את יעקב, שגדל בבית חרדי, פגשתי לראשונה לפני כמה שנים. הוא הגיע אלי כדי לחפש דרך לחזור אל הקב”ה.
מאז עשה יעקב כברת דרך ארוכה בעבודה עצמית, ללא הנחות, וכעת הוא כבר הגיע למצב שהקב”ה נוכח בחייו באופן מוחשי, ולא רק כמס שפתיים.
איך אני יודע? כי כסף לא משקר.
אדם שעושה חשבון לקב”ה גם בממונו, מעיד על עצמו שהוא אמיתי. כך בדיוק נהג יעקב שלנו. אחת המצוות שהוא נזהר בהן מאוד היא מעשר כספים. כמה נזהר? יעקב מפריש מעשר מכל שקל שהוא מרוויח – עוד לפני שהכסף מגיע אליו. מייד עם סגירת עסקה הוא מחשב את הרווח הצפוי וממהר להפריש ממנו מעשר, גם אם בסופו של דבר יתברר שהרווח היה קטן יותר.
“אתמול, למשל, חתמתי על חוזה רציני וכבר חישבתי את המעשרות ממנו, והבוקר הלקוח מתקשר ומבטל את העסקה! אז תגיד לי אתה, איפה כל ההבטחות?
כששאלתי למה אינו ממתין לפחות עד שהכסף ייכנס לכיסו, השיב יעקב שהקב”ה שותף שלו, והוא – יעקב – אמנם רווק עדיין, אבל לקב”ה יש ילדים רבים, והם זקוקים לכסף הזה יותר ממנו.
“חוץ מזה, הקב”ה הרי הבטיח ‘עַשֵּׂר בִּשְׁבִיל שֶׁתִּתְעַשֵּׁר’. לכן אני משקיע בעסק הזה ברצינות, כדי שלא יהיו בעיות ותירוצים”, הסביר יעקב.
אבל אז הוא הגיע אלי יום אחד כולו כועס ונסער.
“זה לא פייר. אתה הרי יודע כמה אני משקיע במעשרות. זה לא עובד! אני לא מכניס שקל! ואתה יודע מה? אם בכך זה היה מסתכם לא הייתי מתלונן. הבעיה היא שבכל מקום שאני שם את היד – הזהב הופך לחול.
“אני מרגיש כאילו מישהו עושה לי דווקא. אני עומד לסגור עסקה – ומישהו חוטף לי אותה ברגע האחרון.
“אתמול, למשל, חתמתי על חוזה רציני וכבר חישבתי את המעשרות ממנו, והבוקר הלקוח מתקשר ומבטל את העסקה! אז תגיד לי אתה, איפה כל ההבטחות? מה, הקב”ה לא רואה מה אני עושה? אני כבר מתחיל לחשוב שכל הסיפור הזה של המעשרות לא הכי אמיתי. אני מתחיל להרגיש שהקב”ה לא באמת מתעניין במה שאנחנו עושים…”
“אני מבין אותך מאוד”, אמרתי לו, “אבל יש לי הוכחה טרייה מהיום – שהקב”ה דווקא כן מתעניין בנו. אתמול התקשר אלי חבר טוב שחזר בתשובה לפני כמה חודשים והתחיל להניח תפילין מדי יום. מתברר שהבוקר אחותו התקשרה וביקשה עזרה עם הילדים שנכנסו לבידוד בגלל הקורונה. הוא רץ לתת יד ומתוך כך שכח לגמרי שעדיין לא התפלל. בצהריים חזר הביתה ונפל למיטה שדוד מעייפות, ואז נזכר שעדיין לא הניח תפילין.
“האמת?’, סיפר לי הבחור, ‘החלטתי להמשיך לישון. אמרתי לעצמי שהקב”ה לא יעשה סיפור מפעם אחת שלא הנחתי. בכל זאת התקדמתי הרבה בחודשים האחרונים. אלא שאז מישהו נקש בדלת. קמתי לפתוח, ומולי עמד אדם כבן שמונים, כולו נבוך ומבויש. הוא אמר שלא נעים לו והוא מקווה שאאמין לו, וסיפר שלנכד שלו יש בקרוב בר מצווה, והוא – הסבא – מחוסר אמצעים, אבל מעוניין מאוד שהנכד יניח תפילין, והוא אוסף לשם כך כסף מדלת לדלת.
“אתה מבין, אהרן? אני שוכב לי במיטה ומוותר על הנחת תפילין, אבל הקב”ה לא מוותר לי ושולח לי יהודי בן שמונים שמכתת רגליים כדי שהנכד שלו יוכל להניח תפילין.
“ברור שנתתי לו סכום מכובד, ומייד לאחר מכן רצתי להניח תפילין בעצמי. אם זה כל כך חשוב לקב”ה – איך אני לא אניח…?”
פניתי ליעקב ואמרתי: “אני לא יודע למה הקב”ה עושה לך דווקא, אבל להגיד שהוא לא מתעניין בך – זה ממש לא נכון. אם הוא שולח אליך הביתה יהודי בן שמונים שמבקש עזרה ברכישת תפילין דווקא ביום שבו אתה בעצמך מתעצל להניח תפילין, ברור שהוא מתעניין.”
“בסדר”, ענה יעקב בתסכול, “אז הוא מתעניין. אבל למה אני לא רואה את זה? למה זה ככה רק בסיפורים של אנשים אחרים?”
“גם על זה אני חולק”, אמרתי, “אתה דווקא כן רואה”.
“כרגע סיפרתי שלא הולך לי כלום, איך בדיוק אני אמור לראות?”, התפלא יעקב.
“תקרא בפרשת השבוע, ואז ייפקחו עיניך”, אמרתי לו.
“התורה מייחדת לסיפור מכירת יוסף בידי אחיו לא פחות מארבע פרשות! כמעט עשרה אחוזים מפרשיות התורה מוקדשים לסיפור זה. לא נראה לך מוזר קצת…? אז זהו, יעקב, שהתורה מאריכה בסיפור הזה – בדיוק בשבילך!
“היא מאריכה בדבריה כדי ללמד שהתעניינותו של הקב”ה בנו באה לידי ביטוי לא רק כשדברים מסתדרים כרצוננו, אלא גם ובעיקר כשהם לא מסתדרים כפי שהיינו רוצים, ובניגוד לתכנונים.
“התורה מלמדת שההשגחה מתגלה דווקא בדברים ש’השתבשו’. יוסף הולך לחפש את אחיו בשכם, והקב”ה שולח לו מלאך שיכוון אותו דווקא לדותן. לאחר מכן, אחיו מוציאים אותו מהבור כיוון שהקב”ה שולח אורחת ישמעאלים שלוקחים אותו איתם למצרים. לבסוף, כשהוא מגיע למצרים, הוא מוכנס לבית הסוהר.
“כל האירועים שבזמן אמת נראים לצופה אובייקטיבי מן הצד כבלת”מים, אירועים בלתי מתוכננים המשתבשים בזה אחר זה, מתגלים בסופו של דבר כחלקים בפאזל אלוקי מושלם שמוביל בדרך פתלתלה את יוסף לכס המשנה למלך פרעה ולהתגשמות חלומותיו.
“ננסה להיכנס לראשו של יוסף בעת שעבר את כל התלאות והמהפכים האלה. הוא ודאי אמר משהו כמו: ‘למה זה מגיע לי? למה הכל הולך לי הפוך? למה פגשתי בדרך אדם שהפנה אותי לדותן? למה דווקא כעת הגיעו הישמעאלים? למה להיות עבד דווקא אצל פוטיפר? ולגבי אשתו, הרי התגברתי על יצרי ולא חטאתי – למה הושלכתי עקב כך לבית-הסוהר? הרי כל השתלשלות הדברים האיומה הזאת התחילה בכך שביקשתי בסך הכל לכבד את אבי יעקב! למה הקב”ה לא מתעניין בי? מה הוא רוצה ממני?’
“זו הסיבה שהתורה מאריכה כל כך בסיפור זה. היא מבקשת ללמדנו את השיעור הבא: גם כאשר דברים מתרחשים הפוך מהשׂכל האנושי, הם מסתדרים הכי ישר לפי השׂכל האלוקי. ה’ מתעניין בנו, אבל בדרכו-שלו – הדרך שתקדם אותנו אל גמר התיקון שלנו בסדר מופתי.
“סיפור מכירת יוסף נועד לאמן אותנו להסתכל על המציאות דרך משקפיים אלוקיות. כדי שנבין שגם מה שנראה ככאוס מוחלט – מסודר בדיוק רב לפי התוכנית האלוקית. כאשר מרוויחים כסף – זה בהשגחה פרטית. כאשר מפסידים כסף – גם זה בהשגחה פרטית, לא פחות. קשיים אינם מתגלים באופן מקרי, יש מאחוריהם מתכנן. קיומם של קשיים לא מעיד על כך שהקב”ה לא מתעניין בנו. הקשיים מעידים על כך שהוא מתעניין, ואדרבה – מקדם אותנו לשלב הבא בתוכניתו.
“כדי לראות זאת ולהכיר בכך אנו צריכים להבין שהקב”ה נוכח בחיינו תמיד. לא רק כשהכל מסתדר, אלא גם כשלא. אתן לך דוגמה. אם מישהו ניגש אליך באמצע התפילה ואומר שהוא צריך ממך משהו דחוף – איך תגיב? האם תכעס על ההפרעה בדיוק בזמן שאתה מנסה לכוון ולהתרכז בתפילה?”
“ועוד איך!”, אמר יעקב, “הוא לא יכול להעיף מבט בסידור לראות איפה אני אוחז?”
“אז שמע סיפור. יום אחד הגיע אלינו לישיבה יהודי שאשתו חלתה, לא עלינו, ואמרו לו שיש בבית-החולים הדסה רופא שיכול לעזור לה. מישהו סיפר לו שמורי ורבי, הגאון הצדיק המשגיח רבי צבי הירש פלאי זצ”ל, מכיר את הפרופסור הזה, ולכן על הבוקר הוא נכנס לישיבה באמצע תפילת שחרית, ניגש אל המשגיח ולחש באוזנו שהוא צריך ממנו משהו דחוף, והוא ימתין לו בחוץ עד שיסיים את התפילה.
“רבי צבי הירש נתן בו מבט נוקב, קם מהכסא, הסיר את הטלית והתפילין ויצא איתו החוצה. האיש הרגיש מאוד לא בנוח, ואמר לרב שהוא יכול לחכות וזה בסדר. אך רבי צבי הירש אמר לו במילים האלה:
‘כשיהודי צריך משהו דחוף – אין דבר יותר דחוף מזה! הדחוף שלך יותר חשוב מהתפילה שלי. הקב”ה מעדיף שאני אתעסק בדחוף שלך – והוא ימתין לי עד שאחזור להתפלל’.
“כשסיפר האיש לרב על מחלת אשתו, הרב פלאי – שלא היה צעיר בכלל – יצא איתו מיד לביה”ח הדסה, בלי לסיים את התפילה וגם בלי לטעום כלום. רק אחרי שהכל הסתדר, הוא חזר לישיבה והמשיך להתפלל מהמקום שבו עצר.
“הרב היה יכול לתפוס את כל האירוע אחרת. הוא היה יכול לחשוב שאם מטרידים אותו באמצע התפילה – זה סימן שה’ לא מעוניין כרגע בתפילתו, או דברים מהסוג הזה. אבל הרב שלי ידע לראות את ההתעניינות של ה’ בו גם כשדברים לא הסתדרו לפי רצונו.
“מי שמצליח לראות את הקב”ה גם כשדברים לא מסתדרים, מבין מה הקב”ה רוצה ממנו בכל רגע נתון גם אם לשם כך הוא צריך לעצור את התפילה.
“מה שאני מבין מסיפורך, יעקב, הוא שה’ דווקא מתעניין בך מאוד. עד כדי כך מתעניין, שהוא דואג לכך שלא יסתדר לך שום דבר…”
ויהיו הדברים לעילוי נשמת מו”ר הגה”צ רבי צבי הירש פלאי זצ”ל.
