אביו של יעקב הוא חברי הטוב עוד מתקופת הישיבה. באחד הימים התקשר וביקש שאפגש עם בנו. הוא סיפר שיעקב עזב את הישיבה, וכשלא רואים, גם מצוות הוא כבר לא מקיים.
“לא יודע מה קרה לו”, סיפר לי בכאב, “יום אחד יעקב פשוט החליט שהוא מטריאליסט, לא מאמין בנשמה ולא ברוחניות. כשניסיתי לשוחח איתו הוא אמר שאני תמים, וששטפו לי את המוח, ואין דבר כזה, נשמה; ושאם הייתי לומד קצת פיזיקה או ביולוגיה הייתי מבין שהכל חומר. בקיצור, הבית שלנו התהפך. אין לנו חיים, ואני שבור מצער.
כאן איבד יעקב את שלוותו. “מה זאת אומרת לא יכול?! הרי אמרת שצריך לכבד את הבחירה של כל אדם, למה אני יוצא מן הכלל?
“באחד הוויכוחים האחרונים הבנתי שאין לי דרך להתמודד איתו, והצעתי לו שמישהו יגשר בינינו כדי שנוכל להמשיך לחיות יחד למרות הכל. הוא הסכים, ולכן התקשרתי אליך לבקש עזרה. אני כבר הרמתי ידיים. אבל תיזהר ממנו – הוא בחור חכם, ולכל דבר יש לו הסבר מנומק”.
בפגישתנו, יעקב סיפר לי שהוא אתאיסט: הוא לא מאמין עוד בשום דבר שאיננו חומרי, ומבחינתו אין הבדל אמיתי בין בני אדם לבעלי-חיים – ולכן הוא גם הפך צמחוני. והוא דורש מאבא שלו שיכבד את בחירתו, ויקבל אותו כמות שהוא.
“זה בסדר גמור”, אמרתי לו, “עם זה אני מסכים, אין ספק שצריך לכבד את בחירתו של כל אדם, אלא שאתה אינך יכול לדרוש זאת מאביך, והוא יכול לדרוש זאת ממך”.
כאן איבד יעקב את שלוותו. “מה זאת אומרת לא יכול?! הרי אמרת שצריך לכבד את הבחירה של כל אדם, למה אני יוצא מן הכלל? כי בחרתי אחרת ממנו? חוץ מזה, אבא שלי אמר לי שאתה יותר ליברלי ממנו, ומדבריך אני מבין שהוא כנראה טעה…”
“בטח ליברלי”, הסכמתי, “אפילו ליברלי מאוד. אלא שכליברל אני חושב שאתה לא יכול לדרוש מאביך לקבל אותך, אם כי מסיבה אחרת לגמרי.
“אמרת שאתה מאמין אך ורק בחומר. הצהרת שאתה צמחוני כיון שצריך לכבד בעלי-חיים כפי שמכבדים בני-אדם. אם זאת האמונה שלך, אתה בעצם קובע שאין לנו בחירה חופשית, נכון?”
“מה כל זה קשור לבחירה חופשית?!”
“קשור מאוד”, עניתי לו בליברליות. “כיוון שחומר הוא נטול בחירה, עגבנייה תמיד תישאר עגבנייה, ומים תמיד יהיו מים. אלא אם גם האדם הוא רק חומר כמו שאמרת, ברור שגם הוא נטול בחירה. ואם כך כיצד אתה דורש מאביך לקבל את בחירתך בניגוד לרצונו? הרי אין לו יכולת לבחור. ולכן כשם שאתה היית מוכרח לבחור את דרכך, הוא מוכרח לדחות אותה, שכן כבר הסכמנו שהאדם הוא בסך הכל רק חומר, ולומר אין בחירה…
“חוץ מזה, הדרישה שלך מאביך שיקבל את בחירתך, זו דרישה מוסרית. אם אם אין לאדם בחירה, ממילא אין גם טוב ורע, ואם כך – מוסר מניין? ללא בחירה ומוסר, איזה תוקף יש לדרישתך שיקבלו אותך כפי שאתה?
“בחרת לך דרך שכופרת בעיקרון הבחירה החופשית, וכעת בשמה אתה דורש מסביבתך לבחור לקבל אותך? כיצד אתה דורש זאת מרצפים של מולקולות חומריות?
“לכן אמרתי לך שאתה לא יכול לדרוש זאת מאביך. אבל אבא שלך זה כבר סיפור אחר. לו דווקא יש זכות לבקש ממך לכבד את הדרך שלו, כי הוא מאמין שלא הכל חומר ושיש באדם נשמה, ויש לו בחירה, וכיוון שהוא יודע להבחין בין טוב ורע יש גם מוסר, שבשמו הוא דורש ממך להפסיק לצער אותו”.
“רגע אחד”, קטע אותי יעקב, “לא שאני מקבל את מה שאתה אומר, אבל למה אם הכל חומר אז אין בחירה? איפה זה כתוב?”
“בפרשת השבוע”, עניתי.
בפרשת בֹּא מצווה הקב”ה את משה לבוא אל פרעה ולתבוע ממנו לשלח את בני ישראל ממצרים. אך הקב”ה מודיע מראש למשה כי פרעה יסרב לבקשה, למרות שהוא רוצה בכך מאוד, שנאמר: “בֹּא אֶל־פַּרְעֹה כִּי־אֲנִי הִכְבַּדְתִּי אֶת־לִבּוֹ וְאֶת־לֵב עֲבָדָיו לְמַעַן שִׁתִי אֹתֹתַי אֵלֶּה בְּקִרְבּוֹ. וּלְמַעַן תְּסַפֵּר בְּאָזְנֵי בִנְךָ וּבֶן־בִּנְךָ אֵת אֲשֶׁר הִתְעַלַּלְתִּי בְּמִצְרַיִם וְאֶת־אֹתֹתַי אֲשֶׁר־שַׂמְתִּי בָם וִידַעְתֶּם כִּי־אֲנִי ה'” (שמות י, יא-יב).
“נראה לך הוגן?”, שאלתי את יעקב. “אם הבורא רוצה להוציא את בני ישראל ממצרים, ואם גם פרעה מסכים לכך, לשם מה להכביד את לבו? למה לגרום לו לסרב בסופו של דבר?
“חוץ מזה, גם הסיבה בעטיה ניטלת הבחירה מפרעה אינה ברוריה דיה? מה הקשר בין הכבדת לב פרעה ובין ‘לְמַעַן תְּסַפֵּר בְּאָזְנֵי בִנְךָ וּבֶן־בִּנְךָ אֵת אֲשֶׁר הִתְעַלַּלְתִּי בְּמִצְרַיִם וְאֶת־אֹתֹתַי אֲשֶׁר־שַׂמְתִּי בָם וִידַעְתֶּם כִּי־אֲנִי ה'”?
“מה תוסיף הכבדה זו לאמונתו? כי זה משתלב עם וִידַעְתֶּם כִּי־אֲנִי ה’? למה דווקא הכבדת לבו של פרעה היא שמעידה על מציאות ה’?
“אתה יודע לאיזה “בִּנְךָ” מתכוונת התורה…? היא מתכוונת אליך, יעקב. בפסוקים אלו ה’ מגלה למשה שהוא נוטל את הבחירה מפרעה כדי שנדע שמדובר באירוע נדיר, כיוון שהמצב הרגיל הוא שלאדם יש בחירה חופשית, ובחירה זו היא עיקרון-על שכדי לעקוף אותו נדרשת התערבות מיוחדת של הקב”ה בעצמו. וזהו שנאמר בפסוק “כי אני הכבדתי את לבו”.
“הכבדת לב פרעה נועדה ללמד שמקרה פרעה הוא היוצא מן הכלל, וכל עוד הקב”ה אינו מתערב ומכביד את הלב – לאדם יש בחירה. אך כדי לדעת על קיומה של בחירה צריך לדעת קודם כִּי־אֲנִי ה’, לדעת שלא הכל חומר, ולהבין שכיוון שה’ קיים – יש עוד משהו מלבד החומר, ובדרך זו הופכת הבחירה מבלתי אפשרית למחויבת המציאות.
“התורה מספרת על הכבדת לב פרעה כדי שנעביר זאת לילדינו, כדי שיידעו שבדרך כלל יש בחירה, ויסיקו מכאן שלא הכל חומר. ואם לא הכל חומר – יש נשמה. ואם יש נשמה – יש טוב ורע. ואם יש טוב ורע – יש בחירה. ואם יש בחירה – יש מקום למוסר, וגם לתביעה המוסרית שאבא שלך תובע ממך.
“ההחלטה שלך, יעקב, שהכל חומר – היא עסקת חבילה. אם הכל חומר – אתה לא יכול לדרוש מאביך להתגבר על החומר שלו. ואם לא הכל חומר – ההחלטה שלך לעזוב את התורה היא טעות חומרית עצומה, ומי שטועה לא יכול לדרוש מאחרים לטעות יחד איתו, וגם שיכבדו את הטעות שלו”.
כיצד נגמר סיפורם של יעקב ואביו?
שלושה חודשים אחרי פגישתנו, יעקב עבר תאונת דרכים. כשהתעורר הוא ביקש לדבר עם אביו, וסיפר לו שאחרי מה שראה ושמע במהלך עשרת הימים שבהם היה בתרדמת, ברור לו שלא הכל חומר.
