לפני כחודש נערך מסע הרצאות של ארגון ערכים בארצות הברית. לאחר אחת ההרצאות ניגש אלי אברך שלא הכרתי, סיפר שקוראים לו שייקה, שהוא נהנה מהרצאות משום שהן מסייעות לו בקירוב רחוקים, ושיש לו סיפור בשבילי, ושאותו הוא מבקש להעניק לי אותו כהכרת תודה על ההרצאה
כדי להתפרנס, מצא רמי את עצמו מסיע כספים במכוניתו ממדינה למדינה עבור אנשים שמעולם לא פגש.
כשהסכמתי שייקה סיפר.
רמי הוא בחור ישראלי תמים וישר, שלאחר שירותו הצבאי הגיע לארצות הברית כדי לחפש את מזלו. אלא שבשל תמימותו, אף אחד לא הכין אותו לכך שבארצות הברית ישנם טיפוסים ערמומיים שמשוועים לתמימים כמוהו, כדי שיוכלו להשתמש בהם למעשיהם הלא חוקיים, בלי לשאת במחירם.
כדי להתפרנס, מצא רמי את עצמו מסיע כספים במכוניתו ממדינה למדינה עבור אנשים שמעולם לא פגש.
הם היו מתקשרים ומבקשים מרמי להגיע לכתובת מסוימת, וכשהיה מגיע, רמי היה מקבל תיק עם כסף ודף בו הייתה רשומה כתובת הנמען, מעביר לשם את התיק, מקבל כמה דולרים, והכי חשוב – לא שואל שאלות.
למה? כי אנשים תמימים בדרך כלל לוקים גם בטוב לב, ואנשים טובים לא מסוגלים להבין שיש בעולם גם אנשים רעים, ולכן אם מישהו מבקש ממנו להעביר כסף, אין ספק שמדובר בכסף שנועד למטרות טובות. וכשהכל בסדר בשביל מה לשאול שאלות?
יום אחד החגיגה כמעט נגמרה. זה קרה כשרמי נתקל בדרכו במחסום משטרתי באחד הכבישים הוצב מחסום משטרתי. השוטרים הורו לו לעצור, ובמהלך חיפוש ברכבו נמצא התיק. כשהשוטרים שאלו מאיפה הכסף ולמי הוא שייך, רמי התמים הסביר להם שהכל בסדר, ושהוא בסך הכל נהג, ושהכסף הולך לדברים טובים. השוטרים צחקו, אך במקום לעצור אותו אפשרו לו להמשיך בנסיעה יחד עם הכסף.
מה שרמי לא ידע, שמאותו רגע, במשך שנתיים תמימות, עקבו אחריו סוכני הבולשת הפדרלית, כשהם מצלמים ומתעדים כל נסיעה שלו.
יום אחד דפקו השוטרים על דלת ביתו, ורמי נעצר. רק בבית המשפט התברר לו שהוא מואשם בהלבנת כספים, בסיוע לעבריינים, ובכל הסעיפים שמוסיפים לכתב האישום כדי שייראה יותר מכובד.
אלא שבדיוק באותה תקופה פרצה הקורונה. רמי שוחרר בערבות בעזרת הסנגוריה הציבורית והמתין למשפטו, ואז הכרתי אותו, סיפר שייקה.
התחלנו ללמוד תורה מידי יום, ובעקבות זאת רמי חזר בתשובה שלמה, התחתן, נולדו לו שני ילדים, ולפרנסתו עבד כנהג, אלא שהפעם במקום להסיע כסף, רמי הסיע אנשים.
במשך יותר משנתיים , סיפר לי שייקה, ניהל רמי חיים נורמטיביים לחלוטין. כשהייתי שואל אותו אם אינו מודאג מהמשפט שממתין לו, רמי נהג להשיב, שהשם יעזור, ושבגלל שהשם הוא מנהל של כל העולם, אין ספק שהוא דואג גם לו, ושאם השם דואג זה די טיפשי לדאוג במקומו.
וכשהכל היה נראה מושלם, ברגע אחד הכל התהפך.
טחנות הצדק של אמריקה טוחנות לאט, הסביר לי שייקה, אך בסוף הן טוחנות, וכשהן טוחנות, הן טוחנות בלי רחמים.
כשרמי הראה לי את הזימון שאלתי אותו מה הוא מתכוון לעשות, ורמי ענה כמו תמיד, שהוא לא דואג ושהשם יעזור.
ומה עם השתדלות שאלתי אותו? אתה צריך לשכור עורך דין רציני. התיק שלך לא פשוט בכלל. שנתיים עקבו אחריך. אין לך שום תירוץ. זה תיק סגור. יש לך אישה וילדים. נראה לך שזה אחראי מצדך לדקלם “השם יעזור” בלי לעשות כלום? לפחות תמצא עורך דין טוב. אלא שרמי סרב בנימוס ואמר שיש לו עורך דין מהסנגוריה הציבורית ושבשביל השתדלות זה מספיק.
כשהגיע התאריך המשפט, לוותי אותו לבית המשפט. כשפגשנו את עורך הדי שלו במסדרון, הסביר לנו האיש שאנחנו בבעיה גדולה ושמדובר בשופטת היספאנית, שאין לה מושג מי זה בית הלל, ושמי שנופל במשמרת שלה, ועוד על פשעים כלכליים, לא צריך עורך דין, כי גם הוא לא יעזור, ושהסיפור כנראה גמור, ושעדיף שאדאג לרמי לטלית ותפילין כדי שלא יגיע לכלא בידיים ריקות.
כשהחל המשפט השופטת הקריאה את הסעיפים המופיעים בכתב האישום, ושאלה את רמי אם הוא מודה במעשים המיוחסים לו. רמי השיב בחיוב, והוסיף שלמרות שבזמן ביצוע המעשים לא ידע שאינם חוקיים, כעת לכשהתברר הדבר, הוא נכון לשלם את מלוא המחיר.
מתוך רחמים, שאלה השופטת את עורך הדין של רמי אם יש לו מה להוסיף, וגם הוא השיב בשלילה, אלא שהוא מבקש לנצל את ההזדמנות שניתנה לו, כדי להזכיר שרמי של היום אינו רמי המופיע בכתב האישום, ושעברו מאז כמה שנים בהם רמי חזר בתשובה, הקים משפחה, עובד לפרנסתו, והפך לאדם נורמטיבי לחלוטין שאין נשקפת ממנו סכנה לחברה, ושראוי לנהוג בו לפנים משורת הדין, אלא שהשופטת ממש לא התרשמה.
אתה יודע כמה פעמים שמעתי בקשות מסוג זה? בכל משפט. האם יש לך דרך לשכנע אותי שהפעם מדובר במקרה שונה?
כשעורך הדין לא השיב בקשתי אני לדבר. סיפר שייקה.
אני מכיר את רמי כמה שנים, אמרתי לשופטת. אם היית מכירה אותו כמוני, בעיקר את התמימות שלו, גם היית בטוחה שהוא השתנה.
שאלת את עצמך מדוע רמי לא שכר עורך דין ממולח כדי שייצג אותו בתיק הזה? כששאלתי אותו על כך, רמי השיב שאחרי שחזר בתשובה, נודע לו שהקב”ה מנהל את העולם, ושהוא מאוד אוהב בעלי תשובה, ושבגלל זה הוא בטוח שהשם ידאג לו, ושמי שהשם דואג לו יכול להסתפק בעורך דין מהסנגוריה הציבורית.
נשמע לך הגיוני? בן אדם עומד להיכנס לכלא ללא מעט שנים, ולהשאיר מאחור אישה וילדים, ואם למרות זאת זה מה שיש לו להגיד, הוא כנראה באמת מאמין במה שהוא אומר. האם אדם כזה, צריך להרחיק מהחברה?
כשסיימתי, השופטת הכריזה על הפסקה. לאחר רבע שעה שבה השופטת לאולם וכשהחלה להקריא את החלטתה, הבנו שעורך הדין צדק בהערכתו ושהסיפור נגמר.
היא הסבירה באריכות שהפשע משחית כל חלקה טובה, ושהוא האויב הגדול ביותר של החברה, ושמי שעוזר לעבריינים להלבין כספים גרוע מהם, ושהתיק הזה לא מותיר מקום לשיקול דעת, משום שמדובר בתיק שיש בו את כל הסממנים המצדיקים פסק דין חמור למען ישמעו ויראו.
קפאתי על הספסל, סיפר לי שייקה. גם בגלל שידעתי מה מחכה לרמי בכלא, אך בעיקר בגלל שדאגתי מה יקרה לאמונה שלו. מה רמי יאמר כשהכל מתמוטט לו בפנים. הוא הרי סמך על הקב”ה וכלום.
אלא שרמי היה בעולם אחר לגמרי. הוא ישב באולם כשהעניים שלו רגועות מתמיד, מה שחיזק את התסכול שלי. הוא לא מבין מה קורה פה? מה זו האדישות הזאת? הוא הרי חתן השמחה?
ואז זה קרה…
בלי ששמתי לב, השופטת שינתה את המנגינה, והוסיפה שלמרות האמור, כיון שהיא רואה לפניה אדם ישר, ששינה את דרכו, נוטל אחריות על מעשיו ומנהל חיים נורמטיביים מזה כמה שנים, על כן היא גוזרת עליו עבודות שירות לתועלת החברה.
אינני יודע אם הפטיש בו הכתה לאות כי הדיון הסתיים העיר אותי מתדהמתי, או אולי היה זה המבט המצמית שתקעה בי לפני שיצאה. כך או כך, קמתי ממקומי, התחבקתי עם רמי ועם עורך דינו ושנינו פרצנו בבכי.
עורך הדין בכה מהתרגשות, ואני, כי היתה לי זו הפעם הראשונה בחיי בה ראיתי בבירור את ההשגחה בעיניים.
רק רמי לא בכה.
בדרך הביתה, כשרמי שאל למה בכיתי באולם, הסברתי לו שבחיים שלי לא ראיתי בצורה מובהקת כל כך את פירות הביטחון בהשם, וכשרואים איך הקב”ה משלם למי שסומך עליו, אי אפשר שלא לבכות, אלא שרמי לא הבין.
מה יש להתרגש? שאל אותי בתמימות מאפיינת. השם הוא הרי המנהל של העולם. חשבת לרגע שיקרה משהו שהוא לא רוצה שיקרה? אם השם רוצה שאשתחרר זה מה שיקרה ואם לא זה מה שיקרה, מה כל כך מרגש כאן?
שייקה סיים סיפורו, נתן לי את מספר הטלפון של רמי כדי שאאמת את הסיפור, ואז שאל:
למה זה לא קורה לכולנו, למה רק לרמי? למה למרות שגם אנחנו בוטחים בהשם לא תמיד אנחנו רואים ישועות כמוהו? זה הרי לא סוד שלא כל סיפור נגמר בצורה כזאת?
אתה צודק, הסכמתי. אם כל סיפור היה נגמר כך כבר היינו בגן עדן. אכן לא כל סיפור נגמר כך ויש לכך סיבה שמופיעה בפרשת השבוע.
בפרשת בשלח מתארת התורה את יציאת בני ישראל ממצרים, את הגעתם לים סוף, ואת פרעה הרודף אחריהם. ואז, כשהם מבחינים בים שלפניהם ובפרעה שמאחוריהם, הם זועקים להשם, שנאמר: “ופרעה הקריב וישאו בני ישראל את עיניהם והנה מצרים נסע אחריהם וייראו מאד ויצעקו בני ישראל אל ה’:”.
וכאן עולה שאלה.
מדוע בני ישראל צועקים אל ה’? האם שכחו את עשר המכות שהתרחשו רק שבוע קודם לכן? האם אדם שראה כיצד מכה הקב”ה את בכורי מצרים, יחשוש מבני אדם הרודפים אחריו? מדוע אף אחד מהם הזכיר להם שמי שהציל אותם מן המצרים ימשיך לדאוג להם? וחוץ מזה? מדוע הקב”ה מצווה את משה להכות את הים רק לאחר שבני ישראל זעקו? אם הים אמור להיבקע מדוע לא נבקע מיד כשבני ישראל הגיעו אל שפתו?
כי הם לא היו כמו רמי.
בפסוקים האלה, אמרתי לשייקה, התורה מלמדת מתי מתרחשים ניסים, ולמי.
בפסוקים אלו מלמדת התורה שמי שרוצה את מה שהקב”ה רוצה, לא מתאמץ כדי שיקרה לו נס, וזאת מסיבה פשוטה. הקב”ה הרי בין כה וכה יעשה את מה שהוא רוצה, ובגלל שהמאמין השלם רוצה את מה שהשם רוצה, מה שלא יקרה הוא רצון השם, ואם כך לשם מה לצעוק.
אם הוא בכל זאת צועק, מלמדת צעקתו שאינו רוצה את מה שהשם רוצה אלא רוצה שהשם ירצה את מה שהוא רוצה. ולפי שאינו בטוח שהשם רוצה את מה שהוא רוצה, הוא צועק כדי שהשם יידע מה הוא רוצה, וירצה את מה שהוא רוצה.
זו הסיבה שים סוף נקרע רק לאחר שצעקו. כדי ללמד שאם היו רוצים בני ישראל את מה שהשם רוצה, לא היו צועקים, ואז, היה נקרע הים מיד עם הגעתם, כפי שמובא ב”משך חכמה”: “דכל בני ישראל הלכו אחר משה כצאן בבקעה אחר הרועה, אמנם בים ציווה הקב”ה למשה שיסע אחרי העם והמה באמונתם בו ילכו בתוך הים ובזכות הנסיעה שיבואו תוך המים בים יבקע להם הים”.
ללמד שמי שרוצה את מה שהשם רוצה, כשהוא שומע שהשם רוצה שיכנס לתוך הים, אינו חושש, ועל כן בשל אמונתו ברצון השם, נקרע לו הים.
לכן לא לכל אחד הקב”ה קורע את הים כמו שהוא קרע לרמי, אמרתי לשייקה.
בשונה מאתנו, רמי רצה את מה שהשם רוצה, ולכן גם בזמן הקראת גזר הדין, לא התרגש. ומי שמצליח לא להתרגש כשחורצים את דינו, סימן מובהק הוא שאינו רוצה שהשם ירצה את מה שהוא רוצה אלא שהוא רוצה את מה שהשם רוצה, ומפרשת השבוע למדנו, שמי שרוצה את מה שהשם רוצה אפילו הים נקרע למענו, ומי שהים נקרע למענו, לא זקוק לעורך דין ממולח כדי לזכות במשפט.
כעת אתה מבין למה לרמי נקרע הים?
שבת שלום.
