השבוע הוזמנתי להרצאה שכותרתה “זהות יהודית – מהי”, ובה עסקנו בנצחיות עם ישראל ובגורלו הייחודי.
עם סיומה הודיע המארגן שנותר זמן לשאלות ומישהי הרימה את ידה.
כבר בימי הביניים, כשבקשו לדבר בנו סרה ולהשניא אותנו על שכנינו הנכרים, חיפשו שונאנו מצוות בתורתנו כדי להוכיח את גזענותנו.
“שאלתי אמנם אינה קשורה לזהות, אך היא בהחלט קשורה ליהודי.
אם היית מחליט לתרום כליה, האם היית מתנה זאת בכך שהיא תושתל ביהודים בלבד או שהיית מסכים שגם לא יהודים יזכו בה?
במקום לענות חייכתי.
“מה בשאלה שלי גורם לך לחייך, שאלה האישה, “האם יש משהו מצחיק בה?”
“ממש לא”, התעשתתי. “זו אכן שאלה רצינית וכבדת משקל. חייכתי משום שלאורך השנים למדתי שמאחורי שאלות מצוינות ורציניות מסוג כזה מתחבא משהו לא פחות חשוב.
אני מעריך שאת חושבת שלא תרמתי כליה מעולם, ואם בכל זאת את מציגה לי שאלה כל כך נקודתית, כנראה שיש סיפור מאחוריה.
“אתה צודק”, הסכימה האישה. “זו אכן אינה שאלה תמימה. שאלתי אותה משום שהשבוע התפרסם שעיתונאי דתי החליט לתרום כליה, שזהו ללא ספק מעשה אצילי שראוי להערכה רבה, אלא שבד בבד עם תרומתו, התנה האיש את תרומתו בכך שהכליה שלו תושתל בגופו של יהודי בלבד, וזה בעיני כל כך לא ראוי עד שאיני יודעת לקבוע מה מאפיל על מה. תרומתו על גזענותו או להפך.
שאלתי אותך כי לדעתי כשאנחנו מעצימים את הזהות היהודית, אנחנו מעצימים את תחושת ה”אתה בחרתנו”, וכשזו מתעצמת, בקלות רבה אנחנו הופכים ממוסריים נאורים לגזענים חשוכים, והגזענות מתועבת בעיני. שאלתי אם אתה מזדהה עם תפישתו משום שאם גם אתה חושב כמוהו, אין טעם שאשר כאן.
“קשה לי להשיב לך”, עניתי. אם אומר שאני מסכים עם תפישתו, סביר להניח שלא תישארי כדי לשמוע מדוע אני מסכים אתה, ואם אשיב שאיני מסכים אתה, רק כדי שתישארי, לא אוכל לומר לך שאני מסכים אתה, אך אם תסכימי להישאר כדי לשמוע למה אני מסכים אתה, אשיב לך.
וכשהסכימה הסברתי.
למען האמת, השאלה אודות ה”גזענות” היהודית עתיקת יומין היא. היא לא נולדה עם אמירתו של העיתונאי, וגם לא המתינה לו.
כבר בימי הביניים, כשבקשו לדבר בנו סרה ולהשניא אותנו על שכנינו הנכרים, חיפשו שונאנו מצוות בתורתנו כדי להוכיח את גזענותנו.
אחת הדוגמאות שאהבו להשתמש בהן היתה איסור נטילת ריבית מיהודי והיתר נטילתה מנכרי, שנאמר: “לַנָּכְרִי תַשִּׁיךְ וּלְאָחִיךָ לֹא תַשִּׁיךְ לְמַעַן יְבָרֶכְךָ ה’ אֱלֹוקיךָ בְּכֹל מִשְׁלַח יָדֶךָ…”. ובמדרש: “לנכרי תשיך” מצות עשה, “ולאחיך לא תשיך” מצות לא תעשה”.
דהיינו, כשם שאסור לקחת ריבית מיהודי, מצווה לקחתה מן הנכרי – “לנכרי תשיך – מצוות עשה”.
מדוע המתנת עד היום כדי להזדעזע מה”גזענות” היהודית. האם לקחת ריבית מנכרים בלבד אינה “גזענות”? מדוע רק תרומת כליה ליהודים בלבד מטרידה את מנוחתך?
“אתה צודק בהחלט”, הסכימה הגברת. “לא ידעתי שכך כתוב בתורה, אך הדברים רק מאששים את טענתי שחיזוק הזהות היהודית מעודד התנשאות וגזענות.
“ומדוע את מכנה זאת גזענות?” שאלתי.
“כי זה מה שזה. אם זו אינה גזענות אז מה זו? וכי יש לך דרך אחרת לתאר התנהגות מפלה שכזאת?
“כן. אלא שכדי להסביר את דבריי אבקש להציג בפנייך מספר שאלות.
“כשאת נמצאת בשדה תעופה בחו”ל וזקוקה לעזרה, ולפנייך עומדים שני אנשים, אחד בעל חזות יהודית ואחד לא. למי תפני?
“סביר להניח שליהודי. אבל איך זה קשור?
“וכשטיילת בדרום אמריקה אחרי הצבא”, המשכתי, “האם חיפשת ישראלים נוספים כדי לחגוג איתם אל ליל הסדר?
“ועוד איך, ענתה בהתלהבות. “ערכנו ליל סדר עם מאות מטיילים, למרות שכאן בארץ לא בטוח שהייתי נוהגת כך, אך זו הייתה חוויה שמרגשת שאי אפשר לשכוח.
“ואם הילד שלך יספר לך שהוא בוחר להתחתן עם אישה לא יהודייה, זה יצבוט לך בלב או שתקבלי זאת בשוויון נפש?
“זו שאלה קשה”, הודתה האישה בכנות. “מצד אחד אולי אצטער על כך, כי בכל זאת, גם אם איני דתיה, אני יהודייה. וככזאת, עם ישראל והמשכיותו חשובים בעיניי מאוד, לא פחות מאשר לך. בכל זאת, אנחנו לא רק אנשים פרטיים. אנחנו חלק מאומה שיש לה היסטוריה מפוארת שאני גאה להיות חלק ממנה, והתבוללות מסכנת את ההמשכיות הזו. אך מצד שני, לא אוכל להתנגד לבחירתו, שכן חינכתי אותו לסובלנות ולפתיחות שלא מאפשרים להתנגד להחלטה כזאת, אך זה ללא ספק היה מכאיב לי.
“אז הנה יש בינינו מכנה משותף. גם לך וגם לי חשוב לשמר את המשכיותו של העם היהודי, וגם את וגם אני גאים להימנות על העם הזה. אך האם לא תסכימי איתי שכדי שהאומה היהודית הכל כך חשובה, תמשיך להתקיים, יש לתחזק אותה. כדי שתעדיפי לפנות ליהודי כשאת זקוקה לעזרה, וכדי שתחושי קרבה ליהודים שאינך מכירה בליל הסדר בגולה, יש צורך בקביעת כללי התנהגות מיוחדים שיעצימו וישמרו את תחושת האחווה הזו. שיתנו לה תוקף מעשי בחיינו.
כדי שערך המשפחתיות ישפיע על חיינו, אין די בהכרזה ש”המשפחה לפני הכול”. כדי שהיא באמת תהיה כזאת יש לעגן זאת במעשים שיגרמו לנו לחוש כך, ובדיוק מסיבה זו אנו אכן דורשים זאת מעצמנו. אנו נוטים להתנהג עם בני משפחתנו באופן שונה מהתנהגותנו עם שאר בני האדם, ומשפטים כגון – “רק בגלל שאתה אח שלי…” או “אם לא היית אחותי…” או “מאח שלי אני מצפה ליותר… וכו'” מוכיחים זאת בעליל.
וכשם שאין די בהכרזה שהמשפחתיות חשובה בעינינו בלי לגבות זאת במעשים, כך אין די בהכרזה – “אני גאה להיות חלק מהעם הזה…” או “עם ישראל חשוב בעיני..” כדי לחוש זאת באמת. כדי שזה יקרה, עלינו לנהוג בבני משפחתנו באופן שונה מהנהגתנו עם שאר הבריות. עלינו לעשות מעשים שיוכיחו זאת. שינציחו זאת. שיגרמו לנו לחוש כך.
כך נולדות בנו שתי הנהגות שונות. שתי אמות מידה. אחת לכל בני האדם ואחת לבני משפחתנו. הראשונה מוסרית וראויה והשנייה מוסרית וראויה יותר.
בדיוק מסיבה זו מצווה עלינו התורה לא לקחת ריבית מיהודי.
וזה לשון הנצי”ב בביאורו לתורה: “והנה המלוה עבור רבית ונשך אינו מכיר עצמו שהוא אח, אולם המלוה בחנם הוא הכיר עצמו ללוה לאח וריע, וזה שאמר ולאחיך…”.
תסכימי איתי שנטילת ריבית על הלוואה אינה מעשה לא מוסרי. אין אדם הסבור שאסור לבנק ליטול מלקוחותיו ריבית על ההלוואות שהוא מעניק להם. מדוע אפוא אוסרת התורה ליטול ריבית מיהודי? כדי לחזק את תחושת האחווה. כדי לתת לה תוקף מעשי. מפני שיהודי הוא “אחיך” – “ולאחיך לא תשיך”.
“עם זה אני מסכימה”, הודתה האישה, “מאחים אכן לא ראוי ליטול ריבית, אך למה מנכרי מצווה ליטול?
“מאותה סיבה שמיהודי אסור ליטול. כדי לתחזק את האחווה”, השבתי.
“כבר הסכמנו שכדי לתחזק את רגש המשפחתיות, עלינו לנהוג בבני משפחה במוסריות יתירה מזו השמורה אצלנו לאחרים. לכן, כשאנו נוטלים ריבית מן הנכרי, אנו מחזקים בכך את תחושת האחווה, שהרי כדי שתהיה לנו מידה מוסרית ייחודית לבני משפחתנו, עלינו לשמר מידה מוסרית רגילה לאחרים, ולפי שחיזוק האחווה היהודית מצווה, שימור מידה זו מצווה היא ועל כן אמרו חז”ל: “לנכרי תשיך – מצוות עשה”.
לכן אני מזדהה עם דרישתו של התורם שכלייתו תושתל ביהודי.
תסכימי איתי שהמוסר הרגיל אינו דורש מאתנו לתרום כליה. מי שאינו נוהג כך למרות שיש לו שתי כליות אינו נחשב בעינינו לאדם לא מוסרי. מי שבכל זאת תורם, מרומם בכך את עצמו למחוזות של מוסריות יתירה, זו השמורה לבני המשפחה. לכן, בקשתו של התורם שכלייתו תושתל ביהודי, אינה בקשה גזענית כלל.
האם מוסרי בעינייך שאדם יתרום את כלייתו לזר בעוד אחיו זקוק לה? האם העדפת בן משפחתו תהפוך אותו לגזען? האם אין בהעדפת אחיו כדי להוכיח שערך האחווה המשפחתית חשוב בעיניו?
אנשים שערך המשפחתיות ניצב במרכז חייהם, יעדיפו שתרומתם תושתל בבני משפחתם, ואנשים שהאומה היהודית ניצבת במרכז חייהם ינהגו באופן דומה. אלו יעדיפו את בני משפחתם ואלו את בני אומתם. אלו את משפחתם הגרעינית ואלו את משפחתם המורחבת.
בתחילת דבריי הצגתי בפנייך שאלות כדי לברר אם גם בעינייך נחשבת האומה היהודית לערך חשוב ומרכזי, ומתשובותייך למדתי שאכן כך את חשה. עובדה. לא חגגת את ליל הסדר לבד. חיפשת את בני עמך כדי לחגוג איתם. כשאת זקוקה לעזרה תעדיפי לפנות ליהודי משום שאת חשה קרבה אליו. מדוע אפוא את מתקוממת ומכנה “גזען” אח שלך, שכל חטאו שהוא מעדיף את אחיו על פני אחרים?
ואם תרצי לדעת עד היכן מגיעה התביעה המוסרית בשם ערך האחווה, עייני בפרשת השבוע.
בפרשת דברים, מתאר משה בפני בני ישראל את נדודיהם במדבר, הוא מזכיר להם שהקפת ארץ אדום עקב סירובם של בני עשיו להניח להם לעבור בגבולם, במקום להילחם בהם, כפי שנהגו בעמים אחרים, התרחשה עקב ציווי ה’.
בעוד על אדום ציווה ה’: “וְאֶת הָעָם צַו לֵאמֹר אַתֶּם עֹובְרִים בִּגְבוּל אֲחֵיכֶם בְּנֵי עֵשָׂו הַיֹּושְׁבִים בְּשֵׂעִיר… אַל תִּתְגָּרוּ בָם…”. כשסיחון מלך חשבון סירב לתת להם לעבור בארצו, הקב”ה מצווה את משה להלחם בו, שנאמר: “רְאֵה הַחִלֹּותִי תֵּת לְפָנֶיךָ אֶת סִיחֹון וְאֶת אַרְצוֹ הָחֵל רָשׁ לָרֶשֶׁת אֶת אַרְצוֹ”.
מדוע כשבני אדום מסרבים לאפשר לבני ישראל לעבור בארצם נאסר עליהם להילחם בהם, וכשסיחון נוהג באותה דרך הם נלחמים בו עד חורמה?
כדי ללמד את בני ישראל על חשיבותה של האחווה. כדי ללמדם ערב כניסתם לארץ שהאחווה היא הערובה לקיומם כאומה בארצם. כדי ללמדם שכדי להתקיים כאומה בארץ ישראל על כל השבטים להחזיק בשלום. וכדי שיהיה בר קיימא עליו להתבסס על האחווה.
וכדי ללמד לבני ישראל עד היכן מגיע כוחה, מזכיר להם משה שלמרות שבני אדום הצרו לנו, ולמרות שעמלק נכדו של עשיו היה הראשון להילחם בנו, לא מתכחשים לאחווה כדי לזרז את הכניסה לארץ ישראל, גם אם לא מדובר באחווה המשובחת ביותר.
לכן כשהוא מזכיר את ההקפה הגדולה, אומר משה:”ונעבור מאת אחינו בני עשו היושבים בשעיר”. מדוע “ונעבור”? מדע לא נלחמנו? משום “מאת אחינו”. כדי ללמד שהאחווה אינה סיסמא. שצריך להקריב בשבילה. כדי ללמד שרק אחווה שמקריבים בשבילה תצליח ליצור שלום שידביק את השבטים השונים בעם ישראל.
לכן, לא רק שזה בסדר גמור לרצות לתרום כליה ליהודי לפני כולם, אלא שבעיני מדובר במעשה נעלה ומרגש, שכן הדבר מעיד שרגש האחווה היהודי עדיין בוער בנו. לפחות במי שנוהג כך.
ועוד מילה לסיום.
מה דעתכם על אדם קמצן שמעולם לא נתן צדקה לאיש, והוא מכנה “גזען וחשוך” יהודי התורם לאחיו את מחצית הונו?
שבת שלום.
