בשבוע שעבר התקשר אלי חבר טוב, בחור חרדי, וביקש שאגיע לירושלים להרצות בפני קבוצה של קציני צבא.
מטרת המפגש היתה להציג בפניהם את תפיסת העולם ודרך החשיבה החרדית, ולהקנות להם כלים להתמודד עם חיילים חרדים.
זה לא עומד להיות קל, הוא הזהיר, שכן מדובר בקצינים בכירים ודעתנים, שחלקם אמורים לפקד על בסיסים ומחנות בצה”ל.
“ולמה נראה לך שזה יהיה קשה?”, ביקשתי לדעת.
“בגלל האווירה”, ענה החבר. “הקורונה לא עשתה לנו יחסי ציבור טובים, והיא תתווסף לרשימת השאלות הקבועות כמו ‘למה אתם לא הולכים לצבא’ ו’למה אתם לא נכנסים לשוק העבודה’.”
“בסדר”, אמרתי, “אני אגיע. אף אחד לא הבטיח שזה קל להיות חרדי. אבל אם אתה אומר שזה יהיה ממש קשה, אגיד עוד פרק תהילים, ליתר ביטחון.”
בכניסה לאולם המתינו לי כעשרים איש, שעיניהם העידו על כך שהכינו שיעורי בית.
כאשר מידותיו הרעות של שומר מצוות מתגלות לעיני אנשים כמו אלעד ויוסף, נוצר אצלם דיסוננס קוגניטיבי שמרחיק אותם, לצערנו, מן התורה, בגלל מי שהם תופסים כמייצגיה
בתום ההרצאה הגיע שלב השאלות. ראשון השואלים היה קצין בשם אלעד. הוא סיפר שבניגוד לסביבתו הקרובה – הוא אינו אנטי חרדי, ואין לו כוונה לשאול למה חרדים אינם מתגייסים מפני שברור לו שמדובר בוויכוח ערכי, והוא מאמין שהחרדים מנהלים אורח חיים ערכי ולא נהנתני.
“דווקא משום כך יש לי שאלה”, אמר אלעד. “מאנשים כאלה הייתי מצפה להתנהגות ערכית, אבל מה שאני רואה בשטח לא תמיד תואם את הערכיוּת המצופה מהם.”
אלעד הביא כדוגמה מקרה של חייל שלו, שחזר בתשובה במהלך שירותו הצבאי והחל לקיים מצוות, אך נשאר בדיוק אותו ‘עושה צרות’ – רק עם כיפה לראשו.
“אני לא מבין”, הוא שאל, “מצוות לא אמורות להשפיע על אישיותו של אדם?”
“אתה צודק”, אמרתי, “אלא שהבעיה הזאת שאתה מתאר גובה מאיתנו מחיר לא רק מול הציבור הכללי אלא גם בתוכנו.
לפני שבוע ישב אצלי בחור בן עשרים וארבע בשם יוסף, שעשה דרך ארוכה מאוד בדיוק בגלל הסתירה שהצגת.
“יוסף למד בישיבה ועשה חיל, אלא שמשום מה – אחד מאנשי הצוות שם פשוט לא חיבב אותו ונהג בו באופן לא מכבד. בסופו של דבר יוסף נשבר ועזב הכל – את הישיבה, את שמירת התורה והמצוות וגם את הבית שבו גדל. אתה יודע למה? בדיוק בגלל מה ששאלת.
“יוסף שאל אותי בכאב: ‘איך זה יכול להיות שאדם שלומד תורה מתנהג ככה? איפה התורה שלו? איפה המידות שלו? אתה מבין למה עזבתי? אם אלו האנשים שמייצגים את התורה, אני לא רוצה להיות חלק ממנה!'”
“יוסף צודק לגמרי”, אמר לי אלעד הקצין. “בדיוק לזה התכוונתי. ומה ענית לו?”
“השבתי לו בשאלהו: ‘מה יותר קשה לדעתך, לתקן את מידת הכעס והחמדנות, להימנע מלשון הרע – או שמא לחזור בתשובה?’
“זה ברור מאליו: קל יותר לתקן את המידות’, ענה יוסף, ‘לחזור בתשובה זה להפוך את כל החיים ולעשות המון שינויים. איך אפשר להשוות את זה להימנעות מלשון הרע?”
“בגלל פרשת השבוע”, עניתי לו, “משם למדתי שזה יותר קשה”.
“בפרשת חיי שרה מורה אברהם אבינו לאליעזר עבדו ללכת לחרן כדי לחפש שם אישה לבנו יצחק, ומזהירו לבל ייקח בשום אופן אישה מבנות כנען.
“אך במקום להתווכח עם אדונו ולטעון שבנות חרן אינן טובות יותר מבנות כנען, ושגם שם עובדים עבודה זרה – אליעזר יוצא לדרך כדי לחפש אישה ליצחק בחרן. בהגיעו לשם הוא מציב לעצמו סימן: הנערה הראשונה שתשקה אותו ואת גמליו – היא האישה הראויה והמיועדת לבן אדונו.
“נשמע לך הגיוני?”, שאלתי את יוסף, “ככה מחפשים שידוך? ככה היית מחפש בעצמך אישה לבנך?
“כאן נמצאת התשובה לשאלה מדוע אליעזר לא הסביר לאברהם כי בנות חרן אינן טובות יותר. היה ברור לו שאברהם יודע היטב כי גם בנות חרן עובדות עבודה זרה, והמצב דומה גם בבית בתואל. אך אברהם לא התרגש מכך.
“אברהם הסביר לאליעזר כי קיים הבדל משמעותי בין כנען לחרן: אנשי כנען הם עובדי אלילים שמידותיהם רעות, ואילו אנשי חרן הם עובדי אלילים שמידותיהם טובות.
“בפוקדו על אליעזר לצאת לחרן כדי לחפש אישה לבנו, מלמד אברהם יסוד חשוב: אדם העובד עבודה זרה אך מידותיו טובות שונה בתכלית מהעובד עבודה זרה ומידותיו מקולקלות.
“כאשר אדם עובד עבודה זרה אך יש בו מידות טובות – די אם יעמוד על השקר שבה כדי לחדול מעבודתה ולהכפיף עצמו לאמת שנתבררה לו, וזאת בזכות מידותיו הטובות.
“לעומת זאת, כאשר תתגלה האמת לאדם העובד עבודה זרה ומידותיו רעות, הוא אמנם יאמצה, אך היא לא תתקן את מידותיו הרעות, שיופיעו בחייו החדשים כבעבר.
“כאשר מידותיו הרעות של שומר מצוות מתגלות לעיני אנשים כמו אלעד ויוסף, נוצר אצלם דיסוננס קוגניטיבי שמרחיק אותם, לצערנו, מן התורה, בגלל מי שהם תופסים כמייצגיה.
“זו הסיבה לכך שאברהם ציווה את עבדו לצאת דווקא לחרן, משום שגם אם אנשיה עובדים עבודה זרה, הרי מידותיהם מתוקנות יותר, וכשהמידות מתוקנות – קל יותר להכניע את הרצון ולהכפיפו לאור האמת.
“זו גם התשובה לשאלה למה ניסה אליעזר את רבקה דווקא במבחן הקשור למידות: אליעזר הבין מאברהם כי שינוי הסולם הערכי כולו קל הרבה יותר מאשר שינוי מידה אחת. לכן אם יש בה ברבקה מידות טובות, את כל השאר תפעל בה האמת שהיא תמצא בביתו של יצחק.
“מפרשת השבוע אנו למדים שתיקון מידות גרועות הוא משימה קשה הרבה יותר מאשר חזרה בתשובה. אם ראית אדם המקיים מצוות ולמרות זאת הנהגתו אינה עולה בקנה אחד עם התורה, אין זה אומר דבר על התורה – אלא רק מעיד עליו שמידותיו גרועות. ונדמה לי שתסכים איתי שלא כדאי להפסיד את החיים בגלל מידות רעות של אדם אחר…”
