את שׂניר ואיילת פגשתי בסמינר ערכים.
בסיום הסמינר הם עלו לבמה, ואיילת סיפרה שהם הגיעו לסמינר כדי לבחון את זהותם היהודית, יותר בשביל שניר מאשר עבורה, כיוון שהיא מגיעה ממשפחה מסורתית.
שניר בא מגיע מבית שידעו בו מתי חל יום כיפור רק כי היו אופניים ברחובות וברדיו לא שודרו חדשות. לאחר הסמינר נפגשנו פעם נוספת אצלם בבית בהרצאה שארגנו כדי לשכנע את החברים הקרובים שהם בסדר, ושלא קרה להם כלום בסמינר.
שאלתי את שניר אם הוא מודה באשמה. הוא אמר שהוא מודה בעובדות, והעובדות הן שלפי ההלכה זה אסור, ושהתורה היא מעל הכל, ושביטול תורה הוא חטא חמור מאוד.
חלף קצת זמן. שניר התקשר ואמר שאשתו מעוניינת בפגישה והוא מסכים להצטרף. המפגש התקיים אצלי.
איילת הסבירה לי שאין לה שום דבר נגד תורה ומצוות, והזכירה שהיא זו שדחפה לשינוי. אבל לכל דבר יש גבול, כך אמרה.
“כשהוא הסתפר קצר וגידל זקן ארוך – שתקתי. כשהחליט להוסיף שם עם צליל יותר יהודי, גם זה לא הפריע לי, למרות שלקח לי זמן להתרגל. הבעיה היא שזה לא נגמר שם. כשהוא התחיל לשיר כל מיני מזמורים לפני הקידוש בשבת – הסברתי לו שצריך לקצר כי אנחנו רעבים, והוא כעס ואמר שמלאכי השרת נמצאים בבית, ושבמצב כזה לא מקצרים.
“בהמשך הוא התחיל להסתובב בבית עם אוזניות ולשמוע שיעורי תורה, וכשביקשתי ממנו לשבת עם הילד לשיעורי בית, והודעתי שאנחנו צריכים אותו איתנו יותר – הוא האשים אותי שאני מבטלת אותו מלימוד תורה.
“אתה יודע מה גרם לי להבין שאנחנו צריכים הכוונה? יום אחד הגיע אלינו לביקור אבא שלי, והניף באוויר את הנכדה, כמו שסבים אוהבים לעשות. שניר העיר לו שזה אסור, כי הילדה כבר בת שלוש. נראה לך הגיוני שסבא לא יוכל לחבק את הנכדה שלו? איפה אנחנו חיים?!
“אמרתי לו שאנחנו לא ממשיכים מכאן לשום מקום עד שניפגש עם מישהו, והוא הציע אותך”.
שאלתי את שניר אם הוא מודה באשמה. הוא אמר שהוא מודה בעובדות, והעובדות הן שלפי ההלכה זה אסור, ושהתורה היא מעל הכל, ושביטול תורה הוא חטא חמור מאוד.
בנוסף, אמר שניר, צריך להרגיל את הילדים ליראת שמים ולקדושה כבר מגיל צעיר. ובכלל, הוא הפנה אצבע מאשימה לאיילת – “הרי בגללה הרי הגענו עד הלום. היא אחראית לכך שהתחלתי לשמור תורה ומצוות, והיא היתה צריכה לחשוב על זה קודם. אצלי אין פשרות. האמת היא לא חצי ולא רבע, אלא הכל או לא כלום”.
כשסיים לנאום אמרתי לו שהוא צודק, ושהאמת היא עסק רציני. ואז הוספתי: “כיוון שהאמת היא עסק רציני – צריך גם להתייחס אליה ברצינות. תגיד, מה לדעתך קשה יותר לאדם: להתלהב או לנהוג במתינות?”
“ברור שלהתלהב”, פסק שניר, “התלהבות זה לא דבר שתלוי בך. התלהבות היא רגש, או שיש או שאין. אבל אי אפשר לזייף אותו. מתינות זו הססנות. מתינות משדרת פשרנות. מה, לא?”
“יכול להיות”, אמרתי, “צריך לבדוק זאת.”
“לבדוק איפה?”, שאל.
“בפרשת השבוע”, עניתי.
“בפרשת וישלח מתוארים שני אירועים שונים. באחד מודגשת היראה והפחד. בשני – האומץ.
“כאשר יעקב אבינו עומד לפגוש את עֵשׂו, כתוב בפסוק “וירא יעקב מאד ויצר לו” (בראשית לב, ח) . לעומת זאת במעשה דינה, שמעון ולוי לובשים אוזרים עזוז והתלהבות ויוצאים להרוג את שכם.
“עם איזה אירוע אתה מזדהה יותר, שׂניר? עם חששו של יעקב מעֵשׂו, או עם האומץ וההתלהבות של שמעון ולוי? עם המעשה השני, נכון?
“הבעיה היא שיעקב אבינו חשב אחרת. כששמע מה עשו שמעון ולוי בשכם, הוא אמר להם: “עֲכַרְתֶּם אֹתִי” (בראשית לד, ד) .
“שאלת את עצמך, שניר, מדוע הוא אמר זאת?
“הנה הסברו של הנצי”ב על כך: שני מניעים שונים היו למעשה שמעון ולוי. שמעון קינא לכבוד אביו, ולוי קינא לכבוד ה’. ולמרות ההבדל, הנצי”ב קובע כי שני המניעים מסוכנים.
“התלהבות המבוססת על המניע הראשון, כבוד, נקראת אש זרה. התלהבות המבוססת על קנאת ה’, גם היא מסוכנת, למרות שהיא נקראת ‘שלהבת יה’.
“וכך הוא כותב:
‘אחד בא בדעת אנושי המקנא לכבוד בית אביו, המביא לאש כזה והוא אש זרה כידוע, ואחד בא בדעת קנאת ה’ בלי שום פנייה ורצון והיא אש שלהבת יה.
‘ומכל מקום מאש כזה גם כן יש להיזהר הרבה לכוון המקום והזמן, ובלא זה היא מקלקלת הרבה. ויעקב אבינו פירש בתוכחתו שתי הדעות שהיו בזה, ולא הסכים גם לאש המעולה’.
“במילים אחרות, הנצי”ב מסביר כי למרות שקִנאה והתלהבות לשם שמים אינן פסולות ולפעמים הן גם חיוביות – מכל מקום סכנה גדולה יש בהן. יעקב התנגד להתלהבות הרוחנית כשאינה תחת בקרה, משום שידע כי גם אם במקרה זה היא חיובית, בנסיבות אחרות היא עלולה להיות מסוכנת ושלילית ואף לגרום לחורבן.
“יעקב אבינו התנער מהתלהבותו לוי, משום שאותה התלהבות שהובילה את שני האחים לסכן את חייהם עבור אחותם, היא זו שגם גרמה להם לבקש את נפשו של יוסף.
“אותה התלהבות המעוררת למסירות נפש עבור האחווה – עלולה גם להוביל למסירות נפש לחיסולה.
“אם כן, כיצד יודעים מתי התלהבות באה מצד הקדושה ומתי לא?
“את זה מלמד יעקב אבינו לפני פגישתו עם עֵשׂו. יעקב חשש ממפגש זה, בדיוק בגלל אותה יראת שמים שנסכה אומץ והתלהבות אצל שמעון ולוי.
“מדוע הוא חשש והם לא? בגלל המתינות.
“יעקב אבינו מלמד כי יראת שמים צריכה להוליד באדם בראש ובראשונה זהירות ומתינות, שרק על בסיסן יכולה לצמוח התלהבות רוחנית בריאה.
“לעומת זאת, אם התלהבות שמקורה ביראת ה’ חסרה מתינות, היא מסוכנת עד כדי כך שביכולתה לדחוף אדם להרוג את אחיו – ולשם שמים!
“השאלה היא, מדוע אנשים נמשכים להתלהבות יותר מאשר למתינות? לכך יש שתי סיבות:
א. מתינות מצטיירת כמידה חלשה והססנית, פשרנית ואפורה, ואילו התלהבות וקנאה מייצרות עניין, חיוּת וצבע, ולכן הן מושכות את הלב הרבה יותר.
ב. ההתלהבות פורצת גבולות, והמתינות דורשת את ההפך: את חיזוקם. מתינות דורשת השקעת מאמץ גדול הרבה יותר מהתלהבות. לכן אנשים נמשכים לקיצוניות יותר מאשר למתינות.
“הבנת את זה, שׂניר? מצד אחד ההתלהבות שלך בעבודת ה’ מבורכת, אך מצד שני היא חייבת להיות מבוססת על מתינות, שחוצצת בין יראת שמים להתלהבות.
“אם לא תמזג ביניהן אתה עלול להסתכן בכך שאותה התלהבות שדוחפת אותך לבנות את הקשר עם הקדוש-ברוך-הוא, תגרום לך להחריב את הקשר שלך עם המשפחה.
“יתרה מזאת. חז”ל אמרו שהכופר בטובתו של חברו סופו שהוא כופר בטובתו של הקב”ה. כעת תגיד אתה, שניר – בזכות מי אתה היום שומר מצוות? לא בזכות אשתך?
“ואם אינך מכיר לה טובה על כך שסללה עבורך את הדרך להתקרב אל ה’, ואם חז”ל צודקים בדבריהם, לא רק שההתלהבות הזאת עלולה להחריב את הבית שלך, בסופו של דבר היא עלולה להחריב גם את הקשר שלך עם הקב”ה”.
ניר ממש לא אהב את דברַי.
“אתה יודע”, אמר לי בכנות לפני שנפרדנו, “אם הייתי יודע שככה אתה חושב, לא הייתי מגיע אליך עם אשתי”.
“אתה יודע למה טעית?”, השבתי לו, “כי אם יראת השמים שלך היתה מולידה אצלך מתינות לפני ההתלהבות, היית עושה שיעורי בית ובודק אצל מי למדתי תורה, ויודע מראש לא להגיע…”
ואז, כששניר צחק בפעם הראשונה, ידעתי שהמתינות ניצחה.
