עליזה צרפתי הגיעה לאושוויץ מסלוניקי, ונלקחה מיד לבלוק עשר.
היא היתה אז רק בת שש-עשרה, אך הכל ידעו שילדים כבר לא יהיו לה. כל מי ששמע על בלוק עשר הבין זאת מייד. על הבלוק הידוע לשמצה היה אחראי נאצי אדוק, פרופ’ קרל קלאוברג.
אמנם, נהוג שרופאים מקבלים על עצמם בתחילת דרכם את ‘שבועת הרופא’, הידועה גם כשבועת הִיפּוֹקְרָטֵס; אבל פרופ’ קלאוברג נשבע אמונים לא לחולים כי אם לפיהרר יימח שמו, ונטל על עצמו משימה לשמור על המין האנושי באמצעות צמצום הילודה, בעיקר בקרב יהודים.
פרופ’ קלאוברג כפה על רופא יהודי, ד”ר מקס סמואל, לבצע ניתוחי עיקור ביהודים. לאחר שניתח ד”ר סמואל את עליזה ונכנס לבקרה, היא הטיחה בו קללות נמרצות: “איך תעז לבצע פשעים כאלה באחיותיך!”, קראה לעברו בזעם. סמואל לא ענה. הוא רק השפיל את עיניו ושתק. רגע לפני צאתו מהחדר הסתובב לעברה ואמר: “יום יבוא ותביני”.
סיפורה המרתק והמרגש של עליזה ברוך משמש עבורנו תמרור אזהרה המלמד כי גם אם אנו משוכנעים שתמונת המציאות ברורה לנו לחלוטין
ברבות השנים נכנסה עליזה בברית הנישואים, לא לפני שהחתימה את בעלה, עובדיה ברוך, על מסמך המאשר שהוא נושא אותה לאישה בידיעה שלא יהיו להם ילדים. ואולם יום אחד גילתה עליזה כי היא הרה בדרך נס. היה זה ההיריון היחיד המתועד של יוצאות בלוק עשר באושוויץ.
כיצד קרה הנס? בדיעבד התברר שד”ר סמואל היה שליח ההשגחה. מתחת לאפם של הפרופסורים הגרמנים, הוא שיבש במתכוון עשרות מניתוחי העיקור שביצע, ובכך אִפשר לנשים שעברו תחת איזמל הניתוחים שלו להרות, למרות הכל. משהתגלה הדבר, ירו בו הנאצים למוות.
רק אחרי שנים התברר לעליזה כי פרי הבטן שהתברכה בו כנגד כל הסיכויים חב את חייו לרופא שהיא כל כך תיעבה, ואשר אף שילם בחייו כדי שתוכל ללדת.
תארו לעצמכם מה היה קורה אלמלא באה עליזה בברית הנישואים ולא היתה יולדת! רוב הסיכויים ששמו של ד”ר סמואל היה נזכר לדראון עולם כסמל לרופאים שבמקום להשתמש בידע שרכשו כדי להאריך חיים, השתמש בו כדי למנוע את היווצרותם.
סיפורה המרתק והמרגש של עליזה ברוך משמש עבורנו תמרור אזהרה המלמד כי גם אם אנו משוכנעים שתמונת המציאות ברורה לנו לחלוטין, ייתכן כי פרט מסוים נעלם מעינינו והוא משנה את כל התמונה. לקח זה נלמד מפרשת השבוע.
בפרשת וירא מודיע הקב”ה לאברהם על הפיכת סדום הממשמשת ובאה, ואברהם עומד להתפלל. כאשר מתברר שאין בעיר החטאים ולוּ עשרה צדיקים שיגנו עליה, סדום הופכת מעיר תוססת ומלאת חיים לעיי חורבות.
וכאן מתעוררת שאלה: אם לא היו צדיקים בסדום, מדוע מאריכה התורה לספר על הפצרותיו של אברהם בעדה? הרי בין כך ובין כך היא עתידה להתהפך.
שתי תשובות בדבר. התשובה הראשונה: אילולא הזכירה התורה את עתירותיו של אברהם, מניין היינו למדים על כך שצדיקים מסוגלים להגן על בני דורם בתפילתם? והתשובה השנייה: כדי שנדע לדורות עולם כי אם יש חברה הממשיכה להתקיים אף שהיא מתנהלת על-פי חוקי סדום, אין זאת מפני שהעולם הפקר, חלילה, אלא מפני שיש שם צדיקים המגינים עליה במעשיהם ובתפילתם.
ועוד מילה לסיום.
אם אכן ישנה חברה המתנהלת על פי חוקי סדום אך אינה מוחרבת רק בגלל הצדיקים שבה, האם יידעו אנשי אותה חברה כי נותרו בחיים רק בזכות הצדיקים? האם יידעו להעריך את הצדיקים החיים ביניהם?
מסתבר שלא.
