר מכן התייצב אצלי במשרד.
“שמי אלכס ואני מהנדס תוכנה במקצועי”, סיפר על עצמו. “אינני אדם דתי. הגעתי לסמינר בגלל אשתי, ולא היו לי ציפיות גבוהות מפני שלא האמנתי שדתיים יכולים לחדש לי משהו. הסכמתי להגיע רק מפני שאשתי ראויה שאקדיש לכך שלושה ימים כפי שביקשה.
אלכס לא הבין. “אבל כבר הסברתי שאם היו נִסים בימינו, הייתי מזמן בישיבה. איך אתה יכול לומר שה’ לא עושה לנו נסים דווקא בגלל אהבתו אלינו?”
“בהרצאה על אמיתות התורה שבכתב קרה לי משהו. פתאום התחלתי להבין שאני בבעיה. תחילה רציתי לקום ולצאת, אך משהו בתוכי פקד עלי להישאר ולהתמודד עם התוצאות. כשניגשתי אליך שלשום אחרי ההרצאה לבקש את מספר הטלפון שלך, זה היה לאחר שהבנתי שתורת ישראל ניתנה ככל הנראה מן השמים.
“ניגשתי אליך כי לא הבנתי מה קורה לי. אני מבין דבר או שניים בתבניות חשיבה ובלוגיקה, ולא הצלחתי להבין למה אני מסרב לקבל את המסקנה המתבקשת מהדברים ששמעתי.
“מצד אחד התברר לי שהתורה מן השמים, וזה אומר שאני מחויב לה וצריך להתחיל לשמור מצוות, אך מצד שני הרגשתי שזה לא הולך לקרות בשום פנים ואופן.
“כשחשבתי על הסתירה הזאת הגעתי למסקנה שהקושי שלי הוא עם העובדה שאם התורה אכן ניתנה מן השמים – יש פה משהו לא הוגן; בני ישראל לא למדו על כך בסמינר, הם הסכימו לקיים את המצוות שכתובות בה רק לאחר שראו בעיניהם אותות ומופתים ולאחר שה’ התגלה אליהם! וזה הבדל משמעותי ביותר.
“אם במקום הרצאה על אמיתות התורה האולם היה נחצה לשניים – ברור לי שהייתי היום בישיבה, ולא אצלך במשרד. למה ממני מבקשים לקיים מצוות כיוון שרק הוכיחו לי באופן לוגי ועובדתי שהתורה מן השמים, ואילו לבני ישראל עשו נִסים במדבר?
“הקב”ה הרי יכול לחולל נִסים גם היום. למה הוא לא עושה זאת? וחוץ מזה, מדוע אין לנו היום מנהיג כמשה רבנו שה’ מדבר איתו ופועל דרכו?
“כל אלה מובילים אותי להימנע מקיום מצוות למרות שהוכח לי שהתורה ניתנה מהשמים. אתה מבין?”
“מבין ולא מבין”, עניתי. “מבין אם היית צודק בהנחותיך. ואינך צודק כי אתה טועה בהן. גם היום חיים בינינו אנשים הראויים לכך שה’ ידבר איתם, ואפילו יחולל למענם נִסים כבימי קדם”.
“ולמה לא רואים את זה?”
“בגללנו. כי ה’ אוהב אותנו. לכן הוא אינו מנבא את הראויים לנבואה, ומונע מהם לחולל ניסים”.
אלכס לא הבין. “אבל כבר הסברתי שאם היו נִסים בימינו, הייתי מזמן בישיבה. איך אתה יכול לומר שה’ לא עושה לנו נסים דווקא בגלל אהבתו אלינו?”
“זה כתוב בפרשת השבוע”, השבתי.
בפרשת כי תשא ממתינים בני ישראל שמשה יירד מהר סיני, וכשהוא מתמהמה הם תובעים מאהרן שיעשה להם עגל.
זהו מהלך תמוה. גם אם הערכתם נכונה ואכן משה מת, מדוע לא ביקשו מאהרן שיטול את שרביט ההנהגה במקומו? לשם מה לעשות עגל? הרי גם אהרן היה נביא ובזכותו נעשו נסים – האין הוא המועמד הטבעי להחליף את משה בהנהגת העם?
וכך הוא ביאורם של דברים. בהיותם במדבר, בני ישראל הונהגו בהנהגה נסית וגלויה למרות שלא היו ראויים לכך מצד עצמם. הם זכו לכך בגלל משה רבנו, שהיה ראוי להנהגה כזאת בעצמו.
כאשר אנשים שאינם ראויים לכך זוכים לנִסים, הדבר יוצר אצלם קושי גדול: מצד אחד, הם רואים את ההשגחה בגלוי ומבינים כי משה אמת ותורתו אמת; מצד שני, בגלל מדרגתם הנמוכה הם מואסים בוודאות המונעת מהם ללכת אחר תאוותם.
השׂכל מבין שצריך לקיים מצוות, אך הגוף נותר גס ומגושם כשהיה, ושטוף במילוי תאוות שהשכל היה מונע היגררות אחריהן.
אלה מבני ישראל שפנו אל אהרן בתביעה שיעשה להם עגל, לא עשו זאת במטרה להעמיד אותו כמנהיג במקום משה; הם בסך הכל ביקשו לחזור להנהגה הטבעית שהיו מורגלים בה. עובדי העגל מאסו בהנהגה הנסית שחייבה אותם להכיר באמיתות התורה, שאותה הגוף סירב לקבל.
יותר משהוא מסמל פסל, העגל מייצג רצון לשוב למצב המוכר והטבעי של הגוף – עבודה זרה.
זו הסיבה לכך שבהודיעו על כישלון העם בחטא העגל, הקב”ה אומר למשה: “לֶךְ־רֵד כִּי שִׁחֵת עַמְּךָ” (שמות לב, ז). ועל כך פירשו חז”ל: “רד מגדולתך” (רש”י שם).
מקשה הנצי”ב בביאורו לתורה שתי שאלות:
א. בני ישראל הם שחטאו בעגל, ומדוע נענש על כך משה שעליו לירד מגדולתו?
ב. מהי אותה גדוּלה מדוברת שממנה אמור משה לרדת?
ומשיב הנצי”ב:
“וּפֵרוּשׁ יְרִידָה זוֹ הוּא שֶׁלֹּא יִתְנַהֵג עוֹד עַל יְדֵי דֶּרֶךְ נִסִּי תָּמִיד כְּמוֹ שֶׁהָיָה מֹשֶׁה… אֶלָּא יִהְיוּ הֲלִיכוֹתֶיךָ בְּהַנְהָגָה טִבְעִית וְנָתַן בּוֹ טַעַם עַל זֶה ‘כִּי שִׁחֵת עַמְּךָ אֲשֶׁר הֶעָלִית’ – בָּזֶה שֶׁהֶעֱלֵיתָ אוֹתָם לְהִתְנַהֵג בְּדֶרֶךְ נֵס, בְּזֶה גָּרַם לָהֶם שֶׁיַּשְׁחִתוּ… רָאוּי שֶׁיֵּרֵד מִמַּדְרֵגָתוֹ, הֲרֵי נִכְשְׁלוּ עַל יָדָהּ… עַל כֵּן רָאוּי לְהֵעָנֵשׁ וְלִרֵד”.
כאן פניתי לאלכס ואמרתי: “בפסוק זה התורה מתייחסת לשאלותיך, ומנמקת מדוע לא מתרחשים נסים, עד כדי כך שאפילו הצדיקים בני זמננו הראויים לכך מצד עצמם אינם זוכים להם.
“בעצמך אמרת כי למרות שהוכח לך שהתורה אמת, אינך מוכן לקיים תורה ומצוות מבלי שתראה בעיניך נסים. אך מסיבה זו בדיוק הם אינם מתרחשים.
“בפרשת השבוע מסבירה התורה כי מי שזקוק לנסים כדי לנהל את חייו לאור האמת המובנת בשכלו, הוא אדם הנוטה אחר תאוותיו, ולכן גם אם ייעשו לו נסים – הוא אמנם ייאלץ להכיר באמת באופן שכלי, אך גופו ימאס בה, והוא יכין לעצמו ‘עגל’ של תירוצים כדי לפטור עצמו עצמו מעולה.
“לעומת זאת, מי שאינו ממתין לנסים ומקבל עליו את עול המצוות מייד כשמתברר לו בכוח שכלו כי התורה מן השמים, אדם כזה ראוי שיֵעשו לו נסים, שכן הוא לא ימאס בהם. ואם גם אדם במדרגה כזאת אינו זוכה לנסים – הרי אשמים אנחנו. זהו שאמר הקב”ה למשה “רד מגדולתך”: אמנם אתה ראוי שיתרחשו בזכותך נסים, אך כיון שעמך אינו ראוי להם, הם לא יתרחשו גם עבורך.
“לכן אינך צודק, אלכס. בניגוד לקביעתך, גם היום ישנם בינינו אנשים הראויים להנהגה נסית, אך הם ירדו מגדולתם ואינם זוכים לה בפועל – בגלל אנשים כערכנו, שאיננו ראויים לנסים כאלה מפני שנבעט גם בהם.
מכאן אפשר להבין את גדולת הצדיקים שבימינו ואת האהבה העצומה שהם רוחשים לנו. צדיקים אלה ראויים לנסים, אך מוכנים לרדת מגדולתם ולוותר עליהם כדי להגן עלינו מפני נסים שאיננו ראויים להם.
