את ירון פגשתי כמה ימים אחרי שמחת תורה. מדובר בבחור רציני, לא מישהו שאפשר לסובב בקלות, אך מזה זמן הוא יושב על הגדר. מצד אחד, הוא מגיע לשיעורים ולומד, אבל מצד שני – לא ממש מתקדם לשום מקום.
כששאלתי אותו מדוע הוא דורך במקום, ירון הסביר שהבעיה שלו אינה עם השכל, אלא עם הלב. “אולי זה יישמע לך משונה, אבל מה שבאמת חסר לי הם לא הסברים שׂכליים. אני צריך נס, אתה מבין? נס היה מסדר לי את העניינים. לא ביקשתי קריעת ים סוף. אפילו נס קטנטן יספיק. אם היה מתרחש לי נס, היה נכנס לי ללב כל מה שיושב אצלי בשׂכל כבר המון שנים. כל כך קשה לקב”ה לעשות לי נס קטן? זה היה מעיף אותי קדימה”.
“בבקשה”, אמרתי לו, “יש לי אחד בשבילך, אבל מניסיון – זה לא יעבוד. למה? כי מי שלא זז בלי נסים, גם אלף נסים לא יזיזו אותו ממקומו. לא קטנים, לא גדולים ובטח לא מהסוג שאתה מבקש. למדנו את זה מיעקב.”
“יעקב אבינו?”
“פרופסור יעקב יבין. הוא נולד בחיפה ב-1935, והגירסא דינקותא שלו היתה קומוניזם. הוא היה דור שלישי למהפכה. סבו ברח מאוקראינה ב-1910 בעקבות צו מעצר שהוצא נגדו בתקופת שלטון הצאר ואביו הלך בעקבותיו. ליעקב נותרו שתי אפשרויות; או קומוניזם או… קומוניזם.
“הבנת, ירון? אנשי דור המבול ואנשי דור הפלגה הם ההוכחה שמי שלא זז בלי נס, ימשיך לא לזוז גם אם נסים יתרחשו לפניו על ימין ועל שמאל.
“כשמלאו לו שלוש-עשרה שנה, עם פרוץ מלחמת השחרור, שלחו אותו הוריו מחיפה לקיבוץ ניר-דוד של השומר הצעיר, כדי שיוכל להסתופף בצלו של הדגל הקומוניסטי ושל שמש העמים סטאלין, מייצגו של כל הטוב והטוהר בעולמנו.
“וכיוון שבקיבוצים אין פרזיטים, יעקב מונה אחר כבוד כאחראי על פינוי האשפה. נתנו לו סוס ועגלה ומסלול פינוי קבוע שאפילו הסוס כבר הכיר. אבל הזמן עשה את שלו. הסוס הזדקן וחלה, וכשהגיע לגמלאות יצא יעקב בדרכו לקיבוץ דתי סמוך, שם רכש סוס צעיר וחזק שיעשה את העבודה.
“לאחר כמה ימים התברר ליעקב שהוא נהג בפזיזות: הסוס אמנם היה נחמד וידידותי, אבל רפה שׂכל, אם לא משוגע ממש. באחד הבקרים יצא יעקב כהרגלו לאיסוף האשפה, וניגש לסוס כדי לרותמו לעגלה. לפתע נכנסה רוח טירוף בסוס, והוא החל להשתולל, לבעוט ולהתמרד, ולא אִפשר ליעקב להתקרב אליו. לאחר כמה ניסיונות נאלץ יעקב בלית ברירה לוותר על פינוי האשפה באותו יום.
“למחרת חזרו החיים למסלולם כאילו לא קרה דבר, אך כעבור שבוע חזרה הבהמה להתנהג כמוכת שיגעון. תוך זמן כבר התחילו חברי הקיבוץ להריח שמישהו מתרשל במלאכת פינוי האשפה, ויעקב הבין שאין מנוס מקבלת עזרה ופנה למומחה הסוסים של הקיבוץ.
“המומחה שמע את הסיפור, לקח לידיו לוח שנה ואחרי רגע התפרץ בצחוק.
‘תגיד, איפה קנית את הסוס?’
‘בקיבוץ הסמוך.’
‘ולמה לא אמרת? אתה לא יודע שזה קיבוץ דתי?’
‘נו? ומה זה קשור לסוס?’
‘תתפלא’, אמר הלוחש לסוסים, ‘אבל שמת לב מתי הסוס החדש שלך משתגע? בשבת! אצל הדתיים גם הסוסים שומרים שבת. תיזהר ממנו, שלא יחזיר אותך בתשובה, ובפעם הבאה כשאתה הולך לקנות סוס – תשאל אותי קודם.'”
סיימתי את הסיפור ושאלתי את ירון אם לדעתו הלוחש לסוסים מניר דוד אכן היה עֵד לנס.
“ברור”, הסכים ירון, “סוסים ששומרים שבת – זה חידוש גדול!”
“וזה גרם לו לחזור בתשובה?”, שאלתי והשבתי בעצמי – “לא. מובן שלא. אבל הוא בכל זה היה עֵד לנס! עכשיו אתה מבין למה נִסים לא עוזרים לאדם לחזור בתשובה? לכן חלקתי עליך. מי שלא זז בלי נסים, שום נס לא יזיז אותו”.
ירון נתן בי מבט מוזר. “אבל זה בכל זאת סיפור הזוי. אתה באמת מאמין שהוא נכון?”
“בדיוק כמו שסיפרתי! ואתה ההוכחה. מה שקורה לך עכשיו הוא בדיוק מה שקורה לכל מי שרואה בעיניו נס. הוא מפקפק אם מה שראה אכן אמיתי, ומדוע? כדי שהדבר לא יחייב אותו להשתנות. ולא רק אצלך זה כך, זה מופיע כבר בפרשת השבוע.
“בפרשת נח מצווה הקב”ה על נֹח לבנות תיבה, והוא עוסק בבניית במשך מאה ועשרים שנה! שאלת את עצמך מה אמרו בני דורו כל אותה תקופה? הם זלזלו בו והתייחסו בביטול לאזהרותיו. אף לא אחד מהם תהה – אולי הוא צודק?
“אפילו עם תום הבנייה, כאשר החל לרדת גשם זלעפות ונח נכנס לתיבה, בני דורו לא חזרו בתשובה אלא ניסו למנוע ממנו להיכנס לאותה תיבה שעל בנייתה לעגו! וכאילו לא די בכך, גם בתום המבול, כאשר אנשי דור הפלגה בנו מגדל שכל מהותו כפירה בקב”ה, הם לא התעלמו מעצם קיומו של המבול – אלא הטילו ספק במקורו האלוקי, וטענו שהמבול הוא תופעת טבע מחזורית שאין כל קשר בינה לבין שכר ועונש.
“הבנת, ירון? אנשי דור המבול ואנשי דור הפלגה הם ההוכחה שמי שלא זז בלי נס, ימשיך לא לזוז גם אם נסים יתרחשו לפניו על ימין ועל שמאל.
“תחילה לא האמנתי שהסיפור על הסוס היה אמיתי. זה באמת נשמע פנטסטי מדי”, אמרתי לירון. “אבל חבר סיפר לי שהוא שמע אותו מגדעון יבין, בנו של פרופ’ יעקב יבין, והתקשרתי אליו כדי לאמת. גדעון חזר על הסיפור כפי ששמע אותו מאביו עשרות פעמים, והוסיף שאחרי חזרתו בתשובה הוא השתמש בסיפור כדי להוכיח לאביו שהאמת דווקא בצד של הסוס, ובסופו של דבר הסוס החזיר בתשובה גם את אבא שלו. מרתק לדעת שבפֵּרטוֹריה, בירת דרום אפריקה, יש יהודים רבים שלמדו גמרא מפי פרופ’ יבין, אך איש מהם לא העלה על דעתו שה’מגיד שיעור’ שלהם חזר בתשובה בגלל סוס שומר שבת.
“מה אפשר ללמוד מהסיפור הזה? כמה דברים.
- נסים אינם ערובה לחזרה בתשובה.
- כדי לחזור בתשובה אין צורך בנסים, אלא בשׂכל – ובזכויות רבות.
- אם מישהו יתגאה פעם בהצלחתו להחזיר אנשים בתשובה – נאמר לו שזאת לא חכמה גדולה. סוסים הרי עושים זאת לא פחות טוב.
