ערב חג הפורים תשפ”א פרצה סערה תקשורתית בארצות הברית, בגלל התלוצצות של מנחה בתוכנית סאטירה בזו הלשון:
“ישראל דיווחה השבוע כי מחצית מאוכלוסייתה התחסנה מפני הקורונה. תנו לי לנחש – זה החצי היהודי”.
לכן התקשיתי. במה שונה תכנית סאטירה בארה”ב הלועגת ליהודים מסאטירה ישראלית הלועגת לחכמי התורה? למה מה שמותר בעברית אסור באנגלית??
בעקבות הדברים הוציא הוועד היהודי-אמריקני הודעה חריפה, הקובעת כי האמירה האומללה נגועה באנטישמיות, ובנוסף דרש התנצלות פומבית מהפקת התוכנית ומגוף השידור.
גם הקונסוליה הישראלית בניו-יורק הגיבה בקביעה שלפיה סאטירה וביקורת הן לגיטימיות, אך לא בנושאים כאלה.
לא כשצוחקים על יהודים.
כשקראתי את הידיעה על כך עלתה במחשבתי קושיה. אין זה סוד שתוכניות סאטירה המשודרות בישראל פוגעות – בשם קדושת האמנות והלעג – בכל הקדוש לעם ישראל בטענה שהכל צחיק, והכל סאטיר, ושאסור בשום אופן לפגוע בחופש הדיבור והאמנות.
לכן התקשיתי. במה שונה תכנית סאטירה בארה”ב הלועגת ליהודים מסאטירה ישראלית הלועגת לחכמי התורה? למה מה שמותר בעברית אסור באנגלית??
כדי ליישב את הסתירה התקשרתי לידידי אסף, בחור חריף המתפרנס מעסקי הבידור. אסף טוען שאין להגביל את הסאטירה, גם אם היא עוקצנית מאוד, משום שהיא מקדש הדמוקרטיה וחופש הביטוי והאמנות.
כששאלתי אותו מה ההבדל בין סאטירה באנגלית ובעברית הוא צחק.
“מה אתה משווה. יש הבדל עצום! סאטירה בעברית זו סאטירה של יהודים, וליהודים מותר לצחוק על יהודים. אבל סאטירה באנגלית זו סאטירה של גויים, וכשגויים צוחקים על יהודים זאת אנטישמיות. ואתה הרי יודע מה קורה לאנטישמיות כשמאפשרים לה לגדול”.
“זה נכון”, השבתי, “אבל ההיסטוריה מלמדת שכאשר שיהודים צוחקים על יהודים זה לא פחות מסוכן, מפני שהם יכולים להזיק לא פחות”.
“יכול להיות”, אמר אסף והמשיך להגן על כבודה של הסאטירה, “אבל סאטירה היא כלי חשוב ביותר, נשמת אפה של הדמוקרטיה. בדמוקרטיה אמנם הרוב קובע, אבל הבעיה עם הרוב שהוא בדרך כלל פחות חכם מהמיעוט, ולכן צריך המיעוט החכם להדריך את הרוב כדי שלא יזיק לעצמו… זה אמנם קצת מסובך להסביר בלי לפגוע, אבל אנשי הסאטירה צוחקים על כולם רק כדי להגן עלינו מפני פאשיזם”.
“אני מסכים”, אמרתי, “אבל כולם הרי טוענים שהם דואגים לכולם. איך נדע מי באמת דואג לכולם ומי דואג לעצמו ורק אומר שהוא דואג לכולם?”
“שאלה מצוינת”, אמר אסף, ” אין לי עליה תשובה. תמיד יש כאלה שבונים קריירה על הדאגה לכולם. אבל אנשים לא טפשים, והם יודעים להבחין בין מי שבאמת דואג להם למי שדואג לעצמו ורק אומר שהוא דואג להם.
“אז אם הציבור חכם כדי להבחין בין אלה לאלה – לשם מה צריך סאטירה שתלעג לכולם?”
אסף התרגז.
“אתה רואה? הנה דוגמא למה לא טוב ללמוד יותר מדי. מרוב שאתם לומדים – על כל דבר יש לכם שאלות.
“תגיד לי אתה, אהרן: אתה כן יודע איך אפשר לדעת מי באמת דואג לכולם ומי לא…?”
“התורה יודעת, זה מופיע בפרשת השבוע.
“בפרשת תצוה הקב”ה מורה למשה להכין את בגדי כהן גדול, שאחד מהם הוא החושן: ‘וְעָשִׂיתָ חֹשֶׁן מִשְׁפָּט’ (שמות כח, טו), ובהמשך: ‘וְנָשָׂא אַהֲרֹן אֶת־שְׁמוֹת בְּנֵי־יִשְׂרָאֵל בְּחֹשֶׁן הַמִּשְׁפָּט עַל־לִבּוֹ. וְנָתַתָּ אֶל־חֹשֶׁן הַמִּשְׁפָּט אֶת־הָאוּרִים וְאֶת־הַתֻּמִּים … וְנָשָׂא אַהֲרֹן אֶת־מִשְׁפַּט בְּנֵי־יִשְׂרָאֵל עַל־לִבּוֹ לִפְנֵי ה’ תָּמִיד’ (שם כט-ל).
שתי שאלות עולות מפסוקים אלו:
1. מהו ‘חושן משפט’? ומה הקשר בין חושן למשפט?
2. מדוע מדגישה התורה פעמיים כי חושן המשפט צריך להיות מונח תמיד על לִבו של אהרן?
על השאלה הראשונה משיבים חז”ל כי חושן הוא בד משובץ בשתים-עשרה אבנים שהיה מונח על לבו של כהן גדול, והוא מכונה ‘חושן המשפט’ שכן כשהיו בני ישראל חפצים לדעת כיצד לנהוג, היו פונים לכהן הגדול שהיה שואל לפני ה’ את שאלתם, והתשובה היתה מופיעה על אבני החושן שהיו מאירות את התשובה כשופט היושב על כס המשפט ומכריע את הספק בדין.
ומדוע מקומו על הלב דווקא? מאותה סיבה שבגללה זכה אהרן לכהונה. התורה מציינת שכאשר גזר פרעה על המיילדות העבריות להמית את הבנים הנולדים, התעלמה יוכבד מן הגזֵרה והחייתה את התינוקות תוך סיכון חייה. והואיל ומסרה את נפשה למען המשך קיום עם ישראל, זכתה שילדיה יהיו כהנים ולויים.
מדוע דווקא לכהנים ולוויים זכתה? משום שהכהנים והלוויים הם שליחי ציבור שתפקידם לשרת את עם ישראל. כהנים – לפני ה’ במקדש, בתפילה על עם ישראל, ולוויים – בהוראת התורה לישראל.
לכן בשל לבה הרחום ומסירותה לעם ישראל זכתה שיהיו בניה שליחי ציבור הנדרשים ללב רחום שיש בו אהבה לשולחיהם. כהנים – כדי ללמד זכות על עם ישראל בעבודתם, ולוויים – כדי להאהיב את התורה על לומדיה באהבתם.
זו הסיבה לכך שמקומו של החושן היה על לִבו של אהרן, בנה של יוכבד. מי שמוסרת את נפשה עבור עם ישראל מורישה תכונה זו לבנה. ומי שלִבו רוחש אהבה לעם ישראל כאִמו – לִבו נקי מפניות, ומי שלִבו נקי והוא נשאל על ידי שולחיו מה נכון לעשות וכיצד לנהוג, משיב להם תשובה אמיתית נטולת פניות אישיות.
“לכן התורה מדגישה שהחושן היה על לב אהרן, כדי ללמדנו שכדי להשיב תשובה אמיתית נדרש לב כלִבו של אהרן.
“ויש לי גם הוכחה לכך. התורה כותבת כי מי שהרג אדם בשוגג רשאי לצאת בבטחה מעיר המקלט רק לאחר מות הכהן הגדול. חז”ל מספרים כי הרוצחים בשוגג היו מתפללים ומייחלים למותו של הכהן הגדול כדי שיוכלו לשוב לביתם עם פטירתו.
“מה הקשר בין מות הכהן הגדול לרוצחים? מדוע קושרת התורה בין מותו לשיחרורם? – בגלל תפקידו של הכהן.
“המייחל למותו של כהן גדול כדי לזכות בחֵירותו מעיד על כך שהאינטרסים שלו קודמים בעיניו לטובת הציבור, והוא ההפך הגמור מכהן גדול, שאצלו טובת עם ישראל קודמת לטובת עצמו. לכן הרוצח תלוי בכהן, ללמד שאין מצב ביניים: או שאתה הורג את כולם לטובת עצמך, או שאתה מוסר את נפשך למען הכלל.
“מכאן ראיה לכך שלִבו של הכהן נקי מפניות ומכוון לאמת, שכן רק הנקי מפניות יכול להציב את טובת הציבור לפני טובת עצמו”.
“זה פירוש יפה”, אמר אסף, “אבל איך הוא קשור לסאטירה?
“זה קשור משום שעתה יש בידינו אמַת מידה שבה ניתן לבחון האם העוסקים בסאטירה ומתנגדים להגבלתה בטענה שזו טובת הציבור אמנם מתכוונים לכך, או שהם לועגים על כולם כדי לקדם את עצמם.
“אם הם מוסרים את נפשם עבור עם ישראל, כדוגמת הכהן הגדול, הדבר מעיד על כך שלִבם נקי מפניות, ואז גם הסאטירה שהם מפיקים נועדה לשמור על הכלל, ולכן אין להגבילה.
“אך אם הם אינם מוכנים למסור את נפשם עבור הציבור, הם חושבים על תועלת עצמם בלבד בלעג הסאטירי שלהם, והם נחשבים למלביני פנים שופכי דמים. במקרה זה לא רק מותר אלא יש חובה ממשית להגביל את הסאטירה שלהם.
“בפרשת השבוע אנחנו לומדים שהכל תלוי בלב ובהיותו נקי מפניות. נקיות זו ניכרת במסירות הנפש שיש לאדם למען עם ישראל.
“לכן החושן נקרא ‘חושן משפט’, ומסיבה זו הוא היה מונח על לִבו של אהרן. כדי ללמד שרק מי שמוסר את נפשו על עם ישראל, ראוי לומר לציבור מה נכון ומה לא.
***
יש אנשים שמתפרנסים מלעג למנהיגי ציבור כדי לפאר ולרומם את שנינותם. יש שמתפרנסים מאמירת דברי רכילות על מנהיגי הציבור, במטרה שהציבור לא ייתן בהם אמון.
יש אנשים שמתוך דאגה לעצמם מונעים הטלת מגבלות על ‘אמנים’ שעוסקים בלעג ובלהג.
ויש גם מי שאינם דואגים לעצמם, אלא מציבים את טובת הכלל לפני טובתם.
מדוע איננו שומעים עליהם? כי הם פחות מעניינים את מפיצי ארס הלעג והרכילות למיניהם.
