בספטמבר 2014, התפרסמה בדף הפייסבוק ‘עולים לברלין’ קבלה על קניית מצרכים בסופרמרקט גרמני, ולידה הכיתוב: “מילקי גרסת ברלין רק שמונים אגורות, מילקי בישראל קצת יותר משלושה שקלים ליחידה”.

בעקבות הפרסום, צצו ברשת החברתית דפים נוספים כגון ‘עולים לקנדה’, ‘עולים למיאמי’, ‘עולים לניו-יורק’, ללוס אנג’לס, שווייץ, פריז, פראג וניו-זילנד, וכל מי שמצא בגלות הנוחה מוצר שמחירו זול יותר מאשר בישראל, הציג אותו והמליץ לחבריו להגר.

תופעה זו מעוררת שאלה מורכבת: מה גורם לאנשים שראו בארץ ישראל מולדת ובית, לקום יום אחד ולעזוב אותה לתמיד?

תופעת הירידה מן הארץ – או ‘הגירה’, כפי שמעדיפים לכנות זאת מקצת העוזבים – התרחבה מאוד בשנים האחרונות ממגוון סיבות.

אתר האינטרנט ‘ישראלים בחו”ל’ סיכם את הסיבות להגירה לברלין במילים אלו:

“חיי הלילה בברלין נעים בקצב מהיר, ומתאימים לאוהבי סגנונות מוזיקה שונים, כאשר להקות מכל העולם מגיעות לעיר להופעות חיות. גם שוחרי התרבות ימצאו את מבוקשם בשפע התערוכות, הקונצרטים, הצגות התיאטרון ואירועי התרבות העשירים המתקיימים מדי ערב.

הגירה לברלין… פותחת בפניכם צוהר לעולם בו איכות החיים גבוהה יותר ועלויות המחייה מזכירות את ישראל של לפני 25 שנים. שכר הדירה נע סביב 2,500-2,000 ש”ח בחודש, ומאפשר לכם לשכור דירה לבד או עם שותפים בקלות, מבלי להוציא משכורת חודשית רק על שכר הדירה”.

לדברי פרופ’ עוזי רבהון מהחוג להיסטוריה של עם ישראל ויהדות זמננו באוניברסיטה העברית –

“אין סיבה אחת מרכזית, אלא מדובר בצירוף של נסיבות. בין היתר, הישראלים הללו רואים הזדמנויות בתחום התעסוקתי והאקדמי. תופעה נוספת… היא משיכה לתרבות הגרמנית. ברובד הרגשי, יש איזשהו אתגר להצליח דווקא בגרמניה. אי אפשר להוציא מהמשוואה את השואה והעבר, וזה משחק תפקיד גם ברמה של התת-מודע”.

בקיצור, “בברלין אתם יכולים להיות מי שאתם רוצים להיות! ישנה חוויה של חופש אין סופי, ואין לכם משפחה שתשב לכם על הכתפיים ותשאל שאלות אישיות. בברלין כל אחד הוא אי בודד, ואם תוסיפו לזה את יוקר המחייה שבברלין, שהוא קצת יותר נמוך מאשר בארץ, תקבלו את יעד ההגירה האולטימטיבי שאי אפשר לסרב לו!”

תופעה זו מעוררת שאלה מורכבת: מה גורם לאנשים שראו בארץ ישראל מולדת ובית, לקום יום אחד ולעזוב אותה לתמיד? כיצד קורה שאנשים שהוריהם הקריבו לא מעט, ולפעמים הרבה מאוד, רק כדי להגיע לכאן, קמים יום אחד ומסתלקים מכאן, רק בגלל שגרמניה מציעה להם “הכל כלול” ובעשרים אחוז פחות? איך קורה שצעירים שהם מלח-הארץ מוכרים את “טוב למות בעד ארצנו” תמורת מילקי במחיר מוזל?

התשובה לכך פשוטה למדי, והיא מופיעה בפרשת השבוע.

בפרשת ואתחנן מתאר משה רבנו בפני בני ישראל את השפע החומרי שהם עתידים לפגוש בארץ ישראל עם כניסתם, שנאמר: “וְהָיָה כִּי יְבִיאֲךָ  ה’ אֱלֹהֶיךָ אֶל־הָאָרֶץ אֲשֶׁר נִשְׁבַּע לַאֲבֹתֶיךָ לְאַבְרָהָם לְיִצְחָק וּלְיַעֲקֹב לָתֶת לָךְ עָרִים גְּדֹלֹת וְטֹבֹת אֲשֶׁר לֹא־בָנִיתָ. וּבָתִּים מְלֵאִים כׇּל־טוּב אֲשֶׁר לֹא־מִלֵּאתָ וּבֹרֹת חֲצוּבִים אֲשֶׁר לֹא־חָצַבְתָּ כְּרָמִים וְזֵיתִים אֲשֶׁר לֹא־נָטָעְתָּ וְאָכַלְתָּ וְשָׂבָעְתָּ. הִשָּׁמֶר לְךָ פֶּן־תִּשְׁכַּח אֶת־ה’ אֲשֶׁר הוֹצִיאֲךָ מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם מִבֵּית עֲבָדִים”. (דברים ו, י-יב)

פסוקים אלה מלמדים כי אחת מתופעות הלוואי של שפע חומרי היא שִׁכחת הבורא. אך האם זה הכרחי? האם יש קשר הגיוני בין שפע לכפירה? האומנם אי אפשר לשלב בין שפע לאמונה בה’?

גם התשובה לשאלות אלו מופיעה בפסוקים שלעיל: ארץ ישראל אינה ככל הארצות, מזהיר משה. כדי לחיות בה לאורך זמן יש צורך במניע רוחני, ערכי ואידיאולוגי. מי שאיכות החיים החומרית ניצבת במרכז חייו, מזהיר משה, לא יישאר כאן כאשר המחייה תיעשה קשה. מי שמתגורר בארץ ישראל מבלי לדעת למה, פשוט יעלה על מטוס ויעזוב בהזדמנות הראשונה שתתאפשר לו, אם בגלל יוקר המחייה ואם סתם כי נמאס לו והוא רוצה קצת שקט.

וזהו שנאמר: “וְאוֹתָנוּ הוֹצִיא מִשָּׁם לְמַעַן הָבִיא אֹתָנוּ לָתֶת לָנוּ אֶת־הָאָרֶץ אֲשֶׁר נִשְׁבַּע לַאֲבֹתֵינוּ.  וַיְצַוֵּנוּ ה’ לַעֲשׂוֹת אֶת־כָּל־הַחֻקִּים הָאֵלֶּה לְיִרְאָה אֶת־ה’ אֱלֹהֵינוּ לְטוֹב לָנוּ כָּל־הַיָּמִים לְחַיֹּתֵנוּ כְּהַיּוֹם הַזֶּה”. (שם, כג-כה)

הארץ שאליה הם נכנסים, מזכיר משה, לא ניתנה להם מאת ה’ רק כדי שיוכלו לחיות בנוחות אלא על-מנת לקיים בה את מצוותיו. היא אמנם מלאה שפע חומרי, אך זה אינו אלא אמצעי – שיהיו פנויים לעבוד את ה’.

אם ישכחו את התכלית הרוחנית של השפע ויתמכרו לו עצמו, יבואו בסופו של דבר לשִׁכחת הבורא ולעזיבת הארץ – אם מאונס, על-ידי אויבים שיגלו אותם ממנה, או אפילו מרצון, מתוך חיפוש אחר מנעמי החיים הטובים והנוחים יותר.

טועים מי שחושבים שהיורדים/מהגרים ישובו לכאן אם רק יוקר המחייה יירד, והחרדים פחות יפריעו ויהיה כאן קצת יותר נוח באופן כללי. מעלתה של ארץ ישראל אינה נמדדת בנוחות החומרית שהיא מעניקה ליושביה, אף שגם זו הובטחה לנו אם ננהג כרצון הבורא. מעלת ארץ ישראל נמדדת בממד הרוחני, וכשהרוחניות נדחקת הצידה והחומריות תופסת את מקומה, זו רק שאלה של זמן עד שיותר אנשים יעזבו את הארץ.

ההיסטוריה הוכיחה יותר מפעם אחת כי ארץ ישראל היא סוג של פרדוקס: כשקשה לחיות בה – נשארים בה, וכשמתחיל להיות קצת יותר טוב – בורחים ממנה.

בפרשת השבוע מזהיר משה את בני ישראל לבל ישכחו את הסיבה האמיתית לנחלתם את הארץ – דווקא בגלל הבתים הטובים, הערים הגדולות, הגשם שיירד בעיתו ושפע המזון.

מדוע? משום שהתמכרות לשפע חומרי עלולה להפוך כל אדם לנהנתן, ולא ירחק היום שאנשים לא יהססו לעזוב הכל ולהגר מכאן כשיתברר להם שיוקר המחיה נמוך יותר במקומות אחרים.

הוכחה לסכנה זו מופיעה בסקר שנערך עבור אחד העיתונים בישראל:

“37% מהישראלים מצהירים שהם שוקלים מעבר לארץ אחרת בזמן כלשהו בעתיד, כשהסיבה העיקרית היא הקושי הכלכלי בישראל, והנטייה לשקול מעבר לארץ אחרת בולטת באופן משמעותי יותר בקרב חילונים מצביעי שמאל בגילי 30 עד 49”.

אם ישראל היא בסך הכל סעיף ארץ הלידה בתעודת הזהות, ואינה משמשת מרכיב חשוב בזהות היהודית, הסיכויים שנעזוב אותה מתרבים.

לא העוני ולא הרעב, לא המלחמות ולא ‘הכפייה החרדית’: אם מחפשים רק איכות חיים ורמת חיים, ניתן למצוא חלופות קורצות יותר בקלות, משום שצריך מניע ערכי מובהק כדי להישאר בארץ ישראל, ולא מניע חומרי.

השאלה היא מהו האידיאל שבעבורו כדאי להישאר כאן. האם ניתן לנסח ערך כזה ללא יהדות? מה מיוחד כל כך בחיים כאן? מה אמור להשאיר בישראל את הצעירים המחפשים לפני הכל איכות חיים?

בעבר עלו יהודים לישראל ונאחזו בגלל הציונות, אך כיום נמצא ערך זה בנסיגה מתמדת, וההתיישבות הדתית-לאומית נתפסת כמשיחית והזויה. האמת ניתנת להיאמר שללא יהדות – אין שום סיבה להישאר כאן. 

זו הסיבה לכך שככל שמתרחקים מיהדות, הסיכוי לעזוב את ישראל גדל. כשמחנכים דור שלם לחומרנות ולרכושנות ומנתקים אותו מרוחניות יהודית, מה הפלא שרבים מבקשים לממש את יעדיהם החומריים דווקא בחו”ל?

מסיבה זו מזהיר משה את בני ישראל מפני סכנת השפע החומרי, באומרו: “הִשָּׁמֶר לְךָ פֶּן־תִּשְׁכַּח אֶת־ה’ אֱלֹהֶיךָ” (שם, ח, יא). ללמדנו שמציאות שבה יש שפע בארץ ישראל אך יהודים רחוקים מהקב”ה היא מתכון ודאי לירידה מהארץ, וללמד לדורות שהדבר היחיד שיכול להשאיר את עם ישראל בארצו בימי השפע הוא דווקא הזיכרון הרוחני – “וְזָכַרְתָּ אֶת־ה’ אֱלֹהֶיךָ כִּי הוּא הַנֹּתֵן לְךָ כֹּחַ לַעֲשׂוֹת חָיִל” – ולא שום ערך אחר, חשוב ככל שיהיה.

ולראיה: הציבור הכללי מזדהה, כידוע, עם מדינת ישראל יותר מהציבור החרדי. בנוסף לכך, יותר חרדים נמצאים מתחת לקו העוני מאשר חילונים, ועם כל זאת – שיעור היורדים מן הארץ ביחס לאוכלוסיה גבוה יותר בציבור החילוני. מפתיע שדווקא מי שמזדהים עם הממלכתיות הישראלית ונהנים ממצב כלכלי משופר מוּעדים לרדת מהארץ הרבה יותר מאשר החרדים.

הוא שכתבה התורה: כדי להמשיך להיאחז בארץ ישראל כשהיא זבת חלב ודבש – צריך לזכור את ה’, ולכן מזהיר משה את בני ישראל לבל ישכחוהו דווקא בדור השפע.